פרשת בא: נגד רובין הוד

בפרשתנו, רגע לפני יציאת מצרים, לוקחים בני ישראל בהשאלה מהמצרים דברי ערך: "וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וה' נָתַן אֶת-חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת-מִצְרָיִם" (שמות יב לה-לו). לא כתוב שהחזרנו. האם זה מוצדק? האם הגונב מגנב פטור?

פרעה כנראה חשב שלא. גם מצרים בני ימינו עלולים לדרוש את הזהב המושאל, כפי שהתברר בשנת 2003 כשדיקן פקולטה למשפטים במצרים ניסה להגיש תביעה בבית משפט בשוויץ נגד מדינת ישראל והעם היהודי בדרישה שנשיב להם את הזהב בתוספת ריבית דריבית שנצברה במשך שלושת אלפים שנה. לפני שידפקו בדלת כמה שוויצרים מנומסים מהוצאה-לפועל סניף ציריך, כדאי אפוא שנכין כתב הגנה.

ראשית, ניתן להסתמך על דבריהם של פרשנים ימי בינימיים שמסבירים שבמקרה הזה, על רקע עשרת המכות והנסים הגלוים שהתרחשו, המצרים לא השאילו את הזהב אלא נתנו אותו במתנה וזאת משמעות הפועל ש.א.ל בפרשתנו.

שנית, אפשר להטיל דופי במשעבדים האכזרים שלא נתנו לנו פיצויי פיטורין כפי שהתורה מחייבת להעניק לעבד עם שחרורו: "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם.  הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ  אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן-לוֹ.  וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם." (דברים טו יג-טו)

אפשרות שלישית היא לצטט את דברי גביהא בן פסיסא, חכם ארצישראלי שניסה להדוף תביעה דומה שהוגשה בפני המלך אלכסנדר מוקדון על ידי נציגים מצרים בני אותה תקופה: "אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? – אמרו לו: מן התורה. – אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה. שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" – תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא, ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! – אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה". (סנהדרין צא עמוד א)

הצדקות ותירוצים לא חסרים, אז מדוע לא סיכמו הפרשנים את טיעוני ההגנה במילים "הגונב מגנב פטור"? משום שהציטוט הזה הוא לא רק חלקי אלא גם שגוי. כך בגמרא: "אין הגונב אחרי הגנב משלם תשלומי כפל" (בבא קמא ז). מה שפטור ממנו הגונב מגנב הוא לא מהשבת הגניבה, אלא מתשלום הקנס (כפל) המוטל על הגנב הרגיל. 

נראה אם כן שאפילו במקרים של אי צדק קיצוני, התורה לא מתירה לאזרח פרטי לעשות דין לעצמו ולגנוב ממי שלדעתו פגע בו ועשק אותו. אם היה קם רובין הוד יהודי ויוצא לשדוד את העשירים על מנת לתת לעניים, הוא היה בצרות, כי קשה להצדיק מעשים כאלה על פי המסורת היהודית. הוצאת ממון מידיו של משעבד מרושע יכולה להתבצע רק באמצעות בית דין או בהוראה ישירה מלמעלה, כפי שמתרחש בפרשתנו. אם כן, בפעם הבאה שמעסיק לא ישלם את המשכורת בזמן, מוטב לגשת לסמכות המשפטית הקרובה למקום מגוריך. הבירוקרטיה אמנם אטית, אבל זה עדיף מאשר לשלם ריבית על חוב בן שלושת אלפים שנה.