עוברים ללמידה משמעותית; חוזרים לבורות

שר החינוך הכריז ש"ישראל עולה כיתה ללמידה משמעותית", והשיק קמפיין פרסומי המבשר לאזרחי ישראל על רפורמה חדשה במערכת החינוך שתעביר את התלמידים ל"למידה משמעותית". קראתם נכון, עוד רפורמה. האם סוף סוף שבים ילדינו מבית-הספר עם אור בעיניים והמון חכמה? אם לא, אל דאגה; הילדים שלכם בסדר. הרפורמה מתוכננת רק לשנת הלימודים הבאה. השר שי פירון החליט "לרוץ ולספר לחבר'ה" עוד לפני שהיא התחילה.

ומה מתוכנן לילדינו? בנאום נעים ומלא חזון קונן שר החינוך על כך שבית-הספר אינו מכין את התלמידים לעולם החדש ושכיום הלמידה מתמקדת בשינון. השר החדש רוצה למידה שתהיה רלוונטית לעולמו של הלומד, תכיל שיח משמעותי בין מורה לתלמיד, שתעודד חשיבה יצירתית, שתשפיע על אורחות חייו של הבוגר, שתעודד אותו ללקיחת אחריות ולפעולה אקטיבית לשינוי החברה.

הסברים ארוכים ומלומדים אודות הרפורמה המתוכננת, ניתן למצוא באתר משרד החינוך, אך למי שאין זמן לקרוא את כל החומר, סוכמה הרפורמה בשתי טבלאות הממחישות את השינוי שירגיש המורה, שיפסיק להיות "מקור הידע" ויהפוך ל"מנחה", ה"מכוון את התלמיד אל מקורות הידע":

על-פי הטבלה לעיל התלמיד ייקח חלק בלמידה מסוג חדש, "פעילה ואינטראקטיבית, על פי ענין, בחירה וסגנון אישי, תתרחש גם במוזיאונים, ארכיונים ואתרים היסטוריים ותתרחש בכל מקום ובכל זמן". אך כלל לא ברור מה ילמדו במסגרת החוויה הרב-החושית הצפויה החל משנה"ל תשע"ה; אך על מה נלין? מהפכה גורפת ו"משמעותית" כזו, לא יכולה להקפיד על פרטים קטנים, כמו הגהה ("למידה פורנטלית") או פירוט מי ולמה חושבים שהבעיה העיקרית בחינוך היום היא שהתלמידים "משננים" יותר מדי פרקי תנ"ך ותרגילים מלוח-הכפל.

את העתיד, אגב, לא צריך לדמיין. הוא מומחש באתר משרד החינוך דרך חוויה ויזואלית "משמעותית", קרי, תמונה של מורה בכיתה בבית-ספר יסודי. לא ברור היכן צולמה התמונה הזאת? מיהי המורה הצעירה והחיננית? האם היא מלמדת בבית-ספר ממלכתי-דתי? אולי במגזר הבדואי? פתרון החידה בהמשך.

 המומחים סקפטיים

ד"ר צבי צמרת, איש חינוך ותיק, מנכ"ל יד בן צבי ויו"ר המזכירות הפדגוגית לשעבר, מביע הערכה כנה לרצון להביא ללמידה משמעותית, אך מטיל ספק ביכולת לבצע מהפך במערכת גדולה כל כך: "האם יתכן שעד היום לא היתה למידה משמעותית ופתאום מחר בבוקר תהיה?", הוא תוהה. אמנם, חלק ממרכיבי הרפורמה עשויים להועיל, אך הניסיונות לאחד חלק מהמקצועות נתפסת בעיניו כזלזול במקצוע. "האם יתכן שכל ההיסטוריה היהודית מימי בית-ראשון ועד היום, וכל ההיסטוריה של העולם כולו, יקבלו משקל שווה למקצוע האזרחות?" מלבד זאת, לדעתו המרכיב החשוב ביותר בלמידה המשמעותית נזנח: "לא ניתן להגיע ללמידה משמעותית כשלרוב המקצועות מוקדשות לא יותר משעתיים שבועיות".

לדברי צמרת, המתבונן בעיניים מנוסות ומעשיות, גם רעיון עבודות הגמר אינו ריאלי: "מי יבדוק את עבודות התלמידים?", הוא שואל, "במקרים רבים, מורה לתנ"ך או היסטוריה מלמד כרגע 12 כיתות. יהיה לו קשה לבדוק עבודות של תלמידים רבים כל כך, ובלתי-אפשרי ללוות כל תלמיד ולהנחות אותו בכדי שהעבודה אכן תהיה בעלת ערך לימודי".

כשנשאל מה חסר בתכנית, מנדב צמרת המלצה: "יש כרגע למעלה מ-150 מקצועות שונים לבגרות, ביניהם משפטים וקרימינולוגיה, שלא צריך ללמד בבית-הספר, וכן בישול וקוסמטיקה שלא ברור מדוע בכלל קיימת בהם בחינה". לדבריו, אם השר רוצה להתמקד בלמידה משמעותית הוא יכול לבטל את הבחינות האלו, ולהתמקד במקצועות מרכזיים יותר.

ד"ר גבי אביטל, שכיהן בעבר כמדען הראשי במשרד החינוך, גם הוא אינו צופה הצלחה לרפורמה החדשה: "'למידה משמעותית' היא בסך הכל סיסמה שלא תועיל לתלמידים", הוא אומר. לדבריו, מקורה של רפורמה זו בקרב גורמים באקדמיה המנותקים מן המציאות הפדגוגית. כך "נוצרות תיאוריות שאמנם נשמעות יפה לאוזן האקדמית אבל אין בהן תועלת מעשית". לפי אביטל, "ספרי הלימוד היום נראים כמו סילבוס של תואר ראשון. כל משפט מנותח כאילו סטודנט לתואר שני עושה מחקר בפילולוגיה". על הרצון להקנות לילדים החשיבה מתקדמת, ביקורתית ויצירתית אומר אביטל: "משרד החינוך לוקח גוזל ומנסה לגרום לו לעוף עוד לפני שצמחו לו הנוצות. מורה, עם כל ההכשרה, לא יכול לעשות את זה. אי-אפשר ללמד ילד משהו כזה. זה להקדים את המאוחר. והם עושים את זה בכל התחומים".

רפורמות מסוג זה כבר נחלו כשלונות חרוצים בעבר: "המציאו את שיטת הבדידים ואנשים לא ידעו חשבון; המציאו את שיטת "השפה כמכלול" ואנשים לא ידעו לקרוא. לפני עשר שנים אסרו על ילדים להשתמש באצבעות כשהם עושים חישובים, רעיון שכשל טוטאלית". לדעתו למהלך תהיה משמעות אחת: "התוצאות לא יהיו מספקות, אז יביאו תגבורים, דבר שיצריך עוד כסף".

משפילים את המורים

מירה, מורה בתיכון בפתח-תקוה, הודתה שהיא כלל לא מבינה מה כוללת הרפורמה ומה הולך להשתנות בשנה הבאה. היא ניסתה להבין, שאלה את חבריה בחדר-המורים ואפילו התקשרה למשרד החינוך. אך נכון לעכשיו, "עוד לא פגשתי אדם שיודע מה משמעות המלים 'למידה משמעותית' או תומך בזה", היא אומרת. לדבריה, עבודת גמר במקום בחינה נשמע כמו רעיון מצוין, אבל לא ניתן להנחות תלמיד ולבדוק עבודות בלי לקבל את התקציב ואת כח האדם הנחוצים. תרגיל בימוי או משחק תפקידים במקום בחינת בגרות נשמע כמו דבר חביב ביותר, אבל לא ברור מה הקשר שלו לבית-הספר.

למירה ברור כי המורים לא מתכוננים ליישם את הרפורמה בשנה הבאה, פשוט משום שאיש בסביבה אינו יודע מה הוא אמור לעשות. לדבריה, יפה מצדו של השר פירון שהוא עונה לאנשים בפייסבוק הפרטי שלו ומשתדל להיראות מחובר וזמין, אבל מבחינת ציבור המורים הוא נתפס כ"אחד השרים המנותקים ביותר שכיהנו כאן בשנים האחרונות".

אבי דסקל, מורה ותיק לאזרחות מודאג מאוד מהמסר שהרפורמה משדרת לתלמידים: "הבעיה העיקרית זה שהפכו את המורים ללא-רלוונטיים. המסר הוא: כולם מבינים בחינוך, כולם יודעים חינוך, ורק המורים שעושים בשטח עשייה יומיומית לא מבינים. השר פירון הכריז שהחומרים לא רלוונטים וששיטות הלימוד לא רלוונטיות. אם כך, גם המורה לא רלונטי אז שיצא מהכיתה. איך אתה אמור לעמוד מול תלמידים באווירה ציבורית כזו?".

בכל הנוגע לשיטות לימוד, דסקל נשמע כעוס למדי: "זה שהפכו את המילה שינון למילה גסה, זו אחת המכשלות העיקריות. כולם משננים: עורכי-דין משננים, רופאים משננים, עיתונאים משננים, פתאום שינון נהיה מילה גסה, זו הבעיה המרכזית. מספיק עם הנקודה הזאת שהידע זמין בלחיצת כפתור. לא ראיתי ילדים כל היום יושבים על ויקיפדיה וקוראים ערכים בהיסטוריה, מי היה שאול טשרניחובסקי, מי היו חובבי ציון, ומה היתה המחלוקת בין הציונות המדינית והרוחנית. גדל כאן דור לא סקרן שלא מעניין אותו כלום, המכשירים האלה שיש להם ביד ממלאים את כל עולמם. שינון זה דבר טוב ושיעור פרונטלי זה דבר טוב".

בעיני דסקל, המחשבה שהוספת עבודות ומטלות תשפר את הלמידה גם היא מנותקת. "כבר היום יש במערכת מטלות ביצוע, יש עבודות בסוציולוגיה ובמקצועות אחרים. לא ראינו שזה שינה כל כך את אופי הלמידה". לדבריו, תיאוריית העבודות היא פתח לצרה: "אנחנו לא יודעים מה זה עבודות באוניברסיטה? יש אתרים מלאים בעבודות ואתה רק מוציא את כרטיס האשראי שלך ומשיג עבודות. המחשבה שזה מה שיהפוך את הלמידה לחווייתית ומשמעותית, נראית לי מופרכת".

דמות ה"אולטרה-למדן מונחה הלייזר האוטונומי"

מי שבכל זאת מעונין להבין מהי התכנית החדשה, מוזמן לעיין במסמך בן 19 עמודים המתאר את התכנית, באתר משרד החינוך. תכנית הפעולה שמה דגש על "יצירת אקלים מערכתי המאפשר ומעודד למידה משמעותית" תוך "למידה מהצלחות והנעת מעגלי שיח מתרחבים", תוך שהיא ממליצה להציג מסרים קוהרנטיים באמצעות "ראיית הלמידה המשמעותית כמנוף להכלה" ו-"הערכה הוליסטית של בתי הספר". המטרה הסופית היא ליצור את דמות הלומד המשמעותי המתוארת ככזה "המחזיק בהשקפת עולם הומניסטית, בעל מוכוונות עצמית … המסוגל לבטא את עצמו באופן יצירתי, בעל מודעות לתהליך הלמידה שלו, יכול ליזום, להגדיר ולתכנן מטרות אישיות וחברתיות ולתרום למימושן … מיומן בשיח במרחב הממשי ובמרחב התקשורתי".

והעיקר: כיצד תבוא לעולם דמות לומד-העל הזו? באמצעות "תהליכי למידה משמעותית המבוססת על גישה … המניחה כי ידע אינו מועבר לאדם, אלא נבנה בתודעתו באופן ייחודי בעזרת דפוסים המצויים בתודעה".

ידע, אם כן, אינו מגיע מהמורה. התלמיד יוצר או מוצא את הידע בכוחות עצמו, באמצעות דפוסי תודעה באופן ייחודי, ולכן אין צורך להסביר למורים על מה מדובר. לא עברנו את שלב הפטפטת הקולוסאלית הזו כבר בצה"ל בזמן מלחמת לבנון השנייה, שאין מאחוריה כלום מלבד מסך עשן של בורות וקשקשת פסאודו-אקדמית, שעכשיו צריכים גם ילדינו להשתבלל ולתכלל ולהתפלפקץ ולהיתפירונס? ביטוי פשוט אחד, שכולנו יודעים, התאים לפטפטת הצבאית דאז, ומתאים לפטפטת המתכללת החינוכית של היום: כישלון ידוע מראש.

בנוגע למורה הצעירה והמאושרת שתמונתה מקשטת את אתר משרד החינוך, התמונה נלקחה מאתר שאטרסטוק, ומופיעה גם באתר האינטרנט של רשת נוצרית בשם פלימות', המפעילה בתי-ספר פרטיים ברחבי העולם ומחנכת ברוח ערכים נוצריים "משמעותיים". מענין לברר איתה, אולי דווקא היא יודעת מה זו למידה משמעותית. את תגובתה, עם זאת, לא הצלחנו עדיין להשיג.