בגידת האינטלקטואלים: אין ליברלים במצרים

לכל אורך תקופת ההפיכה המצרית העקובה מדם, פעם אחר פעם נשמע המושג "ליברלים מצרים" בפיהם של שלל המומחים והפרשנים • האמת היא ששכבת האינטלקטואלים המצרית רחוקה מליברליזם כרחוק מורסי מגנרל סיסי • אותם אינטלקטואלים שותפים לדה-הומניזציה, מעודדים את דיכוי בני עמם האסלאמיסטים ומצודדים במשטר בעל מאפיינים פאשיסטיים • בחינת ההיסטוריה של הבורגנות המצרית מגלה כי האשמה העיקרית בחסרונו של ליברליזם מצרי היא, איך לא, המדינה • אלכס גרינברג מנתח

דיכוי הדמים של 'האחים המוסלמים' על-ידי הצבא המצרי הבליט תופעה מעניינת ומעוררת פליאה: התייצבותם של אישים משכבות משכילות, שרבים נוהגים לזהותם כ"ליברלים", לצד הצבא. תמיכה זו אינה מובנת מאליה לאור עוצמת הברוטליות בה נקט הצבא, שהחלה בכמה מאות הרוגים בפיזור שביתות השבת, והגיע לשיאה ברציחתם של 35 אנשי 'האחים' במעצר.

ככל הנראה, רוב ההרוגים מאז תחילת המהומות לא נמנו עם הגרעין הקשה של 'האחים' וגם התנהגותם לא הצדיקה דיכוי בעוצמה שכזאת. נוסף על כך גל לאומני ששוטף את מצרים, בו כל מי שמותח ביקורת על הצבא מוקע כתומך 'האחים' או כסייען של המערב. על רקע זה, תמיכת האינטליגנציה המצרית באגרוף הברזל של גנרל אל-סיסי, השליט בפועל, מעוררת תהיות וראויה לתשומת לב. עמדת האינטלקטואלים חשובה מכיוון שהיא משקפת את זרמי העומק בחברה המצרית.

כשהתיאוריה חשובה מהעובדות

לכאורה, הדילמה של המשכילים ה"ליברלים" במצרים די ברורה: בין דיקטטורה תיאוקרטית של 'האחים המוסלמים' לדיקטטורה צבאית "רגילה" של הצבא. הללו בחרו ללא היסוס באפשרות האחרונה, והרי האלטרנטיבה האסלאמיסטית מפחידה בהרבה. אולם המצב לא כל כך פשוט, בהתחשב בעובדה, לדוגמה, שבתקופת שלטונם 'האחים' לא פנו לאלימות מאורגנת ולא השליכו עיתונאים למעצר בסיטונאות, לפחות לא בכמויות גדולות, למרות הניסיונות להגביל את חופש העיתונות.

יש אפוא להבחין בין כשלים אובייקטייביים של 'האחים המוסלמים' בניהול המדינה לבין האשמות המוטחות בהם עתה על-ידי התקשורת המצרית. כמו כן, ישנו הבדל בין מניעת תיאוקרטיה לבין שלל האשמות קונספירטיביות שאין בינן לבין מציאות ולא כלום. כך, למשל, טענו חלק כי 'האחים' פתחו באש על כוחות המשטרה במהלך שביתת השבת שלהם; 'האחים המוסלמים' וחמאס חד-הם; וכיוצא באלה האשמות. למותר לציין שהללו אף פעם לא מלוות בהוכחות.

הצבא המצרי עסוק כנראה בעקירת 'האחים' מן השורש, ותוך כדי כך "נשכחה" העובדה שהם זכו בבחירות לגיטימיות. מה גם שהם כוח פוליטי ותיק בחברה המצרית, והניסיון לעקור אותם ולהרחיק מהנוף הפוליטי אם הוא לא בלתי-אפשרי, הרי שהוא עלול לדרוש צעדי דיכוי קשים עשרת מונים ממה שעשה משטר מבארכ. עוד יש להדגיש כי מטבע הדברים, טיהורים פוליטיים בדרך כלל לא עוצרים רק באויב המוכרז, אלא תרים אחר קורבנות חדשים.

פרנויה אינטלקטואלית

מה אומרים עתה אותם אינטלקטואלים, שלא חסכו מלים כדי להוקיע את מעלליה של 'המועצה העליונה של הכוחות המזוינים' בתקופת המעבר אחרי מובארכ, בין פברואר 2011 ליוני 2012?

היו"ר לשעבר של 'האגודה המצרית לזכויות האדם' השאם קאסם, אמר ש"פיזור שביתת השבת של האחים שם קץ למצב טרגי שבו היינו שרויים", מאחר ש'האחים המוסלמים' רצו להרוס את המדינה. היום הוא תומך לחלוטין בצבא מכיוון שהבחירה הייתה בין מדינה כושלת כמו לוב לבין תאוקרטיה נוסח חמאס. "מצרים הייתה בדרך לשקוע באלימות ובאנרכיה, והצבא החזיר את שלטון החוק. בסופו של דבר, הודות למהפכה מצרים הפכה חופשית, אך עוד לא דמוקרטית. נצטרך עוד עשר שנים כדי להגיע לשם". כרים אל-סקא, חבר בתנועת 'אל-תמרד' שקראה להדחת הנשיא מורסי ומקורב למוחמד אל-בראדעי, רואה ב'אחים' טרוריסטים, ואפילו משווה את המתרחש במצרים עם המהפכה הצרפתית: "כדי לבנות מדינה חדשה חייבים להיפטר מכל מי שחוסמים את הדרך למהפכה".

דעה נוספת ברוח הדברים היא זו של הסופר המפורסם עלאא' אל-אסוואני, מחברו של הרומן "בית יעקוביאן". לאסוואני מוניטין של ליברל שמותח ביקורת ביצירותיו על דיכוי ועל הקצנה דתית. גם בעיניו משטר צבאי עדיף על 'האחים המוסלמים':

'האחים' היו עסוקים בהרס המדינה. אילולא הצבא התערב היינו במלחמת אזרחים. אינני מבין את אנשי המערב שמטיפים לנו: האם אנחנו מוּעדים לשוב לתקופת האבן? האם לערבים אין זכות לצאת מעידן החושך? זה העם ולא כלי התקשורת שרוצים לחסל את 'האחים'.

לאל-אסוואני יש גם דעות מוצקות בנוגע לדאגות במערב לנוכח הדיכוי המתגבר במצרים. בטורו ביומון 'אל-מצרי אל-יום' הוא פרסם רשמים מפגישה שקיים עם פעילה של ארגון לא-ממשלתי, הממומן על ידי ממשלות מערביות כדי לקדם דמוקרטיה במצרים. טורו חיוני כדי להבין את הלך הרוח ומן הראוי לציין שתיאור המצב מעלה אסוציאציות לסוגיה מוכרת דומה במדינה קטנה אי-שם במזרח התיכון. הסופר מטיל ספק בטוהר הכוונות של ארגונים מערביים המנסים להפיץ במצרים את ערכי הדמוקרטיה:

אני מבין שיכול להיות מימון זר לתכניות צדקה ולטיפול רפואי בנטולי יכולת ובעניים, אבל מימון ארגונים בעלי מטרות פוליטית כמו למשל הפצת דמוקרטיה נראה לי מוזר, מכיוון שזו התערבות בענייני מצרים וכפיית שליטה מערבית עליה.

לבסוף הוא קובע שלא ייתכן שכל המימון הזה נועד רק כדי לעזור לחלכאים ולנכאים מכיוון שממשלות מערביות אינן ארגוני צדקה והן תמיד פועלות על בסיס אינטרסים. מה גם ש"איש מערבי לעולם לא יוציא דולר ללא חשבון וללא מטרה". כך, למעשה, קולה הליברלי, לכאורה, של מצרים מתנער ממה שהמערב רואה כהושטת סיוע למדינתו.

איבדו את המצפן המוסרי

גם קולות פנים-מצריים מכירים במשבר החמור בו שרוי הליברליזם המצרי. חוקר מדעי המדינה עמר חמזאווי, שתמך לפני ההפיכה בתנועת 'אל-תמרד', קבע כי:

מפלגות ואישים האמונים על ליברליזם איבדו אמינות מוסרית ופוליטית כאשר הם שותקים לנוכח הדה-הומניזציה נגד כלל הימין הדתי… נוצרה היסטריה של האשמה בבגידה של כל מי רק מזכיר את החובה של שמירת זכויות האדם, שמירת החוק ואי-שימוש בכוח מופרז.

בדומה לו, חוקר תנועות האסלאמיות ח'ליל אל-ענאני משווה את המצב הנוצר במצרים עם מה שקרה באלג'יריה בתחילת שנות-התשעים, כאשר אליטות דוברות צרפתית חברו לחונטה צבאית כדי לדכא את האסלאמיסטים: "אי אפשר להצדיק את טעויותיהם של האחים המוסלמים, אבל מה שקורה עכשיו הוא מילטריזציה של החיים במצרים אשר עלולה להסיג את המדינה 60 שנה לאחור". לדבריו, השיח הפאשיסטי של האסלאמיסטים התחלף בשיח פאשיסטי של מי שנחשבים לחילונים ולליברלים. יש ליברלים אמיתיים במצרים, אך הם כנראה מעטים ביותר.

ליברליזם מלאכותי בשירות המדינה

כיצד יתכן שליברלים מבקשים את נפשם של יריביהם הפוליטיים? ובכן, יתכן כי התשובה לכך טמונה ביחסם של המצרים לקופטים, ועוברת כחוט השני החל מאמצע המאה התשע-עשרה ועד ההתנכלויות לנוצרים שהתרחשו במהלך המהומות, באוגוסט האחרון.

מאז שנת 2011 הפכו הקופטים לקורבנותיה העיקריים של ההפיכה במצרים. רבים מהם נהרגו וכנסיותיהם נפגעו. מחד גיסא היחס לקופטים מצד שלטונות מצרים משמש מעין ברומטר לליברליזם ולסובלנות, אולם מאידך גיסא הסובלנות כלפי הקופטים קשורה ביכולת השלטונות לרסן את האסלאם הפוליטי. החוקר המצרי הקופטי, סמואל תאודרוס, פרסם ספר על תולדות הקופטים במצרים שנקרא 'המולדת האבודה'. תאודרוס אינו סוקר את תולדות הקופטים בלבד אלא בוחן את תהליך המודרניזציה של מצרים לאור היחסים בין הקופטים לאליטות המוסלמיות.

לפי התזה של תאודרוס, הרפורמות במאה התשע-עשרה, שנועדו להפוך את מצרים למודרנית, נכפו על-ידי השליט מחמד עלי "מלמעלה", ולא לוו בהופעת מעמד ביניים ובורגנות עצמאיים. מה שהפך עם הזמן ל"ליברליזם מצרי", התפתח בקרב פקידי מדינה, אשר, באופן טבעי, חבו את מעמדם למדינה. במצב שנוצר, לשכבה זאת לא היה שום צורך לפנות אל דלת העם ולשתף אותם במנעמי השלטון.

המדינה הקימה מוסדות חינוך וחילקה מלגות לסטודנטים כדי שילמדו בחו"ל מדעים המועילים לפיתוח, בעיקר הנדסה ומדעי צבא: הרי המטרה העיקרית לא הייתה מודרניזציה בפני עצמה אלא מודרניזציה של הצבא המצרי. התפתחות זו מנוגדת בתכלית להתפתחות הבורגנות ומעמד הביניים בארצות המערב, שהופיעו ככוח עצמאי ונפרד מהמדינה, אשר מרסן את כוחה ואת התערבותה. כך נקבע, לפי תאודרוס, שהליברליזם המצרי מלכתחילה לא היה ליברלי. על רקע זה, חבירת השכבות המשכילות לצבא אינה מפתיעה ואפילו טבעית.

טוב לישראל, רע למצרים

לבסוף, המבצעים שצבא מצרים מנהל נגד הטרור בסיני חופפים לחלוטין את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, ולא נותר אלא לברך על כך, אבל בשקט, כמובן. כמו כן נראה שצבא מצרים שהוא השליט בפועל, השומר על מחויבותו להסכם שלום. מובן שאין טעם למתוח ביקורת על הטיפול של צבא מצרים בחמאס, אך יחד עם זאת אסור לעצום עיניים נוכח העובדה שבמצרים הולך ומוקם משטר צבאי לכל דבר ועניין, הכולל הערכת מצב חירום, דיכוי פוליטי, מעצרים ועינויים ללא משפט וגם, איך לא, פולחן האישיות המתגבש סביב הגנרל אל-סיסי (שכבר החל).

אסור לשכוח שתנועת 'תמרד' ה"ליברלית" דרשה, בין השאר, לבטל את הסכמי קמפ-דיוויד. הניסיון לחסל, פשוטו כמשמעו, את 'האחים המוסלמים' לא על פשעיהם, המדומים או האמיתיים, אלא כמגזר פוליטי של העם המצרי, אינו מבשר טובות. אפשר שתזרים אדיב של מזומנים ירוקים מסעודיה ומהאמירויות יסייע למצרים לצוף על פני המים, אך אין ביכולתו לפתור את בעיותיה החברתיות הנצחיות שהן עילת העילות של הזעזועים המתרחשים במדינה בימים אלה.