האם ישראל היא מדינה דמוקרטית? אחרי פסילת בג"ץ את חוק המסתננים בשם עקרון "המידתיות", התשובה כבר לא לגמרי ברורה
אמש ביטל בג"צ את הסעיף בחוק למניעת הסתננות, הקובע עד שלוש שנות מאסר למסתננים לישראל. הסעיף נפסל פה אחד על-ידי הרכב של תשעה שופטים, אשר קבע כי הוא אינו חוקתי משום שהוא נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בפסיקה זו, בג"צ ממשיך במסורת של התערבות בסמכויות הממשלה והכנסת, תוך ניצול מעמדו (שהוענק לו על-ידי עצמו) כגוף שנותן את המילה האחרונה. במקרה הנוכחי, בג"צ הפליג הרחק הרחק אל מעבר להרי המניפולציה.
הנימוק העיקרי אשר בשמו פסל ההרכב הנכבד את החוק, הוא "היעדר מידתיות". "מידתיות", אם תהיתם, היא הכלי הפרשני האולטימטיבי, שבשמו ניתן להכשיר או לאסור כל דבר. גמישותה אינסופית, והיא יכולה להכיל כל פרשנות. אילו תחליט הממשלה, למשל, שיש לגרש כפרים ערביים משום שהם מהווים נטל ביטחוני, אזי יוכלו שופטי בג"צ למנוע זאת בטענה שמדובר בפגיעה לא מידתית בפלסטינים, ביחס לצורך של המדינה בביטחון. מאידך גיסא, לו מדובר היה ביהודים (ע"ע תכנית ההתנתקות), הפעולה דווקא תהא מידתית בעיני בג"צ, שבמקרים כאלה נוטה להצטנע בטענה שאין לו את הסמכות להתערב בעניין. מניפולציות שכאלה בשם המידתיות ניתן לעשות בלי סוף. הכל בעיני המפרש.
החוק – המלצה בלבד
בפסק הדין בעניין המסתננים, הפליגה השופטת עדנה ארבל בדבריה. לטענתה, תכלית הרתעתית גרידא לכליאת מסתננים, איננה ראויה:
השמתם של המסתננים במשמורת יוצרת הרתעה של מסתננים פוטנציאלים מלהגיע לישראל. אדם מושם במעצר לא מפני שהוא מהווה באופן אישי סיכון כלשהו, אלא על מנת להרתיע אחרים. (הציטוטים לקוחים מתוך סיכום הדיון)
זה, כמובן, דבר בלתי נסבל מבחינת ארבל. ובכן, בשורה לפושעים: לפי כבוד השופטת, אין למדינה זכות לפגוע בחירותו של אדם רק על מנת להרתיע אחרים מלבצע את אותה עבירה. ארבל מתגלה כאן כפילוסופית מקורית במיוחד. באבחת קולמוס היא מוחקת את אחד מיסודות המשפט, והופכת ענישה הרתעתית לבלתי לגיטימית.
דעתה של השופטת ארבל לא התקררה, והיא שלפה גם את הקלף המנצח למקרה שלא נקבל את הטיעון הקודם:
כליאת המסתננים ושלילת חירותם לתקופה ארוכה של שלוש שנים, הינה פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם.
כמובן, המידתיות. איך יודעים מתי דבר הוא מידתי ומתי לא? ובכן, זהו סוד השמור עם מלאכי עליון ועם שופטי עליון. רק להם התבונה, הנאורות והמוסריות לדעת מתי דבר הוא מידתי. מדוע פגיעה בתושבי דרום תל-אביב יכולה להיות לגיטימית, בעוד שפגיעה בחירותם של עבריינים המסתננים לישראל איננה לגיטימית? לאלוהים פתרונים. ועוד, אם יש צורך לערוך איזון ולהגיע למידתיות, למה דווקא בית המשפט – שהינו גוף לא מייצג אשר נבחר על-ידי ועדה מצומצמת – הוא המחליט? הפרשנות אודות מידתיות החוק הינה ערכית במובהק, ואין סיבה שהדרג הנבחר והמייצג לא יערוך אותה בשעת החקיקה. כשיש לשופט אג'נדה, והמידתיות עומדת לרשותו, הוא תמיד ימצא את הדרך להחילה.
שלטון השופטים
אך השופטת ארבל לא עוצרת כאן:
ככל שמדובר בתכלית הרתעתית, הרי שקיימת הסתברות נאותה כי ניתן היה להסתפק בגדר הגבול שבין ישראל למצרים. באשר לתכלית של מניעת השתקעות […] ניתן לגבש מגוון אמצעים חליפיים אשר ישיגו את התכלית המתבקשת באופן פוגעני פחות.
כאן אנו כבר עדים למחזה מפעים. כבוד השופטת ארבל איננה רק האדם הנאור והמוסרי ביותר, אלא היא גם איש האשכולות החכם ביותר שקיים. היא ולא אחר יודעת טוב יותר ממשרדי הביצוע הממשלתיים ומאנשי המקצוע כיצד ניתן לבלום את ההסתננות. רוח הקודש לחשה באוזנה של ארבל שניתן להסתפק בבניית הגדר, ואין צורך לכלוא את המסתננים. וכאן שואל האזרח הנבוך, שחשב עד היום שהוא חי במדינה דמוקרטית: מה לכל הרוחות נותן לשופטת ארבל את הסמכות לקבוע דברים כאלה? האם אין זו שאלה מדינית פר-אקסלנס, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדית של הרשות הנבחרת? אם לא בשאלות כאלו, במה יעסקו הציבור ונציגיו?
בהמשך הדיון, הביעו רוב השופטים עמדה דומה לעמדתה של השופטת ארבל. בסוף פסק הדין, חלק לנו גם נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, מרוחב דעתו. לדבריו, הענישה של שלוש שנים היא מוגזמת, אך ייתכן ששינוי הנסיבות, כמו עלייה במספר המסתננים, יצדיקו בחינה מחודשת של העניין.
כמו השופטת ארבל, נגרר גם נשיא בית המשפט העליון להערכות מציאותיות ומדיניות שונות, במקום שיכוף את ראשו בהכנעה אל החוק שחוקקה כנסת ישראל. מי שציפה כי גרוניס יחדול את ביהמ"ש מהתערבות בסמכויות הרשות המבצעת, התבדה.
בהרכב של תשעה שופטים, לא נמצא אף לא שופט אחד לרפואה, אשר העז להביע דעה אחרת ולחרוג מה"מידתיות" הקדושה. החלטה פה אחד על בסיס טיעון פרשני לא מוצק, הנשען על הטולרנטיות האינסופית של המידתיות, הינה תעודת עניות לביהמ"ש העליון.
"שעתם היפה של ארגוני זכויות האדם"
וממתק לסיום: המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור, זיהתה במצב הקיים הזדמנות בלתי רגילה. לדבריה, זוהי שעה יפה שבה יש הזדמנות לארגוני זכויות האדם לממש את מאוויהם, אך כמובן לא בלי לערב את המדינה ולחלוק איתה את האחריות.
יכולה זאת להיות שעתה היפה של המדינה, שבמציאות שנכפתה עליה תשכיל למצוא פתרונות הומאניים, פתרונות התואמים לא רק את המשפט הבינלאומי אלא גם את התפישה היהודית. בד בבד, יכולה זאת להיות גם שעתם היפה של ארגוני זכויות האדם ושל שוחרי זכויות האדם. חברתי השופטת ארבל הזכירה (בפסקה 66 לחוות דעתה) שיתוף פעולה אפשרי בין רשויות המדינה לבין ארגוני זכויות האדם. לדברים אלה אני מבקשת להצטרף. ארגוני זכויות האדם יוכלו להראות כי מעבר לפעילות (המוצדקת) לפסילת הוראת חוק כוחם רב גם בעשייה בונה: בגיוס מתנדבים, בהדרכת המסתננים ובהכשרתם, ובסיוע להם בעת שהותם כאן.
בקושי הגיע פסק-הדין בעניין המסתננים, והנה החל בג"ץ לפסול גם ראשי עיר שהוגש נגדם כתב אישום, בהרחבה של תאומו של מושג ה"מידתיות", הלא הוא ה"סבירות". הנה כי כן, הכל נסגר היום בתוך הקליקה המשפטית. רק צריך מתלונן, ובסמכות הקליקה להעיף לכל הרוחות כל איש ציבור, בלי דין ובלי משפט. ולזאת קוראים נאורינו: "צדק"
. נראה לי שאתה לא עושה הבחנה מספקת בין מאסר ומעצר.
אוי ואבוי… כמה שגיאות, הטעיות ופרשנות רעה של המצב…
אתה כותב למשל:
> (השופטת ארבל) מוחקת את אחד מיסודות המשפט, והופכת ענישה הרתעתית לבלתי לגיטימית.
*ענישה* מענישים מישהו שעשה משהו ולא פליט שברח מזוועות כלשהן (אני לא אומר שכולם כאלו…). ציטטת בעצמך את דברי השופטת ורק בפרשנותך הוצאת את העיקר:
"אדם מושם במעצר ***לא מפני שהוא מהווה באופן אישי סיכון כלשהו***, אלא על מנת להרתיע אחרים"
הדמוקרטיה אינה רק בחירת השלטון ע"י העם אלא גם קיום משטר דמוקרטי.
גם הנאצים עלו לשלטון בצורה דמוקראטית, גם החמאס ברצועה.
טוב שיש ביהמ"ש שעוצר את ההתעמרות הזו ושולח את הממשלה לעשות שיעורי בית ולפתור את הבעיה שלא בדרך של התעללות ובנית מחנות ריכוז עבור אנשים שלא עשו כלום.
ומה נעשה אחרי 3 שנים ? אולי נמצא להם איזה פתרון יותר… סופי כזה ? הכל כמובן באופן מאוד דמוקרטי ובסמכות לא ? (אינני חושב שיש חס וחלילה כוונה כלשהי של מישהו לפגוע פגיעה פיזית בהם, רק מדגים את הלך המחשבה ששלטון יכול להחליט כל מה שהוא רוצה)
אין להתעלם מהבעיה, היא לא פשוטה, אבל לא כל פתרון הוא לגיטימי ואכן, הגדר כבר היוותה שיפור משמעותי.
לטעמי חייבים לגרור את כל העולם לטיפול כללי בבעיית הפליטים העולמית, לחלק פליטים באשר הם מוגדרים פליטים (יש בעוד מקומות בעולם) בין כל המדינות ע"פ גודלן וכמות האוכלוסיה שבהם.
חיים, אתה קצת מבולבל וקצת לא יודע.
נעשה לך סדר בדברים ונקל עליך:
באשר לנקודה הראשונה:
מסתנן שמגיע לכאן בדרך לא חוקית בהחלט ראוי לענישה. הרי החוק במדינה אוסר עליו להסתנן.
באשר לנקודה השנייה:
אתה כותב ש"הדמוקרטיה אינה רק בחירת השלטון ע”י העם אלא גם קיום משטר דמוקרטי". אז בוא נא, ידידי המלומד, וספר לי מהו אותו "קיום משטר דמוקרטי", ואיך לכל הרוחות זה קשור למסתננים. מה שאתה לא יודע, ועוד רבים כמוך שלא קראו מימיהם ספר בפילוסופיה פוליטית, הוא שמשטר דמוקרטי הוא קודם כל, ואחרי הכל, מוסדות שמאפשרים את הכרעת הרוב.
רוץ ספר לחבר'ה.
כל מה שאמרת טוב ויפה, אבל מה הקשר לסוגיה אליה נדרש בית המשפט? האם החוק חוקי או לא חוקי, זאת השאלה. מדוע ניתנה הסמכות דווקא לבג"צ להחליט מהי המדיניות הנכונה? אילו היה בג"צ קובע שהכלי הנ"ל שניתן בידי הממשלה אינו לגיטימי, והיה מבסס זאת משפטית, אז בסדר גמור. אולם אין אלו פני הברים. בג"צ אינו קובע שהאמצעי הינו בלתי לגיטימי, הוא קובע שהמדיניות לדעתו אינה נכונה במקרה דנן, ומנמק זאת על ידי עקרון המידתיות. האם זאת סיבה מספקת לפסול את החוק? אוי לנו מהבבלבול. מי שאחראי על המדיניות זוהי הממשלה ומי שחרג מסמכותו זהו בית המשפט שמנסה לכפות את דעתו ולהחליף את הממשלה.
לבעז לוי:
באשר לנקודה הראשונה שלך אז לידיעתך מסתננן אינו חוקי אם מדינת ישראל הגדירה אותו כמסתננן לא חוקי, אולם לדאבונך מדינת ישראל העניקה לשוהים מאריתריאה וצפון סודן הגנה קבוצתית קולקטיבית משום שהיא אינה מעוניינת לבדוק אם הם פליטים או לא (כפי שישראל מחויבת על פי אמנת הפליטים) כדי לא לתת להם מצב פליט ולכן היא העניקה להם הגנה קבוצתית מתוקף מחויבויותיה של מדינת ישראל לאמנת הפליטים ותוך שיתוף פעולה עם נציבות הפליטות של האום בארץ. ואתה מוזמן לעיין בפרוטוקל הבא של ועדת הזרים של הכנסת
http://oknesset.org/committee/meeting/5062/
כך שהנה לך חור קטן בתיאוריית המסתננן הלא חוקי השקרית
ובאשר לנקודה השנייה אז כנראה שאינך יודע ואינך מודע לשינויים המתרחשים בעשרות השנים האחרונות בעולם המערבי הדמוקרטי אחרי מלחמת העולם השנייה ובעקבות לקחי הנאציזם וזה הייבוא של המשפט החוקתי שקיים בארה"ב כבר שנים היישר לחיק העולם הדמוקרטי פרלמנטרי ש לשאר מדינות המערב שכמעט בכולן מתפתח משטר דמוקרטי משפטי חוקתי עם יכולת של בית המשפט הגבוהה והחוקתי והמוסכם והמוסדר לבצע ביקורת שיפוטית על הפרלמנט. לצערך התחום הזה לא הומצא בישראל בעז ידידי אלא בארה"ב והוא מתפתח במסגרת שיח, דיון, הסכמה והסדרה בכל העולם המערבי. אז הייתי מציע לך לרוץ לספר את זה לחבר'ה אחרי שקצת קראת על הנושא כמובן, כי מסתבר שאתה קצת בור בעניין
יגאל- יופי של עבודה בלהסתיר את האג'נדה מאחורי פלפולים
ראשית, אתה מאלה שטוענים כי המסתננים פליטים. לכן קשה לי להאמין שמה שמפריע לך הוא הגדרתם החוקית. כאילו שהיית תומך בגירושם אם רק היו משנים סעיף בחוק.
שנית, למי שקרא את אמנת הפליטים של האום ברור כי הם לא יכולים להיות פליטים במדינת ישראל.
שלישית, כשתתן לחברי הכנסת למנות את השופטים בבג"ץ כמו בארה"ב ניתן יהיה לבצע השוואה.
רביעית אין בישראל חוקה,אז מהו אותו "משפט חוקתי"?!
ולבסוף, הסיבה שהם לא מוגדרים כמסתננים לא חוקיים בארץ היא אותה הדיקטטורה של ארגונים בשיתוף בג"ץ שמלכתחילה מאיימים לכופף את יד השלטון. וכשלבסוף השלטון מבצע איזו פעולה הם מבטלים את החוקים של הכנסת.
אגב לא ברורה לי ההתנגדות לריכוזם במחנה? האם מחנות פליטים הם בניגוד לחוק הבינלאומי? האם זה לא קיים בשום מקום אחר בעולם? האם מדינת ישראל חייבת לספק לכל פליט השכלה אקדמית ומשרה בהייטק?
לב, יגאל הוא שקרן מעוד סיבה: אין שום קשר בין העובדה שהאריתראים הם מסתננים, כהגדרתם בחוק, לבין ה"הגנה הזמנית" שניתנת להם, שגם היא אגב שקרית לחלוטין כי אריתראה אינה מסוכנת לאריתראים (חיים של 6 מיליון אריתראים ואיש אינו רודף אותם מאחד הטעמים המוכרים באמנת הפליטים). שלא לדבר על כך שהאריתראים פלשו הנה ממצרים ולא מאריתראה, וזאת על מנת לשפר את איכות חייהם על חשבוננו.
כלומר, האריתראים הם מסתננים וככאלה ניתן לשפוט אותם למאסר של 5 שנים לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות, מפני שהם נכנסו לישראל שלא דרך תחנת גבול. אין שום מניעה לשפוט ולכלוא אותם, וגם לתת להם "הגנה זמנית" אם ממש רוצים. אין שום סתירה בין שני הדברים.
בנוסף, לסודנים אין אפילו "הגנה זמנית", ולטעון שיש להם הגנה כזו זה פשוט שקר. המדינה מודיעה שוב ושוב שלאף סודני אין כאן "הגנה", ושמדיניותה היא להחזיר את הסודנים לסודן, ומאחר שסודן היא מדינת אויב ואין טיסות ישירות מכאן לחרטום – ההחזרה מתבצעת דרך מדינות שלישיות. בפועל הוחזרו כבר כמה אלפי סודנים לחרטום בדרך זו והמדינה חייבת להמשיך לפעול כדי לסלק כך את כולם.
ו..נראה אם תפרסמו גם את ה-*דעה* שלי או שגם השלטון באתר שלכם הוא כזה… טוטאליטרי…
מקווה שלא.
בוא ננסה לבסס כמה נקודות מוחלטות.
1. הכנסת היא היחידה שקובעת ומחוקקת חוקים. נכון?
נכון!
2. ישנם 2 סוגי חוקים. חוקים רגילים וחוקי יסוד. נכון?
נכון!
3. החוק אומר שחוק יסוד עולה בכוחו ובהכרעתו על פני חוק רגיל. נכון?
נכון!
4. תפקידו של בג"ץ ובית משפט בכלל הוא לפרש ולהכריע לפי החוק. נכון?
נכון!
5. בג"ץ הודיע לכנסת שחוק המסתננים עומד בסתירה לחוק יסוד שהכנסת חוקקה. נכון?
נכון!
אז מה לכל הרוחות הטענות הללו נגד בג"ץ?
הוא עשה את תפקידו.
תתכבד נא הכנסת המכובדת שלנו ותבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (או תשנה אותו לחוק יסוד כבוד היהודי וחירותו) ואז תגיש מחדש את חוק המסתננים ויהיה אפשר לזרוק את כל הכופרים האלה לכל הרוחות.
הנחה 3 שלך לא נכונה. ביהמ"ש הוא זה שקבע שחוק יסוד עולה בכוחו על חוק רגיל. היסטורית, חוקי היסוד נועדו לסמן את החוקה העתידית, אך לא היתה להם שום משמעות פורמלית. נאדה.
הנחה 4 שלך כוללנית מדי. האם כאשר אתה אומר שתפקידו של בג"ץ הוא לפרש את החוק, אתה מתכוון שאופקי פרשנותו הם אינסופיים? כי זה מה שבג"ץ עושה בפועל עם ה"מידתיות". כעת, עליך לשאול את עצמך אם אתה רוצה בימ"ש חסר גבולות בפרשנות, כאשר דה-פקטו משמעות הדבר היא בימ"ש שהוא גם מחוקק. אם כן, דע לך שאתה בעמדת מיעוט, ואף פילוסוף פוליטי לא יסכים איתך.
עליונותם של חוקי היסוד היא כיום עובדה קיימת. רצונך לבוא ולערער על כך הוא כבודך. אבל לומר שאין להם שום משמעות פורמלית זה קצת מגוחך. תסתכל בראש הדף הזה ותראה את המשמעות המעשית שלהם.
בטוחני שאתה מסוגל לדמיין לעצמך מספר סיטואציות שבהן אתה תמצא את עצמך משווע למשמעות המשפטית והמעשית של חוק כבוד האדם וחירותו או חוק חופש העיסוק.
אבל גם אם אני מוכן לקבל את הירידה המעמדם של חוקי היסוד (ואני לא) עדיין מדובר בחוק שהכנסת חוקקה! היא בעצמה! וזה תפקידו של בית משפט להכיר את החוק הקיים ולהודיע לכנסת שלא יתכנו חוקים הסותרים זה את זה.
זה מבחינתך "אופקי פרשנותו הם אינסופיים" ?
מה אינסופי בחוק A שסותר חוק B ?
(אנא ממך, אם עולים בדעתך עכשיו עשרות חוקים הסותרים זה את זה חסוך אותם ממני. קיומם אינו מפחית מהטיעון שלי. חוקים לא אמורים לסתור זה את זה)
אבל ההצעה שלי עומדת בעינה. על הכנסת לשנות את החוק הקיים או לבטל אותו. ואז תהיה לנו ההזדמנות לראות אופקי פרשנות אינסופיים כאשר בג"ץ ינסה למנוע ביטול חוק יסוד על בסיס… מה? למיטב זיכרוני אין דבר כזה "חוקי יסוד על" שניתן לסתור אותם.
תיקון טעות: החוק לא אומר שחוק יסוד גובר על חוק רגיל. כל ההמשך מבוסס על טעות זו, ולכן אין צורך להמשיך.
אריאל, יש במידת מה, צדק בדבריך……אתה מכוון לכך שצריך בעצם ללכת אחורה לשורש הבעיה ובמקרה דנן, חוק היסוד שסותר במהותו את חוק המסתננים….אני בהחלט שותף לדעה זאת כאמור (ואגב, אני מציע אם כבר לשנות את השם ל "כבוד האזרח וחירותו" וכך כל מי שאינו "אזרח" , יוצא מכלל ההגדרה או אז, לא תהיה בעיה להעביר את חוק המסתננים) אבל אני כבר, אני מציע ללכת "עוד קצת אחורה" ולטפל בבעיה האמיתית והיא: בחירת השופטים / הליך הבחירה / סמכותם וכו' כפי שמתואר בתגובתו של "צרצר" על הטור הנדון.
אני לא יודע מה איתך אבל מאוד מאוד נוח לי עם העובדה שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו עולה בכוחו על חוקי הענישה למשל.
לא יודע למה.
אישהו העובדה הזו גורמת לנשימה שלי להיות נינוחה יותר.
אריאל, הרבה מדי רגש בדברים שלך ומעט מאוד טיעונים.
אתה אומר "עליונותם של חוקי היסוד היא כיום עובדה קיימת", ואני לא מוצא כאן טיעון. הרי על זה אנחנו בוכים.
אתה אומר "לומר שאין להם שום משמעות פורמלית זה קצת מגוחך.", אך אינך מבין את מסגרת הדברים. מבחינת הכנסת לא היתה להם שום משמעות פורמלית. על כך אין ויכוח. הדיון הוא על המהפכה החוקתית של שנות ה-90.
בדבריך אתה מתעלם מהטולרנטיות המוחלטת שיש לעקרון המידתיות והסבירות, ולכן אינך מבין שלא מדובר כאן בסתירה פשוטה בין חוק לחוק, אלא בסתירה שנובעת מפרשנות שערורייתית, שנשענת על עקרונות שערורייתיים לא פחות בדבר עליונותם של חוקי היסוד.
אריאל, הטענה שלך לא נכונה באופן בסיסי.
חוק יסוד:כבוד האדם וחרותו הוא חוק חשוב, אבל הוא מוגבל על ידי חוקים רבים.
אדם שרוצח מושם בכלא וחירותו נשללת, למרות שהיא זכות יסוד.
גם חייו של אדם יכולים להישלל ממנו, ובמקרים מסויימים גם קניינו, חופש התנועה שלו, ואפילו זכותו על גופו.
ככה זה. טובת המדינה באה לעיתים לפני טובתו הפרטית של אדם.
אני חושב שבמקרה הזה השופטים צודקים מעט. מדובר במעצר, ולא במאסר.
צריך אולי לחוקק (אם לא קיים כבר) חוק המכיל עונש מאסר למי שנכנס לארץ בלי רשות, באופן שמגדיר את תנאי הכליאה ואת בתי המאסר בהם יושם המסתנן (כדי שלא יוכל לבקש השוואת תנאים לאסירים אחרים). מי שיימצא בארץ ולא יוכל להציג טיעונים טובים מספיק- ישב בכלא וימתין לגירושו.
שוב- השאלה היא אם בתי המשפט ישתפו פעולה, או שימצאו זכאים את כל הבאים בשעריהם. יכול להיות שזה מה שהמחוקקים הבינו ולכן לא ביקשו לחוקק חוק כזה.
עזוב את העובדה שהח"כים בכלל לא דמיינו שבג"ץ, באופן מופרך לחלוטין, יקח את חוק כבוד האדם וחירותו ויפרש אותו כך שהוא נותן לו סמכות לפסול חוקים. אם רק היה עולה בדעתם בדל של חשש שכך יהיה, החוק בחיים לא היה עובר.
ואם אתה חושב שהיה ברור לח"כים שהם נותנים לבג"ץ סמכות שכזו, אנא ממך, הראה לי מקום אחד בחוק שכתוב שלבג"ץ יש סמכות לפסול חוקים.
עובדתית, חוק כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 מול 21 ח"כים, בעוד התיקון לחוק נגד ההסתננות אושר ברוב של 37 מול 8.
כלומר, אם כמו שטענת, אתה אכן מאמין שכוחו של החוק נובע מהכנסת, הרי ברור שהתיקון לחוק ההסתננות "חזק" יותר מחוק כבוד האדם וחירותו, שכן היו לו גם יותר תומכים, וגם פחות מתנגדים.
מי שאשם זה רק אנחנו שכן אנחנו צריכים להקים בהמ"ש לחוקה שחבריו ימונו ע"י הכנסת ואז לא תהיה בעיה כלל.
אני רק שאלה (או שתיים, אבל בטוח שתסלחו לי):
1) האם שופטי בגץ הם אלו ששלחו ושולחים אלפי אפריקאים דווקא לדרום תל אביב, ואחר כך באים להפגין לשם על "סרטן בלב האומה"?
2) האם יש מישהו לדעת אנשי הימין הישראלי, שהוא לא יהודי, או לכל הפחות לא אירופאי משכיל לבן, שאנחנו אמורים לזכות אותו בסטטוס של פליט?
באיזו סיטואציה אתם, אלו שפעם בשנה לפחות בוכים על זה שליהודים לא היה מקום בעולם לפני 70 שנה, תכירו באסון של עם אחר כלשהו? הטענה היא שמעמדם של המסתננים לישראל כלל לא נבחן. הרצון מצד המחוקק הוא לכלוא את אותם המסתננים, בלי לבדוק את מצבם ו\או זכאות למעמד של פליט. ואם לא לכלוא, אז לזרוק לדרום תל אביב. *זה* לא מפריע לכם?
בקיצור, היחס של ישראל לפליטים באשר הם זה עוד ישראבלוף אחד גדול, עוד משהו שנעשה כדי ללכת בלי ולהרגיש עם ולטפוח לעצמנו על השכם. אנחנו הרי תמיד מוכנים לקבל פליטים, בתור עם שעבר שואה. רק שבחיים לא נכיר באף אחד בפליט. מלכוד לוגי מסויים? נאא, מה פתאום. יאללה, לרוץ להאשים את בג"ץ בצביעות שלנו.
אה, מצטער, העלתי פה איזה 4 שאלות. נדמה שלי שכולם רטוריות גם ככה.
1) מה זה חשוב לאיפה שולחים את המסתננים? לאיפה שלא ישלחו אותם, האוכלוסיה המקומית תסבול. מי שמונע את גירושם הוא לא אחר מבג"ץ הנאור שלך, שמאוד אכפת לו מסבל של אנשים – כל עוד הם לא יהודים.
2) בוודאי שיש. בגין הורה לקלוט פליטים וייטנאמים. בגלל שבוייטנאם קם משטר רצחני שרדף אותם. פעילי פאלון גונג הם עוד דוגמא טובה לפליטים שבהחלט ראוי שייקלטו. בכל מקרה, לישאל צריכה להיות מכסה לכמות הפליטים שהיא מסוגלת לקלוט בשנה. וכן ראוי לזכור, ש"הפליטים" שלנו, אינם אלא מסתנני עבודה שבאים בעשרות אלפים, עם פוטנציאל של מיליונים. עם כל הכבוד, מי שלא רוצה להתגייס לצבא החובה באריתראה, אינו פליט.
3) המדינה לא צריכה לבדוק כל אחד, הם צריכים להגיש בקשה. הם לא עושים זאת – חזקה עליהם שאינם פליטים. מאיפה ההנחה האינפנטילית שכל מסתנן הוא אוטומטית פליט אלא אם יוכח אחרת?
4) לא, זה לא מפריע לי כי שום דבר ממה שאמרת אינו נכון.
1) זה חשוב מאוד לאן שולחים את המסתננים. עדויות בדיונים בכנסת מראיחם על כך שממשלת ישראל היא זו שבוחרת לרכז אותם במקום אחד פגוע גם ככה. אחר כך נציגיה באים להפגין שם נגד זה שיש מסתננים (שהם עצמם שלחו לשם). אחר כך יש לך עשרות טורי דעה על זה ש"לבגץ לא איכפת מתושבי דרום תל אביב". אז בבקשה, לממשלת ישראל יש גם את הכלים להעביר את הפליטים מהגבול אל כוכב יאיר, נניח. אבל זה לא יקרה, נכון? גם בזה בג"ץ אשם?
2) עם כל הכבוד, הקביעה של "מי זה פליט" היא לא בידיך. יש חוקים ואמנות שישראל חתומה עליהם (מבחירה, כמובן). לא כל כך מבין את הנסיונות להתחכם עם זה. לך לא נראה שגיוס באריתריאה הוא סיבה להכרה במישהו כפליט, או שבדקת ואתה יודע שזה מה שהחוק הבינלואמי קובע?אתה מסוגל להבדיל בין השניים – דעה שלך ומה קובע החוק, או שזה לא מעניין?
אני, בניגוד אליך, לא עו"ד המתחמה בחוק הבינלאומי. אני לא קובע שכל המסתננים הם פליטים או מהגרי עבודה. אני שואל למה המדינה לא עושה את הבירור הזה. וזו שאלה רטורית לחלוטין, כי כבר נכתבו על זה עשורת מאמרים ודפים. אם היא כן תחליט לברור ולהבין, היא כן תצטרך להכיר בבערך כולם כפליטים (בניגוד לדעה המלומדת שלך, שמבוססת כנראה על טוקבקים מובחרים באינטרנט). ולאיש במדינת ישראל אין רצון שזה יקרה.
ושלא תבין אותי לא נכון – גם אני לא רוצה כאן מאות אלפי אפריקאים. אני פשוט כועס על הצביעות – צביעות של אלו שלא פועלים לפי האמנות שישראל חתומה עליהן, אך גם לא פורשים מהן; צביעות של אלו שמרחמים, לכאורה על תושבי דרום תל אביב, אך ממשיכים לשלוח לשם אוטובוסים מלאי אפריקאים. זה הכל.
נ.ב מאוד מאוד ממליץ לך ללמוד להפריד בין הדעות שלך, לבין עובדות. לא כל דבר שאתה חושב שהוא נכון הוא בהכרח נכון (מפתיע, אה?).
ועוד משהו קטן: בדקתי ככה לכיף. מסתבר שישראל קלטה כ-300 איש במצטבר מאזורים שונים כמו וויטנאם.
ואו, כבוד למגזר. זה ממש משנה את כל מה שאמרתי או חשבתי על יחסנו לפליטים עד עכשיו.
זה שאין חוק מוסדר בישראל בנושא, וכל מה שכתבתי על זה שנמנעים לבדוק את מצבם של המסתננים, *כדי* לא לתת להם סטטוס של פליט, זה כמובן מתבטל לחלוטין מול 200 ויטאנים ועוד 100 אלבנים.
להזכירך האימרה החזקה ביותר והלקח החשוב ביותר אולי שמזכירים ביום השואה הוא ש-"ל6 מיליון יהודים לא היה מקום בעולם". אז כן, ישראל לא יכולה לקלוט מאות אלפי אפריקאים. גם לא צריכה, לדעתי לפחות. רק פשוט צריך להפסיק לבכות על זה שזה גם היה המצב בשואה, ולפרוש מהאמנה בנושא הפליטים. זה הכל.
אתה שקרן ברמה הבסיסית ביותר. עד שנת 2008 היה בתוקף נוהל "חדרה גדרה", שלפיו נאסר על הפולשים האפריקאים להתגורר במרכז הארץ (בין חדרה לגדרה), מתוך תפיסה שאומרת שבמרכז מרוכזות רוב אפשרויות התעסוקה ומניעת מגורים של הפולשים במרכז תגרום לכך שלא תהיה להם תעסוקה וממילא תיעלם המוטיבציה שלהם להתעלק עלינו.
באו הארגונים הנפשעים שלכם, עם הבג"ץ הנפשע שלכם, וביטלו את נוהל "חדרה גדרה", וכל האפריקאים החלו לנהור לדרום תל אביב. אז ליילל שהממשלה שמה את הפולשים בדרום תל אביב (כאילו שמישהו מכריח אותם להישאר דווקא שם!) זה פשוט מעשה רמאות נתעב. אתם, ורק אתם, אחראים לגיהנום הזה.
באותה שנה (2008) פושעי בג"ץ גם הכריחו את הממשלה להתחייב שלא תאכוף את חוק הכניסה לישראל, האוסר העסקת שוהים בלתי חוקיים, על מעסיקי הפולשים – ומאז הפולשים עובדים בשחור בכל עבודה אפשרית.
באותה שנה ארורה פושעי בג"ץ גם אסרו על נוהל "החזרה חמה" שסוכם בין מובארק לאולמרט ואפשר להחזיר למצרים באופן מיידי כל פולש שנתפס בגבול.
הצעדים האלה פתחו את דלתות המדינה לשיטפון אדיר של פולשים אפריקאים, והם רשומים במאה אחוז על שם ארגוני השטנה ואייאתוללות בג"ץ.
אם צריך לבוא בטענות כלשהן לממשלה, זה רק על כך שהיא לא מוציאה מחוץ לחוק את ארגוני השטנה ולא מפרקת את כנופיית אייאתוללות בג"ץ.
ותגובה אחרונה בהחלט (מצטער על המשולשת, פעם הבאה אשקיע יותר בשיעורי בית):
אמיר, מציע לך לקרוא את זה: http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/כוחן-של-הגדרות-מסתננים-ומבקשי-מקלט-בישראל-שישים-שנה-לאמנת-הפליטים
אני יודע, אני יודע. סמולנים כתבו את זה. בכל זאת, כל דבר שם אתה יכול לבדוק ולאמת בעזרת ההפניה למקורות בסוף. מסתבר שהדעה שלך לגבי אריתריאה לא ממש מתיישבת עם הדעה של האום, אותו הגוף שעל אמנת הפליטים שלו אנחנו חתומים, ופועלים, לכאורה, על פיה. חבל שלפעמים הידע העצום שצוברים מטוקבקים לא מתיישבת על חוקים ואמנות בינלאומיות שאמורות לחייב אותנו, אה?
עד כאן.
לפי האו"ם ישראל היא גם התגלמות הרשע עלי אדמות. אני לא סומך על האו"ם, ואף אדם ישר והגון אינו סומך כיום על האו"ם.
בית המשפט הוא "ה" "דמוקרטיה"…
בית המשפט הוא נדבך חשוב ביותר בכל שלטון ובית משפט עצמאי הוא ממאפיני המשפטר הדמוקרטי. בית המשפט הישראלי הפך את העקרון על פיו וטענתו היא שבית המשפט הוא במהותו "ה" דמוקרטיה. הרשות השופטת איננה דמוקרטית ובישראל בית המשפט הוא הפחות דמוקרטי, המנותק ביותר מרצון הרוב. יתר על כן, בית המשפט מנותק מהציבור כפרטים מצוקותיהם מפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות כבני אדם זכויות שצריכות להנתן להם בכל חברה אנושית ובודאי במדינה דמוקרטית המחויבת בהגינות כלפי האזרח. את אלה ניתן לאבחן בכמה מישורים:
בחירת שופטים – לדעת השופטים בישראל, הציבור אינו יכול לבחור מי ישפוט אותו. על כן שופטיו מתמנים עד גיל הפרישה בלא אישור מצד גוף נבחר כלשהו, לא הכנסת, לא הממשלה, או ראש הממשלה. הם נבחרים ואם הם מורחקים – באותה הדרך, על ידי ועדה למינוי שופטים הכוללת אמנם כמה נציגי ציבור, אך מורכבת ברובה מבכירי הממסד המשפטי – המתמנים בידיהם עצמם, ולשופטים זכות וטו. כל זה הוא התקדמות לעומת הנעשה קודם לכן. מינוי או הרחקה התבצע אך ורק על ידי שופטים הרחק מהעין הציבורית וללא נתינת כל דין וחשבון לגוף כלשהו. בישראל הרשות השופטת מאז הקמתה מינתה את עצמה. באופן זה צברה כוח בלתי נשלט על ידי העם בניגוד מוחלט לשתי הרשויות האחרות שמינויים ותפקודם הינו דמוקרטי. "הדמורטק הגדול" אהרון ברק לחץ מפורשות על הכנסת לבל יבחרו בשופטים באופן דמוקרטי.
פיקוח על שופטים – על פי חוקי הדמוקרטיה על שופטים להיות עצמאים רק מספיק כדי לדחות איומים על עצמאותם השיפטית המקצועית אך אסור שיהיו עצמאיים מכל פיקוח חיצוני. ומי אכן שופט את השופטים? לדעתם ובמיוחד לדעת נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק אין לפגוע בעצמאות בית המשפט על ידי פיקוח חיצוני, שאם לא כן תהיה זו לדעת בית המשפט פגיעה בהפרדת הרשויות! אהרון ברק טען שרק שופט בית המשפט העליון בדימוס יכול לשמש נציב תלונות הציבור על שופטים. על אותו שופט להבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שהיא בפועל הנשלטת על ידי נשיא בית המשפט העליון. כלומר מי ששופט אותם, עליו להבחר על ידם מתוכם. לנציגי הציבור השפעה בטלה על בחירתו, והנציב לא יהיה אחראי כלפי הציבור אלא כלפי הקבוצה הקטנה של השופטים – הלא הם הנשפטים. כך למשל כאשר הוגשה תלונה לנציב אליעזר גולדברג, על נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש היא שבחרה בו והיתה האחראית עליו, לכן מפליא שדחה את התלונה והצדיק את הנלונה. ————
קביעת חוקי בית המשפט – לדעת השופטים הם לא רק עוסקים בשפיטה אלא עלידיהם ולפי רצונם יקבעו החוקים הנוגעים לבית המשפט ולשופטיו, ועל הכנסת להענות לכל רצונם. לכן קבעו את חסינותם המוחלטת הן פלילית והן אזרחית בכל הנוגע לשפיטה. כך גם קבעו את תנאי העסקתם בחוק יסוד הוא חוק יסוד השפיטה. את חוקי בית המשפט הם קבעו. צילום בין כותלי בית המשפט בעת הדיון ובלעדיו הם מחוץ לחוק, הקלטה מותרת עם כל כך הרבה סייגים עד שהיא בטלה – אסורה ההקלטה לעורך דין, לבעל דין המיוצג/מלווה על ידי עורך דין, אסורה הקלטת דיון של אחר גם אם הלה בקש, כמו כן מותר לשופט להתנגד להקלטה! לכן כל הוכחה נגדם על עברינותם היא מעשה עברה. הנעשה בעת הדיון הוא מה שהם רושמים ואין איש יכול להוכיח אחרת. נציבות תלונות על ציבור אינה טורחת לחקור בעצמה. התירוץ האחרון לאיסור ההקלטה הינו שמירה על צנעת הפרט. מי טען שאת בעלי הדין יש לצלם או אם מפרסמים ברבים לפרסם הקלטה ללא עיוות הקול וללא השתקת איזכור שמות? דאגה לשמירה על צנעת הפרט הינה טענה שקרית לאור העובדה שכל אחד יכול למצא במרשתת באם ואיזה עבר יש לאדם עם הרשות השופטת. כך ניתן לגלות אם אדם מסויים הורשע אך לא ניתן לדעת לאשורו של דבר מה באמת היה במשפט.
חוקי שפיטה – חוקי שפיטה וחוקי בית המשפט קובעים את אופן השפיטה, את המותר והאסור לשופט וכך הם חורצים גורליות. חוקים אלו קובעים את ההבדל בין אם בעלי דין יזכו למשפט צדק או שיהיו נתונים לשררה חסרת מעצורים. חוקים אלו קובעים את ההבדל בין היות האדם אדון לגורלו או את היותו נתין או עבד חסר כל זכויות וגורלו נתון לרמיסה. שופטים קידמו חוקי שפיטה דרקוניים לדוגמא סעיף 10ב' לפקודת הראיות: אמירה שנאמרה מחוץ לכותלי בית המשפט ואין לבית המשפט כל מעקב באם היא נאמרה ואם כן בעקבות מה היא נאמרה, הינה מקובלת עליהם אם בדין פלילי כך טוענות רשויות אחרות. יש "הודאה" גם אם אין בעל הדין חוזר עליה והוא מתכחש לה אין זה משנה לשופטים. הם מרשיעים בעקבות רישום של המשטרה, גם אם המשטרה טוענת דברים מופרכים ובלתי מתקבלים על כל הגיון.
התערבות במהלכים עם משמעות מדינית – לטענת בית המשפט אל לשופטים להבחר על ידי נבחרי העם כדי שיהי נקי משיקולים פוליטיים. שלא כמוצהר שופטים בוחרים שופטים אחרים בין השאר על סמך עמדותיהם המדיניות ובהתאם לכך גם פוסקים. פסיקותיהם מנוגדות להשקפת העם. הבקןרת השיפוטית על פעולות הרשות המבצעת ואף החלטות מנהליות של הכנסת הדוקה ומרחיקת לכת ביותר, בית המשפט כשגרה נוהג לבטל פעולות שתי הרשויות האחרות. בנהגו כך הוא פועל נגד העם ועל כן הינו מוסד בלתי דמוקרטי. לדעתו של בית המשפט כל זמן שהוא מתערב בפעילות הרשויות האחרות, אין בכך ביטול הפרדת הרשויות, כלומר בית המשפט משתלט על מדיניות אך כל זאת הוא עושה בשם הדמוקרטיה לטענתו "מגן מפני עריצות הרוב" ומנהיג את עריצות המיעוט. לשופטים כל זה אינו מפריע להם לטעון שבית המשפט הוא "ה" "דמוקרטיה"…————
בית המשפט מסתמך על הדוגמא האמריקאית שם טענו שבית המשפט העליון פוסק לפי החוקה אשר היא המבטאת את רצון העם. כדי שתהיה לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים מתחיבת חוקה, אך לא להיפף קיומה של חוקה אינו מחייב בהכרח מתן זכות לבית המשפט העליון לבטל חוקים. בית המשפט העליון בארצות הברית אינו מבטל חוקים והחלטות בכזאת בתכיפות ובכל זאת זוכה לביקורת נוקבת. בישראל אין חוקה, למרות שהשופט האהרון ברק קידם את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וטען שזו חוקה. לכן בית המשפט מתערב כל אימת שהוא מוצא לנכון. באין חוקה אין כל הצדקה שבית המשפט העליון יתערב בעבודת הכנסת או הממשלה. בכל מקרה במדינות שיש להן חוקה והן מאפשרות לבית המשפט להתערב רק לבית המשפט העליון מותר לעשות כך. בישראל בה גם אין חוקה, לאחרונה הועלתה על ידי גרוניס גם הדרישה שבתי המשפט בכל הערכאות יוכלו לבטל חוקים. השופט האמריקאי פוזנר ממבקריו חריפים של אהרון ברק: מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
שופטים הינם עורכי דין מעולים למען עצמם ומעמדם, להם גם השררה והכח להשיג את מבוקשם. שופטים משולים למנהיגות מוחלטת הקובעת את החוקים והכללים למען עצמה בלבד, בישראל הרשות השופטת היא החוק ואין איש יכול לה. כל זה מלוה בהרבה מלל על "עצמאות בית המשפט" ועל דמוקרטיה .בפועל בית המשפט בישראל הינו עריץ והוא עצמאי רק מהציבור אך לא משאר אינטרסים, הוא איננו דואג לשפיטת העומדים בפניו מתוך שיקול דעת עצמאי ובלתי תלוי ברשויות אחרות ואין הוא כלל דואג לזכויות אדם בסיסיות של העומדים בפניו