הממשלה, כמו כל גוף ביורוקרטי, מתקשה בביצוע מטלות פשוטות. מניין אפוא האמונה שהיא יכולה להתנהל בהצלחה כגוף השקעות? על לשכת המדען הראשי ובזבוז כספי ציבור
משרדים ממשלתיים אמנם לא מהווים מופת ליעילות ולמקצועיות פיננסית, אך זה לא מפריע ללשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה להשקיע מיליארדים בחברות סטארט-אפ, משל היתה קרן הון מקצועית • מעורבותה של ממשלת ישראל בשווקים הדינמיים ועתירי הסיכון של היי-טק ומחקר ופיתוח, מבזבזת כספי ציבור על חברות פרטיות לא מוצלחות • נוכח תוצאותיה של הקרן הממשלתית, קשה להבין מדוע היא ממשיכה להתקיים
הודות למוח הישראלי, פותחו בשנים האחרונות בארצנו הקטנה כמה מההמצאות הבולטות בעולם, מפריצת הדרך של הדיסק-און-קי, דרך רשת הנהיגה החברתית של ווייז ועד המעבד כפול הליבה של אינטל. ענף ההייטק המקומי מסמל עבור רבים את קרש הקפיצה הלאומי, פוטנציאל לעתיד ורוד שכולל מרכזי פיתוח עולמיים בירוחם ופרסי נובל ברמה סיטונאית. אך כמו תמיד, עם האוכל הגיע התיאבון, ו"האיש השמן" של המגזר הציבורי הריח את פירות עמלו של "האיש הרזה" מהשוק הפרטי. כך, נוצר המצב האבסורדי שבו רוב ההתייחסות לענף ההיי-טק בתקשורת אינה נוגעת לפלא הטכנולוגי תוצרת בית, אלא ל"אחריות החברתית" שלו לציבור הישראלי.
בהתאם, קולות רבים דורשים עתה מעורבות ממשלתית עמוקה יותר בהיי-טק הישראלי, בין השאר על-ידי הרצון להעניק לו תמיכות וסובסידיות. כך, יש הזועקים בימים אלו נגד הקיצוץ שחוותה קרן 'המדען הראשי' הממלכתית—האחראית על השקעה ממשלתית במחקר ופיתוח—תחת ממשלתו של נתניהו (ביום ראשון אפילו פורסמה כתבה ראשית בדה-מרקר הגורסת כי הממשלה חייבת להתערב בתחום), בטענה שהקיצוץ פגע בפיתוח הישראלי והאט את הצמיחה במשק. אולם, הנתונים מציגים תמונה הפוכה לחלוטין: בארבע השנים האחרונות נחתך תקציב המחקר והפיתוח בלשכת המדען הראשי בכמעט 30%, מ-1.83 מיליארד ב-2009 ל-1.3 ב-2013, אך באותה תקופה צמחה ההשקעה במו"פ (מחקר ופיתוח) במשק בכמעט 14% (כולל הירידה בתקציב הממשלתי). בגרף הבא ניתן לראות את הירידה בהשקעה הממשלתית בהיי-טק, לצד העלייה בהשקעה הפרטית בתחום:
בכלל, ההנחה הבסיסית של משרד הכלכלה, לפיה קרן הון-סיכון דוגמת המדען הראשי יכולה להיות רווחית בעתיד, לתחזק את עצמה ואף להכניס כסף לקופת המדינה, אינה עוברת את מבחן המציאות. על אף 1.5 מיליארד השקלים שהושקעו במסגרת הקרן, התמלוגים שחזרו למדינה על-ידי חברות שכבר הצליחו הגיעו לסכום של 365 מיליון ש"ח בלבד ב-2012, פחות מרבע מההשקעה המקורית.
הבנת התהליך שבו מגייסת חברת הזנק ('סטארט-אפ') כספים, הִנַה קריטית לבחינת הכישלון הממשלתי בהשקעות מעין אלו: מצד אחד ישנה חברה חדשה בעלת רעיון מוצלח, מודל עסקי וחזון, המחפשת משקיעים שיממנו את הפיתוח בעבור אחוז מסוים מהרווחים העתידיים. מצדה השני של העסקה עומדות קרנות פרטיות, המתמחות בבחירה של המתמודדים המוצלחים ביותר מתוך מעל 4,000 הרשומים בישראל. הליך זה מותיר את המדען הראשי כקרן ברירת מחדל, המזרימה כספים לפי מיקום גאוגרפי, הייפ תקשורתי והקצאות פוליטיות, במקום לפי פוטנציאל כלכלי גרידא. ישראלים רבים אוהבים לחלום בגדול, ואולי בשל זאת יש נטייה לחשוב שקל להצליח בעולם ההיי-טק – הרי רק צריך רעיון טוב וחברה אמריקנית גדולה כבר תרכוש אותך. ובכן, האמת היא שהסכומים הדמיוניים בהם נמכרים חלק מהעסקים הישראליים הם רק הקצה החשוף של הקרחון, כאשר הרוב המוחלט מתקשה להחזיק מעל המים.
חשוב להבין שמדובר בתחום המסוכן ביותר בעולם העסקים וגם הצפוי פחות מכולם. רק עשירית מהחברות מצליחות לייצר הכנסה משמעותית לאורך שנים, וקיימות קרנות בודדות המצליחות להרוויח מהשקעה בענף תזזיתי זה, שחווה סגירה של מעל 350 חברות הזנק בשנה ממוצעת. מצד אחד אין כל דרך לנבא איזו חברה תצליח ואיזו תיכשל, אך כלל אצבע חשוב גורס שקיים יתרון ברור ליזמים שזהו לא הפרויקט הראשון שלהם. לעומת זאת, המדען הראשי משקיע לרוב ביזמים ללא ניסיון, שלא הצליחו לגייס כספים מקרנות וממשקיעים פרטיים.
אין אמנם בנמצא קרן ממשלתית שתומכת בשחקני פוקר ישראלים בלאס-וגאס, אך משום מה כאשר מדובר בתחום מסוכן של השקעות בפיתוח טכנולוגי שעתידן לוט בערפל, ממשלת ישראל מוכנה לבצע הימורים מסוכנים בכספי הציבור. רק כדי לסבר את האוזן, בשנים האחרונות השקיעה קרן זו כמעט בכל דבר אפשרי – מאפליקציות לסלולר ועד לפתרונות חליבה מתקדמים לרפתות. הכל במימונם הנדיב והלא מודע של האזרחים.
מלבד זאת, בלשכת המדען הראשי מפרסמים בדאגה שאחוז המימון הממשלתי בפרויקטי מחקר ופיתוח אזרחיים, צונח בהשוואה לסכומים המושקעים במדינות כמו צרפת, אנגליה ושאר אירופה. קשה להבין את ההשוואה; ניתן אמנם להגיע להסכמה גורפת שהבגט בפריז מוצלח בהרבה מאחיו הישראלי, אולם מעטים האמיצים שיקחו טיפים לניהול עסק מפרנסואה הולנד ומהמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. השלטון הצרפתי חסם רק לפני מספר חודשים את המכירה של אתר החדשות הצרפתי דיילי-מושן ב-200 מיליון דולר לענקית האינטרנט יאהו, בתואנה שפעולה זה תפגע בעובדים המקומיים. מדוע אפוא אזרחי מעצמת ההיי-טק הישראלית מתקנאים בצרפתים שמעבר לים?
בפועל, תעשיית ההיי-טק הישראלית צומחת ומשגשגת עד היום ללא התערבות משמעותית של השלטון, בעוד ששאר התעשיות בארץ מבולבלות מרוב ידיים מכוונות ומתערבות. הענפים עתירי הטכנולוגיה, המבוססים לרוב על נכסים וירטואליים ולא פיזיים, הם היחידים שהרגולציה הישראלית עדיין לא הספיקה להתפתח דיה כדי לייצר עבורם חסמי כניסה חונקים. התפתחות אורגנית וחופשית של עסקים קטנים, שחלקם פונים לאקזיט מהיר וחלקם בונים ארגון יציב שיעסיק בעתיד אלפי עובדים, היא האלטרנטיבה היחידה שתאפשר לישראל להישאר בחזית הטכנולוגיה העולמית. אין צורך בהכוונה מגבוה, היא עלולה רק להזיק.
מאמר חד ומאיר עיניים.כדאי לשלוח אותו לבנט וחבריו
מזל שמורידים לו מהתקציב השנתי
נהניתי לקרוא 🙂 ויש לי כמה שאלות:
1. ניתן לטעון שקרנות מעדיפות יזמים יותר מנוסים, ושהמדען הראשי הוא זה שנותן ליזמים את ההזדמנות לצבור ניסיון כשאין להם אותו ואף קרן לא מוכנה להשקיע בהם. בעצם, המדען בכך עוזר ליזמים ולקרנות ובכך למשק, גם מבלי שהוא מרוויח ישירות מהצלחה של מיזם כזה או אחר. כיצד מתמודדים עם טענה זו?
2. ניתן לטעון שהפסדי המדען הראשי נובעים מכך שתקציבו יורד משנה לשנה, וכשיש לו פחות אפשרויות להשקיע אז גם יש לו פחות הזדמנויות להרוויח. כיצד מתמודדים עם טענה זו?
3.באופן כללי, המודל של הקרנות הוא שהן משקיעות בהרבה מאוד מיזמים מתוך ידיעה שרובם ייכשלו והרווח יגיע ממיעוט מוצלח במיוחד. אאל"ט, רוב הקרנות עצמן מפסידות. מה השוני המהותי והמעשי בתהליך קבלת ההחלטות בקרנות המוצלחות לעומת המפסידות ולעומת המדען הראשי?
אז ככה:
1. חסם כניסה לאנשים ללא נסיון קיים בכל השוק, ובכל זאת זה ברור לכולם שהממשלה לא צריכה להעסיק 100 אחוז מהציבור בתחילת הקריירה כדי לעזור לכולנו לצבור ניסיון.
המדען רק משליך כסף לפח על מיזמים שאין להם תועלת בשוק. מוטב היה לכולנו אם היזמים היו למדים על בשרם את דרישות המשק.
2. תקציב המדען יורד רציף רק מאז כניסתו של ביבי ב2009, והרווחים שלו הם על מיזמים עם ותק על עשור ומעלה. את יכולה להסתכל על הביצועים של "פיטנגו" או "סקויה" כדי לראות איך יוצרים קרן הייטק רווחית.
3. זה נכון שהמון קרנות מפסידות, רק שהן עושות את זה מכספן הפרטי ולא מהכיס של כולנו. קיימים 2 הבדלים מהותיים בין קרן פרטית לציבורית.
ההבדל הראשון הוא שקרן פרטית כושלת נעלמת מהמפה בעוד שקרן ממשלתית כושלת רק מתנפחת. ההבדל השני והמהותי יותר הוא שקרנות פרטיות בוחנות חברה לפי פוטנציאל הרווח שלה, לעומת המדען שנותן עדיפות לפי מיקום בפריפריה והעסקה של אוכלוסיות "מוחלשות"
הטענה שהמדען מעדיף יזמים בלי נביון אינה נכונה.מחקר של מכון ירושליים לחקר שווקים מראה שהנהנים העיקריים הם מיזמים של קבוצות חברות גדולות ומבוססות-תודו שהממצע מפתיע כל מי שמכיר מערכות ממשלתיות.
לגבי הטענה השניה לא ידוע לי על קשר בין גודל הקרן לרוחיותה. בכל מקרה קרן פרטית מכל סדר גודל שמפסידה יותר מחצי מהשקעה הייתה נסגרת מזמן.
קראתי את הניירת של מכון ירושלים לחקר שווקים.
http://www.jims-israel.org/pdf/ChiefScientist.pdf
http://www.jims-israel.org/PDF/Memo%20Chief%20Scientist%20June%2013%2012.pdf
http://www.jims-israel.org/pdf/press%20releases/PRchiefscientist2.pdf
לפי מה שמופיע בניירת של המכון, המדען הראשי, בניגוד לקרנות ההון הפרטיות, לא מאוד מתעניין בחברות סטארט-אפ חדשות שזקוקות למימון הזה אלא מזרים כספים לאותן חברות גדולות שיכולות לממן לעצמן את המו"פ אבל מעדיפות להשית את זה על משלם המיסים פשוט מפני שיש להן אפשרות לעשות זאת דרך המדען הראשי. נראה שהמדען הראשי הוא בסך הכל צינור העברה של כספי מיסים לחברות ענק כמו טבע, אלביט וקומברס.
הסיבה לכך שהמדען הראשי נוהג כך גם כן מופיעה בדו"ח – המדען הראשי, בניגוד לקרנות הפרטיות, אינו מונע משיקולי רווח והפסד כשיקולים עיקריים אלא משיקולים תקציביים – לעובדי המדען הראשי, בניגוד לעובדי קרן פרטית, ברור שהם לא יפוטרו אם ההשקעות ייכשלו כי ההפסד ממילא בא על חשבון משלם המיסים, והם מאשרים את רוב הבקשות המוגשות אליהם (בניגוד לקרנות פרטיות שבהן רק מיעוט מן הבקשות מאושרות, סביר להניח שלאחר בדיקות יסודיות יותר של ההיתכנות הכלכלית של המיזמים).
תודה שצרפת את הקישור,משום מה כשהוספתי תגובה מהנייד לא הצלחתי להגזור ולהדביק את הכתובת.
ברור שהממצאים לא מפתיעים.
כמו כל קריטריון ממשלתי,מי שבסוף מפצח את השיטה איך לזכות במכרז או בסבסוד הוא לא מי שהכי ראוי לכסף ,אלא המקורב פוליטית.
רודנה ועפר, תודה רבה על הנתונים המרתקים ופותחי העיניים!
אני חייב לציין שהניתוח שלי התבסס על דו"ח המדען הראשי ועל ניסיוני האישי בתור עובד של חברה קטנה שקיבלה מימון מהמדען. בדו"ח מתגאים במדען כמה הם משקיעים בחברות חדשות וקטנות בפריפריה, אך כנראה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.
בכל מקרה, המחקר של מכון ירושלים מצויין ואכן מוסיף נדבך חשוב לניתוח של קרן ההון-סיכון הגרועה בישראל.
אני מצטער אבל הכתיבה שלך מעידה על אי הבנה של התחום.
קרן המחקר לא נועדה להיות קרן הון סיכון, במקרה ה"טוב" ביותר של אקזיט הקרן תראה החזר של פי 6 מההשקעה שלה – רווח של 500%.
המטרה העיקרית של כספי המדען הם להשתתף בסיכונים הקיימים במחקר ופיתוח. ולכן לחברות הגדולות, כמו טבע או אלביט, לא יאשרו פרויקטים שהיו מאשרים לחברות קטנות.
מעבר לכך, חלק גדול מהחברות הגדולות נימצא במסלול בו הכספים ניתנים כהלוואה גמורה אשר אותה צריך להחזיר לא משנה מה יוצא או לא יוצא מהפיתוח.
הנתונים המופיעים בדו"ח של מכון ירושלים הם נכונים אבל פופוליסטיים.
הם מסתכלים על מדד של האם חברה קיבלה כסף או לא – לא על היקף התמיכה בהן ביחס לחברות אחרות ולא על מידת הבעלות של אותן פרמידות בחברות שקיבלו את הכסף (ומידת הקשר בין השנים).
לסיכום, זה לא שפעילות המדען הראשי מושלמת אבל היא מאפשרת לחברות שלא יכולות לקבל מימון מקרנות הון סיכון ומצליחה לעודד יצירת מוצרים חדשים – וכך גם מקומות עבודה והכנסות לישראל.
רן,
עושה רושם שאתה בקיא בתחום. האם אתה יכול לפרט הצלחות של המדען, ז"א חברות שלא היו קמות בלעדיו והגיעו למצב שהן מרויחות כסף או שנמכרו לחברה גדולה בסכום העולה על סכום ההשקעה בהן.
האם יש אפשרות להשוות את אחוזי ההצלחה של המדען לעומת קרנות הון סיכון מובילות ומול הממוצע של חברות הזנק?
אם אחוזי ההצלחה של המדען הם נמוכים משמעותית מהממוצע, אזי המדען מבזבז את כספי משלם המיסים בצורה לא יעילה.
יתכן גם שכאשר המדען משקיע בחברה בשיתוף עם השקעה פרטית, נציגיו אינן דואגים לקבל את הנתח המתאים מהרווחים. או במילים אחרות המדען מסבסד עשירים ע"ח משלם המיסים.
הנסיון שלי עם המדען נמצא בצד השני של הסקלה.
מימון למספר חברות השייכות לקבוצת חברות מבוססות ברמת החי"ל בת"א, לא פריפריה בכלל, אלא אחד ממרכזי ההיטק הבולטים במרכז הארץ.
קבוצה שראשיה מליונרים בפני עצמם והם מקושרים היטב לקרנות הון סיכון פרטיות ולמוסדיים.
הנסיון שלי מלמד שחברה שמקבלת מימון מהמדען צריכה מערכת מסורבלת ומעצבנת של דיווחי מדען. חוץ מהטרחה הקטנה יחסית לכל עובד יש איזה מנהל דרג ביניים (ראש קבוצה ומעלה) שמשחית בערך יום או יומיים בכל חודש על דיווחים ומילוי קלסרים.
דיווחים שאינם תורמים דבר להצלחת החברה.
גם כאלו צריך… בחברות כאלו רמת הסיכון נמוכה יותר (סיכוי נמוך יותר לפשיטת רגל, סיכוי גבוה יותר למוצר רווחי) וההחזר מהיר יותר.
בנוגע לנסיון שלך, מצד אחד המערכת היא אכן מסורבלת ומעצבנת, מצד שני אם שלך ביזבז יום או יומיים בכל חודש על דיווחים – כנראה שלא עבדתם באופן מסודר.
זה שהדיווחים לא תורמים להצלחת החברה זה ברור, הם לא נועדו עבור זה – השאלה היא האם הם מונעים מעילה בכספי המדען ומאלצים חברות לעבוד באופן מסודר.
נו ברור. קוראים לזה כסת"ח וזה נפוץ בכל מוסד ממשלתי.
רן אתה מדבר מנסיון?
בזבוז הזמן קרה בכל חברה שעבדתי וגם שמעתי מחברים שעבדו בחברות שונות, ולכן כנראה שהבעיה בנהלים.
בנוסף הייתי בחברות שגייסו סכומים גדולים הרבה יותר מקרנות פרטיות. הבירוקרטיה הנלווית לכסף פרטי נמוכה משמעותית.
למשקיע הפרטי לא אכפת מי עבד על איזה פרוייקט משנה לו האם עומדים בלוחות הזמנים, במסגרת התקציב ובאיכות הביצוע.
הי עופר,
אני מצטער, כתבתי תגובה ארוכה, האתר האשים אותי בפרסום מהיר מידי של תגובות – והכל הלך לאיבוד.
בקצרה:
1. אני מכיר את התחום לעומק ומדבר מנסיון.
אתה יכול לקרוא את הנהלים:
http://www.moital.gov.il/NR/rdonlyres/546B347A-3F79-42AD-A929-BAD208A98251/0/caspi200_03_1_2013_5.pdf
2. אי אפשר להשוות את ביצועי המדען לביצועי קרנות הון סיכון – המטרות שלהם שונות לחלוטין.
מבחינת המדען, השקעה בחברה שבסופו של יום נכשלה אבל בוגריה הקימו מיזמים חדשים היא הצלחה. מבחינת קרן הון סיכון זה כישלון.
מבחינת הקרנות, וויז היא הצלחה מסחררת, מבחינת המדען, לא כישלון אבל גם לא חברה שהצליחה לממש את הפוטנציאל שלה עבור מדינת ישראל.
במקרה היום שמעתי הרצאה על החחמות הטכנולוגיות של המדען הראשי.
צריך להפריד בין המקרים של החממות הטכנולוגיות לבין המענקים שהמדען מחלק (במענקים אני לא בקיא)
מטרת החממות היא לתת הזדמנות לרעיונות שנמצאים בשלבים הראשוניים שלהם ושיש סיכוי שיוכלו להפוך למשהו בהמשך.
קרנות ההון סיכון משקיעות רק במיזמים שנמצאים בשלב מאוד מתקדם ושסיכוי ההצלחה שלהם יחסית גבוהים. בנוסף, במקרים כאלו חלק נכבד מהקניין הרוחני של החברות מועבר לחו"ל.
בנוגע למקצועיות של "הפקידים".
לפחות אלו שאחראים על התחום הזה, הם אנשים שהגיעו מהתחום והיו יזמים או מעורבים בקרנות הון סיכון. במקביל החממות "מופרטות" והן בבעלות של תאגידים גדולים והן אלו שבוחרות אלו מיזמים יכנסו לחממות. בנוסף הם מעורבות ב15%לפחות מהמימון ובכל העלויות התפעוליות מסביב, כשבתמורה הן מקבלות אחוזים מהבעלות על החברות שנמצאות תחתיהן.
בפועל החממות פועלות כקרנות הון סיכון פרטיות, כאשר המדינה משתתפת בסיכון על מנת לתת הזדמנות גם למיזמים בשלבים הראשוניים שלהם.
מהיכרותי הקצרה מאוד של עולם ההייטק הרבה מיזמים נופלים בשלבים הראשוניים ולא מגיעים לבשלות על אף שיש להם רעיונות נהדרים שיוכלו בסופו של דבר להביא הרבה תועלת ורווח.
פרוייקט החממות מדווח ש60% מהחברות שהיו תחתיו הצליחו בתום השנתיים בחממה לגייס עצמאית מעל 500000 דולר כשההשקעה הפרטית בחברות בחממות עומד על פי 5 מההשקעה שהמדינה עשתה, לדעתי זה מדד סביר לחלוטין.
בקיצור, לא הכל שחור ולבן, וכדאי להכנס לעומק לפני שיוצאים בצורה גורפת כנגד גוף מסויים.
Well written column – interesting and eye opening point of view, as an economic column should have.
חבר טוב שלי עבד בחברה שנתמכה ע"י המדען הראשי.
במשך שלוש שנים ההצגה נמשכה. הם קיבלו כסף מהמדען בשביל דבר אחד, אבל פיתחו באמצעותו דבר אחר לגמרי.
פעם בשנה נציג מהמדען הראשי היה מגיע. הם היו מכינים דמו שאין בו תוכן, אלא סתם מסלול קבוע מראש. הנציג היה בא, מתרשם מה"התקדמות", ומאשר להם המשך קבלת המענקים.
חבר שלי טען בתוקף שיש להם מישהו מבפנים. ושקצת שוחד שימן שם את הגלגלים.
המאמר מעיד על חוסר הבנת הכותב מהן מטרות המדען הראשי ועל איך בכלל בוחרים נתיב השקעה
מספר הערות למאמר –
ההשוואה בין המדען לקרן הון סיכון אינה יכולה להתקיים ממספר סיבות – האחת מערכת הסיווג במדינה מורכבת מפקידים שמבצעים הוראות מנכ"ל ואין להם מיומנות כלשהי לבצע בדיקה מעמיקה של חברה לפני ביצוע השקעה. כיוון שכך הם שוכרים גורם חיצוני שמבצע זאת בעבורם. לא תוכל להשוות בין בודק מקצועי ככל שיהיה שנשכר ל-8 שעות עבודה ( זה מה שמשלמים לו מהתמ"ת ) לבין אנשי קרן הון סיכון
שזו היא התמחותם והם מקדישים לבדיקת חברה חודש ימים.
נקודה נוספת היא שהאינטרס של המדינה כמדינה אינו זהה לאינטרס של קרן וטוב שכך – מדינה אינה אמורה לדרוש תשואה מסויימת על ההון ולהימנע מלהשקיע אם החברה לא תעמוד בסף זה. למדינה יש שיקולים אחרים מלבד תשואה על ההון המושקע – למשל שיקולים כמו פיתוח אזור מסויים כמו הנגב וכו' – ( ותאמין או לא אני מכיר היטב שחלק מהיזמים רשומים בקריית גת ופועלים מהרצליה )
נקודה נוספת היא חישוב התשואה בעיני קרן ההון סיכון והמדינה. בקרן החישוב פשוט – התשואה של המדינה נמדדת גם במס הישיר שהיא קיבלה מרווחי החברה- במיסים ששילמו לאורך כל השנים עובדי החברה ו ןכ בחישוב המיסוי במידה והחברה הצליחה ונמכרה לגורם בחו"ל. כדי לסבך מעט יותר את החישוב גם במידה וחברה נמכרה עובדי החברה ממשיכים לשלם מיסים בארץ, הם תורמים להגדלת הצריכה וממליץ לך להוסיף לחישוב גם את תוספת מקומות העבודה שלא ישירים שנוספים בעקבות הצלחה של חב' סטארט אפ אחת כמו למשל צ'ק פוינט או אמדוקס שהקימה מרכז פיתוח בשדרות. בוא נשוחח לאחר שתכניס גורמים אלה למשוואה.
אגב, ניהלתי בעבר מאגד שכלל 12 חב' – המאגד זכה לחוסר שיתוף
פעולה מוחלט מפקידי משרד התמ"ת
ולמרות זאת אני סבור שכל תוכנית סיוע של המדען חיונית מאוד למשק הישראלי.
נעם.
.
תודה לנעם שעשה כאן קצת סדר ועצר את ההלהום על המדען.
עבדתי רק בסטארטאפים ושניים מהם קיבלו מימון חלקי מהמדען. הכסף היה קריטי לחברה והשאיר אותה בחיים לאורך שנים. שנים בהן המשכנו ליצר פרויקטים וכסף לנו ולמשק. בהמשך אחת החברות אכן גדלה אך אני לא חושב שהיא נמכרה או משהו. הכי חשוב שהיא מצליחה ייצר כסף ולהישאר בחיים. העסק עצמו מניע גם חברות אחרות (שבדכ נמצאות בקירבה פיזית אחת עם השנייה).
יכול להיות שיש בעיות מדי פעם עם ההזרמות של הכספים, אז זה דבר טבעי. הכסף לא יכול להישאר בקופה, הרי המדען לא ישקיע את הכסף הזה בבורסה, זה לא הרעיון.
הכסף לא הולך לפח, הוא הולך למהנדסים צעירים, פיזיקאים, מעצבים, תוכניתנים, אנשי כ"א, והרבה אחרים שתומכים בעסק.
נראה כאילו כותב הכתבה נכווה מהמדען ומעוניין ללכלך עליו שלא בצדק.