פרשת וישב: משטר האימים של התובע הכללי המצרי

יוסף נחשב אשם מרגע שמישהו האשים אותו, מבלי שתינתן לו האפשרות לטעון לחפותו

בפרשתנו מתוארות תלאותיו של יוסף: הבן הצעיר מסתכסך עם אחיו, נזרק לבור, נמכר לישמעאלים, יורד מצרימה, עובד כמנהל משק בית, שוב מסתבך ונזרק לכלא. כל זאת מבלי שתינתן לו האפשרות לטעון לחפותו • יוסף נחשב אשם מרגע שמישהו האשים אותו. אי הצדק בולט במיוחד על רקע הנסיבות שבהן הועלו נגדו ההאשמות. 

מי כאן הקרבן? יוסף ואשת פוטיפר. גואידו רני שמן על בד, 1630

במצרים קנה את יוסף פוטיפר, בכיר במגזר הציבורי. הבוס היה מרוצה מאוד מעבודתו ומינה אותו למנהל משק הבית שלו. גם אשתו של פוטיפר הייתה מרוצה מיוסף אבל באופן אחר: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה", עד שהיא ניסתה לממש עימו אי-אלו תכניות: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ו-ז). לא רק שהיא רצתה לבגוד בבעלה היא גם ניצלה לרעה את יחסי המרות שהיו לה עם המועסק הצעיר. יוסף הצדיק סרב, כמובן, אבל זה לא עזר. באחד הימים בעלת הבית החליטה לקחת יוזמה ולא הותירה לו ברירה מלבד לברוח "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יא-יב). הבריחה לא הועילה, כי בעלת הבית צעקה והתלוננה נגדו על אונס. כשפוטיפר חזר לביתו הוא כעס עד מאוד ושלח את יוסף לכלא. ליוסף לא היתה הזדמנות לספר את גרסתו לאירועים, ולומר שלמרות שאכן אירעה תקיפה מינית, הוא היה למעשה הקורבן ולא התוקף – הוא פשוט נלקח ונאסר ללא משפט.

בבית האסורים פגש יוסף שני בכירים שסרחו ונזרקו גם הם לכלא: שר המשקים ושר האופים. לא ברור במה הם חטאו, אבל ברור שפרעה כעס עליהם, זרק אותם לכלא, ולאחר שנים עשר חודשים, החליט להחזיר אחד מהם לתפקידו ולהוציא להורג את השני. ממרחק השנים אין לנו אפשרות לערער על גזר דינו של פרעה, הרי איננו חשופים לחומר הראיות. אבל נשאלת השאלה, מה לגבי חזקת החפות? כיצד זה מענישים מישהו בטרם הוכחה אשמתו? האם אדם שטרם הורשע אינו נחשב חף מפשע? לאחר שנה התברר ששר המשקים אכן היה זכאי. די בהאשמה פזיזה בכדי להעביר איש ציבור מתפקידו, לשים אותו בכלא, ולהסב לו עינוי דין חמור במשפט שנמשך שנה שלמה.

זו, אם כן, היתה המציאות במצרים הפרעונית. גבר שהותקף מינית על ידי אשה תוך ניצול יחסי מרות נזרק לכלא באשמת ניסיון אונס ללא שום אפשרות להיאבק על חפותו, ושר בכיר בממשלה נאלץ להתפטר מתפקידו ולחיות בפחד במשך שנה שלמה בכלא עקב האשמת שווא שהתבררה בסופו של דבר כחסרת בסיס. כמה טוב שאי-צדק מסוג זה שייך לעבר הרחוק ולא לימינו אנו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. בולשיט, החלאה הודה במעשה. נשארה השאלה של חומרת העבירה.