משתלם רצח להיות מחבל

אז מה בעצם מניע אדם להפוך לטרוריסט ולבצע פיגוע? לשאלה זו תשובות שונות, והמציאות, כרגיל, מורכבת • אך מבין שלל המניעים, ישנו גורם אחד חשוב, שנוטים להתעלם ממנו ואפשר לנטרלו בקלות – הכסף והמצב הכלכלי • קשה להאמין, אך מדינת ישראל מאפשרת לאסיר פלסטיני להתפרנס טוב יותר מעובד פלסטיני ממוצע • האבסורד שמאחורי תעשיית האסירים הפלסטינים

לכל אורך שנות קיומה, נאלצה מדינת ישראל לחוות על בשרה אינספור פיגועי טרור. השיא הגיע בימי האינתיפאדה השנייה, שבה נרצחו כאלף ישראלים ועוד אלפים רבים נפצעו. באותם ימים, מיטב המומחים בארץ ובעולם נדרשו לסוגיה: מה גורם לאותם טרוריסטים לקום ולרצוח? היו מי שקבעו כי הפיגועים התרחשו מסיבות פוליטיות, והיו שמצאו את התשובה בקיצוניות הדתית של האסלאם.

יתכן מאוד שכל הסיבות נכונות, והמציאות שהובילה טרוריסט לבצע פיגוע מורכבת מכל הגורמים הללו. אך ישנו מניע נוסף וחשוב, שממנו נוטים משום מה להתעלם: המניע הכלכלי. אפשר לדון על חשיבותו של גורם זה, אך לאור הנתונים המובאים להלן אין ספק כי הוא זרז, לכל הפחות, לניסיונות פגיעה באזרחים וחיילים ישראלים; חלקם כושלים וחלקם, לצערנו, מוצלחים.

אז כיצד הדבר עובד? כדי לנסות ולענות על שאלה זו, עלינו להיכנס לראשו של המפגע הפוטנציאלי. לצורך הדוגמה, נתאר את סיפורו של אחמד, בחור צעיר מג'נין. אחמד לא גדל בבית מבוסס, וגם בבית הספר לא טרח ללמוד הרבה. בשיעורים שבהם דווקא כן הקשיב, הוא שמע על כך שישראל היא מפלצת שכבשה וחמסה את אדמותיהם של הפלסטינים, ושהיא מבצעת – גם ברגעים אלו ממש – טיהור אתני נרחב. אין לאחמד חיבה מיוחדת לישראלים, במיוחד אחרי שלא הצליח להשיג היתר עבודה בישראל, שהיה משפר את מצבו הכלכלי.

                              חינוך לתפארת; באדיבות 'מבט לתקשורת הפלסטינית'

מרוויח יותר מפועל ממוצע

בשנות ה-20 לחייו, אחמד נמצא בסוג של "חיפוש עצמי", כאשר חברו מוסטפא, פעיל חמאס, מבחין במצוקתו ופונה אליו בהצעה לבצע פיגוע ירי לעבר אחד מסיורי צה"ל, שעובר לא הרחק מביתו.

אחמד נתקף לבטים קשים. מצד אחד ה"ישות הציונית" הכובשת מאמללת את חייו ואת חיי משפחתו כבר שנים ארוכות, והוא עדיין לא שכח את הפעם שהוא נתקע במחסום שלוש שעות. מצד שני, הסיכוי שאחמד לא ייתפס, בהתחשב ביכולותיהם של צה"ל והשב"כ, שואף לאפס, ויש משפחה גדולה שנעזרת בתמיכה הכלכלית של אדם עובד. אך האם הצד הזה במשוואה מדויק? האם מבחינה כלכלית באמת יותר משתלם לאחמד להישאר בבית? ובכן, החישוב לפניכם.

כבר מיומו הראשון בכלא, האסיר הפלסטיני הטרי מקבל מהרשות הפלסטינית משכורת חודשית בסכומים שנעים בין 1,400 שקלים ליותר מ-12,000 שקלים מדי חודש, בהתאם למספר השנים שירצה בכלא, מספר הילדים שיש לו וקריטריונים נוספים. בנוסף, הוא מקבל כמה מאות שקלים עבור קניית אוכל, מוצרי היגיינה וסיגריות בקנטינה של הכלא.

האם שווה לוותר על החירות שלך בשביל הסכומים הללו? בהיותו אדם חסר השכלה שנמצא בראשית חייו המקצועיים, השכר שכנראה יחכה לאחמד בחוץ הוא שכר מינימום בגובה 1,450 שקלים בחודש. במילים אחרות, כל שעל אחמד לעשות כדי להרוויח פי כמה משכר המינימום, הוא לנפנף בנשקו לעבר חיילים ישראלים, ולקוות שיישאר בחיים וייכלא לכמה שיותר זמן בכלא. אם לא די בכך כדי לשכנעו, כדאי לציין שהמשכורת הממוצעת לאסיר פלסטיני (3,129 שקלים) גבוהה יותר אפילו מהשכר הממוצע של עובד המועסק בגופי הרשות הפלסטינית עצמה (2,882 שקלים).

בעודו שוקל את עתידו המקצועי, אחמד פותח חדשות ומגלה שהאסירים ששוחררו זה עתה, במסגרת המשא-ומתן עם ישראל, יקבלו מהרשות הפלסטינית 50,000 דולר כל אחד, זאת בנוסף לשכר חודשי שנע בין 10,000 ל-14,000 שקל. מסתבר שמרגע שחרורו של אחמד מהכלא (שצפוי להיות מוקדם מן הצפוי בהתחשב ברקורד המפוקפק של מדינת ישראל בתחום), הוא יהפוך ל"נובוריש" במושגים של החברה הפלסטינית. אחמד מבין, כי בתמורה לכמה שנים בכלא הוא יבטיח לעצמו שדרוג משמעותי באיכות החיים – שלא לדבר על מעמד של סלבריטי בחברה הפלסטינית.

משחקים, נחים, לומדים ומתבדחים; אסיר פלסטיני משוחרר מתאר את החיים בכלא הישראלי (0:56).
באדיבות 'מבט לתקשורת הפלסטינית'

לנטרל את הגורם הכלכלי

האם כל האסירים יזכו לסכומים אלו בכלא? התשובה מורכבת. תרבות האדרת השאהידים הרווחת בתקשורת הפלסטינית, לצד האווירה הציבורית ברחוב הפלסטיני, הביאו למצב שבו אסיר לשעבר שפוצץ 30 ישראלים במסעדה יקבל יותר כבוד, יוקרה וכסף, כנראה, מאסיר שניסה לדקור ללא הצלחה עובר אורח בתחנת אוטובוס.

עוד סביר להניח שלהשתייכות הפוליטית של האסיר תהיה השפעה על רווחתו הכלכלית – מן הסתם אסירי פת"ח יזכו לפריבילגיות רבות יותר מצדם של גופי הרשות הפלסטינית, בעוד שאסירים של החמאס עשויים להיות מופלים לרעה בחלק מהמקרים. מצד שני, גם הם יוכלו להתנחם בעובדה שיש אינספור עמותות צדקה שידאגו להם וגם למשפחותיהם, תוך כדי שהן מסתייעות, בין היתר, בערביי ישראל לצורך הברחת הכספים לתוך הכלא עצמו.

כשביקשתי לשפוך אור על הפן הכלכלי במשוואת הטרור, שבעיניי מהווה גורם משמעותי, לא תיארתי לעצמי שאגיע לסכומים המתוארים לעיל. למען האמת, הלילה אתקשה מאוד לישון בידיעה שיש רוצחים שלא רק שמרוויחים הרבה יותר כסף ממני, סטודנט בתחילת חייו המקצועיים, אלא גם יותר מריקי כהן מחדרה ומחלק ניכר מאזרחי מדינת ישראל.

אם ממשלת ישראל מעוניינת לצמצם את הכדאיות הכלכלית הטמונה בטרור, עליה לפעול באופן מיידי להחמרת תנאי הכליאה הכלכליים של האסירים הביטחוניים, להיאבק ביתר שאת בהברחות הכספים אל תוך הכלא ולדרוש ולוודא שהכספים שמגיעים מהמדינות התורמות לרשות הפלסטינית אכן ישמשו לבניית בתי ספר ומרפאות, ולא להכשרת הדור הבא של המחבלים. כל עוד ישראל לא תשנה באופן דרסטי את מדיניותה בנושא – היא שותפה לעידוד הטרור, לא פחות מהמורה שמסית את תלמידיו או האימאם במסגד שנותן הכשר להריגת יהודים.