פרשת וישלח: מחיר הפייסנות

יעקב חש נחיתות מול עשיו ונקט באסטרטגיה כפולה של פייסנות מחד והתעצמות צבאית מאידך • אלא שלפייסנות-יתר יש מחיר אותו עתידים בניו של יעקב ללמוד היטב על בשרם • לקחים אקטואליים מפרשת השבוע

 בפרשתנו מסופר על התמודדותו של יעקב עם עשיו, ממנה ניתן להסיק כמה מסקנות בכל הנוגע להתמודדות לנוכח סכנה קיומית. בדרכו ארצה הוא שולח שליחים לאחיו והם חוזרים אליו עם עדכון: "וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז). יעקב חושש שיש לעשיו כוונה לפגוע בו, מתרשם על פי מספר האנשים שיש לו היכולת, ויודע היטב שיש סיבה לשנאה. תגובתו אינה מפתיעה: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב ח). לא פלא שהוא נלחץ: אויבו המושבע, הצייד המוכשר, מחזיק בכח צבאי שבמושגים של אותם ימים היה מקביל לנשק גרעיני. רש"י מסביר שיעקב "ירא" שמא עשיו יהרוג אותו ו"ויצר לו" שמא הוא יצטרך להרוג אחרים. המדרש מוסיף הסבר אחר למילה "ויצר": יעקב יודע שעשרים שנה לא ראה את הוריו ולא קיים את מצוות כיבוד הורים בניגוד לאחיו שכן עשה זאת (בראשית רבה עו, ב). אם כן, יעקב סובל מנחיתות מספרית, מנחיתות רוחנית ומחשש להפעיל כוח. שילוב קטלני של איום קיומי וספקות לגבי צדקת הדרך.

יעקב מתעשת מהר ומתכונן לפגישה עם אחיו בשלוש דרכים שאותן רש"י מתאר במילים "דורון, תפילה ומלחמה". הוא מנסה לצמצם סיכונים: "וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ … לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (בראשית לב, ח-ט); הוא מתפלל לאלוהי אביו "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים" (בראשית לב, יב); ושולח דורון (מתנה) ובכך מנסה את דרך הפיסנות. יעקב מצוה על אנשיו לקחת עזים, תישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות ועירים, לשלוח אותם לעשיו בשלשה גלי תקיפה ולמסור לו מסר פייסני: "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (בראשית לב יט), בתקווה לפייס את התקפן עוד בשעת ההתקדמות לשדה הקרב המיועד.

התנהגותו של יעקב הפכה למודל לחיקוי להתמודדות עם איומים. חזקיהו המלך נהג כמוהו כשהתמודד עם סנחריב מלך אשור: שלח כסף וזהב, חיזק את החומה והתפלל אל ה'. (מלכים ב, יח; דברי הימים ב, לב).

מחיר הפייסנות

אלא שלפייסנות יש מחיר: מי שנוקט באסטרטגיה של מחוות עלול לעודד ולחזק את אויביו. פרשתנו מקדישה את ארבעים ושנים הפסוקים האחרונים שלה לתיאור אילן היוחסין של עשיו, נשותיו, בניו ובני בניו ואת הממלכה שהוקמה על ידי צאצאיו ושמונת המלכים שמלכו בה: "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא). כמות עצומה של מילים בהתחשב בקצרנות האופיינית לתנ"ך ובמחיר הנייר לפני עידן המדפסת והאופיס (בעצם, מחיר האבן). המדרש מסביר זאת כך: "באותה שעה שקרא יעקב לעשיו 'אדוני' אמר לו הקדוש ברוך הוא "אתה השפלת עצמך וקראת לעשו 'אדוני' שמונה פעמים. חייך, אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך" (בראשית רבה עה).

למרות שיש מקרים שבהם כדאי וצריך לנהוג בפייסנות, ראוי, אפוא, שלא להשפיל את עצמך: "מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם-שְׁנֵיהֶם" (משלי יז טו). וכפי שאמר כבר צ'רצ'יל לפעמים, מי שבוחר להשפיל את עצמו בכדי למנוע מלחמה, יסבול גם את ההשפלה וגם את המלחמה. בפרשתנו מתגבר יעקב על עשיו וזוכה לחזור ארצה בשלום, אולם בניו של עשיו המשיכו לפגוע בבניו של יעקב במשך תקופה ארוכה, שסופה מתואר בהפטרה: "כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה' לֶאֱדוֹם … אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ … וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" (עובדיה א).