בנק ישראל: מדפסת הכסף של המדינה

לאחר שקברניטי המדינה נאבקו במשך חודשים על זהות יורשו של סטנלי פישר, הסתיימה השבוע הפרשייה עם בחירתה של ד"ר קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל החדשה • למרות שברחבי העולם מתנהל ויכוח נוקב על בנקאות מרכזית ועל השלכותיה של כלכלת החובות ושל ריבית אפסית, אף פוליטיקאי מקומי לא העז לשאול האם קיומו של הבנק תורם לכלכלה הישראלית • על המשרד הממשלתי שעושה הכי הרבה נזק מתחת לפני השטח, וקצת על האלטרנטיבה הקיימת לו

מזל טוב למשק הישראלי.

לאחר ארבעה חודשי נבירה בחייהם הפרטיים של טובי הכלכלנים שיש לעם היהודי להציע, זכינו לנגיד חדש, ואפילו הרגענו את החוג למגדר באותה נשימה. אולם, עם כל הכבוד לדיונים בוועדת טירקל על קלפטומניה, אסטרולוגיה וחיות אחרות, ולהתעסקות המרתקת באופרת הסבון של נתניהו-לפיד סביב המינוי, ראוי לזכור שעצם נחיצותו של בנק ישראל לכלכלה אינה דבר טריוויאלי עבור רבים, ולעתים המדיניות שהוא מנהיג יכולה להסתיים בתוצאות עגומות ביותר.

מטרתו העיקרית של בנק ישראל, שהוקם רשמית בשנת 1954, הייתה שמירה על ערך הכסף שלנו והבטחת יציבות המחירים. לאכזבתנו, ההיסטוריה וההווה של מדינת ישראל מוכיחים היטב שהמשימה הזו לא ממש הושגה. כל אזרח ישראלי, שקנה דירה בשנים האחרונות ושומר את חסכונותיו בקרנות הפנסיה, יודע שעליות מחירים הן חלק אינטגרלי מחיינו, ושמחיר הקוטג' אינו היחיד שזינק בעשורים האחרונים. לצערנו, נוכחותו של יוקר המחיה אינה תיאורטית אלא מורגשת היטב. ללא השפעותיה ההרסניות של האינפלציה – תחת פיקודו של בנק ישראל – אשר שוחקת את ערכו של הכסף וגורמת לעליות מחירים, כנראה שהמחאה החברתית ו'יש עתיד' שבאה אחריה היו נחסכות מכולנו.

בפועל, הבנקים המרכזיים שהוקמו ברחבי העולם כדי לשמור על יציבות מחירים ולמנוע מיתונים, תרמו ולעתים אף היו גורמים מרכזיים בשחיקת כוח הקנייה של האזרח. אם זה לא מספיק, הם אף ניפחו אינספור בועות פיננסיות לאורך המאה ה-20.

הבנק המרכזי אחראי לאינפלציה

אינפלציה של הכסף היא מהמסים המתוחכמים והאכזריים ביותר שהצליח האדם להמציא, שכיום נמצאת בתחום אחריותם של הבנקים המרכזיים.

כיצד זה עובד? לבנק ישראל יש מונופול על הכסף – הוא מדפיס את השקלים החדשים, שהם המטבע החוקי הרשמי של המדינה, והיחיד שבו ניתן לשלם מסים. ההדפסה נעשית באופן לא מורגש, וחדירת הכסף החדש למחזור הכספים מגבירה את ההיצע ושוחקת את ערכו של הכסף, בלי שהאזרחים מרגישים. בנוסף, הבנק קובע את שער הריבית להלוואות בין הבנקים והוא האחראי על יציבותם. המנדט שקיבל בנק ישראל, ניתן לו מתוך אמונה שהוא יחליש את מחזורי הגאות והשפל בשוק, ויתרום לצמיחה יציבה יותר ובת קיימא. המטרה נעלה וחשובה, אך הבעיה היא שתנודות כלכליות הן חלק מהטבע והפסיכולוגיה האנושית, וכאשר מגדירים לגוף ממשלתי משימה בלתי אפשרית – הסיפור מסתיים כטרגדיה יוונית. בלי מוסר ההשכל כמובן.

מילטון פרידמן, הכלכלן הנודע זוכה פרס נובל, טען ש"אינפלציה מיוצרת אך ורק במרתפי הבנק המרכזי".  כוונתו היא שהריבית הנמוכה שקובע הבנק לבנקים הפרטיים, על הכסף הרשמי שהוא מפיק, מגדילה את כמות ההלוואות שלוקחים הבנקים והציבור (שכן מחיר הכסף – הריבית – איננו גבוה). בדרך זו היא מייצרת תעשיית משכנתאות צומחת, המעלה את הביקושים לדירות, השקעות ספקולטיביות ונכסים רעילים אחרים. פעולות אלו מעלות את המחירים לצרכנים, שלא יודעים מי פגע להם בכיס.

מחירי הדירות מזנקים בגלל הריבית הנמוכה

ואכן, במערב התרגלו כבר מזה כמה עשורים להלוואות ענק בריבית אפסית, וגם בישראל התופעה מורגשת היטב מאז המשבר ב-2008: מחירי הדירות בארץ עלו מאז המיתון העולמי ב71.9%, והיקף המשכנתאות בישראל עמד על 25.3 מיליארד ש"ח במחצית הראשונה של 2013 – פי ארבע מהעשור הקודם. הקשר בין ירידת הריבית לעליית היקף המשכנתאות בישראל מובן אינטואיטיבית (שכן המשכנתאות יותר זולות), והקורלציה המרתקת הזו עדיין לא התפתחה לדיון מעמיק אודות השלכות פעולותיו של בנק ישראל ל"ייצוב" המשק.

על אף שרבים מלינים בצדק על מנהל מקרקעי ישראל כמרכיב מרכזי בעליית מחירי הנדל"ן, ועל הסחבת והביורוקרטיה הישראלית בכללותה כאחראיות ליוקר המחיה, חשוב לזכור שיש עוד ראש למפלצת שאינו חשוף לאותה הביקורת: בנק ישראל הוא גוף שאינו נבחר ציבור, המנהל מדיניות שמשפיעה על כל מחיר, שירות ומוצר בחיינו. בפועל, הוא משמש ככלי מדיניות משמעותי שלא נתון כמעט לביקורת, על אף שכלכלנים רבים חולקים על האפקטיביות של ריבית נמוכה בייצור עושר בר קיימא ובהגנה מפני משברים פיננסיים.

בנוסף לקביעת שער הריבית, מתנהל בנק ישראל בשנים האחרונות כסוחר יומי בבורסה, המשחק בכסף שאין לו ורוכש עשרות מיליארדי דולרים כדי להחליש את השקל ובכך לחזק כביכול את הייצוא הישראלי. מאמרים רבים נכתבו, גם ב'מידה', על הקשר הרופף שבין ייצוא לצמיחה – אך נראה שבנק ישראל מעדיף בכל זאת את היצואנים על פני הצרכנים הישראלים, שנאלצים לשלם מחירים אבסורדיים על מוצרי יבוא.

לחזור להצמדה לזהב

הכלכלן המפורסם ביותר במאה ה-20, ג'ון מיינרד קיינס, היה אמנם מהתומכים החשובים בבנק מרכזי חזק המתערב בשוק באופן פעיל, אך לעומת ממשיכי דרכו, ביניהם קרנית פלוג וסטנלי פישר, קיינס הבין את ההשלכות ההרסניות של המדיניות האינפלציונית. בספרו החשוב ביותר, 'התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף', הודה הכלכלן הבריטי כי: "איננו מכירים מלחמה ממושכת או מהפך חברתי גדול שלא התלווה אליהם שינוי ערכו של המטבע החוקי. תולדותיה של כל ארץ שיש לה היסטוריה, מאז שהוחל ברישום תולדות הכלכלה, הן רצף כמעט בלתי מופרע של ירידה גוברת בערכם של סוגי החפצים ששימשו ככסף".

לשמחתנו, קיימת אלטרנטיבה למונופול הממשלתי על הכסף אשר נוסתה במשך מאות שנים, ואפילו עבדה לא רע במהלך ההתפתחות המסיבית של האימפריה הבריטית ואחריה האמריקנית: מטבע המבוסס על זהב. באמצעות שימוש בסחורה בעלת שווי אמיתי בשוק – הזהב – בתור מטבע, ניתן לשמור על יציבות מחירים ללא קיומו של בנק מרכזי. בנוסף, היכולת של הפקידות הממשלתית לממן את פעולותיה באמצעות מסים סמויים של הדפסת כסף תקטן משמעותית, והכוח עצום של סקטור הבנקאות ייחלש.

ההיסטוריה מראה תמונה בהירה ויציבה: לפני אלפיים שנה, אם הייתה לך אונקיית זהב באימפריה הרומית, יכולת לרכוש באמצעותה טוגה איכותית, סנדלים טובים וחרב. גם היום, בשנת 2013, אפשר להשיג בארה"ב חליפה איכותית, נעליים טובות ואייפון בעבור אותה אונקייה.

הדיון התוסס המתנהל בנושא באמריקה ובשאר העולם, גורר תשומת לב רבה משני צדי הזירה הפוליטית. בין שימוש בזהב ללא כל התערבות ממשלתית אקטיבית, ובין שליטה אבסולוטית על שער הריבית, קיימים גוונים רבים של אפור, שלכל אחד מהם השפעה קריטית על חייהם של מיליוני אנשים. נותר רק לתהות מדוע אף פוליטיקאי לא מאתגר ומבקר את תפקודו של בנק ישראל, והאם הקריטריון הרלוונטי לבחירת הנגיד שלנו הוא רק מינו וטיב יחסיו עם אשת ראש הממשלה.

נסיים בברכה לנגידה החדשה, ד"ר קרנית פלוג, על המינוי הנוצץ: שיהיה המון בהצלחה ומזל טוב. אנחנו תקווה שתשכילי להתרחק משוק המט"ח, המשכנתאות ומכל הימור שיציג בפניך איזה פרופסור משכיל עם גרף מושקע ומודל מבריק. זכרי את ההיגיון הבסיסי שהנחה ליברלים רבים: עושר אמיתי מיוצר על-ידי אנשים עובדים הפועלים לשפר את חייהם וחיי סביבתם, ולא על-ידי מדפסת במרתף ממשלתי.