הטיפול הכושל בשב"חים הפלסטינים

הקלישאה אומרת שלוועדות יש נטייה לקום בעקבות אירועים חמורים, על מנת להוכיח לציבור כי העוסקים בדבר מבצעים את מלאכתם על הצד הטוב ביותר. ואכן, כזו הייתה האווירה בדיון בוועדת הפנים השבוע בנושא השוהים הפלסטינים הבלתי חוקיים, כפי שמעידה גם כותרתו: "אי אכיפת חוק שהייה שלא כדין, בעקבות מקרי הרצח שאירעו לאחרונה".

בהיעדר שאר חברי הועדה, נטלה רגב, יושבת הראש, את המושכות לידיה והקפידה לשטח את הדיון בשיטתיות פעם אחר פעם. היא אינה מוכנה לקבל שום מורכבות, ולעתים נדמה כי כל שברצונה לשמוע הוא "שורות תחתונות" ותו לא. כבר בחלוף מספר דקות היה ברור כי מסקנות מרחיקות לכת או תובנות חדשות לא יתקבלו בעקבות הדיון. ניכר היה כי זו אינה הפעם הראשונה שהנוכחים שומעים את הדברים, וכי הדיון מתקיים בעיקר לשם הדיון, וכאמור – בעקבות מקרי הרצח שאירעו לאחרונה.

כל זה עדיין לא מפחית מחומרת הבעיה לשמה התכנסה הועדה. הנתונים בהחלט מדאיגים, ומדאיג אף יותר שהגורמים הצבאיים הרלוונטיים כלל לא נכחו בדיון בכדי להציג עובדות ונתונים אמינים מהשטח. אחת מנקודות המפתח להבנת הדיון מתייחסת לחלוקת האחריות בין הצבא – שמתרכז במניעת החדירה לשטחי ישראל, לבין המשטרה – שמטפלת בשוהים בלתי חוקיים שכבר הסתננו לשטחי ישראל. "הדיון נועד לעשות סדר, מי אחראי על מה?" פתחה רגב בשאלה שתשובתה ברורה לכל היושבים. רק לאחר כרבע שעה התברר כי הגורמים הצבאיים שנשלחו לדיון הנם למעשה גורמים משפטיים שכלל אינם בקיאים במתרחש בשטח, ואינם יכולים לספק תשובות בנוגע לנתיבי ההסתננות. רגב מצידה, אינה מוכנה שיבזבזו את זמנה ומקפידה לנזוף בסגן אלוף מוריס הירש, פרקליט איו"ש חסר האונים ("אני לא מבינה מדוע צה"ל שולח פרקליט ולא גורם שיכול לספק תשובות"). בנקודה זו ובהיעדר גורם צה"לי מוסמך, היה נדמה כי הדיון נקלע למבוי סתום, שהרי ללא נציגים רלוונטיים לא ניתן לקיים את טקס חילופי ההאשמות בין המשטרה לצבא כהלכתו.

והנתונים, כאמור, מדאיגים: בשנת 2013 נעצרו 13,500 שוהים בלתי חוקיים ואולם רק כנגד 5,000 מהם הוגשו כתבי אישום. היתר הוזהרו וגורשו, מה שהעלה את חמתה של חברת הכנסת רגב שדרשה אמצעי ענישה מחמירים הרבה יותר, כדוגמת קנסות כבדים (וזאת על אף שהמשטרה מסרה כי לעונשים כספיים אפקטיביות מוגבלת ביותר, היות ורוב השב"חים כלל אינם יכולים לעמוד בעונשים מסוג זה עקב מצבם הכלכלי הרעוע).

עוד עלה כי העונש המקסימלי בגין שהייה בלתי חוקית עשוי להגיע למאסר של שנה ואולם בתי המשפט נוטים לתת עונשים העומדים על 1-6 חודשי מאסר בפועל. רק 550 תיקים נפתחו נגד מסיעים ומעסיקים ו-73 תיקים נפתחו נגד מלינים. נציגי המשטרה שטחו את מדיניותם בנושא והסבירו כי בפעם הראשונה שמתקיימת עבירה של שהייה בלתי חוקית (ולעיתים גם בפעם השנייה) השוהה הבלתי-חוקי מוזהר ורק לאחר מספר עבירות מוגש נגדו כתב אישום הכולל סעיפי אישום גם בגין העבירות הראשונות.

מעט מידי, מאוחר מידי

חברת הכנסת רגב קבעה כי חלוקת התפקידים בין צה"ל למשטרה כלל אינה מעניינת את הציבור. עוד אמרה כי אינה מקבלת את מדיניות המשטרה המסתפקת באזהרה בעבירה הראשונה וכי 5,000 כתבי אישום הינם מספר קטן ביחס למציאות. ההסבר שסיפקו נציגי המשטרה הוא כי המשטרה מונעת, בין היתר, מאילוצים של תעדוף. כלומר, ישנה העדפה להפנות כתבי אישום למקרים "חמורים" יותר של רצח, או אלימות. גם במקרה הזה, העדיפה רגב לקטוע את דברי נציג המשטרה ולקבוע בהפגנתיות כי "בסופו של יום השוהים הבלתי חוקיים לא ישהו בארץ".

שני חברי כנסת נוספים בלבד נכחו בדיון (אף שכלל אינם נמנים עם חברי הועדה). חבר הכנסת מוטי יוגב, שהגיע ל-5 הדקות האחרונות של הדיון ופיזר אמירות כלליות כדוגמת "יש להיכנס לשיטתיות יתר של המערכת המשפטית, הביטחונית והצבאית", וחברת הכנסת מיכל רוזין, שלא פסחה כמובן על האפשרות להצגת חוסר הברירה והאומללות של המסתננים הפלסטינים: "איני חולקת על החשש והקושי שמתמודדים אתו ברמה הלאומית", הכינה רוזין את הקרקע לקראת המשך דבריה, "אבל רוב המעסיקים והשב"חים באים לחפש פרנסה כי אין להם. מקרי הטרור הם מיעוט". מבחינתה, "האחריות היא על משרד הכלכלה, כי מדובר בעניין של היצע וביקוש" וזאת כי בתחום הבניין והחקלאות יש מצוקת עובדים. נתון חשוב שרוזין שכחה לציין הוא כי המשטרה מעניקה כ-65,000 היתרי עבודה לפלסטינים, אבל למה לתת לעובדות לקלקל את החגיגה.

נתונים מדאיגים נוספים הציג ראש העיר אריאל, מר אליהו שבירו. "המדינה מתנהגת כמו בת-יענה" טען, והוסיף כי ציר כביש 5 וכביש 55 מאפשרים את כניסתם של פלסטינים רבים לארץ, כשוהים בלתי חוקיים. עוד אמר כי פלסטינים רבים ( ובקווים מסוימים "לפחות 50%") נוסעים באוטובוסים המגיעים מת"א לאריאל והציע כי המשטרה תבדוק אוטובוסים אלו עם כניסתם לשטח מדינת ישראל.

בסיכומו של דבר, מה שבלט יותר מכל בדיון הוא החיפוש האובססיבי אחר אשמים, והוצאת קיטור באמצעות הצעות להחמרת הענישה, בהיעדרם של נציגי ה"אשמים" משולחן הדיונים. בשל כך, כמובן שנקבע מועד לדיון נוסף, הפעם בהשתתפות הגורמים המבצעיים בצה"ל, שיעסוק בעניין לשמו התכנס הדיון הנוכחי: ויכוח מתוקשר בין הצבא למשטרה על האחריות העקיפה ל"מעשי הרצח שאירעו לאחרונה".