מאחורי הסיבוב: היורדים – נוער הגבעות של השמאל

מה שעושים נערי הגבעות לתדמיתו של הימין בישראל, עושים היורדים-המתלוננים לתדמיתו של השמאל.

מחאת עשירים. צילום: ד"ר אבישי טייכר

לאחרונה מנהל השמאל הקיצוני קמפיין תקשורתי לירידה מהארץ, כשהיעד המומלץ הוא ברלין. בראש הקמפיין עומדת קבוצת 'ידיעות אחרונות', ומשתתפים בו גם 'ערוץ 10' ו'הארץ'. ההתלהבות זו מברלין היא חלק מהנרגנות, התסכול והייאוש מהתמיכה המצטמקת בשמאל ובקונספציות שלו, ומהמצב הכלכלי שמסרב להיות גרוע.

למעשה, הציבור הנקרא "שמאל" בישראל מקיף מאות אלפי אזרחים בעיר, בכפר ובהתיישבות, בעלי השקפה ליברלית, חילונים ברובם, התורמים למשק, למדע, לביטחון ולתרבות הישראלית ותומכים בחלוקת הארץ ל"שתי מדינות לשני עמים", אשר מוצאים את ביטויים הפוליטי במפלגות ציוניות.
אולם, דימויו הציבורי של השמאל הציוני נפגע חמורות בשל מאמציו של השמאל הקיצוני, הפוסט-ציוני והאנטי-ישראלי, שהתבסס בתקשורת: קבוצה זו מסבה נזק למעמדו של השמאל הציוני, כשם שבריוני "כך" ו"נוער הגבעות" משחירים את הימין והציונות הדתית.

היורדים לברלין

התופעות של ירידה מהארץ, התבוללות ונטישה, מצויות ב"גנים" היהודיים ומלוות את העם היהודי מאז ומעולם. עוד בימי הבית השני חלק משמעותי של העם ישב מרצונו מחוץ לארץ-ישראל, מסביב לים התיכון וברחבי האימפריה הרומית. בבבל ובאלכסנדריה התקיימו מרכזים יהודיים, כלכליים, תרבותיים ודתיים, שהתחרו בגודלם ובעוצמתם ביישוב היהודי בארץ-ישראל. הקהילות הגדולות ששגשגו מחוץ לארץ לא היו של מגורשים אלא של "יורדים". רוב היהודים לא גורשו מארץ-ישראל אלא היגרו (ירדו) עקב שפל כלכלי ובעיות ביטחון. גם מרבית יהודי ספרד לא גורשו אלא התנצרו ואבדו לעם היהודי.

בעבר, הגולה והירידה מהארץ לא הובילו בהכרח לנטישת היהדות, משום שמרבית היהודים היו דתיים והיורדים המשיכו לחיות בתוך קהילה דתית. ואילו היום, מרבית היורדים כבר אינם דתיים. גם האנטישמיות הגזענית שהזכירה ליהודים את יהדותם, שאותה ניסו לשכוח, קיימת רק בשוליים.

יותר ממי שאמו יהודיה, יהודי הוא רק מי שבניו או נכדיו יהיו יהודים. בניהם של היורדים לברלין יהיו גרמנים. היורדים יהיו מהגרים זרים בגרמניה, וילדיהם שכבר יהיו גרמנים יתביישו במבטא הזר של הוריהם המזדקנים.
האם אלה המעודדים את בניהם להגר לברלין ערים לעובדה הבלתי נמנעת שיהיו להם נכדים גרמנים?

השערים פתוחים למיואשים. שער ברנדנבורג, ברלין. צילום: Thomas Wolf, ויקימדיה

הגזמה

קמפיין ההגירה בכלל וההגירה לברלין בפרט, מבוסס על משאלות לב ולא על עובדות. בניגוד לתיאורים הקשים על העוני המאלץ את הנוער לרדת מהארץ, היורדים והתומכים בהם מעולם לא סבלו עוני, ובאים ברובם מהמעמד הבינוני וממשפחות מבוססות.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את העובדות על ההגירה מישראל, שנמצאת לאחרונה בשפל חסר תקדים ובירידה רצופה: מאז שנת 1990 חלה ירידה של 35% במספר השנתי של היורדים מישראל. הירידה מישראל היא בשיעור של 0.7 ל-1000 נפש,שהיא מהנמוכות במדינות ה OECD. מאז קום המדינה האוכלוסיה היהודית בישראל גדלה פי עשרה, דבר המעיד על מאזן הגירה חיובי ללא תקדים.

הירידה לברלין אינה אסון לאומי, זו בסך הכל טרגדיה אישית ומשפחתית.

עוד משהו

כדי להיגמל לחלוטין מקריאת עיתונים, קראו במשך שנה את העיתונים באיחור של חודש.

– נסים ניקולס טאלב. 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. השמאל הרדיקלי והפו"צ לא מרפה מעדותיו בתקשורתובמפלגותיו ה"ציוניות".

  2. איך הראל יודע שרוב המהגרים החוצה שייכים לשמאל? הוא העמיד קלפי בנתב"ג? או אולי עצם ההגירה הופכת אדם לשמאלני ipso facto?סביר יותר להניח (בניחוש מושכל) שמאחר ורובם שייכים למעמד הבינוני הנמוך-עד-גבוה, הפרופיל הפוליטי שלהם דומה: כלומר בעיקר מרכז, קצת ימין וקצת שמאל.