מי ינקה כשתעוף, או איזה עתיד בדיוק

אם מכשיר ביתי כבד נופל בחצר מלאה אנשים, מישהו ייפגע? • מה המטען האינטלקטואלי המשותף של עדי קול, פנינה תמנו-שטה, שי פירון, יעקב פרי, רות קלדרון ויעל גרמן? • למה השמאל משתמש בדוגמאות מסמרות שיער כדי להמחיש נקודות פוליטיות? • מה בין לידה ומוות, קפיטליזם וסוציאליזם? • אלון מזרחי עונה על כל השאלות שניתן להעלות על הדעת ועוד רבות נוספות •

כמו מכונת כביסה שנשמטת והולכת מאחיזתו של אחד, פועל הובלות שאביו היה עיתונאי ברוסיה ומפריז בהערכת כוחו, ולא זאת אלא שהוא מפליג בהפרזה זו תוך שהוא מנסה להעלות מכונת כביסה מעבר למעקה של קומת פנטהאוז בבניין של שש קומות ועוד אחת שנתווספה במשך השנים, עם צמיחת המעמד הבינוני. ולמרות הורידים התופחים על מצחו ואגלי הזיעה הנוטפים ממנו הוא איננו מצליח במשימתו, ומכונת הכביסה לבסוף נשמעת אל הצו הקדמון של כוח הכבידה, עוזבת את ידיו ומתחילה לעשות את דרכה אל רחבת הכניסה לבניין, תוך שהיא אוספת בדרכה מכל הבא ליד: חבלי כביסה, עציצים, מדחסים של מזגנים (וכולי).

לא אומר כאן מיהו אותו פועל הובלות בן לעיתונאי מגלות מזרח אירופה, אולם ארמוז בהחלט שבניין המגורים הנעים למדי הוא החברה הישראלית ושמכונת הכביסה העושה את דרכה שבע קומות אל הקרקע לקראת פיצוץ מרשים ביופיו האומנותי, לקול בריחת שכנים אל הבתים וצעקות "זוזו משם!” היא מפלגת יש עתיד. אותה מפלגה אשר הביאה אל חיינו (בהתאם לשמה הנשמע כאילו הוא אומר משהו אך לחלוטין לא מבטא דבר בעל משמעות) אסופה של נפגעי-אקדמיה שממבט ראשון נראים כאילו הם עשויים להיות בני אדם אך מייד כשהם פוצחים בדיבור אתה מבין שמדובר ביצירי כלאיים בין אנשים תקניים-לשעבר לדיסק קשיח מלא ברעיונות שמישהו אסף לקומדיה גדולה על שלטון.

דוגמאות? קשה להתרכז רק בכמה מצד אחד, ומצד שני אם נרצה להציג את כל ההתבטאויות הביזאריות של חברי הכנסת של הסיעה הזמן יכלה והמה לא יכלו. אשתדל להביא למען הקורא מדגם מספק דיו לסייע בהבנה של התופעה אך לא גדול עד כדי לגרום חשק להמתת חסד עצמונית.

ביו"ר י. לפיד דנים מספיק ואין צורך להתעכב עליו. אבל יש לנו את יעל גרמן התמהונית שהספיקה, בין התבטאות הזויה אחת לחברתה, לרצות לתת ביטוח רפואי נרחב למסתננים, להנפיק ולבטל איסור על מבצעים במזון לתינוקות, להעליב רופאים עולים מבריה"מ ולמנות את עצמה לראשות וועדה שאמורה לייעץ לה עצמה. חבר הכנסת המולטי–מליונר וארכי–בכיר יקב פרי טען שהוא מעמד ביניים. חבר הכנסת יואל רזבוזוב סידר לספורטאים אולימפיים ג'ובים בחברת חשמל שיאפשרו לה להיות לארג'ית על חשבון הציבור הישראלי, תוך צ'פחות שמנמנות של חברי 12 הוועדים השונים של חברת חשמל אחד לשני. חברת הכנסת רות קלדרון דרשה חדר איפור בכנסת ולהוציא מחג החנוכה את הלאומן הקיצוני יהודה המכבי. חברת הכנסת פנינה תמנו–שטה ביימה סצינה שבה מסרבים לקחת ממנה דם בגזענות למרות שהכללים לתרומת דם ידועים לה היטב ואינם קשורים כלל וכלל למוצא: יוצאי אתיופה שנולדו בארץ למשל יכולים לתרום.חברת הכנסת יפעת קריב שואלת מדוע הסטודנטיות בהר הצופים לא מנהלות הידברות עם המטרידים שלהן. חברת הכנסת עדי קול "מושעית מפעילות פרלמנטרית" על ידי יו"ר הסיעה שלה.

וישנו המאור הגדול שי פירון, הזכאי לכל הפחות לפיסקה משל עצמו, מכיוון שהוא המייצג המושלם של התופעה המגונה יש עתיד. ומיהו זה שי פירון? עסקן חינוך מדרג בינוני, מהסוג שדואג שבערך על שמו בוויקיפדיה יהיה כתוב שהוא קיבל את השם הייחודי שי בגלל שאמו אהבה את ש"י עגנון (מחבר שורות אלה נקרא על שם העץ הטוב ביותר ביער).

רק השבוע נתבשרנו ששי פירון התרגש מכתב האשמה ששרבטה תלמידה במקום תשובה במבחן עד כדי כך שלא פחות ולא יותר פרסם לה בתגובה פמפלט נרגש משל עצמו. הוא כתב לה, בין השאר

כי תלמידי ישראל, ביחוד אלה שלא יודעים איך עונים על שאלה במבחן, צריכים לדעת שהלמידה תעבור שינוי ותהפוך ללמידה אחרת, לא כמו הלמידה הקודמת, שהייתה למידה שאיננה למידה כמו הלמידה שתהיה אחרי השינוי הגדול של הלמידה.

מעבר לעובדה ששי פירון הוא ככל הנראה אדם שלא יהיה מסוגל לבטא אמירת בעלת משמעות אפילו תחת איומי אקדח, הרעיונות האלה של שינוי ומהפך ורפורמה ותמורה ומטמורפוזה הם אבני הריחיים הכבדות ביותר על צוואר התלמידים שלא מסוגלים להבין – ובצדק רב – מה רוצים המורים שלהם עם כל ההצהרות המופשטות האלה, או מתי כבר מישהו ילמד אותם משהו קונקרטי על העולם. מכתב גלוי לתלמידי ישראל: זה לא יקרה בקדנציה של שי פירון. בקדנציה של שי פירון יתפרסמו תלמידים שמשרבטים שטויות במבחנים, אבל מי שמתכוננים ולומדים בחריצות ומקבלים ציונים גבוהים לעולם לא יקבלו חשיפה עיתונאית. הם שייכים ללמידה הישנה.

מלבד חוסר ניסיון בולט וחוסר כישורים בולט לא פחות יש שני מאפיינים להתנהלות של חברי יש עתיד, המבטאים עקרונות ששותפים להם המעמדות הפוליטיים ברוב הדמוקרטיות המערביות בעשורים האחרונים, עקרונות שהופכים את המעמדות הפוליטיים עצמם לנלעגים בעיניי אזרחי המדינות, ואת המדינות עצמן למוכות קיפאון ושיתוק.

העיקרון הראשון של הפוליטיקאי המודרני הוא: הממשלה היא מכשיר שבאמצעותו ניתן (וצריך) לגאול את האנושות. ממשלה היא לא כלי שנועד לשרת את העם, אלא העם הוא כלי למימוש התפיסות הנעלות של הפוליטיקאי רב–המעוף. כך התהפך ההיגיון הדמוקרטי על ראשו, וזו אחת הסיבות העיקריות לניכור שבין אזרחים לממשלותיהם ברוב הגדול של דמוקרטיות העולם. למה שאלך להצביע בבחירות אם הן נועדו להפוך אנשים כמו שי פירון ורות קלדרון למלאים יותר בעצמם? הם מלאים מספיק, תודה. הרהורים כאלה משותפים לרבים מאיתנו.

העיקרון הנלוז השני של הפוליטיקאי המודרני, בוגר התאחדות הסטודנטים או תנועת הנוער או המדרשה למחשבה פוליטית הוא מהפיכה עכשיו. נאמנים לתפיסתם את עצמם כגואלי אנושות–בכח, הפוליטיקאים המודרניים אינם מעוניינים בדברים כמו בירור סוגיות ומחלוקות עמוק ויסודי, יצירת שיתופי פעולה משמעותיים, חוצי מחנות, הם בזים להבנה שבני אדם הם לא מכשירים שמכבים ומדליקים ומעדכנים בלחיצת כפתור אלא יישויות תבוניות ואוטונומיות ששינויים באורח חייהם חייבים להיעשות בזהירות ובשום–שכל, באיטיות, מתוך כבוד גדול לחירותם ועצמאותם.

את תמנו–שטה, רות קלדרון ושי פירון (ואחרים מסוגם) כל זה לא מעניין. הם כאן ללמד את האנושות דבר חדש ומפעים שהיא לא יודעת, והם יעשו את זה עכשיו. אם צריך לביים סצינות נביים, ואם צריך להגיד משהו פרובוקטיבי על מסורת יהודית נגיד. הרי יש להם כוח לחוקק, ולך לא. אלוהים (או ראש המפלגה, או היחצ”ן הפוליטי חלק–הלשון) בוודאי הועיד אותם למשהו גדול.

וכך הוחלפה התבונה הפוליטית של פעם, של הפקידים האפורים, המנוסים, הזהירים, בהתלהבות של מתבגרים עם יותר מידי אהבה (רגישה) לעצמם והרבה פחות מידי היכרות עם העולם האמיתי, ועוד פחות מזה כבוד לאדם – לא זה שהם מדמיינים שצריך להיות, אלא זה שכבר ישנו. זה שיהיה גם אחרי שתעלוליהם יישכחו לתמיד.

מכונת הכביסה הנשמטת בסופו של דבר תגיע לקרקע ותתנפץ ברעש גדול; מפלגת יש עתיד תסייםאת דרכה כמו קדימה והתנועה בדיוק. המוביל הבלתי מוכשר יחזור לעבודה משרדית שמתאימה לו יותר. נותר רק לקוות שאף אחד לא באמת ייפגע בתאונה הזאת, ושיש עתיד לא תהרוס לתמיד את הסיכוי לקבל נבחרי ציבור שמחשבתם מהירה מלשונם ואישיותם מעוצבת מספיק כדי להוליד מחשבות מועילות.

מה נסגר עם דיבורי השואה

חבר שאל אותי השבוע "מה הקטע הזה של השמאל עם דיבורי שואה? למה הם עושים את זה? הרי הם יודעים שזה לא באמת דומה?”.

בשאלה הזאת ראוי להרחיב במאמר נפרד כי היא נוגעת במהות של הויכוח הפוליטי בזמננו, אבל אומר כך, בקיצור: השמאל לא מנהל מלחמה על רעיונות לכשעצמם, אלא על נורמטיביות. אם אני מציג אותך כתומך שואה אני לא צריך להתווכח עם מה שאתה אומר, כי אתה פסול כבן שיח, פסול כאדם. לכן כשמתווכחים על פליטים שמאלני לא יטען שזה בסדר לאזרח אותם פה, אלא שאי–חיבוקך אותם מלמד שאתה היטלריסט. בויכוח על יהודה ושומרון הוא לא יטען שהם באמת שייכים לאומה הערבית, אלא שאי רצונך להיפרד מהם מסמל שאתה כובש ופשיסט. ובויכוח על כלכלה הוא לא יטען שסוציאליזם באמת טוב ומתאים לאדם ולחברה המודרנית, אלא שאתה נגד סוציאליזם כי אתה רוצה לראות עניים זרוקים ברחובות.

המטרה בכל אלה היא לנצח בויכוח על ידי מניעתו. האסטרטגיה היא לצייר את מי שלא מסכים עם רעיונות השמאל כרע ואכזר. כאדם שמקומו לא יכירנו בחברה מתורבתת. לא כבר פלוגתא לגיטימי, אלא כאוייב האנושות. בימי התהילה של הקומוניזם דיסידנטים, אנשים שלא צייתו לאיזה כלל לא נודע, נשפטו כאויביי המהפיכה. התובעים במשפטים האלה לא התאמצו להוכיח שהנאשם עבר את העבירה, מה שהיה מחייב דיון ענייני, אלא השקיעו מאמצים רטוריים עילאיים בתיאור נוראותה של העבירה וחולניותה. אתה לא עמדת במכסת הייצור במפעל הנעליים מכיוון שאתה אוייב המהפיכה, לא בגלל שלא היה חשמל חצי מהחודש. אתה רוצה לגרש את האריתריאים בגלל שאתה פשיסט, לא בגלל שאתה חושש לגורל ילדיך ומדינתך. זמנים שונים, אסטרטגיה דומה.

לא צריך להיבהל מהאינפופים מוגבהי–הטון של השמאל: צריך רק להבין ולזכור שהמטרה היא לנצח על ידי הפחדה והשתקה. על ידי הכתמה מוסרית בלתי ניתנת למירוק. לתחום את הנורמטיביות כך שכל מי שלא מדקלם את המנטרות האידיאולוגיות הנכונות יהיה מחוצה לה.

אסור לפחד ואסור לשתוק. זה בנפשנו.

הגיג מעט יותר פילוסופי, לסיום

אם חושבים על זה, לידה היא הרעיון הכי קפיטליסטי שיש, ומוות הוא הרעיון הכי סוציאליסטי שיש:

בלידה אין שניים שווים; כל אחד והמתנות הייחודיות שקיבל ומה שיבחר לעשות איתן, והיא אקט עליון של יצירה ויוזמה חדשנות. כל יילוד מייצג עולם שלם של אפשרויות.

במוות כולם שווים. לא משנה מי ומה וכמה מוכשר אתה, כשאתה מת אתה מת וזהו, רוצח ההמונים כמו האחות ששירתה בנאמנות חולים במחלקה ארבעים שנה. אין יותר אפשרויות, אין יותר הבחנה. השוויון סופי ומוחלט. שוויון עולמים.

לידה ומוות. קפיטליזם וסוציאליזם.