סקר האיחוד האירופי: האנטישמיות באירופה מתגברת, ולא רק מימין

סקר חדש שמפרסמת 'נציבות האיחוד האירופי לזכויות יסוד' מגלה עד כמה עמוקה האנטישמיות החדשה הפושה באירופה • לא נותר מקום לספק: יהודי אירופה חשים נרדפים, מופלים ותחת סכנה מפגיעתם הרעה של אנטישמים מכל הקשת הפוליטית • האסלאמיסטים, השמאל הרדיקלי והימין הקיצוני מצאו באנטישמיות בסיס לשיתוף פעולה מעורר פלצות, בתופעה שממדיה מתחילים להתבהר רק עכשיו • 75 שנה לליל הבדולח, אוזלת ידה של אירופה לנוכח האנטישמיות החדשה מעוררת דאגה

השבוע אנו מציינים 75 שנה לליל-הבדולח, אותה סדרה של התקפות מתואמות נגד יהודים ברחבי גרמניה ואוסטריה, שהיו ההקדמה מבשרת הרעות לטבח ההמונים שביצעו הנאצים ביהודי אירופה. במהלך סדרת ההתקפות שאירעו בין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, נפגעו עסקים יהודיים, מאות בתי-כנסת נשרפו עד היסוד, ולמעלה מ-30,000 יהודים הוגלו למחנות ריכוז.

השבוע ציינה את הארוע קנצלרית גרמניה, אנג'לה מרקל, שאמרה כי ליל-הבדולח היה "אחד הרגעים החשוכים ביותר בהיסטוריה הגרמנית", וקראה לכל התושבים במדינה "להפגין אומץ אזרחי ולא לסבול שום צורה של אנטישמיות". אלא שממרחק 75 שנה, מצבם של יהודי גרמניה היום מצוי בכי רע, וכפי שאמרה מרקל עצמה: "זה כמעט ולא ניתן להסבר, אך כיום בגרמניה אין כמעט אף מוסד יהודי שניתן להשאירו ללא שמירה משטרתית".

תיאורים שכאלו נכונים גם ביחס למקומות אחרים באירופה. בבריטניה, אני רגיל לבקר בבתי-הכנסת מוגנים באמצעות מחסומי בטון ושמורים על-ידי צוותי אבטחה, ובתי-הספר היהודיים שלנו מוקפים בגדרות תיל וסגורים בדלתות חסינות-פצצות. אחד המומחים לאבטחה הסביר לי שמציאות זו הפכה לנורמה נפוצה כל כך עד שהילדים כמעט ולא שמים אליה לב. יחד עם זאת, גדלתי במדינה שנתנה לי, ולדורות של יהודים לפני, מקום בטוח לחיות, ללמוד ולהתפלל בו. כפי שאחד מידידיי, המכהן כרב, מציין באירועים ציבוריים, בריטניה היתה טובה ליהודיה, והיהודים היו טובים לבריטניה.

בשנים האחרונות דברים השתנו לרעה באירופה. האנטישמיות חזרה לחייו של דור שהאמין שלעולם לא יחווה זאת על גופו: החל מסיפורים על פגיעות מילוליות בחובשי כיפה; דרך תקיפות פיזיות של יהודים, וכלה בהצתה של בית-כנסת בלונדון וירי בבית-ספר בפריז. כעת כבר ברור שמשהו השתנה ביבשת.

היהודים ברחבי אירופה למדים כי האנטישמיות לא נעצרת בגבולות לאומיים או אידאולוגיים. אנטישמיות אסלאמית מוצגת לראווה ברחובות לונדון וברחובות גרמניה, בצעדות "יום אל-קודס" הממומנות על-ידי איראן, בהן מתנופפים דגלי חיזבאללה ופוסטרים של אסד. קריאות קצובות של "יודן-שווין" (חזיר יהודי) אף הושמעו בקולי-קולות במהלך משחקי כדורגל באצטדיון באופנבאך.

הימין הקיצוני, השמאל הרדיקלי, מעמד-הביניים המשכיל, והקהילות המוסלמיות באירופה, כוללות בתוכן קבוצות שלא רק שונאות יהודים אלא גם תרות ללא-הרף אחר דרכים חדשות להביע את שנאתן.

מימדי האנטישמיות מוסתרים

למרות העלייה המטרידה בכמות הדיווחים המקומיים אודות אירועים אנטישמיים, קשה לדעת את היקפה של בעיית האנטישמיות באירופה. סיפורם של יחידים שסבלו מאפלייה אנטישמית ומאלימות הם מדאיגים, אך לא די בכך בכדי לספק תמונה מלאה של התופעה. אלא שאקדמאים ופרשנים לא מצליחים להגיע להסכמה בדבר משמעותה של התופעה. מנפרד גרסטנפלד כתב בספרו החדש "דמוניזציה של ישראל והיהודים", כי:

סקרים מראים שלמעלה מ-100 מיליון אירופאים מאמצים תפיסה שטנית של מדינת ישראל … השקפה זו היא בעליל פיתוח חדש של האמונות הדמוניות ביחס ליהודים שרווחו בימי-הביניים, ואלו שקודמו לא מזמן על-ידי הנאצים ושותפיהם.

לעומת זאת, אחרים סבורים כי השוואה לאידיאולוגיה הנאצית של שנות ה-20 המוקדמות אינה אלא זריעת בהלה והגזמה פראית. ונכון שהסדקים שיופיעו על חלונות הראווה בגרמניה השבוע יהיו רק מדבקות, המסופקות כחלק מקמפיין של זכרון וסולידריות עם קרבנות ליל-הבדולח. אבל כשאמר לי פעם מנהיג קהילה יהודי בריטי: "בוודאי אינך סבור שהמצב היום רע כמו שהיה בגרמניה הנאצית", תהיתי האם יהודי אירופה צריכים להמתין לרמה כה קיצונית של שנאה עד שיעזו לומר "עד כאן".

הדו"ח הרשמי ומקבלי ההחלטות

על רקע זה, של עלייה במספר האירועים אנטישמיים ברחבי אירופה, קמפיינים אגרסיביים נגד ישראל וחוסר הסכמה בולט בקרב אקדמאים אודות רמתה האמיתית של האנטישמיות העכשווית באירופה, פרסמה ביום שישי נציבות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (European Union Agency For Fundamental Rights FRA) תוצאות של סקר מקיף שערכה אודות האנטישמיות באירופה. הנציבות חושפת את "מסד הנתונים המלא על התנסותם של יהודים בהטרדה אנטישמית, אפלייה ופשעי שנאה ברחבי האיחוד האירופי".

וכך, לרגל יום השנה ה-75 לליל-הבדולח, יש בידינו סוף-סוף מידע סטטיסטי המוכיח בבירור מה שהיה ידוע כבר לרבים: האנטישמיות עדיין נפוצה ביותר, ואירופה נכשלת במאמציה למנוע הסלמה נוספת ברמת פשעי השנאה נגד יהודים.

הדו"ח בא על-מנת לספק כלי עבודה חיוני למקבלי ההחלטות באיחוד האירופי ובקהילות השונות, הנדרשים להיענות לבעיה קשה זו. עד היום, נכשלו מקבלי ההחלטות האירופאים לפעול באופן אפקטיבי נגד ההחמרה באנטישמיות; בין אם בשל חוסר במידע מוצק ואמין בנושא, ובין אם בשל היעדרה של מוטיבציה אמיתית וכנה לעשות כן. יתר-על-כן, רק 13 מדינות חברות בלבד טורחות לאסוף מידע על אירועים אנטישמיים המדווחים למשטרה. אחרי סקר ה-FRA כבר לא ניתן להתעלם מהתופעה או להכחיש את קיומה. מעכשיו כל חוסר פעולה הוא תוצאה של בחירה מודעת.

האנטישמיות במספרים

הדו"ח מנתח תשובות של 5,847 יהודים משמונה מדינות אירופאיות, בהן מרוכזים למעלה מ-90% מהאוכלוסיה היהודית ביבשת. תוצאות הסקר משאירים מעט מקום לספק: ישנה עליה משמעותית בתחושת הרדיפה של יהודי אירופה. 66% מהמשיבים רואים באנטישמיות בעיה מרכזית במדינתם, ומספר מזעזע של 76% מצביעים על כך שהתופעה הפכה חמורה יותר בחמש השנים האחרונות. 21% מהנשאלים חוו באופן אישי במהלך השנה האחרונה לפחות אירוע אנטישמי אחד שכלל התקפה מילולית, הטרדה או תקיפה פיזית. באופן מדאיג למדי, 76% מקרבנות האירועים הללו כלל לא טרחו לדווח על כך למשטרה או לארגון אחר. יהודים אלו לא רק שחוו התקפה, אלא גם איבדו את אמונם ביכולתו של גוף כלשהו לסייע ולהגן עליהם.

בפני היהודים באירופה המודרנית, כבכל מקום אחר, עומדים אתגרים יום-יומיים רבים. אך האנטישמיות עדיין נחשבת עבורם לאתגר הפוליטי והחברתי הרביעי בדחיפותו בקרב המדינות שנסקרו, אפילו בשנת 2013.

עוד מלמד הדו"ח כי יחד עם צורות אחרות של בריונות והתעללות, האינטרנט מספק לגזענים פלטפורמה חדשה: יותר מ-75% מהמשיבים מחשיבים את האנטישמיות המקוונת כבעיה, ומצביעים על הצורך הדוחק בדיווח וחקירה אפקטיביים יותר של גזענות מקוונת נגד יהודים. מקרים אחרונים מראים כי רשתות חברתיות, כמו למשל פייסבוק, מסרבות לפעול לנוכח דיווחים על קבוצות מכחישות שואה ודפי שנאה אחרים, ולכן נדרשת יותר מעורבות של המדינות החברות באיחוד ושל האיחוד עצמו.

אנטישמיות מכל עבר פוליטי

תוצאות הסקר גם מעלים שאלות אודות העמדות העקשניות של הגופים והארגונים הפסאודו-אקדמאים העוסקים בחקר האנטישמיות, בעיקר בנוגע לטענה הפופולרית כי ההתקפות האנטישמיות מבוצעות בדרך-כלל על-ידי קבוצות ימין קיצוניות. ניתוח תשובותיהם של הקרבנות, מעלה תמונה שונה לחלוטין.

27% מאלו שנחשפו להתקפות אנטישמיות, איומים והטרדות בחמשת השנים האחרונות, דיווחו על כך שהאירועים החמורים ביותר בוצעו על ידי אדם המחזיק בהשקפות מוסלמיות קיצוניות; 22% משייכים זאת לאדם בעל השקפות פוליטיות שמאלניות, ו-19% בלבד מזהים זאת עם לאנשים בעלי עמדות ימניות.

תמוה מאוד, אפוא, מדוע כל-כך הרבה ארגונים המתמחים בטיפול באנטישמיות עומלים קשה כל כך להכחיש את המקור האמיתי לסוג זה של פשעי שנאה. ראש המרכז הבינלאומי בברלין לחקר האנטישמיות, ד"ר קלמנס הני, מאשים בכך תפיסה תקינה פוליטית של אידיאולוגיה "פוסט-קולוניאלית ופוסט-אוריינטליסטית", שהשתרשה בעניין. בעודו מצביע על כך בפרסום האחרון שלו בנושא, טען כי "כמעט כל המלומדים במדעי החברה … דוחים או מתעלמים ממחקרים אודות האנטישמיות המוסלמית". הני משער כי "הריבוי המשונה לאחרונה במספרם של מרכזי מחקר, אגודות וכנסים העוסקים באנטישמיות, מלמדת על כך שהתחום נחטף על-ידי חוקרים חדשים, שאין להם עניין אמיתי בניתוח האנטישמיות".

המידע של נציבות האיחוד האירופי, בכל אופן, מצביע במפורש על כך שתשומת-לב רבה צריכה להינתן לאנטישמיות המוסלמית והשמאלית-רדיקלית, כמו גם לאיום הממשי של האנטישמיות משורות הימין הקיצוני.

הסקר גם מצביע על רמה מסוימת של הבדלים אזוריים; תרבויות אירופאיות שונות מייצרות ביטויים שונים של אנטישמיות. בבריטניה לדוגמא, רק 9% מהמשיבים ענו ששמעו את הטענה כי "היהודים אחראים למשבר הכלכלי העולמי", בעוד שבהונגריה המספרים הרקיעו ל-59%. הסקר מצא גם כי בעוד שבלטביה 8% בלבד מהמשיבים סבורים כי הסכסוך הישראלי-ערבי משליך על תחושת הביטחון האישי שלהם, בגרמניה השיעור מגיע לכדי 28%, ובצרפת אף ל-73%.

אותה הגברת בשינוי אדרת

האנטישמיות אינה סבוכה היום פחות מכפי שהייתה לפני 75 שנים. המחברת האיטלקיה פיאמה נירנסטיין מזהירה בכתבה שפורסמה לאחרונה מפני כך "שאין אדם אחד המוכן להודות שהוא אנטישמי … אפילו הילדה ששאלה אותי בבית הספר היסודי אם יש לי זנב לא בדיוק הבינה שהיא אנטישמית; היא שאלה מתוך סקרנות … האנטישמיות האמיתית שעדיין קיימת באירופה היא לא מוכרת ולא מובנת".

בשבוע שעבר שידר ערוץ הטלוויזיה הגרמני הציבורי, ARD, תכנית דוקומנטרית בנושא האנטישמיות המודרנית בחברה הגרמנית. התכנית התמקדה בחלקה בפעולות האנטי-ישראליות ובאידאולוגיות המשותפות לקבוצות אנטישמיות בלתי-קשורות לכאורה. התכנית הדגימה היטב את העובדה שבגרמניה, כמו גם באירופה כולה, אג'נדה אנטי-ישראלית היא לעיתים קרובות הדבק המחבר את האנטישמיות של האסלמיסטים, מעמד-הביניים, השמאל הרדיקלי והימין הקיצוני. סקר ה-FRA, מגבה מסקנות אלו בנתונים סטטיסטיים קשיחים ואמינים.

הפרופסורית מוניקה שוורץ-פרייסל, שערכה מחקר אודות מכתבים ואי-מיילים אנטישמיים שנשלחו אל גרמנים, התראיינה לתכנית והצביעה על-כך שבמפתיע מרבית המכתבים לא חוברו על-ידי אנשים המזוהים עם קבוצות הקצה בימין או בשמאל, אלא על-ידי אישים הנמצאים "במרכז החברה". ויורג זירק, נשיא המשטרה הפלילית הפדרלית של גרמניה הודה כי "2 או 3 מקרים של אלימות אנטישמית מתרחשים בגרמניה בכל יום".

75 שנה אחרי ליל הבדולח, על אירופה להתעורר ולהכיר בבעיה האמיתית והמיידית של האנטישמיות הגואה, ממנה היא התעלמה במשך זמן רב כל כך. עבודתו החשובה של ה-FRA במטרה לחשוף את החוויות הישירות של פשעי שנאה, מספקת אינדיקציה ברורה לעבודה הרבה שעוד צריכה להיעשות בעניין. לא נותר עוד שום מקום לספק בכך שנדרשת פעולה החלטית. אלו המודאגים משאלות של זכויות אדם והגנה על מיעוטים צריכים לצפות ללא פחות משידוד מערכות כולל באופן שבו האנטישמיות מטופלת.

אירופה כשלה בעבר בהגנת יהודיה, תחת הנסיבות הטראגיות ביותר. אל לה להרשות לתקינות הפוליטית, לטכנולוגיה המודרנית ולאנטי-ישראליות מזוייפת לסייע לחידוש המתקפות על אחד מהמיעוטים הנרדפים ביותר בהיסטוריה. “לעולם לא עוד" חייבת להיות יותר ממשאלה אוטופית: עכשיו זה הזמן בו אירופה נדרשת לעמוד בהבטחתה.

לקריאת הדו"ח המלא באתר נציבות האיחוד האירופי לזכויות יסוד.

יונתן סצ'רדוטי הוא פרשן פוליטי, שדרן ופובלציסט, הפועל בבריטניה.