מה מסתתר מאחורי האיסור המשטרתי לעלות להר הבית

נכחתי שלשום בדיוני ועדת הפנים של הכנסת, בעניין היערכות המשטרה לעליית יהודים להר הבית. אל תטעו, מסגרת הדיון הרשמית היתה אמנם היערכות המשטרה, אך כל קשר בין פירוט והתעמקות בהיערכות המשטרתית ובין הדיון שקיימה הוועדה בפועל מקרי בהחלט.

על אף שנציג כוחות המשטרה השתתף בדיון, נוכחותו הבליטה בעיקר את אזלת ידה של משטרת ישראל בכל הקשור לעליית יהודים להר הבית ושמירה על ביטחונם.

באופן כללי, נדמה כי מדובר בדיון עקר החוזר על עצמו לפני כל חג שבו נוהגים יהודים לעלות להר הבית; המשטרה תמיד מתחייבת "לקיים הערכת מצב" ולאפשר ליהודים לעלות, ותמיד משהו משתבש. מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהבעיה היא שורשית ומהותית, ואינה נובעת אך ורק מתפקוד המשטרה בשטח. הטיעונים הרבים (והמופרכים) שהעלו חברי הכנסת הערבים, שנוגעים בעיקר ל"תיקון עוולות היסטוריות" ולתפיסת הבעלות על ההר כולו, ממחישים זאת יותר מכל. כך למשל, טענתו המלומדת של חבר הכנסת טאלב עראר: "הר הבית מוגדר כחלק משטחו של מסגד אל-אקצה, והוא קדוש אך ורק למוסלמים", מצביעה על בעיה עמוקה יותר מהמנגנון המשטרתי גרידא.

דיון שמגיע אל מחוזות האבסורד

"זכותו של כל אדם להתפלל במקומות הקדושים לו. כיום, נוצר מצב שבו ליהודים אסור להתפלל על הר הבית וצריך לתקן זאת, כפי שנעשה במערת המכפלה" פתחה חברת הכנסת רגב, ומיד לאחר מכן הזכירה את מהות הדיון (כנראה בתור משאלת לב שבידוע כי לא תתממש): "הדיון הוא דיון נקודתי – כיצד משטרת ישראל מאפשרת ליהודים לא להתפלל, אלא לעלות להר הבית בחג החנוכה".
קשה היה להתעלם מחוסר האונים המופגן של נציג משטרת ישראל; פעם אחר פעם הוא חזר והדגיש כי בכל הקשור לפירוט היערכותה של המשטרה ידיו כבולות: "אין ביכולתי לפרט לגבי ההיערכות, מכיוון שישנו מידע סמוי שאיני יכול לחשוף בפורום הנוכחי".
וכמובן, אי אפשר ללא המנטרה המשטרתית הקבועה בענייני הר הבית: "נתכונן על-פי הערכת מצב, כשהמטרה היא שכל המבקרים יעלו". לאף אחד מהיושבים לא ברור מהי משמעותה של אותה הגדרה מעורפלת, אך ההיסטוריה מלמדת כי "היערכויות מצב" קודמות לא הועילו, ולמרות הכל נמנעה כניסתם של מבקרים יהודים להר הבית.

מכאן ואילך התרכז הדיון בעיקר בהצגת ה"אני מאמין" של כל אחד מחברי הכנסת והדוברים, כשהמהות שלשמה הוא נערך מלכתחילה נזנחת לחלוטין לטובת הפגנת רגשות דתיים-לאומיים ועדויות מעוררות דאגה מהשטח. הרב יהודה גליק סיפר כיצד הגיע להר הבית עם קבוצה של שבעה אנשים, ונתקל בעוינות של המשטרה. לטענתו, "המשטרה החליטה להתנכל ליהודים דתיים" והוא נאלץ להמתין זמן רב עד שקיבל אישור לעלות להר, וזאת רק מכיוון שהוא חובש כיפה. "מדברים על כבוד לאדם כאדם, אבל יהודים שעולים להר הבית אינם מקבלים יחס של בני אדם", אמר בכאב.

המדאיג מכל מהבחינה הזאת, הוא שלא מדובר בעשבים שוטים ובמקרים יוצאי דופן של שוטרים שסרחו, אלא באופן פעולה מגמתי שכנראה התקבל בדרגים הגבוהים יותר. חבר הכנסת זבולון כלפה הדגיש כי "עלייה להר הבית היא עניין לאומי, ולא יעלה על הדעת שבמדינה יהודית יימנע מבני אדם יהודים לעלות למקום המקודש להם". נציגת תנועת הנשים למען המקדש הציגה עדויות מטרידות על פרובוקציות שמעוררות נשים ערביות, שמתרכזות באופן קבוע סמוך לנשים יהודיות וצועקות בקולי קולות: "אנו מגיעות להר הבית על מנת לחוות התבודדות, שמופרת על-ידי אווירת התססה. אנחנו פשוט מרגישות מאוימות" מסרו חברות התנועה.

חבר הכנסת פייגלין המחיש את הבעייתיות הגדולה, וציין כי אפילו הוא, חבר כנסת בעל חסינות, אינו יכול להיכנס להר הבית – הפעם בעקבות הנחיה שהגיעה דווקא מירדן (הר הבית אמנם שוחרר במלחמת ששת הימים, אבל השלטונות החליטו להשאיר אותו בידי  האסלאם). מסתמן כי פייגלין הוא מהבודדים שהפנימו כי הכתובת להוצאת הכאב והתסכול אינה בהכרח משטרת ישראל: "הבעיה היא מדינית, וכדי לחמוק מפתרונה השלטונות משתמשים במשטרה כעלה תאנה. אם השוטר לא ישמש כעלה התאנה התורן הוא יפוטר מיידית".
טענה זו של פייגלין, אגב, לא הופרכה על-ידי נציג המשטרה שנכח בדיון.

נציג מתנועת רגבים חיזק את הפרובלמטיות בגישתה של משטרת ישראל, וטען כי "הסיווג והסודיות מייצגים את ההפך ממדינה דמוקרטית, והם פוגעים באמון הציבור. כשהמשטרה אומרת שאין לה יכולת, אני כאזרח לא מאמין לה". אחריו, חברת הכנסת שולי מועלם טרחה להזכיר לכולם את המובן מאליו, בדבריה כי יהודים הם לא "מבקרים" בהר הבית, וכי יש להם זכות ריבונית ודתית לעשות זאת.

הח"כים הערבים סיפקו את הסחורה

חברי הכנסת הערבים, טאלב עראר ומסעוד גנאים, לא ויתרו מצדם על האפשרות לעורר פרובוקציות. מסעוד גנאים התעלם כליל מדבריו של חברו ראסל ראטס (שטען מוקדם יותר כי כל כובש הוא באופן טבעי הריבון), וקבע כי "לישראל אין זכות ריבונית על הר הבית, כי מדובר בשטח כבוש, ואין לה גם ריבונות דתית כי המקום קדוש למוסלמים". החרה החזיק אחריו חבר הכנסת טאלב עראר, בתהייתו: "למה בכלל אתם רוצים לעלות להר הבית? המקום קדוש למוסלמים".

רגב סיכמה את הדברים באומרה: "לא יכול להיות שלפני כל חג נקיים דיון שמטרתו לאפשר ליהודים לעלות להר הבית. ההחלטה שנתקבלה היא שיהודים יוכלו להיכנס למתחם בשעות מסוימות, ודרך כניסות מסוימות. מרגע שנקבעה מדיניות המשטרה צריכה לאפשר זאת".
ואמנם, יישום המדיניות שנקבעה הוא כביכול צעד מתבקש וברור מאליו. אם כך, מדוע היא אינה מיושמת, ומיהו בדיוק הגורם שמונע אותה? כנראה שגם במקרה הזה, מדובר במידע סמוי שהאזרח הפשוט אינו רשאי לדעת. בינתיים, הציבור מקבל כדורי הרגעה בדמות דיונים, בהם הוא מוזמן לפרוק תסכולים ולחלוק חוויות. לפחות עד החג הבא.