גבר ישראלי, ימי החופשה לא מספיקים לך? קונצנזוס פמיניסטי של ח"כיות מכל קצוות הקשת דואג לך לחופשת לידה
בהצעת חוק חדשה שיזמה חברת הכנסת תמר זנדברג, אשר נהנית מקונצנזוס נדיר של חברות הכנסת אורית סטרוק וחנין זועבי, יחויב מעסיק לממן חופשת לידה לגבר, כדי "להפוך את הבעל לחלק מתהליך ההיריון" • החלטתם המבורכת של בני זוג להביא ילד לעולם, איננה צריכה להתגלגל לפתחו של בעל העסק. עליהם להתכונן אליה בעצמם
מושב החורף נפתח לא מכבר, ועמו התחדש גם זרם הצעות החוק הפופוליסטיות של מחוקקינו. הפעם במוקד: חופשת לידה לגבר.
אתמול אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק החדשה-ישנה, שהוגשה בקונצנזוס נדיר ומחמם לב של חברות כנסת, מכל קצות הקשת הפוליטית: מתמר זנדברג וזהבה גלאון, דרך אורית סטרוק ועד לחנין זועבי. הצעת החוק מבקשת לקבוע "חופשת אבהות" מיד לאחר הלידה, במקביל לחופשת הלידה המסורתית הניתנת לאמהות, וללא צורך בקבלת אישור מהמעביד. ההצעה החדשה נועדה להחליף את החוק הקיים, המאפשר לאב לקחת במקביל לאשתו עד שבעה ימי מחלה טרם הלידה, לצורך הילוות לטיפולים ובדיקות הקשורים בהריון, וכן יום מחלה אחד ביום הלידה. בנוסף, בחוק הקיים האב רשאי להתחלף עם האם בניצול התקן של חופשת הלידה, עד ששה שבועות לאחר הלידה.
הצעת החוק החדשה הועלתה למעשה ב-2011 ע"י ח"כ אורי אריאל, ועברה בקריאה ראשונה אך לא קודמה מעבר לכך. בגלגולה הראשון של הצעת החוק נכתב שהאב זכאי לשבעה ימי היעדרות אם נולדה בת, ולשמונה ימים אם נולד בן זכר בשעה טובה – "על מנת לאפשר לו לקיים את מצוות ברית המילה ללא דאגות", ומתוך הבנה ש"נוכחות הבעל בימים אלו תסייע להתאוששות היולדת ולחיזוק התא המשפחתי", כדברי ההסבר להצעת החוק. "ימי ההיעדרות" שהציע אריאל הם על חשבון ימי מחלה הצבורים לעובד, שבעלותם נושא המעביד.
קאמבק היסטורי
כעת, הצעת החוק הוחזרה אל הבמה בעיקר בדחיפת ח"כ תמר זנדברג ממרצ לצד חברותיה המגוונות. הרכב נשי זה, ששיתוף פעולה בין חברותיו הוא הישג נדיר, הצליח להתאחד למען אחת המטרות הסוציאליות הנעלות, עוד משחר ימי ההיסטוריה – השגת מנוחה נוספת לציבור השכירים על חשבון המעסיק. ההבדל העיקרי בין הצעת החוק הנוכחית לזו של אריאל, היא בהתמתנות לכאורה בדרישות. הצעה זו "מסתפקת" בכך ששלושת הימים הראשונים יהיו על חשבון ימי החופשה המגיעים לעובד, ואילו רק חמשת הימים הבאים יוגדרו ימי מחלה.
אולם גם הפעם, כמו בניסיונו הקודם של ח"כ אריאל, הנימוקים לחוק מורכבים ממילים יפות, פמיניסטיות וערכיות, שמשמעותן הכלכלית משום מה נסתרת:
ישראל מפגרת כיום באופן משמעותי במאמץ שהיא עושה להבטיח הורות שוויונית יותר על-ידי עידוד חופשות הלידה לגברים … מחקרים רבים עמדו על מעורבותם של אבות בטיפול בילדים, ומצאו קשר ברור בין מעורבות בגידול ובחינוך הילד ללקיחת חופשת אבהות … הצעה זו מציעה לתת את שיקול הדעת בידי האב באשר לאילו בדיקות להצטרף אליהן, ובכך להפכו לחלק מתהליך ההיריון
אף מילה בחוק על המעסיק שייאלץ לממן מעתה את חופשת הלידה (?) של נהג המשאית שלו. המאבק לשוויון מגדרי של הח"כיות, לצד הדאגה הפטרנליסטית שאבות ישהו יותר במחיצת ילדיהם, מעוותת את המציאות ופוגעת בבעלי העסקים. אין חולקים על כך שנוכחות האב בימיו הראשונים של ילדו חשובה מאוד, הן להתאוששות האם והן ליצירת קרבה לרך הנולד, אולם, מכאן ועד לגלגל את עלויות העקרונות הללו על חשבון המעסיק הדרך ארוכה ומיותרת: מדוע בעל העסק צריך לממן את החלטתו החשובה של האב להביא ילד לעולם? זוהי החלטה אישית שלו ושל זוגתו, ועליו להיערך אליה בכוחות עצמו בהתאם – לחסוך מראש, להעסיק מטפלת בימים הראשונים, או לקחת חופשה על חשבונו.
החוק מחייב די והותר ימי חופשה
היסטורית, בצעד השנוי במחלוקת מצד שיטות כלכליות ליברליות, נחקקו בשעתן זכויותיו הסוציאליות של העובד לימי חופשה על חשבון המעסיק. כיום, מקובל שאנשים מנצלים את ימי החופשה הללו לזמן איכות עם המשפחה – טיולים, נופש, אירועים משפחתיים וכד'. מאחר ש"חופשת לידה לאבות" אינה שונה מהותית מדוגמאות אלה, קשה למצוא הצדקה להרחבה נוספת של ימי החופשה דה-פקטו, על-ידי ניצול ימי מחלה באופן פיקטיבי. [כידוע, החוק כיום מאפשר עד שישה ימי מחלה בשל מחלת בן זוג, רק במידה שהפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום. החוק נחקק במקור רק כדי לשמש משענת כלכלית למצבים בריאותיים שנכפו על אדם מלמעלה, והם אינם מהווים חלופה לאדם שזקוק לפסק זמן מהעבודה אך סיים את מכסת ימי החופש שלו. ראייה חותכת לכך היא העובדה שימי חופשה שלא מומשו ניתנים לזיכוי (חלקי) בתום תקופת ההעסקה, אך לא כך הדבר לגבי ימי מחלה].
כשם שיהיה זה בגדר אבסורד שאדם ידרוש ימי מחלה לצורך ארגון חתונת בתו, כך לא מתקבל על הדעת לקבוע בחוק יום מחלה לצורך תכנון וקיום ברית המילה של בנו "בראש שקט" כהצעתו של אריאל בזמנו, או לשם קידום הורות שוויונית יותר כהצעה הנוכחית. בשביל זה קיימים ימי חופש. במקרה הזה, הניצול היחיד של ימי המחלה הם את כספו של המעסיק, שנדרש לשאת לבדו בנטל.
היה יותר הגיוני שגם האב ישתתף לפחות ב50% מהעלות. אבל אז היו צריכים להכניס את אפשרות הבחירה של האב לא לצאת לחופשת לידה – וזה כבר מוגזם. מטרת החוק היא לחנך את הגברים איך צריך להתנהג – ואיך אפשר לחנך בלי להכריח אותם לעשות את המעשה ה"נכון"?
החופשה אינה על חשבון המעסיק.
בשוק תחרותי היא על חשבון כלל הגברים העובדים בגיל הפוריות.
במונופול היא על חשבון הלקוחות או משלם המיסים.
אצל עובדים בשכר מינימום היא יכולה להגדיל את האבטלה.
חברה בשוק תחרותי יכולה להקצות סכום מסוים להעסקת עובדים ולכן כאשר המחוקק מטיל חובה על המעסיק הוא משקלל את ממוצע העלות ולאורך זמן המשכורות יורדות בשווי ההטבה.
למשל אם יחייבו את המעסיק להוסיף 100 ש"ח בחודש לכל עובד דמי פופולריות-סוציאליסטית בטווח המיידי כל המעסיקים שומרי החוק יעלו את השכר ב100 ש"ח.
במגזר הציבורי ובמונופולים התוספת תגולגל על הלקוחות או משלם המיסים.
במגזר הפרטי התחרותי לאורך זמן, הצעות שכר לעובדים חדשים יכללו את התוספת של 100 השקלים ולכן הבסיס ירד ב100 ש"ח.
עובדים קיימים לא יקבלו תוספת עד שהאינפלציה תשחק את 100 הש"ח .
מה קורה כאשר אי אפשר להוריד את הבסיס ב100 ש"ח כי השכר הוא שכר מינימום?
אין כדאיות למשרה ולכן היא מבוטלת.
העובד יוכל להיות הרבה יותר זמן עם בנו\בתו, אבל יקשה עליו לפרנסו.
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
ואיך יפצו אם חד הורית?
כל הכתבה הארוכה הזו רק כדי להגיד שלידה לא צריכה לזכות בימי מחלה לצורך עזרה לבת הזוג? קפיטליזם זה סבבה, אבל קצת הגזמתם. כל יולדת שהכרתי נדרשה להרבה עזרה בימים הראשונים בעיקר כי זה דורש התאוששות רפואית. גם ילד בן יומו דורש התייחסות רבה ובני הזוג צריכים זמן. הערך של שותפות הבעל שכיום ממש נמנע ממנו הוא יותר חשוב משבעת או חמשת ימי חופשת המחלה ש"יפסיד" המעסיק ושמראש אינם ממש "שלו" כי לפני שאינם נצברים- הם קיימים שם לצורך מימוש בעת מחלה של האדם או של מי ממשפחתו הקרובה.
ההסבר שלך דחוק עד מאולץ, הופך את היוצרות לגבי ימי מחלה ומוגזם בכך שהוא מקדש דבר פחות חשוב על פני ערך שהרבה יותר חשוב כיום.
כל הכבוד למחוקקים שהתאחדו.
עצוב לי לראות שיש מעסיקים שצריך להגיד להם שבן אדם צריך חופש כשנולד לו תינוק.
לא הכל כסף, יש גם חיים
אכן, למה שזה לא יהיה על חשבון הביטוח הלאומי, בדיוק כמו אצל האשה?
תיקון סמנטי:
כשאתה אומר הביטוח הלאומי אתה מתכוון משלם המיסים.
כל פעם שאתה שומע את הביטוי
על חשבון המדינה\ביטוח לאומי\העיריה\וכו' צריך להחליפו לעל חשבון משלם המיסים.