דעה: הוועדה להשתקת המצפון

הוועדה החדשה למלחמה בעוני, שהתכנסה היום לראשונה באופן רשמי וניהלה דיון פתוח לציבור, מתנאה אמנם ב-31 חברים, אך המסקנות שלה מכורות מראש • רוב חברי הוועדה הם סוציולוגים ואנשי רווחה, שלא באמת ינהלו דיון ראוי בשאלת מיגור העוני וצמצום הפערים • נקל לשער שמסקנה נוסח: "הגברת הצמיחה והשגשוג במקום הגדלת קצבאות הרווחה", אפילו לא תילחש בין כתלי הוועדה

לאחר שהוקמה על-ידי שר הרווחה לפני כחודש, התכנסה היום לראשונה הוועדה למלחמה בעוני – שמטרתה גיבוש תכנית לאומית לצמצום העוני בישראל. ליתר דיוק, אין זו הפגישה הראשונה, אלא הפגישה הרשמית הראשונה שתועדה ונפתחה לציבור. לשאלת התנועה לחופש המידע מדוע התקיימו בחודש האחרון פגישות סגורות, בניגוד להבטחת שר הרווחה, ענו במשרד: "עד כה מתקיימת עבודה לוגיסטית המכינה את הוועדה לקראת הדיון הראשון". כלומר, עד עתה דנו חברי הוועדה בסדרי הישיבה והיכן בשולחן יושם הכיבוד, ולא, חלילה, בעניינים שלשמם כונסה הוועדה. אכן, לא פשוט להתנהל לוגיסטית כשמדובר על 31 חברים בוועדה – הגדולה ביותר שכונסה בשנים האחרונות.

הכרזות על "מלחמה בעוני" הפכו כבר הרגל בארצנו, במיוחד לאור דו"חות ה-OECD הממקמים את ישראל בין המובילות בשיעורי העוני היחסי. המושג "עוני יחסי", והבעיות המתודולוגיות הכרוכות בו, כבר נדונו רבות באתר זה ובמקומות אחרים. משק בית 'עני', על-פי הגדרה זו, הוא כזה שהכנסתו נמוכה ממחצית ההכנסה החציונית למשפחה, בשקלול של גודל המשפחה. כלומר, אין שום קשר בין מצבו האובייקטיבי של העני ובין הגדרתו היחסית: גם אם נחלק לכל אזרח מיליון דולר, זה לא ישנה כהוא זה את מצב העוני היחסי, שכן הפערים יישמרו.
לעני ב-2013 יש אמנם יותר מוצרים ממה שהיו לו לפני עשור ורמת החיים שלו השתפרה, אך "מצב העוני רק הולך ומדרדר עם השנים". יותר מכך, אפילו נתוני העוני היחסי אינם מראים על הדרדרות – לפי מדד ג'יני, מצב אי השוויון בישראל השתפר בארבע השנים אחרונות, ובעשור של "קיצוצים נרחבים בקצבאות" הוא למעשה לא זז כלל.

תוצאות הקרב ידועות מראש

את אופי המסקנות שאליהן תגיע הוועדה ניתן להעריך כבר על-פי הרכב חבריה. פילוח הוועדה מראה כי יהיו בה, בין השאר, ארבעה סוציולוגים החברים במכוני מחקר 'חברתיים', שלושה פרופסורים לעבודה סוציאלית, שלושה נציגי ארגוני צדקה ושלושה מנהלי לשכות רווחה, (באבו-בסמה, בבני-ברק ובבאר-שבע, אם שאלתם). אה, ויש גם כלכלן: פרופ' יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית – כלכלן בעל שם, שעל סקלת הכלכלנים בישראל משתייך לקצה השמאלי מבחינה אידאולוגית. מלבד נציגי משרדי הממשלה, הוזמנו גם שני נציגים של המוסד לביטוח לאומי ועוד מנכ"ל שעמד בראש הארגון בעבר. ממשרד האוצר יגיע רפרנט מדרג ביניים, לא ברור אם כדי להשתתף בדיונים או בתור כיבוד עבור שאר החברים.

ובכן, המסקנה הראשונה של הוועדה, שנכתבה עוד לפני שכונסה, היא ששיפור במצבם של העניים לא יבוא על-ידי צמיחה ושיפור מקרו-כלכלי, אלא דווקא על-ידי הגדלת תקציבי הרווחה והקצבאות. 31 חברים נקראו לוועדה, אך לא ראו לנכון לזמן אדם אחד שיאתגר את הקונספציה, אחד שיצעק (או אולי יצחק) שהמלך הוא עירום. כשהופנתה ביקורת כלפי משרד הרווחה באשר לגודלה של הוועדה, ענו במשרד: "אנו מאמינים בחשיבותו של הגיוון ובחשיבות שמיעת קולם של כל המגזרים בחברה הישראלית". מסתבר שגם כמה גוונים של אותו צבע נחשבים 'גיוון'.

אבל הגדלת קצבאות זה משעמם. איפה באמת תצליח הוועדה לחדש? שר הרווחה מאיר כהן, מעוניין לפתוח לדיון מחודש את השאלה מיהו עני בישראל:

יכול להיות שילד שבע, אבל לא משתתף בשום חוג או פעילות חברתית. גם חסכים תרבותיים וחברתיים צריכים להיכלל בהגדרה של עוני.

והנה, מוצעת בזו שאלה עבור הוועדה, כנושא לפגישותיה הראשונות: אם אכן הפערים בין עשירים לעניים בישראל הם כה גדולים, כיצד ייתכן שבן העשירון העליון מוציא בחודש בסך הכול פי שניים וחצי מהעשירון התחתון? ובהתחשב בכך שסקר ההוצאות של הלמ"ס אמין יותר מסקר ההכנסות שלו (אנשים 'נוטים' להעלים את הכנסותיהם), מה פשר הפער של 67% בין ההוצאות להכנסות (לטובת הראשונות) אצל העשירון התחתון? האם יכול להיות שהפערים בישראל אינם כֹּה גדולים כפי שמקובל לחשוב, ורמת החיים (הנמדדת יותר מכל בצריכה) היא יחסית שוויונית?

ועוד שאלה כללית לסיום: מה ההיגיון במתיחת קו עוני אחיד המשווה בין אוכלוסיות שונות, שעבורן המושגים 'עוני' ו'עושר' מכילים תוכן שונה? האם באמת ניתן להשוות בין סל הצריכה של החרדי הממוצע ובין הסל של החילוני, ובין שניהם לסל הערבי?

חלוקה מחדש איננה ממגרת עוני, רק צמיחה ושגשוג

כאמור, אין מי שיתעקש להציב את השאלות הללו בפני הוועדה, משום שחבריה, על שלל "גווניהם", הם מאמינים אדוקים בדת הרווחה, הסוברת שעוני ממוגר על-ידי חלוקה מחדש ולא על-ידי צמיחה ושגשוג. בדיון המכור מראש של הוועדה למלחמה בעוני, לא תעזור העובדה שאף מדינה לא הצליחה מעולם לצמצם פערים בלי לפגוע משמעותית ברווחת כלל אזרחיה. שר הרווחה, שהכריז כי מטרת התכנית שתגבש הוועדה היא להוציא כל שנה 8,000 איש מתחת לקו העוני, יודע שיצמחו לו שערות בכף היד לפני שזה יקרה.
כמו מסקנות ועדת בכר מ-2005, דו"ח טרכטנברג הראשון מ-2007 (בשבתו כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה), ושלל הדו"חות של המוסד לביטוח לאומי – גם מסקנות ועדה זו תיכנסנה אל אותה מגירה מאובקת. מדוע בכל זאת תמך נתניהו בהקמת הוועדה? משום שבדומה לזירה המדינית, שבה המשא-ומתן חסר התוחלת עם הפלסטינים מעניק שקט לנתניהו ומחליש את ביקורת מתנגדיו, כך גם בזירה החברתית נדרש רק תהליך, מראית עין של רצון לתקן ולשנות.
כך, בכל פעם שתוטח ביקורת במדיניותה הכלכלית של הממשלה, האצבע תופנה, לפחות בתקופה הקרובה, לכיוון הוועדה למלחמה בעוני. חברי הוועדה עצמם מוזמנים לדון ולהזיז כספים על הנייר כאוות נפשם, למרק את מצפונם, ולהרגיש שהם עוסקים בנושא החשוב ביותר עלי אדמות, אבל ברגע שהוועדה תתפזר עליהם להבין שהמשחק נגמר.