הרב עובדיה תמורת שלום

בניגוד לתמונה שמנסים לצייר בתקשורת הפופולרית, הרב עובדיה יוסף התנגד בחריפות לביטויים המעשיים של עסקת "שטחים תמורת שלום" • למרות פסק הדין המפורסם משנות ה-70, ולאחר התמיכה הפוליטית בהסכמי אוסלו, התפכח הרב והצהיר כי "הסכם אוסלו בטל ומבוטל"

מאז פטירתו של הרב עובדיה יוסף, עסקו הפרשנים בשאלה האם הרב התיר להחזיר שטחים תמורת שלום. או, יותר נכון, בחידה איך למצוא משהו טוב לומר על אדם שמותו הביא 800,000 איש להלוויה. לפי פרשן ערוץ 2, ותלמידו המובהק של הרב עובדיה, אמנון אברמוביץ', פסגת הפסיקה ההלכתית של הרב מתמצית באותו פסק הלכה נודע, שבו תמך בהחזרת שטחים תמורת שלום.

בהמשך לכך, הופיעה לפני מספר ימים ב-Ynet הכותרת החד-משמעית "הרבי אמר להחזיר שטחים", בהתבסס על פסק הלכה שפרסם הרב עוד בשנת 1979. מנדל מודע אמנם למכתב המפורסם משנת 2003, שבו הודיע הרב כי "אדרבה, מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות", אלא שלטענתו יש לסייג את האמור במכתב, היות והוא חובר בינואר 2003 "בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בימים שמחבלים מתאבדים התפוצצו באוטובוסים ברחבי המדינה וגבו קורבנות רבים".

הפסקה החשובה בכתבה היא זו:

האם שינה את עמדתו? האם חזר בו, כפי שטענו המתנגדים להחזרת שטחים? הרב ענה על כך בעצמו בראיון שהעניק ל'ידיעות אחרונות' באותו החודש, ינואר 2003: "אני לא חוזר בי ממה שפרסמתי בשעתו", אמר הרב, "כי בעד שלום עם ביטחון אמיתי כדאי לוותר על שטחים. כל יהודי שווה עולם מלא, כל יהודי. ותשמע חביבי, זו דעתי על דעת תורה".

כך היא, אפוא, הבשורה על-פי מנדל: בשנת 1979 הרב פסק שמותר; בינואר 2003 נבהל מהפיגועים וחזר בו; אך הוא התעשת במהרה ותוך ימים אחדים אזר עוז וחזר למשנתו הפצפיסטית כבראשונה, מעל דפי 'ידיעות', כמובן.

אלא שכרגיל בענייני השלום במזרח התיכון, גם כאן המציאות רחוקה למדי מאשליותיו של העיתונאי. וכאשר בודקים את התאריכים בארכיון, מתברר שסדר הדברים הוא למעשה הפוך: הראיון בידיעות, שזכה לכותרת הנכלולית משהו "הרב עובדיה יוסף: לא חוזר בי: שלום וביטחון תמורת שטחים", פורסם בתאריך 24 לינואר; ואילו המכתב הנגדי פורסם רק ב-26 לינואר, יומיים לאחר מכן, ובו שורת המחץ: "הסכם אוסלו בטל ומבוטל, כי אני שלום וכי אדבר המה למלחמה”.

הרבי לא אמר להחזיר שטחים

כאשר מחברים את הכל, נראה כי תפיסתו של הרב עובדיה הייתה עקבית למדי: הרב עובדיה לא היה איש ארץ ישראל השלמה, אלא אדם ריאליסטי המבסס את השקפת עולמו (לפחות זו המדינית) בעיקר על המציאות ופחות על אידיאולוגיה. הוא אמנם התייחס ל"ארץ ישראל הקדושה", אולם טען כי לו היה ניתן להשיג שלום אמיתי תמורת ויתור על שטחים מסוימים, הוא היה תומך בכך.

ומה התנאים הנדרשים להחלטה על ויתורים? "אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר, שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערבים, ואם יוחזרו להם השטחים תורחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכויים לשלום בר קיימא".

בעניין ירושלים, וזו נקודה חשובה, הרב עובדיה יוסף חרג באופן עקרוני מאותו פסק. הוא אמר באותו ראיון לידיעות אחרונות: "ירושלים זה משהו אחר. 'אל תגעו במשיחיי ובנביאיי אל תרעו"". ולכן ש"ס, לפחות באופן מוצהר, לא הצטרפה לממשלת לבני ב-2008 בשל התנגדותם לנכונותה של לבני לשאת ולתת על ירושלים.

השקפתו הפרגמטית באה לידי ביטוי גם בהתנגדותו החריפה לתכנית ההתנתקות, ובהתנגדותה של ש"ס להסכמי אוסלו ב' ולשיחות קמפ-דיוויד בשנת 2000.

כמו כל חסיד, זכותם של מנדל ועורכי Ynet לתור אחר פסקי הלכה התומכים בעמדתם הפיסניקית, אך כמו שיודע כל מי שמכיר מעט את ספרות ההלכה, גם לכל פלפול יש גבול.