ההולילנד של ויינשטיין

את השם עו"ד ארז קמיניץ כדאי לכם לזכור. לא כי מדובר בגאון משפטי שיותיר חותמו על האנושות הנאורה, אלא בשל העובדה הפשוטה שמינויו השערורייתי לתפקיד בכיר בפרקליטות מסמל את כל מה שרע במערכת המשפט הישראלית, המרשה לעצמה לחרוג מכל נורמה ציבורית סבירה.

על-פי עתירה שהוגשה השבוע לבג"ץ מטעם 'התנועה למשילות ולדמוקרטיה', היועץ המשפטי לממשלה הסתיר (לכאורה) מידע חמור אודות עבירות (לכאורה) אותן ביצע עו"ד ארז קמיניץ, בעת שכיהן כמנהל מחלקה במחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. זאת, למרות שתלונות בעניין הוגשו בזמן אמת, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה בחר להתעלם מהן כליל, כדרכם של מגלומנים (לכאורה).

בהתחשב בכך שקמיניץ פעל (לכאורה, כמובן) על-פי הנחיותיו של ויינשטיין, הפרשייה מצטיירת כחמורה ביותר.

קמיניץ מדליף

על-פי האמור בעתירה, ב-25 לחודש יולי האחרון, במהלך הקמפיין האינטנסיבי לבחירות לרבנות הראשית, פרסם עו"ד קמיניץ חוות-דעת בנוגע להתמודדותו של רבה הראשי של צפת, הרב שמואל אליהו. במכתבו פרסם קמיניץ חומרים חסויים מתוך תיק חקירה שהתנהל נגד אליהו לפני כ-7 שנים, וזאת למרות שהתיק נסגר מבלי שהבשיל לכתב אישום. על-סמך חומרים אלו, קבע קמיניץ כי אליהו פעל ב"ניגוד עניינים" וב"דרך לא ראויה".

המכתב, שהופץ בקרב 150 חברי הגוף הבוחר של הרבנות, פורסם גם לתקשורת ותרם תרומה משמעותית לקמפיין השלילי נגד הרב אליהו מטעם ארגונים שונים, כולל עתירה לבג"ץ שהוגשה על סמך חומרים אלו.

על מועמדתו של אליהו אפשר כמובן להתווכח, ואין ספק כי הלה נקט במשך השנים בעמדות שנויות במחלוקת. אך במהלך של קמיניץ ישנה בעיה משמעותית: חומרי חקירה משטרתיים הם חסויים, והפצתם לציבור מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו של אדם ובזכויותיו האזרחיות הבסיסיות ביותר. קל וחומר, כאשר מדובר בתיק חקירה שנסגר ללא נקיטה בהליכים פליליים.

נראה כי מדובר בעבירה פלילית מובהקת, שהרי החוק קובע במפורש:

לא יפגע אדם בפרטיותו של זולתו ללא הסכמתו (סימן 1 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981).

וכולל בכך גם:

שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה שלשמה נמסרה (סימן 2 (9) לחוק).

והדבר חמור אף יותר כאשר מדובר בעובדי ציבור, שלגביהם נקבע כי:

עובד הציבור שמסר, ללא סמכות בדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה … דינו – מאסר שלש שנים (סעיף 117 (א) לחוק העונשין).

עוד באותו זמן פנתה 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' בתלונה לנציב שירות המדינה לפעול בעניין, תלונה שמסיבות עלומות, הקשורות כנראה לצירופים שונים של הביטויים "הגינות", "שקיפות", ו"שלטון החוק", מעולם לא זכתה למענה.

ויינשטיין מכסה על עצמו

הצעד הבא בפרשייה, יכול להסביר אולי את הדממה. לפני כשלושה שבועות פורסם כי עו"ד קמיניץ יקודם לתפקיד בכיר של משנה ליועץ המשפטי לממשלה, מינוי שנכנס לתוקף כבר ב-27.10.13.

כבכל מינוי ציבורי, גם קמיניץ עמד בפני ועדת איתור, בראשות היועץ המשפטי לממשלה, ששקלה את המינוי ובחנה את המועמד ואת עברו. האם ועדת האיתור נחשפה לפרשייה? האם חבריה, וחברי הממשלה שאישרו את המינוי, ידעו שמדובר באדם שמיוחסות לו עברות חמורות?

התשובה שלילית. כפי שהואילה להשיב עו"ד לאה רקובר במכתב מהתאריך 23.10.13, שהגיע ליעדו רק לאחר שהמינוי כבר אושר בממשלה, "לא היה מקום להעביר את פנייתך לחברי וועדת האיתור".

הנימוקים במכתבה של רקובר, חושפים בעיה עמוקה עוד יותר: לטענתה, קמיניץ לא פעל על דעת עצמו, אלא כשליח עושה דברו של ויינשטיין בכבודו ובעצמו:

יובהר כי הטיפול בסוגיה בכללותה רוכז על ידי היועץ המשפטי לממשלה. עו"ד ארז קמיניץ חתם על המכתבים בהקשר דנן מכוחו של היועץ המשפטי לממשלה ועל דעתו ובפרסום העמדה לציבור אף לא היה מעורב כלל.

אמור מעתה: מי שפעל נגד החוק ופרסם חומרי חקירה חסויים, אינו קמיניץ, אלא היועץ המשפטי לממשלה, מי שאמור להיות ממונה על יישום שלטון החוק במגזר הציבורי. יתר-על-כן, מיהו יושב ראש ועדת האיתור? אותו ויינשטיין בכבודו ובעצמו. והוא החליט, אפוא, ש"אין ממש" בטענות נגד קמיניץ (שהן בעצם טענות נגדו), ואין צורך להעלותן בדיון במועמדותו.

אז מה היה לנו כאן? יועץ משפטי לממשלה שפועל בניגוד לחוק, ומשתמש בסמכויותיו כיו"ר ועדת האיתור בכדי להסתיר את מעשיו, וכדי לגונן על מינוי שהוא בעצמו מקדם.

יותר "ניגוד עניינים" מזה קשה למצוא אפילו בספרי ההדרכה בפקולטות למשפטים.

אם היו קוראים לקמיניץ ליברמן

אם תיאור הפרשייה נשמע לכם מוכר, הרי זה בשל העובדה שהשתלשלות עניינים זהה עמדה בבסיס כתב-האישום שהוגש נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. בבסיס כתב האישום עמדה ההאשמה שליברמן לא דיווח לוועדת מינויים אודות מידע חסוי שהעביר בן-אריה שלא כדין.

יהודה עמרני, יו"ר התנועה למשילות ודמוקרטיה, מוסיף ומסביר כי למעשה, הטיפול בתלונה נגד ויינשטיין והליך המינוי כולו נעשו תוך ניגוד עניינים חריף גם לאחר הגשת התלונה על העבירות הפליליות: "מהמשרד האחראי על קיום החוק במדינה הייתי מצפה כי ידע לבקר את עצמו ולא ינהג כמי שמצוי מעל החוק".

בניסיון אחרון לבלום את הסחף, עתרה התנועה למשילות ודמוקרטיה לבג"ץ, בבקשה לבטל את המינוי השערורייתי ולהעמיד לדין את הנוגעים בדבר. התיק נראה כמקרה מובהק המעמיד על כפות המאזניים את שלטון החוק מול שלטון המשפטנים. לאן ייטו כפות הצדק בבג"ץ? נמשיך לעקוב.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה:

פניות 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' נבדקו לגופם של דברים טרם הגשת העתירה ולא נמצא בהן ממש. משהוגשה העתירה, תגובתנו תוגש לביהמ"ש כמקובל.

___________

מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו ל'מידה' בפייסבוק ובטוויטר.