למרות ההשמצות, מסתבר שהגלובליזציה היא אחד הדברים הטובים ביותר שעשתה האנושות, ולרווחת כולם.
הגלובליזציה אינה שיטה שהומצאה והוצעה על ידי יועצים, מומחים, או שרי אוצר. הגלובליזציה פרצה באופן ספונטאני וממשיכה לצמוח כשהיא מתגברת ודורסת את המכשולים והמתנגדים. הגלובליזציה דוהרת קדימה בזכות התקשורת המרשתת את כל הגלובוס ומעבירה במהירות האור תמונות, קולות אופנות, טעמים,ידע, מספרים, נתוני מסחר, כסף ותכניות. הגלובליזציה נישאת על התחבורה הימית, היבשתית והאווירית המגיעה ביעילות ובמהירות לכל פינה בעולם עם אנשים וסחורות. החזון של "עולם אחד" הולך ומתממש לנגד עיננו.
הטכנולוגיה עשתה את הגלובליזציה לאפשרית ויתרונותיה הביאו למימוש האפשרות.
חלוקת עבודה
מראשית האנושות הייתה חלוקת העבודה המניע והמנוע העיקריים לעלייה בפריון העבודה, בייצור וברמת החיים. חלוקת העבודה מאפשרת התמחות וניצול היכולות המיוחדות והשונות של כל פרט, קבוצה וארגון. לאורך ההיסטוריה ניתן לזהות מגמה ברורה של העמקת חלוקת העבודה ליותר ויותר בני אדם, נושאים, מקצועות, תתי-מקצועות ועסקים ומתפשטת ומתרחבת מהמשפחה לשבט וממנו למדינה. הגלובליזציה מעלה את חלוקת העבודה לדרגה העליונה ביותר, המקיפה את כל העולם וכל האנושית ומביאה איתה צמיחה ושגשוג.
ניצחון השוק
הגלובליזציה יצרה כלכלה עולמית הפועלת ללא ממשלה עולמית. כך הכלכלה הולכת ומשתחררת משלטונם של הממשלות, שרי האוצר, המפלגות והפוליטיקאים.
התנועה החופשית של עסקים, כסף, אינפורמציה וסחורות לא מאפשרת לממשלות לקבוע באופן חופשי ושרירותי מיסים, תקציב ומגבלות. תחת האיום של בריחת כספים ועסקים הממשלות נאלצות לקצץ בבירוקרטיות ובמיסים ובעתיד נראה גם ירידה מתמשכת בתקציבי המדינות. איום ה"Relocation", המיקום מחדש, מונע מהממשלות להתעלל בעסקים, ביזמים, בצעירים, ובבעלי המקצועות המבוקשים.
כיכר שוק גלובלית
עד העשורים האחרונים שוק פנימי גדול היה תנאי הכרחי לצמיחת עסקים גדולים ומצליחים במדינה. לא עוד! היום גם במדינה זעירה יכולים לצמוח עסקים, חברות ויוזמות שיחפשו את השוק שלהם בכל נקודה בעולם. יכולתו של ההון לנוע על פני הגלובוס במהירות האור, בחיפוש השקעות אטרקטיביות, מהווה גם היא הזדמנות ואתגר למדינות הקטנות. ישראל יכולה לשמש הוכחה למציאות החדשה.
חגיגה לצרכנים
הצרכן יכול לבחור בכל פינות הגלובוס את המוצרים המתאימים לו ביותר באיכותם ובמחירם. הסחר העולמי מביא לצרכן את המבחר והאינטרנט מאפשר לו לחפש ולבחור בהיצע האין-סופי. הגלובליזציה מורידה את מחירי המוצרים ומשפרת את איכותם וכך מעלה את רמת החיים.
תחרות טוטאלית
הגלובליזציה יוצרת תחרות עולמית בה משתתפים עסקים מכל היבשות, העמים והעסקים. אין ספק שזאת תחרות אכזרית מדממת וקטלנית. הרפתן הישראלי יצטרך להתחרות ברפתות הגדולות והמשוכללות בארצות הברית, והמתפרות הישראליות יסגרו עקב אי יכולתן להתחרות במתפרות הסיניות. המספנות בבלפסט אינן יכולות להתחרות עם המספנות בקוריאה והנגרים בישראל מתקשים להתחרות באיקאה. מצד שני החלב, הבגדים, האוניות והרהיטים יהיו זולים יותר.
כל יצרן בישראל חייב להתחרות עם כל יצרן בעולם. התוצאה תהיה שיפור וייעול או פרוק וסגירה. יתפתחו העסקים והענפים המסוגלים ליצור יתרון עולמי. המצב החדש של התחרות העולמית הוא טוב לצרכן וקשה לעסקים ולעובדים. הצרכן ולא הממשלות, יהיה שליטה של הכלכלה העולמית.
הגלובליזציה חודרת גם לענפים שלכאורה מוגנים מתחרות גלובלית. הצבא רוכש מדים, נעליים ומטוסים בחו"ל והתעשייה הביטחונית מייצאת את מוצריה לצבאות זרים. עבודת המוסכים מוחלפת בחלקה במכלולים מיובאים. האוניברסיטאות קולטות סטודנטים מחו"ל וישראלים מלמדים וחוקרים באוניברסיטאות ברחבי הגלובוס. בתי המלון בישראל מתחרים עם רודוס על התייר הישראלי, עקבה מתחרה באילת ואל-על צריכה לטוס ב"שמיים פתוחים".
הגלובליזציה והמדינות העניות
הגלובליזציה היא גם ההזדמנות הגדולה של המדינות המתפתחות באסיה ובאפריקה. המדינות העניות מייצאות תחילה את כוח העבודה הפשוט והזול של מיליוני איכרים שעוברים לערים וזוכים בשכר נמוך הגבוה בהרבה מהכנסתם הקודמת. הניסיון של יפן, הונג קונג, סינגפור וכעת סין, מראה שהעבודות הפשוטות בשכר הנמוך ביותר הן צעד ראשון לרמה מערבית של יצור והכנסה תוך עשרות שנים בודדות. בזכות הגלובליזציה עלתה ההכנסה לנפש בטייוואן, תוך ארבעים שנה, ממאתיים דולר בשנה לשלושה-עשר אלף.
פתיחת הגבולות לסחורות, למוצרי המחקר והפיתוח, לתיירות, תקשורת, תרבות ואופנה מביאה זעזוע וסדקים בתרבויות ודתות אשר יצררו פיגור כלכלי, ניוון חברתי ושיעבוד נשים. בתהליך ממושך וקשה, הכולל גם נסיגות, מתפשטים התרבות, החופש,הכלכלה החופשית והדמוקרטיה של המערב בעולם.
המתנגדים
אף כי הגלובליזציה משרתת את הצרכנים ואת המדינות העניות עומדים הסוציאליסטים ואנשי השמאל לסוגיו בראש המתנגדים. הגלובליזציה מחלישה את כוחם הכלכלי של המדינה הלאומית והממשלה, שעוצמתם חיונית לתכנון והניהול של המשק, לבירוקרטיה, למיסים הגבוהים, למדינת הרווחה ולחלוקה מחדש של ההכנסות. הגלובליזציה מחלישה גם את כוחם של הפוליטיקאים, הפרופסורים למקרו-כלכלה והתקשורת. הכוח עובר לעסקים ולצרכנים. מי שבאופן מסורתי נוטים למכסי מגן ולאוטרקיה הם הסוציאליסטים, בעליהם של עסקים חלשים, האיגודים המקצועיים, חסידי התכנון הממלכתי של הכלכלה, והאטאטיסטים (בעברית: "ממלכתיסטים").
אף כי כוחם של השמאל, האינטלקטואלים והפוליטיקאים חסידי "הצדק החברתי" ו"מדינת הרווחה", נראה גדול ומנצח, הגלובליזציה מביאה בהדרגה לניצחונו הבלתי נמנע של השוק החופשי.
הנפגעים, והמדיניות המוצעת (שכנראה לא תתקבל)
הגלובליזציה מחוללת שינוי מבני גדול בכלכלת המדינות, וכמו בכל שינוי כה מקיף, יהיו גם לגלובליזציה נפגעים רבים: עסקים ומפעלים שיתמוטטו ויסגרו, ענפים ומקצועות שלמים שייעלמו ועובדים שיאבדו את מקום עבודתם.
קנה המידה לכל החלטה חייב להיות טובתו של הצרכן, ושל הצרכן בלבד. לעובדים שיפגעו יש לסייע לא באמצעות שימור מפעלים וענפים מפסידים, אלא על ידי פנסיה ממשלתית מוקדמת למבוגרים והכשרה והסבה מקצועית, על חשבון הממשלה, לצעירים. למפעלים המסוגלים להשתנות ולהתמודד ניתן לסייע על ידי הדרגתיות בהורדה ובביטול של המכסים. את עיקר הסיוע והטיפוח צריך להפנות לענפים ולעסקים בהם יש, או ניתן ליצור יתרון גלובלי.
עוד משהו
איננו זקוקים להגנה מפני סחורות זולות, סחורות זולות – להן בדיוק אנחנו זקוקים!
כבודו מפספס את העיקר:
הלאומיות וההגדרה העצמית לא פסו מהעולם.
הכל היה טוב ויפה אם היינו חיים בעולם גלובאלי, אך לא כך הדבר. רוסיה לא תספק מזון לארה"ב כשתפרוץ מלחמה.
מקדונלדס לא תמכור המבורגרים באותו המחיר בחיפה ובעדן.
למעשה החזון שלך הוא מאוד סוציאליסטי ופוסט מודרני.
כבודו מפספס מספר עיקרים:
הכל טוב ויפה אם אנחנו הצרכנים לא היינו חלק מהעולם,
נצחון השוק לוקח את האחריות לעתידנו הכלכלי מידי שרי האוצר (הרודנים?) ושמה אותה בידיהם האמונות של קונצרנים פרטיים שמטרתם היא לא בטחונינו.
ככר שוק גלובלית הורגת את העסקים הקטנים, להם אין יכולות לוגיסטיקה כמו חברות ענק (קנית נורת פלורסנט ה DX??), העסקים הקטנים מתים, ואיתם הצרכנים שמועסקים בהם.
הכל נהייה זול יותר – אבל האבטלה גואה, ולאנשים אין כסף.
המדינות העניות באמת מצליחות, יש תקוה שהניצחון המוחץ שלהן על המערב יבלם כשאיכות החיים שם תעלה. אך מי מבטיח שהרווחים העצומים "יטפטפו" לאוכלוסיה המקומית? הרבה יותר יעיל יהיה לשמורעל אוכלוסיה חלשה וקונצרנים חזקים – למשל במדינות אפריקה ואסיה העניות.
בקיצור, גישה פוליטית-ימנית קיצונית, שמתעלמת מהאינטרס הלאומי\אישי ורואה את האנושות כגוף הרמוני שלכולנו ברור שהוא לא.