ג'ון בולטון בראיון מיוחד ל'מידה': ישראל צריכה לתקוף באיראן

וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם כי דיפלומט הוא אדם החושב פעמיים לפני שהוא לא אומר דבר. צ'רצי'ל כמובן צדק, אלא שלכל כלל יש יוצא מהכלל. בין אם מדובר בבנימין נתניהו, בחיים הרצוג או בהנרי קיסינג'ר, הדיפלומטים שמותירים חותם ציבורי הם בדרך כלל אלו שחורגים מכללי ההתנהגות המקובלים.

ג'ון בולטון, שכיהן בשורה ארוכה של תפקידים לאורך כשלושה עשורים, ניסה גם הוא לשנות ולהטביע חותם של פעולה אקטיבית, ולא פעל כדיפלומט מכבה שריפות סטנדרטי. התנהלותו זו הקנתה לו שבחים רבים מצד הימין האמריקאי, ושורה ארוכה של גינויים מכיוון המפלגה הדמוקרטית.

בתפקידיו כעוזר שר החוץ לעניינים בינלאומיים (1993-1989), כתת שר החוץ לבקרת נשק (2005-2001), וכשגריר ארה"ב באו"ם (2006-2005), הוביל בולטון קו תקיף ובלתי-מתפשר כנגד איראן, צפון-קוריאה, סוריה ועירק, וכן קו נחרץ של תמיכה בישראל. במסגרת תפקידו בממשל הנשיא בוש האב היה בולטון אחד הגורמים המרכזיים שהובילו את המאבק לביטול החלטת האו"ם משנת 1975 שהשוותה את הציונות לגזענות, כאשר למרות החשש הישראלי מכישלון בהצבעה סבר בולטון כי ניתן להשיג רוב לביטולה. לאחר קמפיין שנמשך מספר חודשים קיבלה עצרת האו"ם החלטה על ביטול ההחלטה ברוב של 111 תומכים למול 25 מתנגדים, 13 נמנעים ו-15 מדינות שנעדרו מההצבעה.

עם תחילת המשא-ומתן בג'נבה בין נציגי שש המעצמות לאיראן בנוגע לתכנית הגרעין האיראנית והסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על המדינה, שוחחנו בשבוע שעבר עם השגריר בולטון על המשא-ומתן, תכנית הגרעין האיראנית, מדיניות ממשל אובמה במזה"ת, והאופן שבו צריכה ישראל להתמודד עם פרויקט הגרעין האיראני.

השגריר בולטון, מהי הערכתך לגבי המשא-ומתן שמתנהל בשבועות האחרונים בג'נבה בין נציגי שש המעצמות לאיראן?

אני סבור שהממשל ממשיך לפעול תחת ההנחה שניתן להביא את איראן להפסיק את תכנית הגרעין שלה באמצעות משא-ומתן. זה הרעיון שהיה לאובמה עוד לפני נשיאותו. הוא אמר בנאום ההכתרה שלו כי "נושיט יד פתוחה לאיראן וצפון-קוריאה אם הן רק יפתחו את ידם הקמוצה". והוא ממשיך להאמין שיש הסכם מתקבל-על-הדעת שניתן להשיג. אבל תמיד ניתן להגיע להסכם אם אתה נכנע לעמדת הצד השני, ואני חושש מאוד שזה מה שארה"ב ואירופה עומדות לעשות.

אתה מזהה שחיקה בעמדות המערב לגבי תכנית הגרעין?

מאז שהאירופאים התחילו לשאת ולתת עם איראן על תכנית הגרעין לפני עשר שנים, הדרישה-המוקדמת המוחלטת שהם הציבו מצידם הייתה שאיראן תשעה כל פעילות קשורה של העשרת אורניום. ודרישה-מוקדמת זו הוצבה עד היום גם בהחלטות רבות מאוד של מועצת הבטחון. ועדיין, בכך שאובמה והאירופאים מסכימים לרעיון שלאיראן יש זכות למה שהם קוראים "תכנית גרעין לא-צבאית" [“peaceful nuclear program”], הם בעצם מוותרים על הדרישה. לדעתי איראן מבינה זאת. איראן מבינה, למשל, שהעשרת איזוטופ U235 לרמת כור, לוקחת אותך 70% מהדרך לקראת העשרה לרמת נשק. כך שכל הדיון, למשל, על העשרה לרמה של 20%, לא רלוונטי לחלוטין. זה לגמרי מחוץ לנקודה. אין דבר כזה אוראניום מועשר-למחצה. והאיראנים עומדים "לוותר" על כך, בתמורה להכרה שמותר להם להעשיר לרמת כור של 3.5%, זה ניצחון עצום לאיראנים. ניצחון עצום.

מה שלדעתי באמת עודד את האיראנים הוא רצונם בהקלות על הסנקציות הכלכליות. הסנקציות לא השפיעו על התכנית הגרעינית; ג'יימס קלאפר, מנהל המודיעין הלאומי בממשל אובמה, העיד על כך מוקדם יותר השנה, וגם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) אמרה שוב ושוב שהם לא רואים שום עיכוב שנגרם לתכנית הגרעין של איראן כתוצאה מהסנקציות. אבל הסנקציות כן הכאיבו כלכלית, ולכן ברור שאיראן רוצה להעלים או לפחות לצמצם אותן, והמערב עומד לתת להם זאת גם כן. אנו רואים שהבריטים כבר נלהבים לפתוח מחדש את השגרירות שלהם ומתקדמים בהפקת נפט משדה בבעלות משותפת בים הצפוני. האירופאים פשוט מתים לוותר על הסנקציות.

כלומר המערב בוחר להעניק לאיראנים הישגים דרמטיים מבלי לקבל דבר בתמורה?

מה האיראנים יצטרכו לתת בתמורה? הם יבטיחו בפעם האלף שתכנית הגרעין שלהם אינה לצרכי צבא, והם יסכימו לעליה צנועה בפיקוח הבינלאומי. אם השיחות יולידו סוג כזה של הסכם, זה יהיה לא פחות מאשר צעד של פיוס [appeasement]. ונראה לי שמפני שהממשל נואש, בהיותו באמצע קריסה של מדיניותו במקומות אחרים במזרח-התיכון, בסוריה, בלוב, ועוד, הוא מחפש משהו שהוא יכול לקרוא לו הצלחה.

כך שלדעתי ההשפעה הכללית של גישה כזו כלפי איראן, תהיה שלילית מאוד לארה"ב, שלילית מאוד לישראל, ושלילית מאוד לידידיה הערביים של ארה"ב. ואם אתה מחפש עדות לכך, ראה מה עשתה סעודיה כשדחתה מושב במושבים הלא-קבועים של מועצת הביטחון. אני לא מכיר תקדים לכך שמדינה נבחרה למושב לא-קבוע ואז דחתה אותו. למעשה זוהי תגובה לכישלונה של המועצה לפעול באופן משמעותי בסוריה, ובאופן בסיסי גם ביחס לאיראן, גם אם הסעודים לא ידברו במפורש על איראן; הרי יכולות הנשק הגרעיני הישראלי נמצא פה כבר הרבה זמן, לא זה מה שהרגיז את הסעודים, אלא התכנית האיראנית. ויש לנו את הדו"ח העיתונאי הבלתי-יאמן שהסעודים יתרחקו מארה"ב.

ממשל אובמה, אם כן, מאבד את ידידיה הערביים של ארה"ב. זה פשוט דלת שנפתחת בפני הרוסים. ההשפעה של הסובייטים במזרח-התיכון גדולה יותר עכשיו משאר בכל זמן מאז שאנואר סאדאת זרק את היועצים שלהם ממצרים. וכל הסיכויים הם שבשלוש השנים הקרובות של אובמה נראה יותר ויותר מגישה זו. לדעתי הדבר מזיק מאוד לאינטרס הבטחוני של ארה"ב, לישראל, ולידידיה הערביים של ארה"ב.

לאן הדברים מתקדמים לדעתך?

לדעתי התוצאה הסבירה ביותר בנקודה זו, אם לא תהיה מכת-מנע צבאית, היא שאיראן תשיג נשק גרעיני, והיא תשיג אותו בדיוק בזמן שבו היא תרצה בכך. איראן לא רצה לבנות נשק גרעיני אחד או שניים. הם בונים תשתית גרעינית רחבה ועמוקה, משום שהם חושבים שיש להם זמן. הם לא מרגישים שכשאובמה אומר "כל האפשרויות על השולחן" מדובר באיום ממשי. ולדעתי כולם מסכימים שהסיכוי שאובמה ישתמש בכוח צבאי נגד איראן הוא למעשה אפס.

השגריר בולטון, בהנחה שתקיפה אמריקאית איננה אופציה מעשית, האם ישראל צריכה לפעול בעצמה?

הדבר היחיד שעומד בפני איראן ונשק גרעיני הוא הסיכוי למתקפה ישראלית. בסוף היום, ממשל אובמה באמת מאמין שניתן להרתיע ולהכיל איראן גרעינית. אני חושב שזו הזיה. לדעתי שיקול הדעת של האיראנים אינו דומה כלל לשיקול הדעת של הסובייטים במלחמה הקרה. יש לך את הציטוט המפורסם של ברנרד לואיס, שבנימין נתניהו השתמש בו בעצרת הכללית של האו"ם ב-2012 – וכנראה שאשבש את הציטוט, אבל מה שהוא אמר הוא – אם אתה מצפה לחיים שאחרי המוות יותר מאשר לחיים על-פני הארץ, האיום שבתגובת-נגד הוא תמריץ, לא הרתעה. וזו לדעתי הדרך שבה האייטולות רואים זאת.

כך שאינני רואה הרתעה נגד איראן גרעינית כמשהו שאפשר לסמוך עליו. אבל אפילו אם אני טועה בנקודה זו לגמרי, אפילו אם ניתן להרתיע ולהכיל איראן גרעינית, הנקודה היא שזה לא עוצר באיראן. אפילו הילארי קלינטון אמרה לפני כשנה, שאם איראן תשיג נשק גרעיני, גם סעודיה תשיג נשק גרעינית, מצרים, טורקיה, ואולי גם אחרים. לדעתי אין ספק שזה נכון. וכך, בזמן יחסית קצר של 5-10 שנים, יכולות להיות חצי-תריסר מדינות גרעיניות במזרח-התיכון. אנו לוקחים סביבה שגם כך היא מאוד מסוכנת ובלתי-יציבה, והופכים אותה למסוכנת עוד יותר. לכן חשוב כל כך לעצור את איראן בצעד הראשון; אחרי שהם יחצו את המשוכה של נשק גרעיני, אין כל ספק שהבעיה תהפוך לחמורה הרבה יותר.

ישראל צריכה לעשות כל שביכולתה?

כן, או שישראל צריכה להתמודד עם איראן גרעינית. ולמרות שאני לא חושב שאפילו האייטולות ייזמו בהכרח שואה גרעינית, כפי ששרון כינה זאת, העובדה היא שאיראן גרעינית תשנה מהיסוד את מאזן הכוח באזור בכלל. כך, למשל, כפי שמבינות המדינות הערביות במפרץ, מה תעשה כוויית אם איראן גרעינית תאמר לה: קצצי את ייצור הנפט שלך ב-50%, מפני שאנו רוצים להעלות את מחיר הנפט? היא תיאלץ להיכנע.

כך שלמרות שאנשים תמיד מוטרדים, וזו סוגיה לגיטימית, מההשלכות של התקפת-מנע ישראלית או אמריקנית (מחירי הנפט יעלו, וכד'), השאלה שאנשים שוכחים לשאול היא מה יקרה אם לא יפעלו ואיראן תשיג נשק גרעיני? זו הבחירה העומדת בפנינו. הברירה העומדת לפנינו איננה: העולם כפי שהוא היום, לעומת העולם כפי שיהיה אחרי מתקפת-מנע. זו איננה הברירה. לו כך היה, התשובה הייתה קלה. אבל העולם כפי שהוא היום נעלם. הבחירה האמתית היא בין העולם כפי שיהיה אחרי התקפת-מנע, לעומת עולם שבו יש לאיראן נשק גרעיני. זו הבחירה. זו בחירה מאוד לא קוסמת, אבל זו הבחירה.

כלומר, לו אתה מקבל החלטות ישראלי, היית תומך בתקיפת מתקני הגרעין?

כן, אני הייתי תומך בהתקפת-מנע כבר לפני חמש שנים, מפני שככל שאתה מחכה יותר, גדלה ההסתברות לכך שלאיראן יש יכולות מוסתרות שאיננו יודעים עליהן עדיין. אם למדנו משהו מעשר השנים האחרונות, הרי זה שעלינו לשמור על צניעות ביחס ליכולות המודיעיניות שלנו. למשל, איננו יודעים אילו פעילויות משותפות יש לאיראן וצפון-קוריאה בנושא הנשק הגרעיני. אנו יודעים שהייתה להן פעילות משותפת רבה בנושא הטילים הבליסטיים, וזה הגיוני לחלוטין מנקודת מבטן: לשתיהן יש את אותה טכנולוגיה סובייטית של טילי סקאד, ושתיהן רוצות להשתמש בטילים על-מנת שיישאו נשק גרעיני. וסביר לחלוטין להניח שאם הן כבר משתפות פעולה בנושא הטילים, הן ישתפו פעולה גם בעניין הגרעין.

אני חייב להגיד, למשל, שיש כל סיבה לחשוב שאיראן מימנה את הכור הגרעיני שצפון-קוריאה בנתה בסוריה והושמד בספטמבר 2007. וגם אם נניח שהמודיעין הישראלי מצוין באיראן, הוא לא יכול להיות טוב באותה מידה בצפון קוריאה. יש המון אי-ודאות, עמימות וחוסר ידע בנוגע למה שאיראן עושה. וכל יום שעובר מעלה את הסיכון שאיראן תעבור את הסף הגרעיני, כך שאם ישראל תתקוף, התגובה של איראן לא תהיה ירי טילים של חמאס או חיזבאללה על ישראל, אלא תגובת-נגד גרעינית של איראן בעצמה, דבר שאף אחד לא רוצה לראות.

כך שלהמתנה יש מחיר. להשקפתי ההמתנה מעלה משמעותית את הסיכון לישראל.