רמז עתיק למקדש שלמה בעמק האלה

חורבת קיאפה, שנחפרה לאחרונה בעמק האלה וחשפה ממצאים מתקופת דוד המלך, לא מפסיקה להפתיע • הפעם, בניגוד לאסכולות היסטוריות חדשות המפקפקות באמינות התנ"ך, חשף פרופ' גרפינקל פריט אבן מיוחד, שמרמז על קיומו של מקדש יהודי עתיק ומפואר בתקופת שלמה, כמתואר בספר מלכים • הפריט, אגב, מקדים בפיתוחי האבן שלו את אלו של היוונים בכ-400 שנה

יוסף גרפינקל ומדלן מומצוגלו; המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

המקרא מתאר לנו בפרוטרוט תהליך בנייה של ארמון ומקדש מפוארים, על-ידי שלמה המלך בירושלים (ספר מלכים א" פרקים ו-ט). תיאורי הבנייה הללו זכו להערכות שונות במחקר, שניתן לקטלג אותן לארבע תפיסות שונות:

א. הנתונים אמינים, עוד מימי שלמה המלך, והסופר המקראי השתמש בחומר מארכיון המקדש או הארמון.

ב. התיאור אמין, כולו או חלקו, אבל נכתב מאות שנים לאחר ימי שלמה המלך.

ג. המקרא מתאר את בית המקדש השני, שנבנה על-ידי עולי בבל וזרובבל בשלהי המאה ה-6 לפסה"נ, ולא את מקדש שלמה.

ד. התיאור ספרותי, דמיוני, אידיאולוגי, וכלל אינו משקף מבנה של ממש.

לאחרונה נחשפה בחפירות חורבת קיאפה, שליד עמק האלה, עיר מבוצרת מימי דוד המלך. במהלך החפירות באתר נמצא בחדר פולחני פריט אבן בדמות מבנה; למבנה גולפה חזית מפוארת, שבה מסותתים מספר מרכיבים ארכיטקטוניים המאפיינים בנייה מלכותית של תקופת הברזל. הפתח בפריט מעוטר במסגרות מקבילות של מזוזות ומשקופים, בשני הצדדים ומעל הפתח. סידור זה יוצר מסגרות מלבניות, אחת בתוך השנייה, בדגם החוזר על עצמו שלוש פעמים. כל מסגרת בולטת כלפי חוץ יותר מקודמתה, ובכך מדגישה את הפתח (ראו בתצלום המצורף).

פתחים דומים נתגלו, למשל, בחזית מקדש בטורקיה, בקברים מלכותיים בקפריסין, ובתיאורים אמנותיים. קרוב לגג המבנה מחורבת קיאפה, עוצבה שורה של שבעה מלבנים בולטים כלפי חוץ: ארבעה מלבנים כאלו השתמרו בשלמותם, ושלוש צלקות מעידות על קיומם של שבע קבוצות בסך הכל. כל מלבן כזה מחורץ בקווים אנכיים, היוצרים שלוש בליטות קטנות. המלבנים הללו מסמנים ללא ספק את קורות העץ שתמכו בגג המבנה.

עיטור כזה מוכר היטב בארכיטקטורה הקלאסית של מקדשים יווניים, שם הוא נקרא "טריגליף". דגם המקדש מחורבת קיאפה מקדים את המקדשים היווניים בכ-400 שנה.

הממצא מחורבת קיאפה מאפשר הבנה טובה של שלושה ביטויים טכניים אודות ארמון שלמה ובית המקדש, שמשמעותם המקורית אבדה במשך הדורות: צלעות, שקפים ומחזה.

הטקסט המקראי עבר אמנם עריכה והעתקה מחודשת מדור לדור, ולכן ניתן לפקפק באמינותו ההיסטורית ולהציע את ארבע האפשרויות שהוצגו בהקדמה; אך הממצא הארכאולוגי לעומת זאת הוא נתון אובייקטיבי שלא עבר עריכה כזו או אחרת, והוא עדות נאמנה אודות סגנון הבנייה ביהודה בתקופתו. הממצא מחורבת קיאפה קרוב בזמן וקרוב גיאוגרפית למבנים שהמקרא מייחס לשלמה המלך, ולפיכך מעיד שבנייה מלכותית האופיינית לתקופת הברזל הייתה נהוגה ביהודה כבר בתחילת המאה ה-10 לפנה"ס.

בפרק השביעי בספר מלכים א' מופיע תיאור בית המלך שלמה, שאגף אחד בו מכונה "בית יער הלבנון". התיאור אינו ברור בהיבטים שונים, וישנם מונחים טכניים שמפרשי המקרא לדורותיהם התקשו בהבנתם. נהרות של דיו נשפכו בניסיון להבין את הכתוב, שאף זכה למחמאה המפוקפקת שהוא "הטקסט המשובש ביותר בכל המקרא". אנו נתרכז בשלושה ביטויים מתוך כלל תיאור ארמון שלמה.

המקרא מתאר שהיו למבנה ארבעה טורי עמודים, וכי הגג מעליהם היה ספון בארז "עַל-הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר עַל-הָעַמּוּדִים, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה–חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר". בהמשך מתואר: "וּשְׁקֻפִים שְׁלֹשָׁה טוּרִים וּמֶחֱזָה אֶל-מֶחֱזָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְכָל-הַפְּתָחִים וְהַמְּזוּזוֹת רְבֻעִים שָׁקֶף וּמוּל מֶחֱזָה אֶל-מֶחֱזָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים".

אנו מציעים שהביטוי "צלעות" מתייחס לקורות עץ. כך מסתבר שהיו בגג הארמון 45 קורות עץ שהיו מאורגנות ב-15 קבוצות. מכאן שבכל קבוצה היו שלוש קורות, בדיוק כמו בדגם המבנה מחורבת קיאפה, וכמו בטריגליפים המוכרים בארכיטקטורה קלאסית.

אנו מציעים שהתיאור: ""וּשְׁקֻפִים שְׁלֹשָׁה טוּרִים וּמֶחֱזָה אֶל-מֶחֱזָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים" מתייחס לפתח המבנה. את הביטוי "שְׁקֻפִים" יש להבין כמשקופים. יש לציין שהבנת המונח כמשקוף מופיעה גם בתרגום המקרא ליוונית, ובפירושו של רש"י. צורה זאת של המילה "משקוף" מופיעה גם בכתובת החקוקה על משקוף בבית הכנסת בברעם, שם נאמר: "…יוסה הלוי בן לוי עשה השקוף הזה".

אנו מציעים שהביטוי "מֶחֱזָה" הוא טעות סופר שחיברה שתי אותיות: זין + וו, וכך התקבלה האות חית. על טעות סופר דומה לזאת כבר עמדו חז"ל, ככתוב במסכת שבת: "נתכוון לכתוב חי"ת וכתב שני זיינ"ין". אם נחזור למילה "מֶחֱזָה" ונפרק את האות חית למרכיבים המקוריים, נקרא כאן את המילה "מזוזה". המשפט כולו הופך אם כן להיות: ומשקופים בשלושה טורים ומזוזה אל מזוזה שלוש פעמים. כך מתקבל תיאור ברור של פתח מפואר, המעוטר בשלוש מסגרות נסוגות: שלוש מזוזות בצד אחד, שלוש מזוזות בצד שני ושלושה משקופים מלמעלה.

בית המקדש של שלמה

כעת, נעבור לבית המקדש המתואר בפרק השישי ובחלקים גדולים של הפרק השביעי של ספר מלכים א'.

מבית המקדש הראשון לא נשאר ולו גם שריד ארכאולוגי אחד, שכן הר הבית עבר תהפוכות רבות במהלך השנים: הרס בית המקדש הראשון על-ידי הבבלים, בנייה מחדש של בית המקדש השני על-ידי שבי ציון, בניית בית מקדש חדש בידי הורדוס, בניית מקדש פגאני בעיר הרומית איליה קפיטולינה, ולבסוף בניית כיפת הסלע על-ידי המוסלמים. לפיכך, הארכאולוגיה אינה יכולה לסייע כאן באופן ישיר. אולם, דגם המבנה מחורבת קיאפה עוזר להבין כמה ביטויים טכניים: צלעות, וכן מזוזה רביעית ומזוזה חמישית.

על-פי המסורת המקראית, בית המקדש כלל שלושה חדרים, שהיו מסודרים אחד מאחורי השני, ושמותיהם: אולם (לחלק הקדמי), היכל (לחלק האמצעי), ודביר (קודש הקודשים בחלק הכי פנימי). בחזית המבנה, לפני האולם, עמדו שני עמודים שנקראו יכין ובועז. על הפתח שבין האולם וההיכל כותב המקרא: "וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי שמן מאת רבעית" (מלכים א' ו, 33). על הפתח שבין ההיכל והדביר נאמר: "ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן האיל מזוזות חמשית" (מלכים א' ו, 31).

אנו מציעים שהמונחים "רבעית" ו"חמשית" מתייחס למספר המסגרות סביב הפתח. כך מתקיימת היררכיה של פתחים: בכניסה לארמון שלמה היו שלוש מסגרות נסוגות סביב הפתח, בכניסה למקדש היו ארבע מסגרות נסוגות, ובכניסה לקודש הקודשים חמש מסגרות נסוגות.

בתיאור המקדש מופיע גם המונח "ויעש צלעות סביב". כאן התיאור קצר ואינו מפרט במה מדובר. אנו מציעים, על סמך מודל האבן מחורבת קיאפה ותיאור ארמון שלמה, שמדובר בקורות גג המאורגנות שלוש יחד. חיזוק לטענה זאת נמצא בדברי הנביא יחזקאל, המתאר צלעות במבנה של מקדש: "והצלעות צלע אל צלע שלוש". כלומר, הצלעות מסודרות בקבוצות של שלוש, ומכאן שמדובר בארגון דמוי טריגליפים. חוקרים לא יכלו לפענח את הטקסט הזה עד היום, שכן לא עלה על הדעת שכבר בתקופה זאת היה קיים סידור קורות עץ בקבוצות של שלוש, בדגם דמוי טריגליפים.

הבעיה העיקרית של היסטוריונים העוסקים בעת העתיקה, הוא מיעוט הנתונים שהשתמרו עד ימינו. אם נוצר המצב הנדיר שבו דפוס מסוים מוזכר בשני מקורות שונים, הרי הדבר מעיד שמדובר בתופעה של ממש. דגם המקדש מחורבת קיאפה מעיד כי סגנון הבנייה המלכותי של תקופת הברזל היה מוכר ביהודה כבר בתחילת המאה ה-10 לפסה"נ. במקביל, המסורת המקראית מדברת על בנייה מלכותית בדיוק באותו פרק זמן, ומזכירה פתחים המעוטרים במסגרות נסוגות וארגון קורות גג בקבוצות של שלוש. מרגע זה, שוב לא ניתן לטעון שהמסורות המקראיות אודות פעולות הבנייה של ארמון ומקדש שלמה הן תיאורים מאוחרים ואנכרוניסטיים החסרים כל בסיס היסטורי.

חורבת קיאפה מספקת, לראשונה, מידע חוץ מקראי המעיד שהמסורת המקראית אודות ארמון שלמה ובית המקדש מתארת בנייה מלכותית, שאכן הייתה קיימת בתקופה האמורה.