פראוור מוציא מכולם את המיטב: מהימין הפוסט-ז'בוטינסקאי את האשמה, ומהשמאל הפוסט-קולוניאלי את הצביעות.
אשמה מופנמת
כדי להבין את תכנית פראוור יש לדעת דבר אחד על חירותניקים מזדקנים – מצפונם מייסרם בשוטים ועקרבים על מצוות המיעוטים של הרבי ז'בו, אותה, לדעתם, טרם גדשו עד גדותיה: אל הערבים יש להתייחס כאל אזרחים שווים. ומפאת תחושתם השוויונית כי עזה, ובשל דקירת בני-מעיהם המוסרניים, הם עושים הכל כדי שלא להפלות ערבים לרעה.
כיצד, אם כן, לא מפלים ערבים לרעה? איך יוכיח הבית"רי שיחסו ליהודים ולערבים אחד, ללא כל הפרש, ללא כל שיור? ברור מאליו: הוא יפלה ערבים לטובה, ויבכרם על-פני יהודים וכל שאר האוכלוסיות במדינת ישראל. וכך מוצא עצמו הגאון-הנדיב-האכזר מעניק לנוודי המדבר – שמסתבר לפתע שהם בכלל יושבי קבע, ובעצם תמיד היו, ועוד לפני היות שופטים כבר גידלו בנדורות בערוגות מקורות בכל רחבי המזרח-התיכון, ואף יש תצלומי אוויר פלישתיים שיוכיחו זאת – אדמות ושטחים בסדר גודל שערורייתי, הן לכל יחיד והן בכלל.
זאת עושה איש יודפת ומסדה, למרות שבבתי-המשפט מתברר שוב ושוב שאין בסיס לתביעות בעלות בדואיות; למרות שמדובר בתמריץ אדיר לעבריינות קשה ובוטה, פלישה לאדמות ואי-כיבוד סדרתי של החוק; למרות שהבדואים עצמם מתנגדים נחרצות להסדר; למרות שכל הסדרי העבר – והיו נסיונות מפוארים ויקרים לפתרון הבעיה הבדואית, כולל בניית ערים שלמות – נכשלו; למרות שהוא הופך בעיה פרטית לבעיה לאומית; למרות שהוא נאלץ, במלוא ההדר, לשקר לכנסת ולשאר הרשויות שהשיג הסכמה בדואית; למרות שהוא משחק לידי שונאי-ישראל ומכשיל את מדינת ישראל בזירה הבינלאומית; למרות שהוא זורה לכל רוח את תביעת הציונות, שקיבלה הכרה בינלאומית, לבעלות על אדמות הנגב.
צביעות מוחצנת
אכן, קשים חיי הבית"רי. אלא שלנוכח המגדלור המוסרי של העדפה מתקנת הקרוי "תכנית פראוור", עוד קשים מהם חיי השמאלן הקיצוני המצוי.
שהרי אפליה מתקנת בסדר-גודל שכזה היא ממהות עולמו הערכי של הניאו-מרקסיסט. כל חייו מושתתים על המלחמה ב"פרקטיקה הלא-מוסרית של הדיכוי והאי-שוויון" באמצעות הפרקטיקה המוסרית של דיכוי ואי-שוויון שבהעדפה מתקנת לקבוצות "מוחלשות". ועוד, כל מהותו של החומסקיאני מזמרת אנטי-קולוניאליזם, והנה קבוצה אתנית אוריינטלית מביאה להתפרקות מדינת הרשע היהודית מנכסיה הציוניים, הפיסיים והרוחניים כאחד!
יתר-על-כן, עד כמה היה נסער שמאלננו הקיצוני, לו היה ניתן ליושבי מאחז יהודי בלתי-חוקי ולו זעיר מזעיר ממה שניתן לבדואים, על-מנת שיעבירו את מטלטליהם למקום מוסדר? או אז היה ודאי יוצא הלייבוביצ'יאן השכיח בקריאות שבר וגנאי, על העוול והרשע, והעלות של ההתנחלויות, והכניעה של ממשלת ישראל, והאפרטהייד והקולוניאליזם, ויודונאצים, והשחתה מוסרית, ולבנסראום, ופוקו, וסארטר כבר אמר, ומה לא.
הנה כי כן, שמאלננו בדיסוננס כפול. תכנית פראוור מיישמת אי-צדק חלוקתי ומתמרצת מסכנות ועבריינות של מיעוטים בדיוק כפי רוחו, ועוד עושה זאת באופן שהוא יודע היטב שהיה מיטיב ומופרז אם היה מיושם על מתנחלים ביהודה ושומרון. צפוי היה אם כן, שיצא אותו אדוארד סעידיאן במחולות ברוך שקיימנו והגיענו, או, לפחות, שייזהר פן יסכן את הפקרת אדמות הנגב הציוניות לערבים, הרס ה"ניאו-ליברליזם", ורמיסת "שלטון החוק" הקולוניאלי, המחממים את ליבו.
מהו, אם כן, הדיסוננס? למאזניים, בל נשכח, יש שתי כפות. מצד אחד עומדים אמנם הבדואים ה"מוחלשים" והפרס האנטי-ציוני שהם זוכים לו, אלא שמצד שני מנצנצת הזדמנות להכפשת ישראל וממשלתה הימנית.
רק הצביעות רקובה עד העצם, אמרה חנה ארנדט. לפחות בחלק מן השמאל הקיצוני התקבלה ההכרעה: להסית את הבדואים נגד פראוור, למרות שזו תכנית שאפילו נעמי חזן לא הייתה הוגה, להתסיס את השטח עד לאלימות מופגנת, להשתמש במראות כדי להכפיש את ישראל בעולם, ואז להסביר שוב פעם, למתקשים, שישראל מפלה בדואים מתוך מדיניות מהותית, כי משמעותה האמתית של הציונות היא הרי גזענות.
פראוור היא תכנית רעה ומזיקה, אווילות ימנית צדקנית שמוטב לגנוז מיידית. היא עושה כל שגיאה אפשרית בפתרון הסוגיה הבדואית, ויש ספק גדול באיזו מידה הבעיה הבדואית בכלל פתירה ב"הסכם" רשמי או "מתווה" מוחלט. מדובר בעוד אחת מאותן תופעות לא-מערביות, לא סובלניות, ולא ליברליות, שנגזר עלינו – משום שאנו מערביים, סובלניים וליברליים מספיק להכילן – לא לפתור, אלא לנהל בשום שכל, ורצוי גם עם הרבה יותר נחישות ואכיפת-חוק.
אבל מתכנית פראוור יצא דבר אחד טוב: היא חשפה ביתר-שאת את הצביעות של מי שמתחזה כמסייע למיעוטים, אך בעצם מטרתו היא להילחם בישראל.
ד"ר ברץ, אתה מבטא פה בורות או שקרים? תמהני. הנה קצת עובדות:
כך כתבו על השיטה הבדואית המסורתית לרישום בעלות במקרקעין:
החוקרת פרופ' רות קרק, (שהייתה עדה מטעם המדינה ונגד הבדואים):
"בסוף 1920… נתברר כי כל אדמות הנגב שייכות לשבטי הבדווים… אין הממשלה [ממשלת המנדט הבריטי] רשאית להעביר את הקרקעות [של הבדווים] לרשותה, שכן כאן לא באו מעולם לידי שימוש חוק הקרקעות ותקנת ה-'מחלול'…" [זו הכרה בשטת רישם מקרקעין עצמאית מהרישום הטורקי ואחריו הבריטי].
"הוועדה המצומצמת לענין בירור שאלת בעלות קרקעות הבדואים בנגב" כתבה ב 20.10.1952 אל שר המשפטים:
"למרות שלא היו בידם תעודות רשום, השלטונות, הן התורכים והן הבריטים, הכירו בעובדה זו … הרי ידועה העובדה שבתקופת שלטון המנדט, נרשמו שטחים ניכרים מאד בשמם של הבדואים[ע"י השלטונות], על יסוד הוכחות ששטחים אלה היו נעבדים על ידם במשך תקופת התישנות, וחלק חשוב של אדמות אלה הועברו [בעת מכירה ליהודים], לאחר רשומן, לקרן קימת, לחברות יהודיות אחרות, וכן ליהודים פרטיים. כך שבענין זה ישנם מאות תקדימים, ואנו סבורים שממשלת ישראל לא תוכל, ואינה צריכה, להתעלם מהם."
–
יוסף ויץ, ממנהיגי הציונות, מראשי הקק"ל ולימים מנהל מינהל מקרקעי ישראל, 25.11.1948 [מתוך- "יומני ואגרותי לבנים" יצא ב-1965] מאשר את תקפותה של שיטת הבעלות הבדואית המסורתית:
"בתקופה התורכית לא חל רישום של אדמות הנגב. הבעלות על הקרקע נסתמכה על מסורת שנרשמה ב'דפתארות', [דהיינו] פנקסים שהיו שמורים בידי השייח'ים והמוח'תארים. כל פעולה משפטית בקרקע נרשמה בדפתראות והבדווים התייחסו אליה בכבוד ואמון".
–
http://rhr.org.il/heb/2013/12/14875/
יש לי דפתארות על תל-אביב. ברצינות. בפנקסים ששמרנו במשפחה. לצערי זה מתקופה שלא חלו רישומים ואף אחד לא יכול היה לבדוק. אבל זה הוכר כטענה כללית על-ידי מי שזו לא הייתה הארץ שלו ולא היה אכפת לו.
צר לי, יריב, בכל כך הרבה מקרים הוכח שהבדואים מכזבים בתביעות בעלות פרטניות, והקייס הכללי הזה שלך, על מומחיו (יפתחאל וכו') כבר קרס בבית משפט במדינת ישראל, שאין לי אלא להציע שתבדוק את עצמך. אולי תתחיל בלבחון תצ"אות בריטיות של מרחבים ריקים לגמרי, שהיום הבדואים מספרים שעיבדו ויישבו במשך מאות שנים.
יש לך תמימות של קולוניאליסט ולהט של אידיאליסט. אם היית יליד, כנראה שלא היית כל כך נאיבי, ואם היית קצת יותר ריאליסטי, כנראה שהיית מסוגל לראות גם את העובדות שסותרות את השקפת עולמך ורצונך העז להיטיב עם מצפונך הדואב.
אוי, עד מתי נתנחם ב"חשיפת הצביעות"??
פעם של הערבים, פעם של השמאלנים, פעם של האיראנים..זה פשוט לא מעניין את אף אחד.
עקיבא ביגמן
אתר 'מידה'
0508840721
Mida. org. il
בתאריך 2013 12 3 17:00, מאת "Disqus" :
??
ד"ר ברץ טועה ומטעה ושוב מגלה בורות, זה לא שאין לבדואים תעודות בעלות ולכן בית המשפט דחה את טענותיהם, זה שתעודות הבעלות שלהם לפתע הפכו ללא תקפות, לסתם ניירות. לפני 48 הם היו אחלה מסמכי בעלות לצורך קניית אדמות מבדואים לקיבוצים ומושבים. אחרי הקמת המדינה פתאום לא הכירו באופן גורף בשיטת הבעלות הבדואית . רק מי שיש לו קושאן תורקי זה תופס [אבל רוב הבדואים לא רשמו את האדמות אצל התורקים כי לא הכירו בשלטון זה].
אני מצטט אותך מצטט אחרים בהסכמה: "למרות שלא היו בידם תעודות רשום…" ואידך זיל גמור.
רמת הדיון ירדה מתחת לרצוי, אם אתה לא מסוגל לשמור על רציפות לוגית בשני פוסטים בהפרש של שעתיים.
יריב, אנשים לא טפשים. לשיטת אנשים כמוך, גם בלי שום דפתארות היית נלחם על "זכויות" הבדואים, והדיון המשפטי, שבו אתם נוחלים הפסד גמור כשנדרשות הוכחות ברורות, מעניין אותך כקליפת השום. היה ישר עם עצמך ועם הציבור, ואל תתלה בקני קש רצוצים.
למה, רן?
דווקא הטיעון לפיו השיטה הבדווית הוכרה למרות שלא היה רישום הוא טיעון לא רע. עד כה אתה מתמודד איתו בעיקר אד הומינום, לצד טענה שלך יש דפתראות על תל אביב- מי יודע, אולי היית מצליח לשכנע מישהו ולהתעשר ברגע אחד, תוך שאתה מפקיע אלפי אנשים מנכסיהם…
אני מציע שתסביר למה אתה חושב שהמדינה צריכה לשנות את המדיניות בה נהגה מזה שנים רבות (אם אכן הציטוט של יריב מדוייק).
"יש לך תמימות של קולוניאליסט ולהט של אידיאליסט" מילים מדוייקות רן
ד"ר ברץ לא יודע לזהות לכידות לוגית? אכן, לא רשמו הבדואים את קרקעותיהם אצל השלטון העות'מני הכובש בו לא הכירו. אך השלטון העות'מני והבריטי הכיר בשיטת רישום הקרקעות האוטונומית שלהם. כך גם מוסדות הציונות. רק מדינת ישראל התהפכה עליהם.
איך הייתם רואים אדם שהגיע איתכם להסכמות והכרה על כללים מסויימים, ושסייעתם לו וגיליתם כלפיו יחס ידידותי, ומרגע שניתנו לו כוח וסמכות התנער מכל ההסכמות ושכח את העבר? אנחנו לא כאלו, העם היהודי טוב מזה!
http://rhr.org.il/heb/2013/12/14944/
שימו לב שלדוקטור הנכד אין תשובות ענייניות. נקווה שיחזור בו מדבריו וייתן לאמפיריקה להובילו
מוהר, לא חבל לצוץ שוב ולהתהדר ב"עובדות" אחרי שכבר הוכחתי לך פעם אחת קבל עם ועדה שאתה משקר? שנעשה את זה שוב? הכי קל להדביק פה לינקים לפרופוגנדה של הארגון האוטו-אנטישמי שלך ולהניח את המבוקש.
אז הנה, גם אני הקטן יודע להדביק לינקים, ואפילו כאלו שהמידע שלהם לא ממומן על ידי גורמים שמבקשים לחתור תחת בסיס קיומה של מדינת ישראל: http://www.regavim.org.il/images/5Myths.pdf
יקראו הקוראים וישפטו.
יריב שלום
אשמח לדעת מאיפה אתה מביא את המידע שבידך. אני בקיא מאוד בחומר ואני ממש לא מכיר ציטוט כזה של רות קרק. לפחות לא מעשרים וחמש השנים האחרונות שבהן נחשפו מקורות ארכיוניים רבים ששינו את כל הגישה המחקרית בעולם לגבי רישום קרקעות נוודים באימפריה העות'מאנית. ההסבר לפיו ראו את השלטון העות'מאני ככובש גם הוא מוזר בעיני שהרי רוב המחקרים הרציניים על ההיסטוריה של הבדווים בנגב מראים שראשוני השבטים הקיימים כיום בנגב הגיעו בסוף המאה השמונה עשרה לכל המוקדם כלומר כמאתיים שנה אחרי בואו של השלטון העו'תאמני לאזור. רכישת קרקעות על ידי התנועה הציונית יכולה היתה להתבצע רק על ידי רישומה המקדים בלשכת רישום המקרקעין ועל כך יש תילי תילים של חומרי ארכיון כלומר שגם אם רצו הבדווים למכור קרקעות הם היו צריכים להוכיח קודם כל לשלטון ולקונים שהקרקע שלהם על פי חוק המדינה ולא על סמך הבעלות הפנימית. אשמח לראות ציטוטים מדוייקים של החומרים שאתה מביא ולא קישורים לאתרי אינטרנט שונים או מחקרים שנחשפו בבית המשפט (ולצערנו לא באקדמיה) כחסרי קשר לממצאים ההיסטוריים.
יש הרבה מאוד חומר שמפריך את הטענות, ואין בכוונתי לדון בכך בטוקבק. כבר פרסמנו על כך כאן באתר, וכמובן עוד נוסיף לפרסם בנושא חשוב זה. בטוקבק אפשר רק להוציא דברים מהקשרם. אבל תיקון אחד בכל זאת יש לי. אד הומינם פירושו לתקוף את האדם, לא את העמדה. למשל, אם הייתי אומר: יריב מוהר נתפס מעיד עדות שקר, או גונב מקיוסק, או מרביץ לזקנה, ולכן אל תקשיבו לו, זה אד הומינם (המצאתי את העבירות כמובן לצורך הדוגמא). אני אמרתי: העמדה שלך יריב כוללת סתירות, וממילא רק מתחזה למשפטית, בעוד שלמעשה היא מוסרית (וההוכחה: אינך מקבל את הפסיקות הרבות שסותרות את תביעות הבדואים), ולכן טען מוסרית ואל תתכסה בשברי ציטוטים משפטיים. זה לא אד הומינם. עד כאן השיעור בכשלים לוגיים.
"אם אתה לא מסוגל לשמור על רציפות לוגית בשני פוסטים בהפרש של שעתיים"
"לשיטת אנשים כמוך"
"היה ישר עם עצמך ועם הציבור"(משמע אינך ישר כעת..)
כל אלו אם אינם "אד הומינום" מובהק, הם בהחלט קרובים אליו מאד.
מה שבעצם אמרת זה: אני מכיר אנשים כמוך, ויודע מראש מה אתה באמת חושב.
נכון יותר בעיני היה לומר: "הציטוט שהבאת הוצא מהקשרו וכהוכחה ראה…" או לסתור את הטענה שלו בדרך כלשהי.
אני חושב שהטענות שלך גם הן אינן משפטיות אלא מוסריות (מוסר שאני בהחלט מתחבר אליו יותר)
אני בכל אופן, גם אחרי שקראתי את הכתבות האחרות באתר, נשארתי בתהייה לגבי העבר. (ומשום מה לא לגבי מה שאני חושב שצריך לעשות–)