אלון מזרחי פותח שבוע עם כמה תובנות מפתיעות על נשים, דמוקרטיה וקפיטליזם
מה עושים אם אתה גוף ציבורי מסורבל ומיותר, שעולה הון עתק למשלם המסים? טוענים בעוז שאתה חיוני לדמוקרטיה • מה עושים אם האנורקסיה, הערצת זמרים חולנית, וטירוף הבוטוקס והניתוחים הפלסטיים הוא נחלתם הכמעט בלעדית של נשים? כמובן, מאשימים בזה את הגברים • אלון מזרחי פותח את השבוע עם כמה תובנות חשובות
רשות השידור
מה אפשר לכתוב על רשות השידור שלא נכתב כבר? אחרי עשרות שערוריות, אלפי הסכמי שכר מסמרי שיער, שביתות, צווי בית משפט, קמפיינים, מחאות, גילויים – מה עוד נשאר לומר על הגוף הזה שעולה מאות מיליוני שקלים בשנה למשלם המסים הישראלי, בזמן שקשה למצוא משלם מסים ישראלי שמסוגל לתמוך בו ברצינות? (עובדי רשות השידור ובני משפחותיהם אינם רשאים להשתתף בסקר זה).
סיפורה של רשות השידור הוא אחד מהמקרים הנדירים שבהם העובדות המצערות ידועות אבל מסקנות לגביהן אין, זאת בניגוד למקרים הסטנדרטיים שבהם יש מסקנות למכביר אך מעט מאוד עובדות. ובאין שום תנועה אזרחית רצינית בעד המשך קיומה של רשות השידור, באין שום צידוק מעשי והגיוני לאחזקתה של מפלצת כזאת, קורה מה שקורה תמיד כשלגוף ציבורי גדול אין יכולת להסביר למה הוא קיים: הוא טוען שקיומו חיוני לדמוקרטיה.
וכך אנו חיים בעולם של היפוך יוצרות משונה: האנשים היושבים בראש הפירמידה הציבורית מסבירים לנו שמה שהעם רוצה זה אנטי דמוקרטי, ומה שהעם לא רוצה זו הדמוקרטיה בהתגלמותה. ומכיוון שמשכורותיהם המופלגות ותנאי החיים החלומיים של רבים מהם תלויים בהסבר המוזר הזה, הם חייבים לטעון אותו כל-כך חזק עד שהם מאמינים בו בעצמם. כי אם אתה טכנאי או תאורן או שדרן שעסוק ביצירת תכניות שאף אחד לא רוצה לראות זה דבר אחד, אבל אם אתה טכנאי או תאורן או שדרן שעוסק ביצירת תכניות שאף אחד לא רוצה לראות תוך שאתה מציל את הדמוקרטיה, זה כבר סיפור אחר לגמרי. עשרות אלפי השקלים החודשיים והבלתי מוצדקים מכל בחינה שהיא שאתה מביא הביתה כל חודש, הם מגדלור זוהר של אור דמוקרטי בים אפל של אנשים שאפילו לא מבינים כמה זה חשוב שתתפרנס היטב.
ואין צורך לומר: אם גוף אחר היה כופה עליך לצרוך מוצר שלו ולשלם עליו, תחקירני רשות השידור היו עטים עליו כנשרים של ימות המשיח הצרכניים. אבל כשהם עצמם עושים את זה – זה לגיטימי משום מה.
ובכן, בדמוקרטיה לממשלה אין שום היתר לעשות דברים שלאזרחים שלה אסור לעשות. בוודאי שאין לה שום סמכות לפעול נגד רצון האזרחים: האזרח הוא הריבון העליון בדמוקרטיה ורק הוא קובע מה יהיה ומה לא.
רשות השידור היא שוד ציבורי בחסות חוק פושע, וחייבים לשים לה קץ.
המסתננים
למיטב הערכתי, ידיעות אחרונות מחזיק שלושה תפקידי עריכה: אחד אחראי על סנסציה, אחד על היסטריה ואחד על רגשנות. לפעמים שלושתם עובדים יחד, כמו בסיקור גני המסתננים.
ישאל אדם סביר: איך מסתננים לישראל הם הבעיה שלי בדיוק? שיחזרו וישימו את הילדים שלהם בגני הילדים של סודן ואריתריאה ושלום על ישראל.
הטענה של ידיעות אחרונות, כמו של כל שאר רכי-הלב הרחומים והחנונים בשמאל הישראלי הטועה תמיד, היא "אבל הם כבר פה". וזו טענה שתישמע קלושה בכל הקשר אחר. למשל: השודד כבר אצלך בבית, לא תדאג לו לארוחה חמה? הרמאי כבר הונה אותך בעשרת אלפים שקל, לא תדאג לשלם לו עם חיוך?
מסתננים מאפריקה לא צריכים להיות פה. לא הילדים שלהם, לא הזקנים שלהם, לא החולים שלהם, לא הבריאים שלהם, לא המשוררים, לא הנגרים, לא האנסים, לא הפילוסופים, לא נהגי הפרדות ולא גונבי האופניים. ארצנו הקטנטונת לא יכולה להיות, אסור לה שתהיה ואנחנו לא רוצים שתהיה מרכז לשיקום נפגעי אפריקה. אפריקה עצומה באנשים, משאבים ושטח, והיא לא בעיה שלנו.
קפיטליזם
המלומד המודרני הוא אדם שיש לו כל כך מעט להגיד שהוא חייב להסוות את זה במיליארד מילים. כל פרשיה היא הצדקה לגיליון, כל ניואנס הוא סיבה לספר, כל שביב תאוריה הוא סיבה לסדרת הרצאות. ואתה מקשיב ומקשיב ושורה תחתונה, אמירה מוצקה, משהו לזכור – אין. רק רעש והבל ורעות רוח.
וכמו שכל דבר סביר והגיוני זוכה ליחסי ציבור רעים בעידן עתיר המלל, דל המשמעות וקל הדעת שלנו, ככה זוכה להם גם אחת ההמצאות הפשוטות המתבקשות והגאוניות ביותר של האנושות: הקפיטליזם.
חברו להם מלומדים שאין להם מה להגיד אבל יש להם חמש מאות אלף מילה לומר את זה, עיתונאים שאין להם מצפון או תבונה ולכן הם שונאים כל מה שפשוט והגיוני, והפכו את הקפיטליזם לתורה עצומה ומרושעת שעוסקת בסכומי עתק ובחברות ענק ונועדה להעשיר את העשיר ולענות את העני. וכל אלה תאוריות מטופשות ונפוחות שאין בהן דבר.
עיקרו של הקפיטליזם הוא לא כסף. הוא הנפש האנושית. והנפש האנושית, יותר מכל דבר אחר כמעט, אוהבת חופש ופורחת באווירה של חופש. חופש ליצור, לכתוב, לנוע, לאהוב, לצייר, לצלם, לדבר, ליזום. חופש הוא האוויר המאפשר את הבעירה של הנפש האנושית, ובלעדיו כבה הכל.
בשורה אחת או שתיים – לא צריך יותר מזה, אפשר להסביר את הקפיטליזם כהבנה של החיוניות של החופש לנפש האנושית ויישומה של ההבנה הזו בשדה הפעולה הכלכלית. תן לאדם ליצור וליזום בלי שאלף פקידי ממשלה ואינסוף חוקים ותקנות ומסים יעיקו עליו, והוא וסביבתו ייהנו מהשפע ומהאושר שמסב חופש. זה נורא פשוט, נכון? ובכן זהו לִבּוֹ של הקפיטליזם. זה בכלל לא על כסף, ידידי, זה על האדם.
הטאבו שהוא הנפש הנשית
בתחילת החודש התפרסם שבתי הקולנוע יוסיפו למדרגים שלהם, שנוגעים בדרך-כלל לאלימות ומיניות, גם מדרג חדש שישפוט, ויבטא, כמה פמיניסטי כל סרט חדש שמתפרסם. הקריטריונים שפרסמו השבדים הם שלושה: האם יש דמויות נשיות שמכירים בשמן בסרט, האם דמויות הנשים האלה מדברות ביניהן והאם הן מדברות ביניהן על משהו שהוא לא גברים.
התגובה הראשונה שלי לידיעה הזאת היא "אוה, עוד קצת פמיניזם לוחמני". אבל אחרי קצת מחשבה, לצד העייפות המסוימת מהטפה פמיניסטית, חשבתי על זה שאולי בתי הקולנוע השבדיים עלו על משהו. והמשהו הזה הוא שבעידן הזה שלנו שבו נדמה שנשים מדברות בכל מקום ועל כל נושא, הרבה מאוד מהדיבור הזה לא משמש לבטא את העולם הפנימי של נשים, אלא לבקר את העולם החיצוני או הפנימי של גברים.
המחשבה הזאת התחזקה אצלי כשראיתי את הטיפול התקשורתי והמדיה-חברתי בנושא "הזמר המפורסם" והנערות. שמענו מה אסור לגבר בן ארבעים לעשות, שמענו מה אסור להגיד שלגבר בן ארבעים מותר לחשוב, שמענו מה אסור להניח שמתבגרת חושבת, אבל לא שמענו שום דבר, אפילו לא מילה אחת, על המנגנון הנפשי שגורם לנשים בכלל ונשים צעירות בפרט להימשך לפרסום ועושר בצורה שלא ניתן להגדיר אלא כאובססיבית.
תופעות של הערצת זמרים וכוכבים ולהקות עד דמעות ואבדן חושים, הן כמעט לחלוטין תופעות של בנות מתבגרות. אנורקסיה היא באופן כמעט בלעדי מחלה של מתבגרות צעירות. אבל אנחנו לא יודעים שום דבר על זה. כי באנורקסיה, כמו במקרה של הזמר המפורסם – ואני חושב שזה דפוס – הנטייה היא לסגור את הדיון באשמה גברית או אשמה של העולם הגברי.
והחיבור הזה בין נשיות לאשמה גברית נתפס אולי כהצהרת עצמאות נשית, אבל למעשה הוא צורה שכלתנית של קורבנות. אם היא מתבגרת בת 16 שמחכה לזמר מפורסם מתחת לבית, בת 14 שמפסיקה לאכול, בת 40 שמתלבשת פרובוקטיבי מדי או בת כל גיל שהוא ויש לה שיגעון לניתוחים פלסטיים והזרקות חומרים לפנים – הסיפור הפמיניסטי הוא שזה לא היא שבחרה לעשות את זה, זו הסביבה שדחפה אותה לזה.
והסיפור הוא כזה מכיוון שהשוויון הפך לסוג של דת. אי אפשר להגיד שאולי לנשים מנגנונים רגשיים ונפשיים שונים משל גבר, ולכן צריך להסביר כל התנהגות שונה שלהן כתגובה ללחץ מיוחד של הסביבה. ההסבר הזה נוגד את האינטואיציה והשכל הישר, אבל אף אחד לא מעז לצאת נגדו כי זה ייחשב שוביניזם או סקסיזם.
ובעוד שלכל הורה ברור שבן ובת הם אחרים (מה שלא צריך להקרין שום דבר על המעמד החוקי שלהם, כמובן), לכל מערכות השלטון והתרבות אסור לבטא את זה. ובין האמת של השוני לתרבות של השוויון והאשמה, נשים צעירות, בעיקר נשים צעירות, נופלות קרבן לחברה שמפקירה אותן לגורלן כדי להרגיש טוב עם המצפון שלה.
הקטע על הפמיניזם הוא לא פחות ממבריק.
איפה מה שאתה כותב על קפיטליזם פוגש את העולם? כי לי זה נירא די מנותק…
מסכים.
אמנם הקטע על הפמיניזם יפה ומדוייק,
אבל הקטע על הקפיטליזם קצת…כמו….כמו….
כמו אחד מהאמנים האלה שמקבלים כסף מהמדינה כדי לכתוב כל מיני דברים שיריים כאלה שמצדיקים את ההבלים שהם דוגלים בהם…נגיד…אנשי טלוויזיה מערוץ מסויים…
אני בעד קפיטליזם- אבל לא מדובר בנפש האנושית וכל זה..מדובר במודל כלכלי.
וכן- הוא נוגע לעניים ועשירים ולאנשים שבסופו של יום הולכים לישון על בטן ריקה כי הם לא ממש נהנו מהאושר והשפע שמסב החופש- באותו יום, בטח לא אם השפע הזה נמצא אצל השכן ממול (הספסלים בשכונות היוקרה נוחים יותר, כך אומרים).
הקפיטליזם הוא נהדר, כשהוא מוגבל ולא מסיר מהחברה אחריות לאזרחים.
הוא נהדר בשביל דברים שפועלים לפי "מפל הריכוזים"- בדרך שבה הולך הכסף באופן טבעי.
כשרוצים לקדם ערך מסויים, גם אם כל העם רוצה בו, יש צורך בהתערבות המדינה.
כולם מאמינים במשהו- זה לא אומר שמישהו פרטי ירצה להשקיע בזה את כספו באופן פרטי.
לא, זה לא מנותק. בדיוק להפך.
אלון פשוט Hit the nail right on the head.
זוהי בדיוק המשמעות של קפטליזם. קפטיליזם אינו שיטה. קפיטליזם הוא אנטי שיטה. קפיטליזם זה המצב הטבעי שקורה בלי שאף אחד כופה על השני.
קפיטליזם לא אומר לך אם יש לך אחריות או אין לך אחריות כלפי האחר, הוא פשוט נותן לך לבחור. בניגוד למדינה שפשוט מסירה את האחריות ממך ואומרת לך שהיא תטפל בחלש ובמסכן, ובסופו של דבר גורמת לך להיות עני יותר, ולחלש להתקבע כמסן המכור לקצבאות. ועיין בקשר בין התגברות תקציבי הרווחה של המדינה ושיעורי העוני, וראה שככל שהקצבאות גדלות, כך גדל שיעור העוני. מה לעשות – באופן לא מפתיע, אם אתה מתגמל עוני, התוצאה היא יותר עוני. וחשוב על כך שהמדינה תחלק קצבאות למי ששערו כתום. ברור לחלוטין שכתומי השיער יצוצו כפטריות לאחר הגשם. וככל שהקצבה נדיבה יותר, כך שיעורם באוכלוסיה יעלה.
אני לא רוצה שהמדינה תטפל לי בחלשים שמסביבי. אני רוצה לטפל בהם. כי אני מכיר אותם הכי טוב. אני יודע מי רמאי ומי בטלן. מי צריך הלוואה, ומי הכשרה. ומי באמת חסר יכולת שזקוק לקצבה. כי הם השכנים שלי ואם הם לא מאושרים, אז לי יהיה פחות טוב. אף אחד לא רוצה לראות הומלסים ישנים לו מול הבית.
אני לא מאמין שאם יש ערך שכל העם מאמין בו, יש צורך במדינה כדי לקדם אותו. הערך הזה יקרה מאליו. הרי כולם מאמינים בו, אז הם יהיו מוכנים להשקיע את זמנם מרצם וכספם כדי לקדם אותו. בדיוק כמו שהיום קיימות עמותות פרטיות שעוסקות בערכים כאלו או אחרים.
מי כמוך כאזרח היושב בציון אמור לדעת זאת. חשוב על הציונות. כולם האמינו בזה, והשקיעו בזה באופן פרטי. לא קצת, אלא הרבה מאוד. לא מעט חיים הקריבו למען האידיאל הזה.
למרות אי הימצאותה של מדינה שתדאג לערך הציונות, הוא הסתדר יפה מאוד בעצמו, בזכות העם שרצה בו.
ובכלל יש לנו מחלוקת ענקית בקשר לתפקידה של המדינה. אינני רואה את המדינה כמכשיר לקידום ערכיי הפרטיים. גם מכיוון שאינני מעוניין לכפות את ערכיי על אחרים בכח. אך גם מכיוון שאני חושב שערכים לא יכולים להיות להיקנות באופן אפקטיבי ע"י כפייה. בנוגע להקניית ערכים אני מאמין בשכנוע, לא בכפייה.
תפקידה של המדינה אינו להנחיל את ערכי הרוב (או המיעוט) למי שאינם מאמינים בהם. תפקידה של המדינה הוא להגן על זכויותיהם של נתיניה. המדינה היא המונופול של הכח, כדי שאחרים לא יפתרו סכסוכים באמצעות כח. המדינה דואגת לנו לכח צבאי כדי להגן על כולנו מאיומים חיצוניים. לכח משטרתי ולבתי משפט כדי שנוכל לחיות בביטחון וללא אלימות. אם ביריון רוצה לפלוש לי לבית, יש לי את המדינה שתתפוס אותו ותכלא אותו. אני לא רוצה שאף חבורה של ביריונים תעיף אותי מהבית, או תשתלט על אזורים ותחליט שלי אסור להיכנס לשם. זהו הצורך שלי במדינה. לא כלי שרת כדי לחנך את האחרים לחשוב כמוני.
האמונה במדינה קטנה נובעת באמונה בנפש האדם. אמונה שככל שתגביל פחות את האדם, כן יטב. לו ולחברה. כן, האדם יטעה. אבל הוא ילמד מן הטעיות. ויגדל. וישתפר. תן לו לטעות. זה בסדר גמור. אני מאמין בו שהוא יתגבר. הוא לא צריך אותך שתחזיק לו את היד. הוא אדם בוגר. תן לו את החופש. כן, גם את החופש לטעות.
הסוציאליזם, עם כל הדאגה שלו לכאורה לאנשים, למעשה לא מאמין באדם הפרטי בכלל. לכן הם נוטלים מן האזרח את היכולת להחליט בכל הזדמנות. בין אם קוראים לרצונות העם "לא דמוקרטיים". בין אם מגבילים תחרות כי הצרכן לא יודע לבחור נכון. מדינה גדולה, משמעה אזרח קטן. משמעה עוד ועוד תחומי אחריות שנלקחים בכפייה מן האזרח, וניתנים למדינה. ומי שלא מאמין בנפש האדם, רוצה אדם כמה שיותר קטן, שיכול לטעות כמה שפחות.
למה אתה מניח שמצב העניינים הטבעי כולל שוויון חוקי וניברסלי בפני החוק שיגן על כל חושם מפני מי שפורץ לו לבית? במצב הטבעי אנחנו לא שווים, אנחנו מחולקים לקבוצות שונות, לגברים ונשים, לחזקים וחלשים. במצב הטבעי חלק מבני האדם מתנדפים או משתעבדים וחלק שולטים. המצב הטבעי הוא לא סוציאליזם ולא קפיטליזם, המצב הטבעי, וההיסטוריה העולמית הוכיחה את זה, הוא פיאודליזם מרובד היטב עם מלך בקודקוד וצמית חסר ערך בתחתית.
אנא קרא את דברי שוב. אמרתי: "קפיטליזם זה המצב הטבעי שקורה בלי שאף אחד כופה על השני".
המצב שאתה מתאר כולל בתוכו כפייה רבתי. וזהו תפקידה של המדינה – למנוע את הכפייה בין האזרחים. בדיוק כדי למנוע את המצב שאתה מתאר. או בלשון חז"ל "הוי מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה – איש את רעו חיים בלעהו".
שטויות. מה שהמדינה עושה זה להחליף את הסמכות וההיררכיה הטבעית בכפיה אחרת, לא טבעית. מצב בו "אין כפיה" הוא לא מצב טבעי מלכתחילה, אלא ישום של ערכים שוויוניים מלאכותיים זרים ומוזרים להוויה האנושית. הקפיטליזם הליברלי לא נטול היררכיה, אלא פשוט מעלה את הבינוניים למעלה ומדכא את החזקים עד עפר מתוך תאוות שלטון וקנאה.
למה אנשים כל כך אובססיביים עם שליטה? במי אתה מרגיש צורך לשלוט נתן החכם?
השאלה צריכה להיות: למה אנשים כל כך אובססיביים עם שוויון? אין שום דבר שוויוני בחברה האנושית, החוויה שלנו לא שוויונית. יש מספיק מחקרים סטטיסטים ופסיכולוגים שמראים הבדלים משמעותיים באייקיו וביכולות קוגניטיביות, וכמובן במוטיבציה, יצירתיות וכדומה. אין שום סיבה להמשיך עם הפיקציה בנוגע לשוויון בין בני אדם, פיקציה שאומרת שהאדם הטוב יותר שווה לאדם הרע יותר וזהה לו, ולכן מאיינת את היכולת להבחין בין טוב ורע ובין איכויות שונות. ההסתלקות של המדינה מהשוק צריכה להיות מלווה בהסתלקות שלה מהפיקציה הליברלית של שוויון בפני החוק, אחרת אין דרך אחרת מלבד סוציאליזם הולך וגובר.
נתן, הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר.
לא אמרתי שמצב שבו אין כפייה הוא טבעי, או שהמצב הטבעי הוא שיש שיוויון בפני החוק. או שאין היררכיה טבעית. או שקיום של מדינה אינו מצב שבו יש כפייה. כל אלו הם פרשנות מוטעית שלך לדברי. פרשנות מוטעית לחלוטין, אם יורשה לי להוסיף.
אמרתי שבהינתן חוסר כפייה בין אזרח אחד למשנהו, קפיטליזם זה המצב הטבעי – כלומר, קורה מאליו, ללא תכנון. זו אינה שיטה. אלא פשוט מה שיקרה באופן טבעי.
אני לא חושב שיש שיוויון בין יכולות ואיכויות בין אנשים. הרי שיוויון בפני החוק אינו מדבר על שיוויון איכותי בין אנשים, אלא רק על שיוויון זכויות.
אני טוען את הדבר הבא: כל אדם נולד עם זכויות טבעיות – הזכות שלא יפגעו בגופו, רכושו וחירותו. כולן אגב, זכויות שליליות. ולכן כולם שווים בפני החוק. כי כל מי שירצח אדם אחר הוא פושע, ואין זה משנה מי הוא הנרצח, או מי הוא הרוצח.
הבנתי היטב את דבריך. אתה טוען שהמצב הטבעי הוא כזה שבו כל פרט ופרט נהנה מאיזה "זכות טבעית" שניתנת לו על ידי גורם קדם-פוליטי כלשהו (אלוהים?) וניתנת להכרה על ידי תבונתנו. אני אומר לך שאלה סיפורי פיות ושדים, ושמושג הזכות הטבעית כפי שאתה מכיר אותה הוא תוצר היסטורי ופוליטי לא פחות, בעל שורשים בזמן ובמקום מסוימים.
המצב הטבעי באמת, אותו אנו מכירים בכל תרבות וכל חברה, הוא לא כזה של שלום ושלווה ומסחר משגשג בצורה הרמונית, אלא של היררכיה, של אריסטוקרטיה טבעית שתובעת את זכויותיה, לא בפני אלוהים אלא בפני נתיניה, ולא עותרת לבית דין אלא לכוחה וחוכמתה. רק האריסטוקרטיה הזאת מבינה בכלל מושגים כמו חופש ועצמאות. מה שהקפיטליזם הליברלי עושה הוא להחליט כי "כל אדם הוא מלך" (כמו שז'בוטינסקי ניסח זאת) ולהפוך את החירות הזאת למוצר צריכה עממי ודמוקרטי, בו לכל אדם באשר הוא מגיע קול, לחכם כמו לטיפש, למוצלח כמו לאפס הנפסד.
התוצאה הבלתי נמנעת של התהליך הזה היא השמדה של כל הערכים, אובדן של המוסר והצדק, ולבסוף סוציאליזם טוטאליטרי. הקפיטליזם הליברלי הוא לא התרופה למצב הזה אלא חלק מהמגמה שלו, פשוט שלב היסטורי אחד קודם. ולכן גם הוא כל הזמן מפסיד בפני הסוציאליזם וחי תמיד על זמן שאול.
וזה לא פשיטא?!
הרי ברור לכל אחד שברגע שתינוק נולד, יש לו זכות שלא ירצחו אותו. או במילים אחרות – זוהי עוולה לרצוח אותו. לא משנה למי הוא נולד, או מי הרוצח. וכך לגבי כל תינוק. כלומר, כל בני האדם נולדו עם זכות טבעית לחיים.
אם אתה לא מקבל את זה, משהו חמור מאוד נדפק ביכולת שלך להבחין בין טוב ורע.
ושוב, אני לא טענתי דבר לגבי המצב הטבעי הראשוני. והאמת היא שגם לא מעניין אותי מהו המצב הטבעי הראשוני. גם כי אין לנו דרך להוכיח מה היה המצב הטבעי, וגם בגלל שאני לא רואה למה יש לו עליונות מוסרית על פני מצבים אחרים.
לי ברור שמבחינה מוסרית מה שנכון הוא זכויות שליליות טבעיות. זהו הבסיס המשותף הנמוך ביותר האפשרי. זה פשוט אומר: חיה ותן לחיות.
הי אלון
אם ברצונך להבין טוב יותר את מנגנוני הנפש של נשים, אני ממליץ בחום על שלושה בלוגרים מובילים – Roiisi, Rollo ו Roosh מהזרם של ה PUA.
הם מסבירים מנגנונים שונים בנפש האישה (השונה לחלוטין מזו של הגבר) גם באמצעות מחקרים מדעיים.
כמו תמיד, מבריק, מזרחי אומר בצורה גלויה מה שבכל מקום אחר במדיה אסור לומר, רק תציין בנוסף שזה חלק מהחשיבה הפימנסיטית לראות תמיד את האשה כקרבן והגבר כתוקפן
אני מגיב למאמר של אלון מזרחי
נתן זה בשבילך -( פעם אחרונה שאני משתפת כתבה מהעיתון הנאלח הזה : ))
http://www.haaretz.co.il/mobile/.premium-1.2092696?v=FF9D8693A4CCB9BD57FD6E06649B1DA6