איך מבצעים טיהור אתני באמצעות ייעור? אלון מזרחי ברשמים מפסטיבל הנכבה בסינמטק.
עמותת "זוכרות" ערכה השבוע פסטיבל נכבה בסינמטק תל אביב. אלון מזרחי הלך לראות באיזה סרט הם חיים וחזר עם מסקנות • השבוע הלך לעולמו אריק איינשטיין, כמו שהספיד את עצמו דן בן אמוץ "בלי הודעה מוקדמת" • תחרות הספדים חסרי השראה נפתחה מייד • הזוכה בפרס "ההספד המיותר": שלמה ארצי.
גבר בגיל העמידה יושב על אבן ומדבר למצלמה. סביבו הריסות ישנות, חינניות בדרכן, של יישוב אנושי. הגבר מרוגש מאוד ומדבר באנגלית רצוצה (מבטא קלוקל, חזרה אובססיבית על מילים כמו The Zionists ו-Ethnic cleansing לצד תחביר נורא, אוצר מילים בלתי-שמאלני לא קיים ויכולת שולית בלבד ליצור משפט בעל משמעות). בשלב מסויים הוא מתרגש כל כך שהוא לא יכול להמשיך לדבר והוא מרכין את ראשו ומשתנק. הוא מבקש מהצלם שיסלח לו, אבל כמובן שלא מכבים את המצלמה. גבר בגיל העמידה שמשתנק מול מצלמה הוא נכס תקשורתי שקשה מאוד לוותר עליו בעידן מכור לשיאים רגשיים כמו שלנו.
הגבר היושב על אבן ומשתנק הוא איתן ברונשטיין, מקים עמותת "זוכרות" לסילוף הזיכרון הציוני (גבר שמקים עמותה שמדברת בלשון נקבה מייצג היטב את המצב הפסיכולוגי של השמאלן הקיצוני הממוצע). הוא יושב על חורבות כפר "פלסטיני" כביכול, אחד מ-54,000,000 (חמישים וארבע מליון) הכפרים הפלסטיניים הפורחים שהתקיימו בפלסטין ההיסטורית העצומה לפני שבא קומץ פליטים יהודים מאירופה והרס את כולם בקטע ונדליסטי.
מה גורם לו להיחנק? הנקודה בסיפור שלו שבה בנו, כמוהו בשנות השמונים, סירב להתגייס לצה"ל. הסרט הוא "הכפר שמתחת ליער" של הצמד מארק ג'יי קפלן והיהודייה הדרום-אפריקנית היידי גרונבאום. המקום הוא סינמטק תל-אביב. האירוע הוא פסטיבל הנכבה.
בקהל ייצוג יפה של מוזרי ומוזרות העיר: זקנים וזקנות שונאי אדם מהצפון השבע של תל-אביב שישאירו אחריהם ירושות של מיליונים והנכדים והנכדות שלהם עם הפירסינגים, שפת הגוף הפסודו-סקנדינבית והחולצות השחורות, יחד עם כמה תמהונים מארצות ניכר וקומץ ערבים שהובאו לצורך חיזוק האותנטיות והשמחה ומרגישים שייכים כמו זמר מזרחי בחתונתן של זהבה גלאון ומירב מיכאלי.
ובקהל גם אני, בשליחות מידה, המרגיש שייך אפילו פחות מערביי התצוגה.
אפשר להתווכח עם סוציאליסט מתון על הדרך הטובה לנהל כלכלה לאומית. אפשר להתדיין עם איש שמאל על כמה אמון אפשר לתת בכוונות השלום של העולם הערבי. אפשר להחליף רעיונות עם ערבי מוסלמי מאחד הכפרים השכנים על נזקי הקדמה ועל אהבה לטבע. אבל בכל הנוגע ליהודים שמאמינים שהציונות היא שטניות והגורם לאנטישמיות המודרנית, יהודים שדעתם לא תנוח עליהם עד שייכנסו לספרי ההיסטוריה (שהם יכתבו בעצמם אם צריך) כמי שמחו נגד הזוועות של המשטר הציוני בזמן אמת – איך מדברים איתם? איך מתייחסים אליהם?
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=ISmj31rJkGQ]
הז'אנר הזה של יהודים אנטישמיים – ואין דרך אחרת להגדיר אדם שמתעסק באשמה יהודית באופן אובססיבי – תמיד הייתה לי רתיעה מסויימת מלהתעסק איתו. רתיעה כי היה לי ברור שמבחינה אינטלקטואלית מדובר בקש וגבבא ושמבחינה מנטלית מדובר באנשים שכנראה מסוכסכים עם עצמם בצורה כל כך קשה שהמענה לטענותיהם צריך לבוא מתחום הפסיכיאטריה, לא הפוליטיקה. מכיוון שאיני מוכשר כפסיכיאטר ומכיוון שחביב עלי שדה הטיעון הרציונלי, העדפתי להתעלם מהם.
אבל כשאתה מבין את הנזק שהמסוכסכים האלה עושים – כתב הפלסתר התיעודי של גב' גרינבאום זכה בפרס הקהל בפסטיבל דרום אפריקאי ליצירה דוקומנטרית – אתה מבין שחייבים להילחם. שאסור לרחם על המסכנים האלה בגלל שהם מסכנים. שאסור לחשוב שמדובר בתופעת שוליים חסרת השפעה, כי התוצאות של ההסתה היהודית נגד מדינת ישראל עלולות להיות הרות אסון עבורנו ועבור דורות היהודים שיבואו אחרינו. החינוך לשנאת יהודים שמפיצים בעולם יהודים כמו אלה שראיתי אתמול מעל מסך הסינמטק עלול לשמש, למעשה נועד לשמש, כר פורה לפוגרומים של המאות הבאות. שתיקה כמותה כהסכמה עם הגורל המר שהם מכינים עבורנו.
איך ננצח בקרב התעמולה נגד יהודים ששונאים את עמם
כמו שראיתי בסרט הנ"ל ובעוד מסוגו – למשל "בני עילבון", שמספר על כמה מאות כפרים אחרים שקק"ל קברה מתחת ליערות אורן (העם היהודי הוא כנראה הראשון בהיסטוריה שביצע טיהור אתני באמצעות ייעור), הסיפור שמספר השמאל הקליני כל כך פרימיטיבי ושקרי שהפרכתו היא מלאכה קלה מאין כמוה. שתי טקטיקות בלבד מכירים היהודים שונאי עמם האלה: הראשונה היא מלודרמה, השניה היא חד-צדדיות.
טקטיקת המלודרמה מוכרת היטב לכל מי שראה סרט או כתבה (או מיצג או ווטאבר) שייצר שמאלן קיצוני. מראים ערבי מדבר ברגש עז, אולי בוכה. ברקע: מוזיקה נוגה. וזהו. יש אימג' חזק של אכזריות יהודית. לצורך נעילת האפקט במקום אפשר להביא פרופסור יהודי שייתן לטענות הבכיין הערבי נופך אקדמי, והרי לכם פרס בינלאומי.
הטקטיקה השניה, חד-צדדיות, דומה במורכבותה לאחותה המלודרמטית: בסרטים של שמאלנים קיצוניים הערבים הם אך ורק רועים, משוררים או חקלאים שלווים. אם אתה עוצם עין אחת אתה יכול לחשוב שמדובר בסרט על היידי בת ההרים. כי באמת אין בעולם שום דבר יותר פציפיסטי מערבים בסרט של שמאלנים קיצוניים. הם ישבו במעגל וניגנו בכינור, באו היהודים והרגו את כולם. הערבים לא נלחמו, לא טבחו, לא היו להם כנופיות, הם לא פלשו לאדמות, הם לא עסקו בפשיעה וחבלה כבחירה תעסוקתית ראשונה במעלה. לא. הם ישבו וכתבו שירים – ואתם כבר יודעים את ההמשך.
וזה עוד לפני שדיברנו על הסעיף הראשון של הצדק: איך ארץ ישראל, מולדתו של עם ישראל, הקרויה בשפתו היא והרריה וגאיותיה וצמחיה – איך הארץ הזאת בעצם שייכת לעם אחר?
כדי לנצח היהודים האנטישמיים הנוטים למלודרמה וחד צדדיות נואלת אנחנו חייבים לתקוף. לתקוף כל הזמן, בלי רחמים ובלי סובלנות. להציג את הערבים כפולשים ברברים שזה מכבר באו להשתלט על ארץ לא להם. לחזור ולאזכר את אלפי מעשי הטבח שביצעו, את אלה שהם עדיין מבצעים היום, בנו ואיש באחיו. לחזור ולהזכיר, בתקיפות, את המחקרים שמראים בדיוק מאיפה במרחבי ערב באו החמולות הערביות הגדולות שהשתלטו על ארץ ישראל שלנו. להציג, כמו שעשה בחכמה גדולה נפתלי בנט בראיון ב-CNN, את הזיקה הבלתי ניתנת להכחשה של העם היהודי לארץ ישראל.
לחזור ולשאול: אם הערבים הם פציפיסטים כה מושבעים, מה בדיוק עשה המופתי אל חוסייני (ימ"ש) בפגישה עם היטלר בזמן שהיהודים גוועו ברבבותיהם במחנות ההשמדה? ומאיפה בא הרעיון השפל שמותר להרוג נשים וילדים כמחאה פוליטית? לאן התרת הדם הזו, מתנת הטרור הערבי, מובילה את העולם? ובמה שונים ערביי ארץ ישראל מאחיהם בסוריה ועיראק ומצרים שעסוקים ברצח ודיכוי של מתנגדיהם? האם עלינו להאמין שערביי ארץ ישראל החזיקו בסטנדרטים כה נעלים של מוסר, בניגוד מוחלט לכל מה שהעולם הערבי מראה לנו ממש מול העיניים כרגע?
יהודים שונאי ישראל הם לא אחינו ואנחנו לא צריכים לנהוג בהם ככאלה. לא צריך להיזהר בכבודם, לא צריך לתת להם שום מרחב פעולה לזרוע את ניצני הפורענות שלהם. הם, כמו כל מוסד אנטישמי פעיל אחר, צריכים לחיות תחת מתקפה מתמדת.
הספד לתבונה של שלמה ארצי
אריק איינשטיין מת השבוע. כמובן – זה קרה ביום שלישי ועכשיו שבת, ואבל לאומי עמוק ותחושה של אובדן קשה לא נמשכים כל כך הרבה זמן בעידן הפוסט-פוסטמודרני שלנו. בכינו, שיתפנו שירים, תנו לנו משהו חדש. קלות דעת ויכולת ריכוז של בני ארבע, זו רוח הזמן. ככה זה כשמכורים לשיאים.
בכל אופן הרבה מילים נכתבו סביב מותו של אריק איינשטיין האהוב – רובן ככולן קלישאות מטופשות וחסרות משמעות שאף אחד לא זוכר כבר היום, שלושה ימים אחרי. מכל המילים המטופשות וחסרות המשמעות שנכתבו על אריק איינשטיין, שכמעט כולן נועדו להאיר את הכותבים עצמם באור חיובי ויפה, בולט באיוולתו ואטימותו ההספד של שלמה ארצי.
בני גילי, ארבעים פלוס מינוס, עוד זוכרים את התקופה שבה שלמה ארצי היה בדיחה. בשנות התשעים אם רצית להיחשב מבין במוזיקה לא יכולת לאהוב את שלמה ארצי: הוא היה זמר חתונות אשכנזי עם מילות שירים מביכות מידי לחזור עליהן בפומבי. חדר, ירח, באנו, הלכנו, חיילים, התפשטת, מרפסת – וחוזר חלילה. והוא כאילו שר ומדבר על דברים אחרים אבל כמו שמעון פרס, מקבילו הפוליטי, ארצי מעולם לא עוסק בשום דבר מלבד עצמו. כמו ששמעון פרס מדבר על עצמו כשהוא מדבר על שלום ועל עצמו כשהוא מדבר על הקהילה הבינלאומית, שלמה ארצי שר על עצמו כשהוא מלהג על רצח רבין או מבקש שנשים לב אליו, זמר הלהקה הצבאית, כשחיילים מתים בסיני. הכל באגביות, כמובן: פרס אף פעם לא משתוקק למשרה וכבוד כמו ששלמה ארצי אף פעם לא באמת רצה להיות קונצנזוס. אנחנו אמורים להאמין שהדברים הנכונים פשוט קורים להם.
ובעוד השירים שלו מאפשרים לו להחביא את האטימות השמאלנו-תל אביבית שלו מאחורי מסך תדמיתי ויאדה יאדה בלתי מובן, כשהוא מדבר או כותב על דברים אחרים הריק בעל אינסוף המילים החי בגולגולתו מתפרץ החוצה באין מפריע. אז השבוע הוא הספיד את אריק איינשטיין תוך גיבוב אהבה עצמית דוחה ומוכר. "אתמול, בהופעה, הודעתי לקהל שהוא נפטר. כולנו ידענו שאי אפשר להמשיך לשיר עד הסוף. פתאום הם התחילו לשיר את 'האיש ההוא' אני הצטרפתי אליהם" הוא מהגג כמו בפרודיה על עצמו. "כולנו ידענו", "אני הצטרפתי". הוא בכלל בא להופעות כדי לשמוע את הקהל. לאמיתו של דבר המעמד שלו מביך אותו. והכל באגביות ומקריות, כן?
שיא הספד ההילולים העצמי הוא הקטע הבא:
בתחילת שנות השמונים עבדתי עם קבוצת אנשים בבית שאן, ניסיתי לקרב אותם אל תוך התרבות הישראלית. יום בשבוע הייתי יורד לעיירה למפגש עם הקבוצה. באחד הערבים ניגשת אליי בחורה ממוצא מרוקאי, אולי קראו לה שושנה, ואומרת לי משהו כמו: "תסביר לנו את המילים של אריק איינשטיין כי אני לא מבינה כלום." "למה זה חשוב לך," אני שואל נדהם. "כי אם לא אבין את אריק איינשטיין, לא אצליח להיות חלק מהארץ הזאת," היא ענתה. שבוע לאחר מכן הבאתי אליהם את "חמוש במשקפיים," עבדתי איתם על מילות השירים. שושנה הבינה והייתה מאושרת.
מעבר לאימבציליות של הסיפור – באת לקרב אנשים לתרבות הישראלית, מה מדהים בזה שמישהי רוצה להבין על מה אריק איינשטיין שר, התשובה שלה – "להיות חלק מהארץ הזאת", כאילו היא עיתונאי שמאלני שמתפלסף על השטחים ומצבנו, נשמעת כאילו לגמרי נולדה במוחו הקודח של מי שכותב משפטים כמו "דמיינו לכם עולם יפה יותר". וגם יש סוף טוב – היא הבינה והייתה מאושרת. אפשר ממש לראות חתונה בראש: מצד אחד שושנה המרוקאית ככלה, מצד שני התרבות הישראלית כחתן, בתווך שלמה ארצי הרב.
את ההתנשאות והאגוצנטריות מעוררות החלחלה לא צריך להסביר. אני רק יכול להשיב לשלמה ארצי כדלקמן:
אני זוכר איך באמצע שנות האלפיים הגעתי מיקנעם לתל אביב כדי לנסות ולקרב שמאלנים אשכנזים אל ההוויה הישראלית. הם היו מרוכזים בעצמם וחסרי הבנה בסיסית בעולם שמחוץ לבועה שלהם, ולא מסוגלים לתפוס רעיונות פשוטים שעוסקים בבחירה וחופש.
אני זוכר שפעם אחת ניגש אלי שמאלני אשכנזי אחד ושאל אותי "למה אתה קורא לנו אידיוטים אטומים?" אני עניתי לו "מכיוון שזו ההגדרה למי שלא מסוגלים לדמיין אפילו נקודת מבט אחרת משלהם"
את עיניי העגל שלו כשהסברתי לו את זה לא אשכח לעולם.
יופי אלון.
אני שואל את עצמי כיצד אתה מצליח לשמור על שלוות נפש נוכח השקרים משמאל.
אישית אני מתרגז מדי, עד אבדן שפיות ממש (מה שמחזק בעיני בני שיחי את הסטריאוטיפ על ימני עצבני מטורף). אבל אני לא מוכן יותר לשמוע אותם מכחישים את זהותי.
יהדות היא זהות.
גם הומוסקסואלית היא זהות, להבדיל.
אלה משתיתים את זהותם על הרכיב המיני שבנפש (או גופנפש אם תרצה), ואלה – אני – על הרכיב הדתי/לאומי.
באורח פלא, אצל השמאלן המצוי רק ללהט"בים מותר להדגיש את זהותם, להתגאות, להתגדל, לתבוע, ולדרוש, ואילו היהודים, אלה שזהותם יהודית – זהותם רעה היא, ויש לכלותה מן הארץ, להעבירה מן העולם.
זכויות אדם, ובהם זכות ההגדרה העצמית שמורה לכל, אבל נשללת מן היהודי.
דבר זה רע הוא עד מאד.
(אני דווקא מחבב את שלמה ארצי)
תסלח לי על קצת יח"צ עצמי, אבל זה ממש מתבקש
https://mida.org.il/?p=19398
ואתה יודע, לפעמים מצליחים יותר, לפעמים מצליחים פחות. יותר קל כשיש לך תחושה ברורה שהצדק איתך.
אם היהודים כל כך רוצים לחיות בגטו הומוגני, שיעברו כולם לברוקלין ויממשו שם את ה"זהות" שלהם. לא מנהלים מדינה על פי איזה "זהות" סובייקטיבית ערטילאית, ברוך השם. מנהלים מדינה לפי עקרונות של תקינות מידות וצדק בסיסיים, לא לפי נרקיסיזם של כמה טיפוסים וכסף אמריקאי.
לסיפור שלך על התל-אביבים אין סוף טוב…
כמו שלמה ארצי, גם אלון מזרחי כותב על אלון מזרחי.
אבל הוא כל כך כל כך לא מודע לעצמו,
שהוא בכלל לא שם לב לכך.
הנה הפיסקה האחרונה, על האידיוטים האטומים שלא מסוגלים לדמיין אפילו נקודת מבט אחרת משלהם –
כאחד שקורא הרבה מקשקושיו החביבים של אדון מזרחי, הרי שהוא כותב כאן על עצמו.
כל אחד שמחזיק בדעות אחרות משלו,
הוא קיצוני,
חולה נפש,
אידיוט,
וכמובן שונא ישראל
(כשלכאן יכנסו גם אנשים שתורמים פי אלף ממנו למדינה, אבל הם חושבים שחשוב להחזיר שטחים).
הגמל לא רואה את הדבשת וכו'.
ולגבי מי תורם יותר לשנאת ישראל בעולם – האם כשאריה אלדד ומיכאל בן ארי שורפים דגלי פלשתין, מי שגרם לשנאה זה הם, או השליח שהפיץ את התמונה? וכנ"ל כאשר מתנחלים עוקרים עצי זיית או מבצעים נסיונות פיגוע (המחתרת היהודית). וכאשר אלון מזרחים למיניהם כותבים בגזענות על הפליטים מאפריקה. וכאשר "מוות לערבים" הינו צירוף המילים הכי אהוב בקרב החברים של אלון. כל המקרים האלה מעודדים אהבת ישראל בעולם, ורק עיתון הארץ והסינמטק גורמים לשנאה.
הייתי מקווה שאלון מזרחי יבין את מה שאני כותב כאן, אבל הוא שבוי בתוך כלוב שבו הדבר הכי אינטלגנטי שאפשר לומר זה "האידיוטיזם הסמולני".
תגיד, ארנון, איזו מדינה עוד שונאים כל כך בגלל הגזענות שלה? או שהתופעות שאתה מתאר בלעדיות לישראל?
ואגב כותבים "זית".
תודה על התיקון. גם אומרים חמישים וארבעה מליון. תמשיך להסית ולעודד שנאה לערבים/פליטים ובאותו הזמן (א)להתפלא שקמים לנו שונאים ו(ב)להאשים בכך את הסמול (הארץ/הסינמטק/בית המשפט/הקרן החדשה) שכבר שנים לא בשלטון. מוזרות הן דרכי החשיבה של הימני.
מאוד הגיוני. אז למה כשפלסטינים שורפים דגלי ישראל ומבצעים פיגוע ממש (מה שקורה טיפה יותר מנסיונות פיגוע מצד יהודים), וכותבים בגזענות וצועקים אידבח-אל-יהוד ובדם-ובאש נבנה אותך פלסטין, זה לא תורם לשנאת פלסטין בעולם?
ככה היא דרכו של עולם, ארבינקא. כשילד בן חמש צועק על האיש הגדול שחובט בו, אתה עם הילד. כשזה אדם מול גור כלבים, אתה עם הגור. כשישראל היתה הקטנה שבדרך למדינה, תמכו בה מדינות העולם. אתה לא יכול גם להחזיק שנים וחצי מליון אנשים תחת שליטתך ללא זכויות, #וגם# להפגין גזענות כלפי אותם אנשים-דרג-ב'. כלומר, אתה יכול, אבל אחר כך אל תתפלא שכולם נגדך.
תירוץ יפה, אבל כושל. קודם כל כי הוא סותר את הטענה ממקודם: עכשיו אתה טוען שזה לא עניין של מוסר אלא של יחסי כח. שנית, רוסיה בצ'צ'ניה סותרת את הטיעון מניה וביה. ושלישית – האיסלאם הוא לפי זה דת קטנה ונרדפת כמו הבהאים, רביעית היסטורית זה לא נכון ואפשר להביא דוגמה את תגובות העולם לקיביה, את אייזנהואר אחרי קדש, את זה שעד שנות השישים כל ביקור של ראש מדינה קטנה באפריקה היה סיבה למסיבה, וכן הלאה.
וחוצמזה, ילד או לא ילד, כשאתה עושה הוא-הא משריפת מטע זיתים בידי (נגיד) יהודים אבל מתעלם מהמוני הצתות כנ"ל בידי ערבים, וכשנסיון פיגוע – כושל, למרבה המזל – של יהודים מלפני כמה שנים עושה עליך הרבה יותר רושם מרצח יהודים של ממש או אפילו משלל מעשי הרצח של ערבים בידי ערבים בשכנותינו, אתה מעיד הרבה יותר על עצמך והרבה פחות על ישראל.
חלש, ארבינקא, חלש. אמנם זוכה לשלל לייקים אוטומטים של ידידיך שלא אוהבים לקרוא לעומק (ימנים, נו), אבל מלא עניינים שלא קשורים לנושא:
1. לא הזכרתי את המילה מוסר (אבל בכל מקרה, בניגוד אליך, יש לי גם בעיה מוסרית עם ההתנהגות המפוארת הזאת של הדוקטור והפרופסור).
2. רוסיה בצ'צניה זו דוגמה לכך שכולם בעד רוסיה?
3. דיברנו על פלשתין, עכשיו מדברים על האיסלאם?
4. דיברתי על תמיכת האו"ם בהקמת מדינת ישראל, כמו שתוך כמה שנים יתמכו בהקמת מדינה פלשתינית. קיביה זכתה לגנאי, כמו שפעולות טרור של הפלשתינים מגונים.
גם ימני יכול יותר מזה. תתאמץ.
אני חושש שגם ימני מתייאש מרצף הודעות חסר הגיון משמאל לשמאל ההזוי, המגובה בבורות היסטורית, החלפת גרסאות וסתם שקרים.
לא הצלחתי להבין את הטיעון של המאמר. נגיד שתתקוף כל הזמן עם סיפורים חד-צדדיים שמתארים מעשי טבח ע"י ערבים, איך זה מחליש את הטיעון שמיליציות יהודיות לקחו עשרות אלפי נשים וילדים, הוציאו אותם מבתיהם באיומי רובה והצעידו אותם לעבר מחנות הפליטים? איך זה מערער את העובדה שישראל ירתה על אנשים חפים מפשע שניסו לשוב לבתיהם אחרי תום הקרבות?
ונגיד שתצליח לשכנע בסיפורים על "חמולות שהשתלטו על הארץ" (תוך התעלמות מהמחקרים הגנטיים שמראים חד-משמעית שלפלסטינים יש קשר היסטורי יותר חזק מליהודים), איך זה מצדיק את גזילת הבית של משפחה חפה מפשע שאפילו לא בצעה את הפשע הנורא של לברוח בזמן מלחמה, ומסירתו למשפחה אחרת?
העמדת הפנים שכאילו היו פה מיליציות נגד משפחות, היא חלק מהשקר. היה פה סכסוך לאומי, והערבים רצו – במוצהר לחלוטין – להשמיד את היישוב היהודי. במסגרת זו, הייתה מלחמה (שלא הייתה מתחילה ולא הייתה מתנהלת לולא הערבים), והם הפסידו – ובמלחמה כמו במלחמה, קורות גם עוולות. ולהפוך את כוונות ההשמדה הערביות, המגובות בפרעות תרפ"ט, במרד הערבי, בהצהרות, בחאג' אמין וכל השאר, לאיזה עניין של 'סיפורים חד צדדים', זה חתיכת שקר.
אה, כן: והמחקרים "לא מראים חד משמעית" שום דבר כזה. מחקר אחד וחצי פורסם בקול תרועה רמה, זכה לביקורת מקצועית לא פחות ממחקרים אחרים, ולא הוכיח שום דבר מיוחד.
הי אלון,
אהבתי והזדהתי עם החלק הראשון, פחות את החלק השני
החלק השני מיותר ופוגעני ללא צורך.
גם אם אתה סבור ששלמה ארצי זמר נוראי וגם אם אתה חושב שההשקפה הפוליטית שלו מפגרת זה לא מצדיק את הצורה הנבזית שכתבת עליו.
זהו.
ובלי קשר- שלמה ארצי זמר מדהים עם דיסקוגרפיה שמציבה אותו בראש הפירמידה, ולו בזכות הטרילוגיה.
ובאשר לדעותיו הפוליטיות אין מה לעשות- זה הבון טון לצערנו… ובאשר להספד המיותר… נראה לי שהשנאה שלך אליו עזרה לך לראות אותו בגיחוך שהצגת כי לי זה לא נראה נורא. אולי בנאלי אבל…
אגב אם כבר עסקינן, ראיתי סרטון יפה ונוגע ללב של גרוניך עת נודע לו בזמן הופעה שאיינשטיין נפטר. חפש.
בום לפנים !!!!
אבל לצערנו אלון זה לא יעזור – גם רצח ילדים יהודים לא ישבור אטימות תל אביבית .
נסיון יפה .
באירופה רצו להכחיד אותנו פיזית, כאן רוצים להכחיד אותנו מנטלית ולהפוך אותנו לעדר בבונים לאומנים. בכל תרחיש אין סוף טוב לעם היהודי.
תודה אלון מזרחי. אני מכיר אישית את הסוג הזה של אנשים שדיברת עליו בחלק הראשון של המאמר- הסוג של "זוכרות".
בתור איש שמאל מתון ויוצא הנוער העובד, הייתי פוגש אותם במחאה החברתית למשל, מתחזים לפעילים חברתיים, ובהפגנות לסיום הכיבוש בימים טובים יותר, לפני אירועי אוקטובר 2000.
חלקם היו פעם שמאלנים נורמלים אבל הם לאט לאט איבדו את הצפון עם ההפסדים בבחירות, והפכו לאנטישמים מופרעים ,מלאים ברעל ציאנדי אנטי ציוני. חלקם סובלים מבעיות פסיכולוגיות קשות ופוסט טראומות מסויימות משירותם הצבאי או מחוויותיהם כדתל"שים, שגורמות להם לשנוא שנאה יוקדת את החברה שמקיפה אותם ולחשוב שזה נובע מאידיאולוגיה.
אין להם ולי שתומך במו"מ מול הפלסטינים על הסדר מדיני, שום מחנה משותף. הם מתעבים אותי ואת דומי כי אנחנו ציונים.
הם כותבים במגזינים באנגלית כמו "הארץ באנגלית" ו972+ שבהם הם מפיצים עלילות דם מטונפות שגובלות לעתים אפילו בהכחשות שואה או בסטריאוטיפים אנטישמים. ואלה מופצות לאתרים כמו stormfront אח"כ כהסתה לאלימות פיזית נגד יהודים במערב. אין לכם מושג כמה הם מזיקים.
אתמול הם אשכרה זרקו אבנים על שוטרים בהפגנות עם דגל פלסטין, והם גם מתגאים בזה. והם יודעים היטב שהבדואים היו רק תירוץ.
חלקם כמו נעה שינילינגר או איך שלא קוראים לה עושים קולולו כשיהודים נהרגים בתאונות.
חלקם הפכו לניאו נא*ים של ממש כמו גלעד עצמון.
השמאל מוכרח להוקיע אותם אם הוא אי פעם רוצה לחזור ולזכות בבחירות.
(הימין דווקא יכול להיות מרוצה מהיצורים האלה כי הם מביאים לכם מנדטים..:) )
משרד החוץ צריך להגן על המדינה מפניהם , כי הם אמנם איזוטרים במפה הפוליטית הישראלית, אבל לזבל שהם מפיצים יש הרבה מאד אזניים קשובות בחו"ל.
ממליץ לכם לעשות הבדלה בין שמאל קיצוני מהסוג שתיארתי פה, לבין שמאל רגיל נוסח העבודה,שלום עכשיו, מרצ, או ציפי לבני, שאולי אתם לא מסכימים איתו, ואולי אפילו בזים לו וכועסים עליו, אבל הוא דמוקרטי ולא מסוכן.
לגבי שלמה ארצי? הוא יצא אדיוט בפסקה על "שושנה/ריקי כהן", אני מודה, אבל אני דווקא אוהב חלק גדול מהמוזיקה שלו, ומעדיף לשפוט את המוזיקה ולא את האדם. על טעם ועל ריח.
שאפו על תגובה מושקעת, מנומקת ועניינית. נהניתי ממנה מאוד.
הליכודניקים תמיד היו קוקואים, אבל פעם הם לפחות היו ישרים. מאז שהם בשלטון הם מתחילים לשקר, כמו המפא"יניקים.
ארבינקא, תעשה גוגל על המונחים הבאים: תכנית ד', דיר יאסין, כיבוש חיפה, יוסף נחמני. תחזור עם מה שמצאת.
את אלה אני מכיר, והאמת שאפילו קצת יותר מידע אנקדוטלי. אין צורך להיכנס לחילוקי הדעות שקיימים בשאלה מה באמת הייתה תכנית ד (רמז: לא תכנית גירוש כוללת), ומה קרה בדיר יאסין, ובטח שלא לכיבוש חיפה – שום דבר פה לא משנה את העובדה שהיה סכסוך לאומי; שבניגוד לישראל, שבגבולותיה נשארו ערבים, לא נותר יהודי אחד בשטחים שנכבשו בידי הערבים (יש אפילו בית כנסת של פליטי הרובע היהודי בקטמון….) ושמדובר במלחמה, שהערבים רצו בה, שהם הפסידו בה, ואי אפשר להפוך כל סכסוך לאומי לעניין משפחתי. אמנם גודווין, אבל דיינו שנציין שפליטי פרוסיה המזרחית יכולים לבכות עד מחר, אבל אנשים יזכירו להם בצדק באיזו מלחמה הם הפסידו ולמה.
ובכן, אני מקווה שאנחנו מחויבים לזכויות אדם וצדק היסטורי קצת יותר מברית המועצות של סטאלין.
סליחה על השאלה, אבל מאיפה הכסף לאתר נטול הפרסומות הזה?
כרגיל היהודים יודעים רק לבכות
מהגרמנים
לא פניתי אליך מזרחי.
לשועי האתר – אפשר איזה גילוי נאות בשם השקיפות? בכל זאת ליברליזם קלאסי וכל זה.
אירוני בהתחשב שהטיעון שישראל היא מדינת פשע מול משפחות ערביות אומללות הוא טיעון קומוניסטי ותיק, וחוץ מזה סיפור פליטי פרוסיה הוא בהסכמה של ארה"ב ובריטניה.
ואכן, הצדק ההיסטורי הוא לא להתעלם מהמציאות ומתכנוני הערבים ליישוב היהודי לו היינו מפסידים; מטבח כפר עציון ופרעות תרפ"ט וגירוש נהריים; מחאג' אמין ותמיכתו בהיטלר; מחסן סלאמה והנסיון להרעיל את מעיינות ראש העין כדי לחסל את יהודי ת"א; וכן הלאה.
ארה"ב ובריטניה גם הסכימו לסיפוח צ'כיה בסופו של דבר. והנה, כבר 40 ומשהו שנה והן לא מסכימות אפילו לסיפוח מזרח ירושלים. מה זה אומר עלינו?
בכל מקרה, בדין הפלילי (והבינלאומי, שהוא נגזרת של הפלילי) עוסקים לא במעשים תיאורטים אלא במציאות הקונקרטית. ובמציאות זו ישראל היא זו שגרשה אלפים והרסה להם את הבתים כדי שלא ישובו. זה שהם היו רעים ומניאקים והיו חולים על היטלר זאת אולי מעשיה חינוכית יפה לסדר פסח, אבל אין לה כמעט משמעות ביחס להשלכות של העניין. זכויות אדם מגיעות גם לערבים רעים ומניאקים (שלא לדבר על זה שגם רוב היהודים היו די מניאקים דאז).
אדם יכול להתבלבל: 48, 67, דיר יאסין, סיפוח מזרח ירושלים, מה בעצם קורה פה?
ואז הוא קורא את הכל (כולל שטויות מובהקות כגון שהדין הבינלאומי הוא נגזרת של הדין הפלילי – כל האמנות והחוזים מתהפכים בקברם, או שטויות גיאוגרפיות כגון ההעברה הדמיונית של מזרח פרוסיה לצ'כיה), ומגלה שבעצם הסיפור הוא די פשוט:
היהודים הסכימו להצעת החלוקה. הערבים לא.
הייתה מלחמה. הערבים הצהירו על כוונה מפורשת להשמיד את היישוב היהודי, וגם לא טמנו ידם בצלחת: מעשי טבח כדוגמת כפר עציון והעובדה שאף לא יהודי אחד נותר באזורים בהם היה שלטון ערבי מעידה על כך.
היהודים החזירו להם מנה אחת אפיים. הערבים הפסידו במלחמה, ונשאו בתוצאות – אם כי לא במידה שאפשר היה לצפות לאור כוונותיהם המוצהרות של מנהיגיהם.
מסקנה: היהודים אשמים.
עכשיו הכל ברור ומובן.
ארבינקא, אתה מציין כאן כי הערבים תמכו בהיטלר, והתנגדו להצעת החלוקה. אז רק בשביל לעשות קצת סדר בענינים – האבות הרוחניים שלך תמכו במוסוליני ותכננו לקשור עם הנאצים נגד הבריטים, ואף התנגדו לתכנית החלוקה. ראוי שתציין זאת כשאתה טוען אותם הדברים כלפי הערבים.
מלבד העובדה הזניחה שהלח"י לא היו אבותי הרוחניים, אני חושב שאין כמו ההודעה האחרונה שלך כדי להעיד מה בעצם קורה פה. הרי ההבדל הלא-מאוד-זניח בין הנכונות של הלח"י 'לקשור עם הנאצים נגד הבריטים' לבין חאג' אמין וחסן סלאמה, הוא שהלח"י – בטעות שיפוט ובכתם מביש – חשב שהוא יוכל לשתף פעולה עם אוייבי הבריטים, כי לא הבין מה הם הנאצים באמת. ואילו שני האחרונים רצו לשתף פעולה עם הנאצים, בדיוק *בגלל* שהבינו מה הם באמת ומה הם מתכננים ליהודים.
מעבר לנסיון להשוות בין מי שלא הבין מי הם הנאצים לבין מי שרצה לבצע טבח המוני והשמדה ביהודים, העובדה בעינה עומדת: הערבים לא רק התנגדו לחלוקה, אלא הודיעו על כוונה לחסל את היישוב היהודי בארץ; לא נותר יהודי אחד בשטח שנכבש בידי ערבים, כולל יישוב אחד שהיה קיים בעבר הירדן ובכלל לא בשטח בו התנהלה לחימה; תוצאות המלחמה הן ביטוי לכך ש,למרבה המזל אפילו שלך, מגמות החיסול לא הצליחו ונותרה פה מדינה (שאפילו הותירה מיעוט ערבי קטן בתוכה, בניגוד מוחלט למעשי הערבים מול היהודים).
בקיצור ולעניין, אם לעשות פאראפרזה שלא הייתה מוצאת חן בעיני צ'רציל, אם השטן היה אנטי-ציוני היית מוצא לא מעט מילים לומר בעדו בבית הנבחרים.
מוזר, "נרקיסיזם של כמה טיפוסים וכסף אמריקאי", או סתם זר, זו יופי של הגדרה לרבים מארגוני השמאל.
כמו-כן, לרגע היה נדמה לי שאפילו הוכרז פעם על הקמת מדינה *יהודית* בארץ ישראל, אבל זו בטח אשליה אופטית.
בכל מקרה, במצב האנושי, יש אנשים מספיק בריאים כדי לא לבחור בהתאבדות כדי להרגיש נאים ומיוחדים. אז בלבולי המוח האלה יישארו בדיוק מה שהם – אוויר מבוזבז. זו אדמתנו, ופה אנחנו נשארים. ואתה יכול לקפוץ.
ואם יגידו לך שעליך לוותר על חברון בשביל שתהיה לך מדינה? אז אולי הוא יכול לקפוץ, אבל בינתיים אתה זה שמוביל אותנו לקפוץ ממצדה בשביל ההתנחלויות. עם כל הכבוד, ציוני אתה לא.
מה?
מישהו מוכן לפרשן את התגובה של מזרחי?
אתה בדרך כלל לא פונה לאנשים תוך לחיצה על "צטט" בקומנט שלהם?
לא ידעתי ש"צטט" זה "פנה לכותב המאמר ושאל אותו שאלה".
לך תכתוב תשחצים.
מנהלי האתר? ברץ?
אגב, בצפיה בקטע של שלמה ארצי ביוטיוב, אזי תכל'ס התיאור שלו הוא די מדוייק: הוא מודיע, ואז מסתובב אנה ואנה, הקהל מתחיל לשיר, הוא עדיין לא מוצא את עצמו ואז אחרי שתי דקות הוא מצטרף לשירה. חוץ מ'כולנו ידענו', מה בדיוק מפריע פה?
לזה חיכיתי, ההצדקה מתוך הפוליטיקה. זה אומר שאם הערבים היו מנצחים והיו עושים ליהודים "שואה שניה", ומצדיקים זאת במעשי ההתנחלות המאסיבים של היהודים, זה היה עובר בערכאות של המשפט הבינלאומי? או של השכל הישר?
ומה לכל זאת ולמליוני אנשים שמוחזקים על ידי המדינה שלך בלי סטטוס אזרחי כלשהו, אני לא יודע.
הדין הבינלאומי אכן מבוסס בלוגיקה שלו על הדין הפלילי (ולא על האזרחי למשל) ובכך הוא מניח אלמנטים כמו כוונה פלילית ומעשה פלילי. אבל לא באתי להטריד את מוחם של הליכודניקים בנושאים של תורת המשפט.
ובזמן שחיכית, לא קראת מה שנכתב או שסתם לא הבנת?
במקרה כזה, *אתה* מן הסתם היית מצדיק אותם באיזה נימוק עלוב.
מכל מקום, שוב אנחנו חוזרים לכך שהערבים ביצעו טיהור אתני מלא בשטחים בהם שלטו, שלמרות הרבה פחות הצלחות צבאיות הם ביצעו מספיק מעשי טבח משלהם,לזה שתוצאות מלחמת השחרור נגזרו בעיקר מעובדה זניחה אחת: שהצד הערבי פתח במלחמה כדי להשמיד את היישוב היהודי (ומעובדה נוספת: שהוא נכשל), ושמי שמנסה בכל דבר לראות מחוץ להקשר ולפרופורציה רק את אשמת היהודים ולהפוך את מחוללי המלחמה לקורבנות ואת ישראל לפושעת, שכל ישר ודאי אין לו. בן גוריון, עוד לא-ליכודניק, קרא לגישה הזו "מוסר הוטנטונטי".
ואני חייב לציין שאני מנסה בכל כוחי להבין איך הדין הבינלאומי "מבוסס בלוגיקה שלו על הדין הפלילי" (דוגמה: אמנת האו"ם בדבר חופש השיט: http://www.un.org/depts/los/convention_agreements/texts/unclos/unclos_e.pdf), בוודאי כשלמדינות שונות הגיון שונה בדין הפלילי. אבל בהתחשב בעובדה שנראה שאתה מתבסס על תפיסת הצדק של ברית המועצות, המוסר של צפון קוריאה וההיגיון של טורקמניסטאן, אולי אין פלא.
"הערבים הפסידו במלחמה, ונשאו בתוצאות" – מה זה "הערבים"? איך משפחה שישבה באיזה כפר ולא נגעה בנשק כל החיים שלה (כמו לפחות 90% מהערבים) קשורה לעניין? למה צריך לגרש אותה מהבית ולגנוב לה את כל הרכוש?
כמה חינוך ציוני בנאדם צריך כדי לא לזהות פשע מלחמה?
אני מתחיל להתייאש מאנשים ש:
1. בשבילם הגרמנים הם הצד המסכן במלחמת העולם השניה, כנראה, והם יצליחו לראות רק את פשעי המלחמה של בעלות הברית,
2. לא רואים מקילומטרים פשעי מלחמה ערביים,
3. מחזיקים במוסר כפול לחלוטין כשזה מגיע לצורה לפיה צריך להתנהג כלפי היהודים, ולצורה כלפיה צריך להתנהג כלפי הערבים.
והגרוע מכל, 4. חוזרים לטענות שכבר נענו.
"העמדת הפנים שכאילו היו פה מיליציות נגד משפחות, היא חלק מהשקר. היה פה סכסוך לאומי, והערבים רצו – במוצהר לחלוטין – להשמיד את היישוב היהודי. במסגרת זו, הייתה מלחמה (שלא הייתה מתחילה ולא הייתה מתנהלת לולא הערבים), והם הפסידו – ובמלחמה כמו במלחמה, קורות גם עוולות. ולהפוך את כוונות ההשמדה הערביות, המגובות בפרעות תרפ"ט, במרד הערבי, בהצהרות, בחאג' אמין וכל השאר, לאיזה עניין של 'סיפורים חד צדדים', זה חתיכת שקר."