"עסקי אוויר"

הפירמידה של בורוכוב

בראשית המאה העשרים כתב המרקסיסט הציוני הראשון על המשימה של "הפיכת הפירמידה": הפירמידה הנורמאלית באירופה, כתב בר בורוכוב, בנויה בבסיסה מרוב גדול של איכרים, מעליהם מיעוט גדול של פועלים ולמעלה חוד זעיר של בעלי מקצועות חופשיים ועוסקים במסחר. אצל היהודים הפירמידה ניצבת על ראשה, למטה חוד זעיר של איכרים, מעליהם מעט פועלי תעשייה ולמעלה המוני בעלי מקצועות חופשיים, חנוונים וסוחרים. העלייה לארץ ישראל תלווה ב"נורמליזציה": הפיכת הפירמידה והעמדתה על בסיסה.

בורוכוב שנפטר בשנת 1917 בגיל 36, לא היה יכול לחזות את מה שהתרחש במערב במהלך המאה העשרים. עוד בטרם סיימו הציונים את הפיכתה של הפירמידה נעשו האיכרים מרוב מוחלט למיעוט מבוטל. החזון הציוני עבר מחלום הכפר והאיכר לחזון של מעמד הפועלים, פרולטריון, שרירים, תעשייה, פלדה ובטון.

ובשליש האחרון של המאה העשרים חל שינוי נוסף: פועלי התעשייה הפכו גם הם למיעוט והשירותים מקיפים את הרוב ההולך וגדל של המשק והעובדים. עכשיו צריכה "הפירמידה" של בורוכוב להשלים סיבוב של 360 מעלות.

השינויים נמשכים בקצב גובר והולך ובמאה העשרים ואחת מקומם ומחירם של הייצור ושל מוצרי התעשייה יורד והם הופכים ל"קומודיטיס" הנסחרים בבורסה, בעוד שהמוצר העיקרי הוא אינפורמציה חסרת משקל ונפח.

כמעט הכול אינפורמציה

המוצרים של תעשיית ההי-טק המובילה את כלכלת ישראל, הם חסרי משקל ומופצים בעולם דרך האינטרנט. עתה, הכסף, הספרים, השרטוט, המוסיקה והמשחקים נישאים על ביטים מגנטים; המדיה המגנטית מחליפה את הנייר, את הצלולויד של הצילום והסרטים ואת הויניל של התקליטים. גם הרפואה והרפואה המונעת עוברות, יותר ויותר מטיפול באורגניזם לרפואה גנומית שחוקרת, מזהה, מטפלת ומתערבת באינפורמציה הגנטית.

בשל כך, נעשו ההמצאה, היוזמה, התכנון המסחר, המכירות, השיווק, המימון והייעוצים לסוגיהם למרכיב העיקרי בכלכלה.

גם המוצר התעשייתי עשוי כמעט כולו מ"עסקי אוויר" של ייזום, חדשנות, פטנט, תכנון, עיצוב, מימון, ניהול, שיווק, פרסום וסחר בין לאומי. ואילו היצור עצמו מתבצע באופן אוטומטי, או על ידי עובדים זולים במזרח הרחוק.

באופן דומה משתנה גם שוק העבודה ואפילו הצבא: העסקים כבר אינם מחפשים את בעלי הידע הממושמעים. כעת מבוקשים יזמים וחדשנים מקוריים ופרועים היודעים ליצר ידע; ואילו הצבאות עברו מגוף של המוני חיילים שהפעילו רובים, חרבות וכידונים, לגוף ממוכן המבוסס על טנקים ומטוסים וכעת את מקומן של אוגדות השריון תופשים עשרות אלפי "לחמי הסייבר" ליד המחשבים.

קשה להסתגל

לחברה שלמה קשה מאוד לעבור שינוי תרבותי כה גדול, שינוי שמאיים גם על אינטרסים כלכליים, חברתיים ושלטוניים. כך, הצבא מתקשה לפרק אוגדות שריון שעבר זמנן; המדינה מקיימת באופן מלאכותי תעשיות וענפי חקלאות אנכרוניסטים באמצעות סובסידיות ומכסים ואילו בתי הספר והאוניברסיטאות מכשירים כוח אדם לחברה וכלכלה שכבר אינן קיימות.

האתוס הציוני סובל גם הוא מקשיי הסתגלות, ועדיין חולם על ארובות המפעלים, מכוניות מתוצרת הארץ, תעשיית פלדה ישראלית ופועלי בניין עבריים. ובעוד שהתרבות הפופולרית מתייחסת בחשדנות לעסקי מסחר ופיננסים שהרווח מהם נחשב כמעט לגנבה, ישנה התפעלות לאומית מסטף ורטהיימר ("האיש ליד המכונה") שתרגם הצלחה תעשייתית לאידאולוגיה מיושנת. כך מטיף ורטהיימר נגד "עסקי אוויר" ובעד בתי ספר מקצועיים ו"מייסטרים" (אומנים) של עיבוד שבבי נוסח גרמניה של פעם.

השינוי מורגש היטב על ידי חברות גדולות כמו 'טבע' הבינה מאוחר מידי שהעתיד אינו שייך לחברת ענק גנרית המייצרת מיליארדי תרופות מיושנות שפג התוקף על הפטנט שלהן. העתיד, הרווחיות, וההתאמה ל"ראש" היהודי שייכים להמצאות המקוריות, לביוכימיה, ולבניין המקורי של מולקולות שידבירו מחלות, כדוגמת הקופקסון שהומצא במכון ויצמן, קיבל ב1996 את אישור הFDA ומכניס מאז מיליארדי דולרים מידי שנה. בקרוב יפוג הפטנט וגם הקופקסון יהפוך לתרופה גנרית ולרווחי פחות.

למרות כל זאת מתברר שהעולם הגלובלי של האינפורמציה מתאים להפליא לאופי היהודי. כלכלת האינפורמציה מציבה את ישראל, "מדינת הסטארטאפ", באחד המקומות הראשונים בעולם. נוער יהודי מוכשר מוצא את מקומו בישראל, ויש להניח כי הבנקאות והסחר הבין-לאומי יהיו בעתיד צינור חשוב לשילוב הצפוי של החרדים בכלכלה ובעבודה.

עוד משהו

הקיבוצים ראו את מטרתם בהפיכת מיטב הנוער היהודי בעולם ובארץ לאיכרים ולאסונם הצליחו במשימה…