הכשרות המוסלמית כובשת את אירופה

<p >לאחרונה ניכרת עלייה משמעותית בצריכת מוצרי מזון עם הכשר חלאל באירופה, גם בקרב האוכלוסייה הלא-מוסלמית • ארגוני חלאל, המבקשים להפיץ ולהשריש את הכשרות המוסלמית ברחבי היבשת, מנצלים את הפוטנציאל הכלכלי כדי למשוך את תאגידי המזון הגדולים, ואף מצליחים • ארגוני זכויות בעלי החיים, ארגונים אנטי-מוסלמים וכן התאחדויות נוספות על רקע אידיאולוגי מתנגדים לתופעה ודורשים הטלת חרמות על משווקים ומפעלים של מוצרי חלאל • אירופה 2013: האסלאם צועד על קיבתו

באוגוסט 2013 הכריזה חוות גידול עופות בדנמרק על מלחמה בשחיטת חלאל – השחיטה המוסלמית. החווה, 'עופות גרטסן', השיקה מותג חדש בשם "אנטי-חלאל" והגישה בקשה רשמית לשלטונות לשווק את מוצריה עם מדבקה מיוחדת. לדברי נציגי החווה, במהלך החודשים שקדמו להחלטה זו הם קיבלו יותר מ-700 פניות בדרישה לשיווק עופות שלא נשחטו שחיטה מוסלמית. "כך אנחנו יכולים לתת לצרכן את האפשרות לבחור שלא לתמוך בתעשיית השחיטה המוסלמית המתפשטת באירופה", הסביר גונדר פ. ינסן, נציג החווה, בראיון לטלוויזיה הדנית.

אירוע זה משקף מגמה אנטי-מוסלמית שקיימת באירופה, לאור העובדה שיותר ויותר מתושבי היבשת, גם שאינם מוסלמים, מעדיפים מוצרי מזון כשרים או מוצרי חלאל. לרוב, הדרישה נובעת מהעובדה שמוצרי מזון אלו נתונים לפיקוח נוסף על מנת להיחשב למותרים למאכל מבחינה דתית. ובמקביל לביקוש הגדל, גם ההיצע לא נשאר באותו היקף מצומצם כבעבר, ובמהלך העשור האחרון חדרו ארגוני חלאל רבים לשוק האירופי.

אסלאם בדלת האחורית

ארגוני החלאל מבקשים לתת מענה למוסלמים שזקוקים למוצרי מזון תחת פיקוח, אך גם מעבר לכך – הם מעודדים את הביקוש בקרב הלא-מוסלמים. בשנת 2010 הוקמה 'המועצה למזון חלאל באירופה' וקבעה את מקומה בבריסל, בלגיה. מועצה זו שמה לה שורה של יעדים ברורים, המופיעים באתר האינטרנט שלה:

– לקדם את נושא החלאל באירופה.

– להנגיש מוצרי חלאל לכל המעוניינים במדינות האיחוד האירופי, אסיה, המפרץ הפרסי, המזרח-התיכון, המזרח-הרחוק ומדינות נוספות בעולם.

– להחדיר ולהשריש את המושג "מאכלי חלאל" בתעשיות המזון באירופה.

– לתת מענה למוסלמים שזקוקים למוצרי חלאל באירופה.

בולטת לעין העובדה כי דווקא המובן מאליו, כלומר הרצון לספק את הצורך של מוסלמים בבשר חלאל, נמצא במקום האחרון ברשימת היעדים של המועצה, בעוד שקידום הכרת מושג החלאל לעולם תופס את המקום הראשון ברשימה זו. איך עושים זאת? באמצעות כסף, כמובן.

אחד האירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריית החלאל באירופה עתיד להתרחש בשבועות הקרובים, כשנמל ברוז' עומד לקבל תעודת הכשר של 'המועצה למזון חלאל באירופה'. צעד זה הוא יוזמה משותפת של ד"ר מוחמד צאדק, יו"ר המועצה, ושל מייל וורמוגן, מנהל מכירות ולוגיסטיקה המייצג את נמל ברוז' הבלגי, הנחשב לאחד הנמלים הגדולים ביותר בעולם ולמרכז חשוב להעברת סחורות לאירופה. מכיוון ש'המועצה למזון חלאל באירופה' היא המועצה האירופית היחידה שמוכרת על-ידי מדינות כמו איראן, מלזיה, סינגפור, אינדונזיה, מדינות המפרץ וכן מדינות ערב רבות במזרח-התיכון, מדובר למעשה ביוזמה כלכלית שעתידה לחבר כבר בשבועות הקרובים את העולם המוסלמי לאירופה דרך אחד העורקים הראשיים שלה. או כך לפחות מקווים שני הצדדים.

הנתונים לגבי היקף המסחר העולמי של תוצרת חלאל אינם חד-משמעיים, אך על פי הנתונים שבידי מועצת החלאל האירופית היקף זה עומד כיום על כ-2.1 טריליון דולר בשנה. על פי איידר גזיזוב, העומד בראש 'המועצה האירו-אסיאתית לאישורי חלאל' הממוקמת ברוסיה, היקף המסחר העולמי השנתי של תוצרת חלאל אף עבר את רף ה-3 טריליון דולר בשנה, כבר ב-2012. למרות שהמספרים שנויים במחלוקת, על דבר אחד אין עוררין: היקף המסחר העולמי של תוצרת חלאל גדל כל הזמן, ככל שיותר ויותר חברות מזון וקוסמטיקה תרות אחר חותמת החלאל, שתאפשר את שיווקם במדינות מוסלמיות וכן בקרב ריכוזי מוסלמים רבים בעולם הלא-מוסלמי.

אירופה אמביוולנטית

היחס לנושא החלאל באירופה הוא מורכב ולוהט כמעט באותה מידה כמו נושא החג'אב (כיסוי הראש המוסלמי המסורתי), שגרר דיונים סוערים ברחבי היבשת ואף הוביל לחקיקה מיוחדת בחלק מהמדינות כמו בצרפת, בגרמניה ובבלגיה. ההתייחסות לנושא שונה ממדינה למדינה באירופה: כך, למשל, אחת הסיבות להגירה מוסלמית מצרפת לבריטניה נעוצה ב"חקיקת חלאל", לפיה אינדיבידואל אינו יכול לשחוט חיה על-פי אמונתו וצרכיו הדתיים. לדוגמה, מוסלמים המתגוררים בצרפת ומעוניינים לשחוט כבשים ב'עיד אל-אדחא' (חג הקורבן) מחוייבים להמציא תעודה המוכיחה את השתייכותם לקהילה דתית מוכרת על-ידי הממשלה הצרפתית. לעומת זאת, בבריטניה אין צורך בהוכחות השתייכות לקהילות ומספיקה הצהרת אמונה בדת האסלאם על מנת לקבל אישור שחיטת חלאל.

חלק מהאיסורים על שחיטת חלאל, שדומה לשחיטה היהודית הכשרה, נובעים מהלחץ המופעל על האיחוד האירופי מצד ארגוני זכויות בעלי חיים, המאמינים בכך ששחיטה היא צורת רצח אגרסיבית המסבה לבעל החיים סבל מיותר. קבוצות שונות ברחבי הפייסבוק מפיצות תמונות זוועה של חיות שחוטות נוטפות דם לצד מוצרי קוסמטיקה שסומנו כחלאל או כ"כשר", וקוראות להחרימן בשל סימון זה וכן בשל הרווחים העצומים שתאגידי תעשיית מזונות החלאל נהנים מהם. דוגמה נוספת ניתן למצוא אצל אגודת הוטרינרים בבריטניה, אצלה ניתן למצוא את הדרישה הבאה:

אנו מאמינים כי כל בעלי החיים צריכים להיות מחושמלים לפני ששוחטים אותם, כדי שלא יחוו סבל מיותר. אך מכיוון ששחיטה ללא מכת חשמל מטרימה מותרת על-פי חוק בבריטניה, האגודה דורשת סימון ברור של בשר משחיטה כזאת, כדי לגרום לצרכן להבין בבהירות באיזה בשר הם בחרו.

על פי רוב, הקהילות היהודיות מאוחדות עם הקהילות המוסלמיות בנושא השחיטה. הדבר נובע מכך שבדרך כלל מציבים המתנגדים את השחיטה הכשרה ושחיטת החלאל באותה סירה. כך, לדוגמא, ניתן למצוא באתר פורטל האינטרנט הבריטי Jewpro Israel עצומה, הקוראת להתיר חותמות של תוצרת אורגנית על בשר שגודל בתנאים אורגניים, אך נשחט בשחיטת חלאל או בשחיטה כשרה. ככל הנראה, עצומה זו באה כתגובה לעצומות הרבות שנפוצות כיום בבריטניה, הקוראות לאסור בחוק שחיטת חלאל ושחיטה כשרה בשל אכזריותן. בצרפת, לפני כשנה וחצי הקהילות היהודיות והמוסלמיות התאחדו בנושא זה באופן רשמי, כשיצאו נגד דבריו של ראש ממשלת צרפת לשעבר פרנסואה פילון, שהצהיר כי "על דתות מסויימות לשקול מחדש את שיטות השחיטה המיושנות שלהן".

מאבק תרבותי וכלכלי-חברתי

דווקא משום שהרווחים מתעשיית החלאל גדלים מידי שנה, וכן דוקא משום שיותר ויותר מותגים מבקשים את תו אישור החלאל, כולל נסטלה, מולר, פוליה ואחרים, המלחמה בתעשיית החלאל באירופה כבר אינה מלחמתם של אירופאים אנטי-מוסלמים נגד מאפייני דת גלויים, אלא נתפסת לעיתים גם כמלחמה חברתית לוקאלית נגד תאגידי ענק שמגלגלים רווחי עתק באירופה ובעולם. כלומר, ניתן לקרוא להתנגדות זו סוג של מחאה חברתית, כמו אלה שמוכרות לנו בארץ.

מושג החלאל הפך למותג באירופה ובהחלט ניתן לומר כי 'המועצה למזון חלאל באירופה' השיגה את יעדה הראשי: להשריש את המושג בתודעה האירופית ולאפשר דרכו היכרות באופן עקיף עם תרבות האסלאם והמוסלמים. עם זאת, ההתייחסות לנושא החלאל באירופה היא עדיין מורכבת ואינה חד משמעית. מצד אחד מדובר במאפיין זהותי חשוב שמגדיר מוסלמים רבים במערב, ומצד שני, זו חותמת שחברות מסחריות רבות תרות אחריה, ובכך הופכות את נושא החלאל לעניין כלכלי שלא ניתן להתעלם מהשפעתו.