בניו-זילנד חתכה הממשלה את כל ההגנות על החקלאות המקומית. התוצאות המפתיעות לפניכם.
סיפור הצלחה
החקלאות והכפר העבריים היו האתוס וסיפור ההצלחה של הציונות, מראשית המושבות בעלייה הראשונה ועד לכפרי העולים בעלייה ההמונית. החלוצים הקימו בתנאים קשים, בעבודה מפרכת, בקרבנות רבים, בתקציב מינימלי ובעוני מאות ישובים חקלאיים,שעשו את ארץ ישראל לארץ עברית.
החקלאים והחקלאות יצרו את התרבות העברית, את המולדת ואת תחושת המולדת, כפי שקבע מייסד התאחדות האיכרים, משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן". המתיישבים חסרי הניסיון יצרו דורות של חקלאים יהודים, הקימו חקלאות מפותחת ומודרנית, קבעו את גבולות המדינה ברגליהם ובלהבי המחרשות, והגשימו את החזון של ייצור עצמי של מזון.
משבר
עברו שנים, והסביבה שבה פועלת היום החקלאות הישראלית השתנתה לחלוטין; קמה מדינת ישראל. מבחנה של החקלאות כבר אינו בהגשמת הציונות, אלא כמו כל ענף כלכלי: בייצור יעיל, רווחי ותחרותי לשווקים בארץ ובעולם.
הגלובליזציה, המטוסים ואניות הקירור יצרו אפשרויות לייצוא חקלאי, אבל ביטלו את המטרה הלאומית של ייצור עצמי של מזון. החקלאים חייבים להתחרות עם כל חקלאי העולם – גם עם המדינות שבהן העבודה זולה, המים בחינם, והאקלים אידאלי.
החקלאות הישראלית מייצרת בעיקר "קומודיטיס" (Commodities הן סחורות פשוטות הנמכרות על-פי משקל או נפח, כמו פירות, כותנה, עופות, שמן זית וכו'). בייצור קוממודיטיס, ניתן להרוויח רק על-ידי הוצאות ייצור מינימליות ובכמויות גדולות מאוד – תנאים שלצערנו אינם קיימים בישראל. הרווחיות בייצור המזון היא מזערית.
אמנם, רווחיות גבוהה קיימת בייצור תשומות לחקלאות כמו פיתוח זרעים וזנים, מיכון חקלאי, חדשנות, מחקר, הדרכה, מימון פרסום ויעוץ. רווחיות טובה ישנה גם בתהליכים שלאחר הייצור החקלאי: עיבוד התוצרת, תעשיות מזון, שיווק ומכירה וסחר בין לאומי של מזון.
החקלאות הישראלית כמעט ולא הגיבה לשינויים הדרמטיים בסביבה. רק בשוליים הגיבו חקלאים ביוזמות ובהתאמות למצב החדש: חקלאי הגולן לא הסתפקו בגידול ענבים אלא מייצרים, משווקים ומייצאים יין איכותי. מספר קיבוצים פיתחו את ההשקיה בטפטוף, ומייצאים אותה לכל העולם. חברת 'קימא' מגדלת על אלפי דונמים זרעים מהונדסים, המסוגלים להכפיל את היבולים. דוגמאות אלה ואחרות מוכיחות שקיים גם בישראל הפוטנציאל לחקלאות אחרת.
לעומת הסתגלנים, מרבית החקלאים ממשיכים בחקלאות המסורתית, עובדים קשה ומתמודדים בעקשנות עם המשבר על-ידי יבוא עובדים זולים – ובעיקר על-ידי ניצול שרידי הכוח הפוליטי לשם שימור מכסי מגן, מכסות ייצור, רגולציות ודרישה לסובסידיות ממשלתיות מסוגים שונים. אמצעים מלאכותיים אלה, תורמים לשימורה של החקלאות הקיימת שעבר זמנה. המצב דומה גם באירופה ובארצות-הברית, המסבסדות את החקלאות אפילו יותר מאשר בישראל; בארצות-הברית מגיעים התשלומים לחקלאים ל-22% מהייצור.
האם הכרחי לסבסד את החקלאות, או שכמו בנושאים אחרים המעורבות הממשלתית מזיקה לחקלאות, לחקלאים ולצרכנים?
ניו-זילנד
ניו-זילנד היא מדינה עם מגזר חקלאי גדול המהווה 5% מהתל"ג, וביחד עם התעשיות הנלוות מהווים 15% מהתל"ג. הייצוא החקלאי עולה על 15 מיליארד דולר בשנה.
בראשית שנות השמונים סבלה ניו-זילנד משפל כלכלי קשה, שכלל גם את החקלאות, וממשלת הלייבור נאלצה לנקוט בצמצומים דרסטיים. ב-1984 הפסיקה הממשלה בבת אחת, בצעד דרמטי, את כל הרגולציות והסובסידיות לחקלאות – סובסידיות שהיו בגובה 30% מהייצור החקלאי. החקלאים לא פוצו, פרט לשיפוי חד-פעמי שהוצע לאלה שבחרו לפרוש מהחקלאות עקב ביטול הסבסוד.
הצעד הממשלתי נתקל במצעדי מחאה ובהפגנות מול הפרלמנט, אבל התוצאות היו מפתיעות: רק אחוז אחד מהחקלאים פרש מהחקלאות. החקלאים החלו לפעול מול השוק ולא מול אוצר הממשלה, והיעילות גדלה בהתאם – הוצאות הייצור פחתו ועסקים לא רווחיים ננטשו. החקלאים יזמו עסקים וגידולים חדשים והחקלאות שהייתה בקיפאון החלה לצמוח, ומאז חלקה בצמיחת התל"ג הניו-זילנדי קבוע. זאת בעוד שבכל המדינות התעשייתיות, וגם בישראל, חלקה של החקלאות בירידה קבועה.
לפי דו"ח ה-OECD, סבסוד החקלאות בניו-זילנד הוא הנמוך ביותר בין המדינות התעשייתיות: לא יותר מאחוז אחד המוקדש כולו למחקר. ניו-זילנד, אגב, מדורגת בין ארבע המדינות בהן קיים מירב החופש הכלכלי.
מסקנות לישראל
הסבסוד אינו מועיל לחקלאות ולחקלאים אלא מקפיא אותם במצב הקיים, ומונע מהם לחדש ולהסתגל לתנאים המשתנים. גם פגיעתם של מכסי המגן קשה: הם מייקרים את הסחורות לצרכנים, ואינם מועילים לחקלאים. למעשה, יבוא מוצרי מזון פשוטים ממדינות המסבסדות את הייצור, יהווה תרומה של משלמי המסים באותן ארצות לצרכן הישראלי.
היציאה מהמשבר תהיה על-ידי התייעלות, יזמות, חדשנות, ייצור תשומות חכמות לחקלאות העולמית, ייצור ידע חקלאי, תיירות חקלאית, סחר בינלאומי במוצרי חקלאות ועוד.
החקלאות אינה שונה מענפי המשק האחרים.
עוד משהו
יש רק שני סוגים של פלסטרים: אלה שלא נדבקים ואלה שלא יורדים.
שלום יהודה, אני מוכרח לציין שהופתעתי לראות כתבה שמדברת בשבחה של החקלאות הניו זילנדית מאחר והמחירים פה יקרים לכל הדעות.
אולי אין סובסידיות מהממשלה אבל ללא ספק יש פה מקרה חמור של מכסי מגן ומכסות ייצור. יהיו אלה אשר יצדיקו זאת שהרי ענף החקלאות הינו ענף כלכלי רב חשיבות במדינה, אבל בפועל אזרחי המדינה נאלצים לקנות מוצרי חקלאות במחירים מופקעים בזמן שאפשר היה לייבא ממקום אחר קצת יותר בזול. בתחום החקלאות ניו זילנד לא בדיוק צריכה להיות מושא להערצה.
יהודה, למרות שחלק קטן ממה שכתבת נכון, התעלמת מיותר מדי גורמים. במיוחד בטור שמתפרסם באתר כמו זה הייתי מצפה לבדיקה יותר מעמיקה. גם אם שמים רגע בצד את העניין הפוליטי, ההשוואה לניו זילנד מגוחכת כשהמשאב היקר והחשוב ביותר פה בחקלאות, שמהווה את מרבית התשומות, נמצא תחת בקרה ומכסה. היתכנות "מנגנון שוק" נתונה להחלטת פקידים המגבילים על ידי אותה מכסה את גובה היצור. כשיתחיל לרדת גשם יהיה אפשר לבטל את הסובסידיה…
לחקלאות עדיין ישנה מטרה נוספת מלבד שירות הצרכנים ו/או הספקת מחירים זולים ככל הניתן. בארץ ישראל היא אמורה גם לשמש מזווה יצרני לעת חירום. מדינה שנמצאת במצב מלחמה תמידי אינה יכולה להסתמך רק על ייבוא.
אין לי רצון להיכנס כרגע לכל הדיון שעולה מהכתבה. מהצד הכלכלי יתכן שאתה צודק. גם אחרי מה שאומר בטוח שיש מה לשפר מבחינה כלכלית, אבל החיסרון בכתבה שלך הוא דווקא ההתייחסות הכלכלית בלבד.
חקלאות היא גם אחיזה בקרקע- אחיזה רחבה כפי ששום יישוב לא יכול להחזיק. את זה יודע כל בדואי וכל פלסטינאי שנטע לפני שנה מטע זיתים או חרש לראשונה את הקרקע ואח"כ רץ לטעון שהקרקע היתה שלו מדורי דורות וכל בדואי שהולך לקבל עכשיו הרבה פיצויים וקרקע נוספת בזכות זה שבנה לעצמו בית לא חוקי ותפס פלש לקרקע שאינה שלו- עובדות קובעים באחיזה בשטח ולא על נייר וגם לא על ידי משטרה או פקחים שבאים לבקר מדי פעם.
אני אכליל בצורה גסה, אבל לעומתם יושבים להם חבורה של בורגנים ישראלים ששכחו שלא מספיק שיש לך עיר, צריך גם עורף, פריפריה ואחיזה אמיתית בקרקע של מדינה שקצת יותר גדולה מה"פוליס" של ת"א. חלקאות היא חלק מהותי באחיזה הזו. מי שישכח את זה שלא יתפלא שאח"כ הוא מתרוצץ אחרי הבניה הלא חוקית של כל מיני ושבקלות מוסרים חלקי ארץ- כי על אדמת טרשים אין מי שילחם ואין מי שאכפת לו ואין מי שיפנה לדרוש שהחוק יכובד בה. הכלל הזה כל כך פשוט שהוא נכון מראשית התיישבות הקבע האנושית לפני 10,000 שנים ועד היום. משום מה כמה פוסט מודרניסטיים חושבים שהם יותר חכמים מזה.
איפה בדיוק מסבסדים חקלאות בישראל? באירופה וארה"ב כן אבל בישראל? מחיר החיטה מסובסד? השמן? העגבניות? היין?
ישנם מכסי מגן כדי להגן על תוצרת מקומית. כמו בכל העולם. אגב בישראל מכסי המגן הם מהנמוכים בעולם. בברזיל,אוסטרליה, ארגנטינה, ארה"ב, ניו זילנד והאיחוד האירופי הם גבוהים הרבה יותר. מכסי מגן של מאות אחוזים נהוגים בברזיל על כל מוצר שמיןצר במדינה גם אם הוא ברמה מאוד נמוכה. למשל יין ושמן זית. אותו הדבר בארה"ב בכל הקשור לייבוא דבש למשל. יש הבדל עצום בין סבסוד תוצרת ובין מכסי מגן ואי אפשר לקשור בין השניים