הקשר שבין חורבן מוסרי לחורבן הפיסי שבא אחריו חד-משמעי וברור. ארצות-הברית חווה עכשיו חורבן מוסרי. הנגזר הקץ על המעצמה שהייתה מופת של מוסר ושגשוג?.
הקשר שבין החורבן המוסרי לחורבן הפיסי שבא אחריו הוא ברור, חד-משמעי, וחד-סיטרי. המעצמה הגדולה והמשגשגת ביותר בהיסטוריה, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה חומרית, חווה עכשיו חורבן מוסרי. קווי העלילה בתסריט כבר ברורים; להיסטוריה נותר רק למלא את הפרטים
חורבן פיזי תמיד מוקדם על-ידי חורבן מוסרי. אני חושב שזו אחת התובנות הראשונות של החברה האנושית. כי ככה זה היה מהתחלה: חבר שבט שלא דאג לטפח נורמות של חריצות נאלץ לגנוב מאחרים או למות מרעב עם בוא החורף. מערה שבה שיכורים ומסוממים לא שמרו על האש הפכה לקבר של קרח או למאורת שודדים ורוצחים. שדה שלא טופח חזר להיות יער פרא. האדם הוא יצור תבוני; לא לקח לו הרבה זמן לזהות את הדפוס הזה.
הלוגיקה הזו תקפה גם היום. ההזנחה והטינופת של בניין מגורים (חורבן פיזי) תמיד באות אחרי תקופה שגרים בו אנשים שלא מעניין אותם מה מתרחש מחוץ לדלת ביתם (חורבן מוסרי). גוש המתכת העקום שהיה פעם מכונית הוא תוצאה של בחירה קלוקלת לסמס תוך כדי נהיגה על הבל וכלום. הזקנה החבולה והמאושפזת היא פרי הביאושים המוסרי של שופט שחס על שודד סדרתי.
כל חורבן פיזי הוא תולדה של שגיאה או שקיעה מוסרית, וכל שקיעה מוסרית סופה חורבן פיזי. אין מסתורין, אין גורל. יש בחירה מוסרית ותוצאותיה.
העוצמה המוסרית
השגשוג של החברה המערבית במאות האחרונות הוא ניצחון בחירתה המוסרית. התרבות המערבית שהבינה – בניגוד לכל תרבות אחרת – שאדם אינו יכול להיות בעלים של אדם אחר, שגבר אינו יכול ליהנות מזכויות שאין לאישה, שמשפט וצדק מחייבים מערכת משפט בלתי-תלויה ובלתי-משוחדת, ששלטון הוא חובה כלפי האזרחים ולא פריבילגיה לעומתם, הפכה לתרבות המצליחה ביותר שראה כדור הארץ. ב-500 השנה מאז ימי-הביניים השכלול המוסרי הבלתי-פוסק של המערב הפך אותו ממקום נחשל ורדוף אמונות טפלות לנקי, שבע ובטוח.
בשיאו של תור הזהב חיילים מיבשת אמריקה חצו אוקיינוסים כדי לסכן את חייהם במאבק למען הטוב הכללי של האנושות. עד אמריקה של המאה ה-20 אף תרבות לא סיכנה את חייליה בשליחות ערכים מוסריים אוניברסליים; כל מה שהיה לנו הן ממלכות וקיסרויות שנלחמות זו בזו עבור אינטרסים כלכליים ובשם דחפים הגמוניים. אמריקה, שלקחה על עצמה תפקיד של מצפן מוסרי, עשתה זאת משום שבמנגנונים הפנימיים ביותר שלה היא הבינה שלא ייתכן שגשוג כלכלי בלי עמידה על עקרונות מוסריים. ששגשוג שבא עם אובדן דרך מוסרי הוא תעתוע קצר מועד שבא אל קיצו באלימות קשה.
אם האנושות רוצה להצליח באמת היא חייבת להיות אנושית.
בשתיים וחצי המאות שבין ג'פרסון לקנדי אמריקה הייתה לחוד החנית בהתקדמות של האנושות בכל מובן. בארה"ב הומצאו ופותחו המנורה החשמלית ונגן המוזיקה הראשון, חיסונים נגד כמה מהנוראות במחלות, מנוע הבעירה הפנימית, המכונית והמטוס, הקולנוע, המחשב, האינטרנט ועוד ועוד: אין סוף לרשימת הפיתוחים האמריקניים בשנים הללו. וזו התקדמות שראוי לשים לב אליה, מכיוון שיש לה חשיבות עצומה לעתיד האנושות: המקום שבו דיברו בשם ערכים אוניברסליים של טוב, של מוסר ושל חופש היה למקום המשגשג ביותר על פני האדמה.
ואז זה מפסיק.
בתיאום מופלא, מוזיקלי כמעט, השגשוג הכלכלי והתרבותי האמריקני עוצר בדיוק כשהיא חדלה להתעסק בסוגיות של מוסר. בדיוק כשהיא אומרת, כתרבות, "אין זה מתפקידי לשפוט בין טוב לרע בעולם; אני מאמינה שכל התרבויות שוות מבחינה מוסרית", העולם מפסיק לראות בה מדד. חברות ענק הולכות לחפש הצלחה ועובדים במקום אחר. אויביה זוקפים ראש ומאיימים עליה בגלוי. בין אזרחיה לבינה ובינם לבין עצמם הולכים ורבים חוסר-האמון והמחלוקת, עד שהיום אנשים מכובדים ומחונכים כבר לא מהססים לדבר בגלוי על מלחמת אזרחים ואפוקליפסה. מה לעזאזל קורה פה?
ביטויי החורבן
להתפרקות המוסרית של ארצות-הברית, שבעקבותיה בהכרח יבוא חורבן פיזי, כי ככה עובד העולם, יש כמה ביטויים מרכזיים. נזכיר שלושה מהם.
החורבן המוסרי הראשון הוא אובדן החופש. הישות המדינית שאבותיה המייסדים לא חדלו לדבר על חופש ואידיאל החופש, על החכמה שמקנה החופש והאנשים הנדיבים והטובים שהוא יוצר, מצותתת לאזרחיה ומרגלת אחרי כל התכתבות, כל שיחת חולין, כל מסרון שלהם. למעשה היא מונעת את האפשרות לקיומם של אנשים בעלי תודעה חופשית. קיומה של תודעה חופשית מחייב התפתחות עצמאית, בלתי-מפוקחת; כשממשל מרגל אחר אזרחיו ברמה כזאת הוא מנציח, כלפי עצמו וכלפיהם, שאין להם זכות למחשבות עצמאיות. אנשים שאינם רשאים לתודעה חופשית אינם יכולים לחשוב כמו בני-חורין. רובם אפילו לא יידעו שהם משועבדים: צריך להיות חופשי ברוחך בשביל להבין שאתה משועבד.
ארה"ב של המאה ה-17 הקפידה שאזרחיה יהיו חופשיים לשאת נשק כדי שיהיה ברור לה ולהם שהמדינה שלהם לא זוממת נגדם. אותה מדינה היום לא מאפשרת לאזרחיה לדבר בטלפון או לשלוח מכתב בלי חשש שזר בעל סמכות לכלוא אותם יקרא אותו. הורים עם שאלות מורחקים מאסיפות בתי-ספר על-ידי שוטרים. ילדים עם "דוכן לימונדה בלתי מורשה" מקבלים קנס של 500$. חברה לייצור גיטרות עוברת פשיטה אלימה של סוכנים חמושים, שמחפשים עץ שלפי הרשימות אסור לה להחזיק. אמריקה של השגשוג סמכה על אזרחיה עם רובים; אמריקה של הקריסה אינה סומכת עליהם אפילו עם מכשיר טלפון, גיטרה או כוס לימונדה. יהיו לזה תוצאות הרסניות.
החורבן המוסרי השני הוא אובדן הדרך הכלכלי. כזכור, אמריקה נוסדת על האמונה ששגשוג כלכלי משקף מוסריות איתנה. היא ראתה בהצלחה כלכלית את אגודלו המורם של אלוהים. אמריקה הזאת האמינה בחריצות, חסכנות ועושר, וראתה בחוב גנאי: אם עושר הוא ברכה אלוהית אז חוב הוא סוג של קללה. ככה חשבה אמריקה והפכה מקבוצת מחפשי מקלט למעצמה העשירה בעולם.
אמריקה של העשורים האחרונים אינה רואה בחוב בעיה: ממש בשעות אלה מתקיים בוושינגטון משא-ומתן קדחתני כדי להעלות את תקרת החוב האמריקני בעוד כמה מאות מיליארדים. במקום לראות בחוב ציבורי עצום קלקלה מוסרית שמחייבת חשבון נפש, האומה האמריקנית מדפיסה עוד ועוד כסף דמיוני בניסיון נואל ליצור שגשוג המנותק מבחירה מוסרית. אבל אנחנו יודעים שזה לא ייתכן. ערכו המאופס של כסף דמיוני תמיד מתגלה בסוף. כשהוא יתגלה הפעם, החורבן הפיזי ישקף במדויק את הרמה הרוחנית של מי שאינם מבינים את הקשר שבין התנהגות מוסרית להצלחה.
החורבן המוסרי השלישי הוא העובדה שארה"ב כבר לא רואה בעצמה מובילת דרך אלא שווה בין שווים. כזכור, ארה"ב נוסדה במחאה על עריצות המלך האנגלי ג'ורג' השלישי. חלק ניכר מהצהרת העצמאות האמריקנית הוא פירוט העוולות של המלך כלפי המתיישבים בקולוניות. הוגי הרעיון האמריקני ראו במדינתם הנולדת תיקון מוסרי של עוולות העולם; הם מרדו בגלוי נגד השליט מטיל-המורא ביותר של תקופתם, משום שלא היה הוגן איתם.
ארצות-הברית של ימינו מארחת בתחומה את נציג השטן עלי אדמות: נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן. והוא פני השטן כי הוא נציגה של תרבות שבה שוקדים על הרע הגדול ביותר המוכר לאדם: רצח המוני ומתוכנן של אנשים חפים מפשע.
ואמריקה מארחת אותו כשהיא יודעת את זה.
זהו החורבן המוסרי הנורא מכולם. הרי האיראנים אחראים לרצח של אלפי אמריקנים בשם תרבות שנועדה להכחיד את כל מה שאמריקה הישנה סימלה; והוא עמוק ושורשי כל כך, החורבן המוסרי הזה, שאמריקה משתפת פעולה עם התליינים שלה. אובמה מתגאה בשיחת טלפון היסטורית עם תרבות מתחרה, שכל מה שהיא צריכה לעשות כדי למוטט את אמריקה הוא לשחק איתה במשחק העתיק ביותר בעולם: השוטר הטוב והשוטר הרע. בלי אף כדור.
ובזמן שכל-כך הרבה השחתה וחורבן מתרחשים, ההכחשה מושלמת. העירום ההזוי של מיילי סיירוס משתקף מכל מסך; דור שלם של צעירים אמריקנים אינו מכיר שום ערך מלבד המסיבה; בטלוויזיה עוד ועוד עירום, וולגריות, סמים, אלימות סרת טעם, שקר והתפרקות המשפחה, השמנה והפרעות למידה, וחמישים מליון איש שאוכלים בתלושי מזון שמנפיקה הממשלה באקט המנוול ביותר ששליט יכול לנקוט בו: הפיכת נתיניו לחסרי-ישע.
אמריקה אולי תצליח תשרוד את אובמה, למרות שכותב שורות אלה מטיל בכך ספק. ובכל מקרה, היום שבו נראה מהומות אזרחיות, חיילים וירי ברחובות, וכנראה גם התפרקות של מוסדות השלטון המרכזיים באמריקה, כבר איננו רחוק. סאת ההשחתה נגדשה.
אחרי חורבן מוסרי תמיד בא חורבן פיזי.
קפיטליזם = מוסר?
קפיטליזם הוא ביטויה הכלכלי של תפיסה עמוקה של כבוד לאחר ולאדם, של אמונה בו ובזה שפעולה חופשית שלו תקדם את התרבות בה הוא חי – את העולם בכלל.
אנשים חושבים שקפיטליזם זה על כסף ולא מבינים שזה הדבר האחרון שמעניין את הקפיטליסט. תגיד יוזמה, עשייה, יצירה, חופש. זה הדבר. זה המנוע.
כן!
קפיטליזם- כשהוא מבוצע נכון, פירושו חופש.
בלי חופש לא יכול להיות מוסר
U better hope its not true.if it is,you'll starve to death
מאמר מאיר עיניים.
כתיבה אמיצה המביעה עמדה ותחזית מענינת וחשובה.
כתוב נהדר, תודה.
מקווה שהורסטיליות האמריקאית תדאג שבד בבד למוסריות הקלוקלת שהממשל מפגין תהיה גם מוסריות נכונה לאדם ברחוב. עדיין, האמריקאי הממוצע הוא בעל מצפן מוסרי טוב מרעהו הרוסי. בין אם מדובר בזכויות מיעוטים או גאים, בין אם מדובר באכזריות כלפי בעלי חיים, צמחונות או יחס להפלות, עדיין יש תקווה לאדם ברחוב, גם לאחר שהממשלה שלו איבדה כל רסן. וכן, זה גם מתאים למדינה אחת במזרח התיכון ששר האוצר שלה, הנשיא ושר הפנים (לשעבר כמובן), שלושתם ישבו בבית הכלא שנים ארוכות.
טור מעולה.
עם זאת:
ארה"ב נכנסה למלחמת העולם הראשונה בגלל מצור הצוללות הגרמני, ובגלל מודיעין על כוונה גרמנית לסייע למקסיקו במלחמה מול ארה"ב.
למלחמת העולם השנייה היא נכנסה בגלל ההתקפה על פרל-הרבור.
לכן, זה קצת נאיבי לתאר אותה כאחת שמונעת מערכים בזירה הבינלאומית. מה שדרדר את כלכלתה ופגע בה, היה דווקא העידן הרומנטי של ג'ורג' בוש וההתערבויות האוויליות של ארה"ב בסכסוכים לא לה, בניסיון להפיץ את הדמוקרטיה.
גם הטענה שלך על הדרדרות מוסרית באמריקה לא מגובה מספיק. לא ברור לי מה רע בדוגמאות שהבאת, מלבד עניין ההאזנות שהוא לא חדש.
אני כן מסכים שארה"ב קורסת בגלל מדיניות רווחה אירופית והגדלת החוב והאינפלציה. אבל אין לזה קשר לכל יתר המאמר.
אני לא חושב שזה מאוד קשה לראות איך מלחמת העולם הראשונה היא מאבק של הדמוקרטיות בדיקטטורות/קיסרויות/ממלכות. המסורת הליברלית של העולם דובר האנגלית שיחקה תפקיד חשוב מאוד בזה.
ארה"ב נהגה החכר והשאל הרבה לפני פרל הרבור. היטלר מעולם לא התקבל כמנהיג לגיטימי באמריקה. ומה הקשר בין פרל הרבור לנורמנדי?
אם אתה לא מבין מה לא בסדר בדוגמאות שהבנתי זה בסדר, אבל אתה צריך להכיר בזה שיש לך קצת נטיות דיקטטוריות. אני הייתי מהמר על כך שאתה חושב שאנשים חייבים לעמוד בכללים ושאם לא הם צריכים להיענש.
הכללים שלך, כמובן.
חופש – טוב. שיעבוד – רע. פעם היה יותר חופש, היו יש יותר שיעבוד. אז המצב נעשה רע.
ארה"ב לא קורסת בגלל החוב. ארה"ב קורסת בגלל שאימצה מנטליות של שלטון ריכוזי וחסר גבולות שמצריך מנגנון ממשלתי עצום, הפיכה של האזרחים לתלויים ונתמכים ועוד ועוד כסף לעוד ועוד פרוייקטים שכל אחד מצמצם את החופש של האזרח ומגדיל את כוח הממשל.
החוב הוא רק ביטוי מספרי של הכשל המוסרי הזה.
מרוב הטעויות העובדתית והמתיחות קשה להתייחס לכתבה ברצינות
א. קולנוע הומצא בצרפת
ב. לא לכל חורבן פיזי קודם מוסרי. חורבן יכול לבוא מהטבע.
ג. אמריקה לא תמיד הייתה משגשגת. למשל השפל של שנות ה-30.
ד. אמריקה נכנסה למלחנה רק אחרי שהופגזה.
חוץ מזה מאיפה כל המתיחות האלה?
אמריקה ניהלה הרבה מלחמות אימפריאליסטיות
ומה דעתו על איראן? להשמיד?
א. הצרפתים התנסו עם מצלמות. האמריקאים יצרו את הקולנוע. סרט ה35 מ"מ, שהוא סטנדרט עד היום, כמו הפילם שמאפשר צילום והקרנה של סרטים, הומצאו במעבדות אדיסון. כנ"ל הקינטוסקופ, שהיה אבי בית הקולנוע, שילוב הסאונד, הסרט המצוייר, הטכניקולור ועוד. להזכירך – הוליווד נמצאת בארה"ב.
ב. חשבת על זה לבד?
ג. גם אחרי שפל היה לה מספיק כוח לנצח את גרמניה ויפן. תאר לך.
ד. ttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%9B%D7%A8
מה זה בדיוק מתיחות? ואיראן? להשמיד כל כוח צבאי, כן.
אלון מזרחי. כבר שבוע שני ברציפות אני קורא את טוריך. בפעם שעברה זה היה על בג"ץ המסתננים. ואני חייב לומר לך, שאתה מתעלה על עצמך בעוצמת השטויות שאתה מגבב בכל טור.
אני נכנס לאתר מידה כדי לגלות מאמר ימני – מבחינה פוליטית או כלכלית – שיאתגר את תפיסת העולם שלי. וכל פעם אני נתקל בטעויות עובדתיות, בהנחות מופרכות, בלוגיקה שלא עובדת. במקום לשמוע טיעונים שיטתיים, אני קורא נאומים חסרי ביסוס.
בקטנה אציין, שארצות הברית אינה מארחת את נשיא איראן, אלא האו"ם, שקבע את משכנו בניו יורק, מארח אותו. וכשהאו"ם מזמן ראש מדינה, לארצות הברית אין עמדה בעניין. . והאם אינך מרגיש שיעי בעצמך, כשאתה קורא לאיראן שטן, כמו שאיראן קוראת לארצות הברית? מאמר מדיני שמשתמש במונח כמו שטן, אינו ממש רציני. ואם הטענה היא שפיתוח פצצות אטום הן שטניות, ברורה לך ההשלכה לגבי מדינות אחרות המפתחות את האטום.
המאמר שלך מוביל בסופו של דבר לטענה שאינך כותב במפורש אבל מובנת בעוצמה מממבנה המאמר, ששיחת הטלפון בין אובמה לרוחאני היא ביטוי מושלם להתרסקותה המוסרית של ארצות הברית.
על כך אפשר להתווכח.
מעניין אבל שאתה מציין את החוב התופח ואת הפגיעה בחירויות הפרט כשני הסימפטומים האחרים להתרסקות המוסרית. בכך אני מסכים איתך לחלוטין. רק חבל שאינך מציין שמי שחתום על שתי הפגיעות החמורות הללו באזרח האמריקאי, באתוס האמריקאי, ובאפשרות של אמריקה לשמור על החירות בעולם- הוא הממשל הרפובליקאי. החברים שלך ממסיבת התה.
סו הלפ יו גאד
התחלת בכזאת פומפוזיות שחשבתי שאשכרה יש לך מה להגיד. ומה? שהאו"ם הזמין את נציג השטן אז לארה"ב אין עמדה? זאת אומרת שאם יס תשלח לך כטכנאי את חסן נסראללה לא תוכל להיות לך עמדה בעניין כי אתה חתום על חוזה?
ההכפפה של מדינות להסכמים ומוסדות בינלאומיים היא רק עוד דרך לרוקן את הדמוקרטיה מתוכן ידידי. לנציג משטר של רוצחים אסור לדרוך על אדמת ארה"ב: מדינה עם עמדה מוסרית כזאת הייתה משגשגת עכשיו. זה מה שאני טוען.
רפובליקנים זה לא "מסיבת התה". השיטה הפוליטית בארה"ב היא דו קטבית. מפלגה שלישית היא מתכון להתרסקות שם. זו הסיבה שליברטאנים נמצאים אצל הרפובליקנים, למרות הפערים האידאולוגים הגדולים, שאין כזה הבדל גדול בינם לדמוקרטים, וכנ"ל השוליים השמאליים אצל הדמוקרטים. לכן מסיבת התה יצביעו רפובליקני – כי יש שם 2 מפלגות, וזה מה שיש. הם מנסים לשנות את המפלגה, בהצלחה חלקית מאד, בינתיים.
כן, אובמה ממשיך את מדיניות בוש. זה לא מעודד לחשוב מי המפלגה האשמה. התוצאה הכללית, זה מה שמדאיג.
אורי, יש לך מחלוקת עמוקה עם המציאות.
משטר שמעולל מעשים שטניים, ראוי בהחלט להיקרא שטן.
והעובדה שהמשטר משקר וקורא לאחרים "שטן" לא גורמת, ולא צריכה לגרום, לאיסור במילה "שטן".
לי זה נראה ברור, אבל לפי התגובה שלך יתכן ולך זה לא: ישנו הבדל תהומי בין רטוריקה זולה, לבין מעשים.
בוש אינו טלית שכולה תכלת, אבל בתחילת כהונתו הראשונה, החוב היה 5.7 טריליון, בסוף כהונתו השניה החוב היה 9.8 טריליון. כלומר, תוך שמונה שנים נוספו 4.1 טריליון. כחצי טריליון בשנה. היום החוב נושק ל17 טריליון. כלומר, אובמה הוסיף כמעט 2 טריליון בשנה. והיד עוד נטויה…
אורי המגיב הזועם
קשה להשתחרר מההרגשה המעיקה שהתגובה שלך לא מבוססת על שני המאמרים שקראת כאן אלה על תפיסת עולמך שהיא להנחתי שונה בהחלט.
אין לי בעייה לקרא איתגורים לכתבות רעיוניות, אבל תסכים איתי שזה מגוחך לקטול אדם על שגיאות עובדתיות במאמר שלו כאשר אתה מנסה לסותרן בשגיאות עובדתיות משלך, לא?
אם היית טורח לבדוק לפני שהקלדת בכזה שצף היית בודאי מוצא שלפני שארה"ב היא זו
שמנפיקה את ויזות הכניסה אליה כן , גם למוזמני או"ם למיניה
ורק לפני שנה היא סרבה לנפק ויזות כניסה ל20 מחברי המשלחת האיראנית בהם שרים.
עובדות בויכוח צריכות להשאר עובדות לפני שמאן דהוא ממנפלץ (!)אותן.
בהחלט ניתן להתווכח עם אלון על בדלנותה של ארהב עד לפרל הארבור והאם המשבר הכלכלי הנוכחי אינו רק עוד נקודת מינימום על גרף גלי ללא כל קשר למוסריותה של ארהב, אבל התגובה שלך מאבדת גובה כבר מתחילתה כאשר אתה מרשה לעצמך לקרא שטויות לרעיון מנומק. קוראים לזאת פטרוניזם וזו בדיוק התופעה שמביאה אותך להכריז שאחרים כותבים שטויות.
ואגב, אני קורא את אלון בפייסבוק ולמעט סטטוס אחד על איזה עכבר ומקלדת, הוא בדרך כלל לא כותב שטויות 🙂
Many Americans are starting to think about ways to get back to the roots of the American. Individualistic morality of freedom and trade. Check out seasteding.org and the Jreffersin state initiative.
Sadly, history shows us that socialism grows like cancer and societies sink deeper into it until a total collapse of human rights. Maybe the land of the brave will find some bravery not to go down that path.
כתבה מדהימה בראיה העמוקה שלה. כל הכבוד
אני חושב שאתה צודק ומקווה ששנינו טועים… שווה לשקול תרגום לאנגלית.
היי אלון יש לי רק שאלה: מה אם ההתערבות הבוטה של ארה"ב בצ'ילה בשנות ה70? האם גם שם לחמה אמריקה עבור ערכי מוסר? מתעניין לשמוע את דעתך בארוע נקודתי זה
כמובן שלא כל מה שעשתה ארה"ב נכון או מוסרי, ולפעמים היא אפילו עשתה דברים מרושעים ומטופשים לחלוטין. בכל אופן צריך לזכור שהמלחמה הקרה הייתה תחרות אכזרית על שטח והשפעה בין כוח אחד דמוקרטי וחופשי לבין אחר דיקטטורי וטוטאלי, אז זה לא מפליא שנעשו גם דברים מלוכלכים.
אני לא יודע מספיק לגבי צ'ילה בשביל להגיב נקודתית – אני יודע שהרבה מאליטה השמאלנית של המדינה קוננו הרבה על סילוקו של איינדה, אבל אני לא בטוח שהעם הצ'יליאני היה שותף לתחושה הזאת: כשיצא לי לדבר עם כמה אנשים שהכרתי מדרום אמריקה לא הופתעתי לגלות שהתקשורת מדייקת בתיאור האמת בדרום אמריקה כשם שהיא מדייקת בתיאור המצב בישראל.
מאוד אהבתי את המאמר, לדעתי תיאור מדויק למצב בארה"ב. תודה!
מציע צורת הסתכלות אחרת –
אולי שפע חומרי ומוסריות (כפי שאתה מגדיר את תפיסת העולם האמריקאית-פרוטסטנטית) אינם בהכרח תלויים זה בזה
קשר אפשרי בין השניים הוא שהשפע החומרי "מכסה " על הדרדור המוסרי ובכך מאפשר לקיים חברה תקינה. כאשר השפע החומרי נגוז הדברים והמתחים בין הקבוצות מתגלים בצורתם האמיתית ומתוך כך חל דרדור מוסרי גדול יותר שמביא בסופו של דבר לנפילה הגדולה.
בנוסף להצטרפות של אמריקה למלחמות ולעושר האמריקאי יש קשר ברור אף יותר, בשתי מלחמות העולם מה שהביא לתנופה הכלכלית הוא מעבר של כח אדם לתעשייה המלחמתית שהביא לירידה באבטלה ולצמיחה מוגברת, שלא לדבר על האחיזה האמריקאית במקומות כמו גרמניה ויפן שפתחו להם את הדרך לשליטה עולמית במשאבים במזרח ובמערב, על הנפט במזה"ת לא צריך להרחיב