פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה

כאשר שקל מ' להצטרף לאחת הקליניקות המשפטיות היוקרתיות שבאוניברסיטת חיפה, הוא לא שיער מה גדולה תהיה הפתעתו כשייווכח מה באמת מתרחש שם: "בתחילת שנת הלימודים נכנסתי לפרזנטציה של הפקולטה בה הציגו לנו את מגוון הקליניקות שיש להם להציע", מספר מ' ל'מידה', "על פניו, זה נשמע מאוד מפתה. הקליניקות מציעות לסטודנטים צעירים התנסות ייחודית בשדה מעשי, בליווי עורכי-דין בכירים ומנוסים בהליכים שמגיעים לעיתים עד בג"ץ".

גם הפרזנטציה הייתה מרשימה: "הציגו לנו למשל את הקליניקה לזכויות האסירים, כשהם מספרים לנו שהאסיר הוא לא בהכרח אדם רע, וכי כל אחד יכול לעבור כמה עבירות צווארון לבן ולהיכנס לכלא, ועל כן צריך לעזור לשמור על זכויותיהם". כך גם הציגו בפניו את ה'קליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל': "למרות שהכותרת הזו מעצבנת אותי, דיברו שם על שיוויון זכויות ועל מלחמה באפליה, דברים שכל אחד מסכים להם".

אבל לא הכל הוצג בפני הסטודנטים, כפי שלמד מ' לאחר שהתעמק קצת יותר: "לפתע התברר לי שהקליניקה לזכויות אסירים מתעסקת בעיקר בייצוג מחבלים ואסירים ביטחוניים מסוכנים, וכי בקליניקה לזכויות הפלסטינים עוסקים בהתנגדויות לתוואי הגדר ובזכותם של ילדי בית-ספר לא לשיר את התקוה". לדבריו, כפסע היה בינו לבין הרשמה לאחת הקליניקות. "אתה בקלות יכול למצוא את עצמך שם, אחרי שנרשמת ושילמת כסף, מתעסק בנושאים שאתה מתנגד להם מצפונית וערכית, והכל בתוככי האוניברסיטה ומכספי שכר הלימוד שלך", הוא מסכם.

מ' לא לבד. כפי שחושף דו"ח חדש של ארגון 'אם-תרצו', שמונה קליניקות פועלות בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, ולפחות שלוש מהן לוקות בפוליטיזציה חמורה: 'הקליניקה לזכויות ושיקום אסירים', שמרבית פעילותה מתרכזת באסירים ביטחוניים ערבים; 'הקליניקה לזכויות האדם והחברה', שעוסקת באובססיביות בהתנגדות ליוזמות נדל"ניות ליהודים בעיר עכו; ו'הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני', העוסקת – איך לא – בקידום זכויות קולקטיביות של המיעוט הערבי-פלסטיני.

למעשה, גם יתר הקליניקות בפקולטה אינן חפות מפוליטיקה. כך הגדירה זאת עו"ד רונית הרמתי-אלפרן, מייסדת הקליניקות המשפטיות באוניברסיטה:

קליניקות בנושאי משפט וטכנולוגיה, משאבי ים וחינוך מקדמות צדק חלוקתי ונגישות שווה למשאבי החברה – תוך ייצוג האינטרסים של כלל החברה, במקומות בהם אין בעל אינטרס יחיד שישמיע קול זה.

קליניקות למיגור הציונות

אז מה עושים בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה? מסתבר שדי הרבה. בבדיקה יסודית שערכו מחברי הדו"ח של 'אם תרצו', מתברר כי מתוך מעל ל-20 תיקים משפטיים שניהלו הקליניקות מאז שנת 2009, רק שניים מתוכם עסקו ביהודים, ו-8 מתוך 10 תיקים שטופלו ב'קליניקה לזכויות האסיר' עסקו בסיוע לאסירים ביטחוניים, שחלקם הגדול נאשם בעבירות של רצח על רקע לאומני.

כך, למשל, עסקו סטודנטים מ'הקליניקה לזכויות ושיקום אסירים' בנסיון לשכנע את בתי-המשפט להתיר לווליד דקה, שהורשע בהשתייכות לחוליה שחטפה ורצחה את החייל משה תמם, לקבל ספרי לימוד ממשפחתו; לאפשר לראיד סלאחות שהורשע בניסיון לרצח ובסיוע לאויב בשעת מלחמה, ולסעיד צלאח שהשתתף בפיגוע בו נהרג החייל יאיר תורג'מן, ללמוד באוניברסיטה הפתוחה; ולמחמוד מג'אדבה, שהורשע במעשי אונס אכזריים, עזרו הסטודנטים לקבל ארוחות חגיגיות בימי החגים המוסלמיים, בטענה כי על אף שהנהלת הכלא מחלקת "ממתק בקלאווה בחגי המוסלמים אין הדבר מקיים את חובתו לנהוג בשוויון ובצורה עקבית בארוחות עצמם ולא רק בקינוחים".

גם הסטודנטים מהקליניקה לזכויות המיעוט הערבי הפלסטיני לא הצטיינו בפעילות ציונית מדי, ועסקו, בין היתר, בניסיון להגביל את האפשרות לחיסיון ראיות בתיקים בעלי היבט ביטחוני, חיסיון, שעל-פי הקליניקה, "מכשיל עתירות של ארגוני זכויות אדם"; בביטול ועדות מיון בקבלה לישובים קהילתיים; בהכנת נייר עמדה הקורא לאפשר לערבים לא לעמוד בעת השמעת המנון המדינה; ובמאבק עז בתיוג הביטחוני (פרופיילינג) של אזרחים ערבים בשדות התעופה.

מפליא במיוחד לגלות כי הקליניקות מציגות את עצמן כמי ש"נותנות קול לחסרי הקול", לאור העובדה שרבים מהקליינטים שלהן פופולריים למדי בעיתון 'הארץ', וכי חלק מהם נחשבים עותרים סדרתיים בבתי-המשפט, כמו המואשם באונס מחמוד מג'אדבה, שעל שמו רשומים לפחות 120 הליכים משפטיים שונים נגד השב"ס. לא בדיוק "חסר קול שאין לו נגישות למערכת המשפט".

אקטיביזם רדיקלי

לאור האמור קשה להתפלא על כך שלקליניקות קשרים הדוקים ביותר עם שלל ארגוני זכויות אדם, כולל הלאומניים והקיצוניים ביותר. כך, ה'קליניקה לזכויות ושיקום אסירים' הגישה מספר עתירות יחד עם ארגון 'עדאלה' ו'העמותה למען האסירים הפלסטינים'. הקליניקה מקיימת קשרים גם עם 'האגודה לזכויות האזרח' ועם 'רופאים לזכויות אדם'. ומה הפלא? הרי עו"ד עביר באכר, מנהלת הקליניקה, היא פרקליטה בכירה בעדאלה ומגישה עתירות בשם הארגון.

גם ה'קליניקה לזכויות האדם' ו'הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני' לא עובדות לבד, ורשת הקשרים שלהן כוללות את 'האגודה לזכויות האזרח', עמותת 'אליאטר', 'האגודה לצדק חלוקתי', 'עדאלה', 'כראמה' ו 'דיראסאת'. כולן עמותות רדיקליות המקדמות סדר יום אנטי-ישראלי במימון ממשלות זרות.

חמור מכך, קשריהם של מייסדי הקליניקות הללו עם ארגוני הזכויות לא מסתיימים בפגישות חטופות בבתי-המשפט: מייסד הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי פלסטיני, עו"ד דורג'אם סייף, מייצג את ארגון 'כראמה', ומייסדה הנוסף, ד"ר יוסף ג'בארין, הוא ראש מרכז 'דיראסאת', שהוביל לאחרונה את אירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי בנצרת".

קשרים מסוג זה קיימים גם בקליניקות נוספות בפקולטה: בקליניקה לפמיניזם משפטי חברות עו"ד רויטל קישינבסקי ועו"ד סנא אבן ברי, העובדות בארגון הרדיקלי 'איתך–מעכי'; וראש 'הקליניקה למשאבי ים משפט ומדיניות' היא נדיה מוגילבסקי, העובדת ב'אגודה לצדק חלוקתי'.

מלבד חשיפת עומק המחויבות של הקליניקות לאג'נדה הרדיקלית, יש לקשרים אלו משמעות חשובה יותר: אוניברסיטת חיפה, שהיא כידוע מוסד ממלכתי הנהנה מתקציבים ממשלתיים, למעשה מקצה לארגונים אלו משאבים רבים, החל בכיתות לימוד ושרותי משרד, דרך שכר המרצים ומחויבותם של הסטודנטים וכלה במשאב החשוב מכל: המוניטין האקדמי של האוניברסיטה. בהתחשב בעובדה שרבים מהארגונים הללו שותפים פעילים בתעשיית החרם העולמי על ישראל, יש לתמוה כיצד תקציבי ההשכלה הגבוהה בישראל מופנים למטרות אלו.

ניסיונות לשנות

היו גם ניסיונות לשנות. נציגי הסטודנטים היו מעורבים בכמה הזדמנויות במגעים מול הנהלת האוניברסיטה והפקולטה במטרה להביא לפתיחתן של קליניקות אחרות. "כשכיהנתי כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים הגיעו אלי כל מיני תלונות בנושא", מספר ל'מידה' מיכאל טפליצקי, ששימש בתפקיד בשנת 2011, "ואנו כנציגי הסטודנטים ניסינו לעורר דיון בנושא", הוא אומר. "מה שהפריע במיוחד בתלונות על הקליניקות היתה העובדה שכבר לא מדובר בהטיה האקדמית הפוליטית הרגילה, בה סטודנט נאלץ לשבת ולשמוע דעות שהוא לא מזדהה איתן. בקליניקות מדובר במשהו אחר: הסטודנט נדרש גם לבצע בפועל מעשים שהוא לא מזדהה איתם ושנוגדים את המצפון שלו".

מה שקומם את טפליצקי עוד יותר היתה העובדה שחלק מפעילות הקליניקות התנגשה ישירות עם פעילותה של אגודת הסטודנטים: "אנחנו באגודה פעלנו לקדם הטבות ליוצאי צבא בהקצאת חדרים במעונות, ומי שיצא למאבק עיקש נגדנו הייתה הקליניקה לזכויות המיעוט הפלסטיני, שהצטרפה לעתירה בעניין", הוא מספר. "פתאום גילינו שגוף הממומן מכספי האוניברסיטה מנסה לסנדל את זה. פשוט לא להאמין".

מה לגבי האפשרות לפתוח קליניקות נוספות? האם ניסיתם לקדם את זה?

ודאי שניסינו. הטענה הייתה שמיעוט שבמיעוט מהסטודנטים, משהו כמו 5%, יעסקו בהמשך הדרך בענייני זכויות אדם, ואילו היתר יפעלו בתחומים האזרחיים והמסחריים. אבל בקליניקות לא היה שום דבר חוץ מזכויות הערבים וצדק חברתי. זה משהו שהסטודנטים מאוד התמרמרו עליו. אנשים רוצים להתעסק במשפט מסחרי, דיני עבודה, וכן הלאה, אבל הפקולטה משכה לכיוון הזה.

מה אמרו לכם? כיצד הצדיקו זאת?

זה נענה בעיקר במין הסתגרות "אנחנו יודעים הכי טוב מה צריך"; "אנחנו יודעים מה אנחנו עושים וזה לא עניינכם". למיטב ידיעתי היה סטודנט שרצה ליזום קליניקה לזכויות של אנשי מילואים, נכי צה"ל וכדומה, והיה גם רעיון להקים קליניקה למשפט בינלאומי שתיתן גיבוי לצבא ולמשרד החוץ בכל מה שקשור לזירה הבינלאומית, בדברים שדומים לדו"ח גולדסטון.

מדוע לא הקימו קליניקה כזו?

מה שאמרו לסטודנט הזה הוא שבעל המאה הוא בעל הדעה. מי שמשלם על הקליניקה יכול לקבוע את התכנים שלה. ורוב התקציב של הקליניקה מגיע למעשה מהארגון שמממן אותה.

בשלב מסוים הוזמנו נציגי הסטודנטים לישיבה מיוחדת של מועצת הפקולטה, במטרה לשמוע את תלונותיהם. "הצגנו את הבעיה ודרשנו קודם כל שקיפות", אומר טפליצקי. "שיגידו במפורש שהקליניקה לזכויות אסירים דואגת בעיקר לאסירים ביטחוניים, שהסטודנטים שהולכים לשם צריכים לעזור למחבלים להתייחד עם הנשים שלהם ולקבל השכלה בחינם". כמו כן עלתה הטענה בדבר ההטיה הפוליטית של הקליניקות. "הם הבטיחו שיעשו סקר שיבדוק מה הסטודנטים רוצים", הוא מספר, "ומהסקר עלה שהסטודנטים לא מתעניינים בנושאי הזכויות, ושהם רוצים קליניקות יותר מסחריות וכדומה. בפועל המרצים התעלמו מזה לחלוטין ושום דבר לא השתנה".

למה להסתיר?

עוד חושף הדו"ח כי דפי האינטרנט בעברית ובאנגלית של הקליניקות אינם זהים. בעוד שאתרי הקליניקות בעברית מציגים ניסוחים ניטראליים בדבר צרכים של אוכלוסיות "מוחלשות" ופעולות לתיקון חברתי, האנגלית מציגה תמונה שונה לחלוטין.

כך, למשל, דף הבית האנגלי של 'הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי' מסביר כי מטרתה של הקליניקה "לסייע לארגוני זכויות אדם במאמציהם להשיג שיוויון זכויות אישי וקולקטיבי למיעוט הערבי בישראל", מטרה הנעדרת כליל מדף הבית העברי. או למשל התוספת המעניינת בדף 'הקליניקה לזכויות אדם', לפיה "יינתן דגש מיוחד על הצרכים של המיעוט הערבי".

העובדה שמנהלי הקליניקות חשים צורך להסתיר את המטרות הפוליטיות של הגופים הללו מחזקת את החשד כי, כדברי הדו"ח, "הן סובלות באופן מובהק ממגמה פוליטית חד-צדדית וברורה".

תגובת האוניברסיטה

אוניברסיטת חיפה גאה ביכולתה ליצור מחקר מעולה והוראה אקדמית מצוינת, וזאת בסביבה סובלנית, רב תרבותית ותוך קבלת האחר. בהתאם לכך, הקליניקות המשפטיות, בראש ובראשונה, מקדמות פעילות חברתית עניפה בשלל נושאים. הקליניקות תורמות התנסות מעשית לסטודנטים, ובה בשעה תורמות לחברה הישראלית כולה. פעילות חברתית זו נעשית במנותק וללא קשר כלשהו לעמדות פוליטיות ואידיאולוגיות, והניסיון לצבוע עשייה ציבורית וחברתית חשובה זו בצבעים פוליטיים או מפלגתיים הוא מוטעה ומטעה. בין השאר – מטרת הקליניקות לאפשר לקבוצות מוחלשות מכלל החברה הישראלית לזכות להגנה על זכויותיהן. מי שחושב שמטרה זו היא מטרה סקטוריאלית או פוליטית של קבוצה מסוימת ולא של כלל החברה – לא מבין מהי חברה דמוקרטית. נדגיש גם זאת: הפעילות בקליניקה היא אינה חובה עבור הסטודנטים/יות ורק מי שרוצה בכך מצטרף/פת לפעילות הקליניקה.

לעיון בדו"ח המלא באתר 'אם-תרצו', כנסו כאן.

___________

מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.