סדרה של אסונות מדיניים שפקדה את ישראל ואת העולם המערבי מוכיחה למעלה מכל ספק: ספטמבר רע ליהודים.
לא צריך לקרוא את מדורי האסטרולוגיה בכדי לדעת כי בלוח השנה ישנם חודשים מוצלחים יותר מאחרים; די בהחלט בעיון במדור "היום בהיסטוריה" באתרים כמו ויקיפדיה, בכדי להגיע למסקנה אמפירית, רציונלית וחד-משמעית: ספטמבר רע ליהודים.
איך שלא מתבוננים על זה, ספטמבר מתחיל רע: תעוקת הנפש ההורית עמה מסתיים החופש הגדול יחד עם העגמומיות הסהרורית של חגי תשרי, עושים כנראה שמות ממוחות יהודיים גאים ובדרך-כלל שפירים. רק כך ניתן להסביר איך המוח שהמציא את טפטפות ההשקיה, הדיסק-און-קי, דוד השמש ועגבניות השרי, הוליד ממזר אנטי-מדעי כה חריג בדמות הסכמי אוסלו (13.9), להם מלאו השנה 20 סתווים עגומים.
ייתכן אמנם כי חולשתה של האקדמיה הישראלית דווקא במדעי המדינה והפוליטיקה, בהם התמחו "אדריכלי אוסלו" (שלושה מהארבעה דוקטורים שלמים במדעי החברה), תרמה לדבר, וכי מוטב היה להפנות את כישוריו של הגניוס היהודי לפיתוח זן חדש של תת-מקלע עוזי, אך אין לכחד שגם למיסטיקה היהודית יש יד ורגל בדבר: שאחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שחגיגות שני העשורים לאוסלו חלו השנה בדיוק ביום שישי ה-13?
אולם, מפעלו של שמעון פרס אינו עומד בחודש זה לבדו, גלמוד וערירי. יחד עמו ניצב בהדרת כבוד גם הסכם קמפ-דייויד, המציין השנה 35 סתווים להיוולדו, במה שמסתמן כשנות דעיכתו האחרונות. השלום הצונן שהביא בכנפיו הסכם זה, הצליח באמצעות ההיגיון האסטרטגי הייחודי שהיה טמון בו, לא רק להשיל מישראל את חבל הארץ היחיד שהפך אותה למעצמה אזורית, אלא גם להחדיר בתודעת העולם את הקונספט הבלעדי של המדינה הפלסטינית על "הזכויות הלגיטימיות" של העם היושב בפת"ח-לנד. לא זאת אף עוד, הסכם זה הנציח את עקרון האיוולת "שטחים תמורת שלום", וצרב בתודעה הערבית את ה"אף שעל".
יש לציין כי גם מאורע עגום זה, שהחזיר את היהודים לימים בהם היו נתונים לחסדיו של מלך מצרים, לא היה בא לעולם לולא עזרתם האדיבה של כמה ממלומדינו, כדוגמת אהרן ברק – שהיה היועץ המשפטי לממשלה – ואשר שיחק תפקיד מפתח בפריצה דרך חסמיו האידאולוגיים של ראש הממשלה בגין. כפי שמתאר זאת עוזי בנזימן בספרו ראש ממשלה במצור, היה "היועץ המשפטי … מאתר עבור קרטר את תחומי הוויתורים שאליהם, על פי הערכתו, יהיה בגין מוכן לסגת", ולאחר יום דיונים אינטנסיבי, "בשעות הקטנות של הלילה, היו דיין וברק מטכסים עצה כיצד להוסיף ולהגמיש את עמדותיו של בגין".
כך קרה, שלאחר ארבעה ימים, ב-16 לספטמבר, "פורקה העמדה הישראלית לגורמים, כאשר המכבש האמריקני, בסיועם האוהד של משה דיין, עזר וייצמן, אהרן ברק והאלוף טמיר, מפעיל את עוצמת לחציו ושכנועיו על מנחם בגין וגורם לו לשנות רבות מעמדותיו". מרבית ההברקות של ברק נגעו לגבול המזרחי של ישראל ו"לזכויות החוקיות של ערביי ארץ-ישראל": בי"ז בספטמבר נפרצו החומות; ובי"ג בו נחרבה העיר.
השנה הלוח העברי ותעתועיו סיפקו לנו גם אורח מיוחד: מלחמת יום-כיפור, שהיגרה ל-14 בספטמבר במיוחד לצורך ציון 40 שנה למלחמה. כל מילה מיותרת.
כך נוצר רצף של איוולות נחליאליות בשבוע חגיגי וסמלי במיוחד: 11.9, נפילת התאומים; 13.9 נפילת השטחים; 14.9 נפילת הגנרלים; 17.9 נפילת הבגינים. שבוע האפרט-מיינד הציוני.
ספטמבר של צ'מברלין
ואולם, לא רק היהודים מפליאים לעשות בספטמבר. מסתבר כי גם אומות העולם לא טמנו ידן בצלחת. כך, ב-29 בו, בשנת 1938, התכנסו במינכן מנהיגי בריטניה, צרפת, גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית, לדון בדרישתו של היטלר לספח את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. במפגן מרהיב של עמידה איתנה לנוכח הרודנות, וכאות נאמנות לבעלות בריתן, הסכימו בריטניה וצרפת לדרישתו של היטלר במלואה ומסרו (בלי להיוועץ עם ראש-ממשלת צ'כוסלובקיה, חלילה) את חבל הסודטים לרשותו של היטלר.
היטלר כמובן למד את הלקח, וריצוי התוקפנות בו נקטו בעלות-ברית הוכיח את עצמו היטב כתמריץ לתוקפנות נוספת. כעבור קצת פחות משנה, בראשון לספטמבר 1939, נעשה היטלר שוב רעב, ופתח במתקפת הפתע על פולין, במה שנודע לימים כמלחמת-העולם השנייה. ליהודים, למקרה ששאלתם, הסיפור הזה לא נגמר כל-כך טוב.
מה אפשר לעשות? כיצד יוכל העם היהודי להתגונן מפגעי ספטמבר? אכן, שאלה טובה. לו רק ניתן היה למחוק את ספטמבר מלוח השנה. לכל הפחות אפשר להחזירו למקומו הראוי, לפני שיוליוס ואוגוסטוס קיסר הפכו את החודש השביעי לתשיעי. ובעצם, כשחושבים על זה כך, ניתן להבין את זעמו של ספטמבר ואת סלידתו ממלכים ומדינאים.
בכל אופן, בפעם הבאה שאתם מתכננים מהלכים מדיניים פורצי-דרך, אנא, בכל לשון של בקשה אנו מפצירים בכם: בידקו אם יש תאריכים פנויים באוקטובר.
