אנשי הקבע של מערכת הביטחון נהנים מפנסיה מוקדמת בעלות של מאות מיליארדי שקלים. הקיצוץ במערכת הביטחון צריך להתחיל כאן.
בעוד שאזרחי ישראל יוצאים לפנסיה בגיל 67, נהנים אנשי הקבע במערכת הביטחון מגיל פרישה מוקדם, 45 • את "22 השנים האבודות" שבין גילאי הפרישה, מכסה מערכת הביטחון היישר מתקציבה השוטף, בעלות של מאות מיליארדי שקלים • הגיע הזמן לשים סוף לחגיגה
מאבקם המתוקשר של השרים לפיד ויעלון על התקציב נרגע אמנם לעת עתה, עם ההחלטה על העברת "עודפי תקציב" בגובה 2.75 מיליארד שקל למשרד הביטחון, אך הדרך לפשרה הייתה רצופה בעימותים והתכתשויות בין הצדדים. לקראת שלבי ההכרעה, התראיין לפיד בתקשורת ואמר: "זה לא אומר שכשמקצצים בצה"ל, אז ישר תיסגר הטייסת שתתקוף באיראן… כל מי שעשה מילואים ב-20 השנים האחרונות והיה בתוך בסיס יודע שיש מאיפה לקצץ".
אז בהחלט יש מאיפה לקצץ, ובלי לפגוע כהוא זה בתקיפה עתידית באיראן; מערך הפנסיות של עובדי מדינה, ובמיוחד של אנשי הקבע, מהווה את פלח התקציב הגדול ביותר בישראל: החוב הממשלתי לפנסיונרים עובדי המדינה, נאמד ביותר מפי 2 מהתמ"ג השנתי של ישראל.
במדינת ישראל כיום, הפנסיה המוכרת לרוב ציבור העובדים היא ה'פנסיה הצוברת', שבה הן העובד והן המעביד מפרישים אחוז מסוים מהמשכורת החודשית לחיסכון פנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים), אשר בבוא הזמן מוחזר בתשלומים חודשיים מיום הפרישה מהעבודה ועד 120. בניגוד לפנסיה הצוברת, היהלום האמיתי של מערך הפנסיות בישראל הוא ה'פנסיה התקציבית': מדובר בגולת הכותרת של ההטבות המוגזמות, שהמדינה הציעה במשך שנים ארוכות לעובדיה – בלחצם של ועדי העובדים ועל מנת למשוך כוח אדם לשירות הציבורי. בהשוואה לפנסיה הצוברת זהו הסדר חלומי: העובד אינו מפריש אגורה ממשכורתו במשך כל שנות עבודתו (מלבד דמי ניהול סמליים של 2%), ומיום הפרישה והלאה חשבון הבנק שלו מתמלא מדי חודש מאוצר המדינה, למרות שהוא לא חסך מעולם לשם כך. החישוב מתבצע לפי 2% מהשכר האחרון עבור כל שנת עבודה, עד למגבלה של 70% (35 שנים) – והכל ישירות מתקציב המדינה.
החוב המסוכן ביותר
על-פי הדו"חות הכספיים של ממשלת ישראל לשנת 2012, התחייבויות המדינה לפנסיות תקציביות תפחו לממדים אדירים של 572 מיליארד שקלים(!), כאשר בשנת 2012 לבדה שולמו כ-18.7 מיליארד שקל, והצפי ל-2013 הוא מעל ל-20 מיליארד שקלים. וזה לא הסוף: הסכום ימשיך לעלות בכל שנה עד לנקודת רתיחה של כ-26 מיליארד שקלים בשנת 2035, לפנסיות תקציביות בלבד. אחת השחקניות המרכזיות בזירה היא מערכת הביטחון, שבה ההתחייבות לפנסיות התקציביות לעובדיה וגמלאיה עומדת על קצת יותר מ-251 מיליארד שקלים – כמעט פי 5 יותר מתקציב הביטחון השנתי. ממשלות ישראל לאורך השנים עצמו את עיניהן, נמנעו מהתעסקות בפרה הקדושה הזאת וגלגלו את הטיפול בחור התקציבי העצום לבאים בתור.
כשכבר לא ניתן היה להתעלם והתחזיות בישרו שבמתכונת הנוכחית המדינה בדרך לקריסה תקציבית, התקבלה לבסוף ההחלטה, ב-1999, להפסיק את החגיגה. האופציה לקבל פנסיה תקציבית בוטלה סופית לעובדי המדינה שהחלו לעבוד מ-2004 ואילך, והם נאלצים להפריש ממשכורתם לפנסיה צוברת, בדיוק כמו שאר אזרחי ישראל. ועדיין, ההשלכות של ההטבה חסרת האחריות הזו מרחיקות לכת ומאיימות על קיומן הכלכלי של מוסדות ציבוריים רבים בישראל. האוניברסיטאות בישראל הן דוגמא קלאסית למשבר בעקבות התחייבויות לפנסיה תקציבית: לולא "חבילת החילוץ" שקיבלו בגובה 7.5 מיליארד שקלים לשלוש שנים, ייתכן שהן היו פושטות את הרגל. חובן של האוניברסיטאות לעובדיהן הגיע בשנת 2011 לגובה של כ-26 מיליארד שקלים.
מאחר שבצה"ל גיל הפרישה הממוצע של אנשי הקבע הוא 45, לעומת גיל 67 ביתר המשק, נוצר וואקום של 22 שנה בהן איש הקבע לכאורה מחוסר הכנסה (דבר שזכה לביקורת נוקבת בדו"ח ועדת ברודט מ-2007, שקראה בין השאר להעלות את גיל הפרישה הממוצע בצבא ל-57 שנים). כדי לכסות ריק זה, משרד הביטחון אימץ שימוש על בסיס קבוע ב"פנסיית גישור": טכניקה פנסיונית שנוצרה על-ידי מעסיקים הרוצים לעודד עובדים לצאת לפרישה מוקדמת. בפנסיית הגישור המעסיק מממן בעצמו את הפנסיה של העובד מיום פרישתו בפועל ועד הגיעו לגיל הפרישה הרשמי, בגובה הסכום של הפנסיה החודשית העתידית שיקבל לאחר פרישתו. תנאי פנסיית הגישור נקבעים במשא-ומתן, כשהקריטריונים המובאים בחשבון הם גובה המשכורת האחרונה והכנסות שיכול העובד לקבל לאחר הפרישה ממקורות אחרים, כגון דמי אבטלה או הכנסה מעבודה חדשה. מהלך זה מאפשר למעסיק המחפש לקצץ עלויות לבצע חילופי גברי, ולקלוט עובדים צעירים במקום הוותיקים, ללא צורך בפיטורם. כך הוא מרוויח את ההפרש בין משכורתם החודשית לבין גובה הפנסיה.
אם כן, המדינה ממשיכה לשלם מעין משכורת חודשית לאנשי הקבע גם לאחר פרישתם. בניגוד לפנסיונרים רגילים, שאצלם הסיכוי למצוא עבודה חדשה כשהם נושקים ל-70 שואף לאפס, גמלאי מערכת הביטחון הצעירים יחסית, מסוגלים לפתוח בקריירה חדשה, בנוסף לפנסיית הגישור שתמשיך לזרום לחשבון הבנק שלהם שנים רבות.
מעסיק נורמלי לא יציע לעובדיו פנסיית גישור אלא אם זה משתלם לו. אך כשהמעסיק הוא מדינת ישראל, שום דבר לא נורמלי; כשהכיס ממנו יוצא הכסף מספיק עמוק ולא שייך למישהו ספציפי שירגיש בהתרוקנותו, אף אחד לא טורח לבדוק האם זו דרך יעילה לכיסוי חובות. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שתשלום פנסיית גישור במשך "22 השנים האבודות" לאנשי הקבע היא הדבר ההפוך ביותר מהתנהלות חסכונית אחראית.
הגירעון שהמדינה נתונה בו כבר מזמן נותן אותותיו, וקיצוץ מסיבי בתקציב הביטחון הוא בלתי נמנע. כיסוי הגירעון לא יגיע מקיצוצים בנופשים המסובסדים וברכבי הליסינג. הגיע הזמן לחלץ את הסכומים הגדולים באמת.
השאלה היא לא מה לא בסדר. השאלה היא איך ניתן להפר התחייבויות שניתנו לאנשי קבע בתקופת הפנסיה התקציבית.
למדינה יש סמכות על. בזכותה לנקוט בצעדים החיוניים להישרדותה. אבל מה איכפת לפוליטיקאים מהעם הפשוט? עובדי הציבור חיים על חשבון הציבור.ויחיו על חשבונו עד למותו
החל משנת 2004 כל מי שהתגייס אינו נמצא בפנסיה התקציבית אלא בפנסיה צוברת. כמו כן, גיל הפרישה עולה בהדרגה וכרגע הוא עומד על 50 (כנראה גם יעלה בשנים הקרובות). מדוע אינכם מציינים את השינויים שהמערכת כן מבצעת?
"האופציה לקבל פנסיה תקציבית בוטלה סופית לעובדי המדינה שהחלו לעבוד מ-2004 ואילך, והם נאלצים להפריש ממשכורתם לפנסיה צוברת, בדיוק כמו שאר אזרחי ישראל". נכתב בגוף המאמר.
לגבי גיל הפרישה הממוצע כיום- יש הרבה גירסאות ורובן בסביבות 45-46, אך הכי קרוב שמצאתי לגרסתך הוא 47, לפי ראש אכ"א אורנה ברביבאי בראיון ל"פגוש את העיתונות" לפני כחודשיים http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-e7f1ec70421b041004.htm (לדלג לדקה 7:25)
חובה להדגיש עובדה שהובלעה בכתבה:
אין יותר פנסיה תקציבית – החל מ-2004.
חבל שכל כך הרבה מלים נשפכו עליה כדי ליצור את הרושם שפנסיה תקציבית עדיין קיימת.
רק צהל מ2004. אני הייתי בפנסיה תקציבית וכשהשתחררתי בגיל 32 הייתי צריך להתחיל לצבור לפנסיה מאפס כי צהל לא הפריש לי שקל. בגדול עם המשכורות העלובות בקבע ראשוני והתנאים המזויעים המדינה מנצלת את אנשי הקבע שלה יותר מה שברי המזל שזכו לפרוש מנצלים אותה
יכלת להמשיך לעבוד בגוף ציבורי ולהמשיך את הפנסיה התקציבית (בתנאי שלא קיבלת פיצויים)
כל אלה שמאז 2004 בפנסיה צוברת יקבלו פנסיית גישור וכן עוקפים את עניין הפנסיה התקציבית.
כל התהליך אינו שקוף ולכן יכולים להיעשות הדברים הללו.
הצעה שמתאומה למי שדוגל במדינה דקטטורית/קומוניסטית/פאשיסטית, לא במדינה דמוקרטית שמתחייבת לעמוד בהתחייבויות שלה.
בשלב הבא תציע לשמוט את כל החובות של המדינה לאיזרחיה ומחזיקי אגרות חוב.
אבל בשלב לפני כן תציע שהמדינה לא תעמוד בהתחייבויותיה לתאגידים בינלאומיים ותדרוש לקבל את הטבות המס שקיבלו על מנת לסגור פערים בתקציב שקרו בגלל אותן הטבות לעובדי המגזר הציבורי… ההיגיון שלך די עקום לא שמת לב?
ההעברה מפנסיה תקציבית לצוברת כבר בוצעה וצריך כמה שנים כדי לקטוף את הפירות.
השלב הבא שיאפשר להמנע מתקופת הגישור הוא לא העלאה של גיל הפרישה אלא להיפך הורדה שלו.
זה יאפשר למשתחררים בגיל 38 באמת לפתוח קריירה חדשה ולא להיות עם פנסיה של 6500 לחודש פלוס משכורת של נהג מונית
רוב המשתחררים זה לא דן חלוץ וגבי אשכנזי.
רב אנשי הקבע המשוחררים יתחילו קריירה חדשה מאפס ולעשות זאת בגיל מבוגר זה קשה יותר. ולכן הפנסיה שצברו צריכה להישאר סגורה לגיל 67 והם שישוחררו בגיל 38 יוכלו באמת להתחיל קריירה אמיתית.
מילותך בסלע
במצב של היום כשצעירים בסוף שנות ה20 לחייהם עם תואר שני מתקשים למצוא עבודה, "להתחיל קריירה אמיתית" בגיל 38 נראה בלתי אפשרי. יש לקצץ דרסטית בכמות אנשי הקבע בקרב תומכי הלחימה (רוב צה"ל- על כל לוחם יש ארבעה כאלה), קיימים יותר מדי תקנים מיותרים עם סמכויות חופפות וללא הגדרת תפקיד ברורה. הפחתת תקנים תאפשר קריירות יותר ארוכות. כך ניתן יהיה להעלות את גיל הפרישה ולאפשר לאנשי הקבע להמשיך בקריירה שלהם ב25 שנים האחרונות. אין סיבה שאיש קבע (לא לוחם) בגיל 55 בעל ניסיון רב לא יכול למלא תפקידים שבני גילו ממלאים באזרחות בהצלחה רבה.
הצטרף בתאריך :
אם כל הכבוד לאנשי הצבא והמשטרה הבכירים והגיבורים שתרמו שנים רבות למען ביטחון המדינה. לא יעלה על הדעת שאזרחי המדינה שמשלמים מס הכנסה ממשכורת עלובה של 5000 או 6000 שקל יממנו פנסיות אדירות של 40 או 50 אלף בחודש. זה מקופה ציבורית שאנחנו משלמים בסוף. די לחינגות!!!