בג"ץ מבעיר את המדינה

בהחלטה הדרמטית שפרסם בג"ץ בשבוע שעבר, "הורו" לממשלה שמונה מתוך תשעת השופטים שדנו בתיק להפסיק לאלתר את העברות הכספים לישיבות החרדיות. פירותיה של ההחלטה הבשילו מהר מהמצופה, בדמות ניידת משטרה שרופה והתפרעויות של חרדים בכל הארץ.

אין זו הפעם הראשונה שבג"ץ פולש לזירה הפוליטית העדינה, בה המחוקק צריך להשיג הסכמות שבריריות, ליצור קואליציות ולהתפשר. מאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק, בג"ץ מתערב בנושאים ציבוריים מובהקים, החל בשלל סוגיות בטחוניות וצבאיות וכלה בנושאים כגיור ומיהו יהודי. רק בחודשים האחרונים היינו עדים לפסילתו של חוק המסתננים, לקביעה תקדימית בנושא הורות חד-מינית, וכעת גם לצו שהוציא בית המשפט לרשות המבצעת; נושאים ממין זה מופקדים, בתורת הפרדת הרשויות, תחת סמכותם של הנושאים באחריות, קרי, הכנסת והממשלה, אך מאז אהרן ברק סבור בית-המשפט העליון כי החקיקה והצו הממשלתי הם רק המלצה המונחת לפתחו.

המהלך האחרון של בג"ץ מספק לנו הזדמנות חשובה לבחינת ההשלכות הקשות של האקטיביזם השיפוטי. חברת-הכנסת איילת שקד מ'הבית היהודי', יו"ר הוועדה המיוחדת לשוויון בנטל, תיארה בראיון ל'מידה' את נזקי פסק-הדין של בג"ץ:

כיו"ר הוועדה שמטפלת בנושא גיוס החרדים, איך את מתייחסת לצו הזה של בג"ץ?

זה מעשה חמור מאוד. התהליך הזה הוא כל-כך נפיץ, והוא מצריך הסכמות עדינות ופשרות מורכבות. הם לקחו גפרור והדליקו מדורה, סתם ללא סיבה. הרי ביום שני כבר הודעתי שההצבעות בוועדה יסתיימו בסוף החודש, ובמליאה בחודש מרץ. זו ממש חבלה בעבודה של הכנסת, הם הציתו תבערה ציבורית על משהו לא הכרחי.

האם להערכתך הסיפור הזה הולך לפגוע בהישגים שצברתם עד כה?

ברור. למעשה הוא כבר פגע וגרם לנזק. הכל היה נורא עדין והתבשל לאט, ניסינו לגבש משהו שגם מקובל על החרדים, ועכשיו זה הדליק את הציבור החרדי והוציא אותם לרחובות. תחבו אצבע בעיניהם, באופן מיותר לחלוטין.

האם החרדים היו שותפים למהלך בכנסת?

בוודאי. הם היו חברים קבועים ומאוד דומיננטיים. העסק נפגע עכשיו בלא כל תכלית. היה אפשר להתאזר בסבלנות עוד מספר שבועות.

גורם להקצנת הרחוב החרדי

למרות הכעס שהתפתח בשנה האחרונה בין החרדים והציבור הדתי-לאומי, יו"ר מפלגת יהדות התורה, ח"כ מנחם אליעזר מוזס, מצטרף במפתיע לדבריה של שקד, בביקורתו על בג"ץ ובעניין ההבנות שהושגו עם החרדים:

"בכל הנוגע לדת ומדינה, בג"ץ שולח את ידיו הארוכות לכיוון הכנסת" אומר מוזס. "הנושא של הפרדת הרשויות לא נוגע לו, הכל שפיט. כמו שהוא ביטל את חוק טל, כך הוא לא ישלים עם החוק החדש אם הוא לא יהיה מספיק דוקרני כנגד הציבור החרדי. מה שהוא עשה השבוע עולה על כל מה שתיארתי לעצמי".

האם הפסיקה הזו פגעה בהבנות כלשהן שהושגו בוועדה, אם בכלל היו כאלה?

היו ויש כל הזמן הבנות ופשרות. עובדה, בגלל הרצון המשותף להגיע להבנות העניין כבר שבעה חודשים בדיונים. הוועדה לא באה וסגרה תיק-תק את הסוגיה, ישבו בכובד ראש על מנת להגיע להסכמות. זה משחק לידיים של לפיד, הבג"ץ הזה הרס את כל הפשרות שהושגו.

כיצד משפיעה פסיקה שכזו על הציבור החרדי? 

ברור שבג"ץ מזיק וגורם להקצנה בציבור שלנו, בכיוונים שכבר לא הכרנו אותם מאז המלחמות נגד גיוס בנות לפני קרוב ל-60 שנה. זה התחיל בבג"ץ עמנואל, שהוציא לרחובות מאתיים אלף איש, ואני חושש שזו רק ההתחלה.

האם אתם תצטרפו למאמץ לתחום את גבולות המעורבות של בית-המשפט העליון ברשויות האחרות?

איזו שאלה, אנחנו בוודאי נהיה חלק מקואליציה כזו, אלא שמדובר במשימה קשה מאוד: יו"ר הכנסת לשעבר ריבלין ושר המשפטים לשעבר נאמן כבר ניסו זאת, ובייחוד פרופ' דניאל פרידמן ניסה בכל כוחו לצמצם את בג"ץ למקומו הטבעי בהתאם לרעיון הפרדת הרשויות; זה לא הצליח. זה פוטר, זה תפרו לו תיק וכן הלאה. הכוח של ברק ויורשיו, הרעיון ש"הכל שפיט" והאקטיביזם השיפוטי גוברים על כל לוגיקה.

גם סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה מתנגד

גם מי שאיננו חובב גדול של מענקים לבחורי-ישיבות במימונו הנדיב של משלם המסים, צריך לחבב הרבה פחות – ומסיבות עקרוניות הרבה יותר – מציאות שבה דרג פקידותי בכיר אך בלתי-נבחר כבג"ץ, קובע לדרג הפוליטי כיצד להתנהל. ואכן, באופן מפתיע, המהלך הבוטה של בג"ץ הצליח להרגיז אפילו את פרופסור ידידיה שטרן, סגן נשיא 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', חסיד גדול של האקטיביזם השיפוטי ומתומכי הגדרת הדמוקרטיה כמשטר של זכויות אדם המפוקחות על-ידי בית המשפט.

פרופסור שטרן, אתה ידוע כמי שתומך נחרצות באקטיביזם השיפוטי. האם אין בכך פגיעה בתורת הפרדת הרשויות?

הפרדת רשויות היא הכרחית, אבל בסופו של דבר מישהו צריך להיות בעל המילה האחרונה. מי אני רוצה שיהיה בעל המילה הזו? שישמור על הזכויות שלי כמיעוט דתי? אם יש לי אפשרות להפקיד את הכוח בידי הכנסת, 120 איש, או בית משפט עליון, 15 איש, שהשכלתם וכו' היא כזאת וכזאת, אז אני חושב שבית המשפט הוא מקום להגנה על זכויות של מיעוטים. הכנסת צריכה להכריע בשאלות לאומיות. במדינה ליברלית החינוך של השופטים הוא חינוך לזכויות אדם, ולכן הם מתאימים יותר למשימה מאשר אלו שעוסקים בפוליטיקה.

ובכל זאת יצאת נגד פסיקת בג"ץ האחרונה.

מצד אחד, אני מבין את המוטיבציה של בג"ץ לנסות לקדם את ההכרעה בכנסת בנושא השוויון בנטל. הרי כרגע, על פניו, אמור לחול החוק הרגיל על הצעירים החרדים, אבל בפועל הם לא מתגייסים. מצד שני, והוא הרבה יותר חזק לטעמי מהצד הראשון, אנחנו יודעים שבשבוע הבא מגיע רגע ההצבעה בוועדת שקד, שעוסקת בהכנת החוק. אז אני חושב שניתן היה לכבד את המהלך שלהם, ולא להתערב בו. אני חושש גם שפסיקת בג"ץ עלולה לעורר מתחים מיותרים עם החרדים. הולכים לחקיקה, למה לבית-המשפט להתעסק בזה כרגע?

נקודה שנייה, יותר חשובה, נוגעת להפרדת רשויות. האם זה המקום של בית-המשפט לדחוק בכנסת לקבל החלטה? הכנסת הרי איננה מתעלמת מהנושא, יושבת ועדה קואליציונית ודנה בסיפור הזה כבר חודשים וברצינות. אז לא ברור לי שהמקום של בית-המשפט הוא להיות המדרבן הלאומי של הליך קבלת ההחלטות בפוליטיקה, שגם ככה הוא כרגע מתבצע. זוהי אפוא שאלה של הפרדת רשויות, שהיא יותר עקרונית. אני בעד ביקורת שיפוטית, אך אני סבור שצריך להשתמש בה בצורה עדינה ובמשורה. שתהיה נשק נדיר ולא יומיומי.

לדברים מצטרף, ביתר-שאת, פרופסור אברהם דיסקין, מומחה בעל שם עולמי למדע המדינה.

"אני אישית בעד ביקורת שיפוטית, אבל לא באופן שבג"ץ מתנהל בו", אומר דיסקין, "אצלנו כל הסכרים נפרצו, ויש פגיעה חמורה מאוד בשלטון החוק, כי אנשים לא יודעים מה העקרונות. מה כן ומה לא". לדבריו, "אם להשתמש בלשון שבית המשפט משתמש בה: אז חלק גדול מהפסיקות שלהם, והשימוש בכללים שהם המציאו לעצמם, הוא לא מידתי באורח קיצוני והוא בלתי סביר בעליל".

מה הם עקרונות המנחים של ביקורת שיפוטית לפי דעתך? מה כן ומה לא?

מה שקובע הוא החוק החרוט – מה שכתוב בחוק זה הדבר העליון. כך, בג"ץ יכול להתערב רק במקרים קיצוניים ביותר. לא כאשר יש שאלה של "מידתיות" או "סבירות", אלא רק כאשר יש פגיעה קיצונית בצדק או חוסר מידתיות בלתי סביר בעליל. אבל בג"ץ אצלנו מתערב כאשר דבר נראה לו לא מידתי. זה מספיק לו. חשוב מאוד להקפיד בעניין ההיררכיה של החוקים, ומי שקובע את ההיררכיה הזו – איזה חוק עדיף על איזה חוק, מה פוסל את מה – הוא רק המחוקק. לעומת זאת במקרה שלנו, בית המשפט קבע את ההיררכיה של החוקים.

מה שקורה אצלנו בפועל זו פגיעה בהפרדת הרשויות הקלאסית שהדמוקרטיה גדלה עליה.

אני אומר לך יותר מזה. מה שקורה זה שבית המשפט הפך את עצמו לרשות מחוקקת עליונה, ולרשות מבצעת עליונה. אין תקדים לדבר הזה. בנוסף לזה, הוא גם בוחר את חבריו בדרך כלל. יש כאן גוף שבוחר את עצמו, וכל הסמכויות מרוכזות בידיו. אני מאוד קיצוני בעניין הזה, למרות שאני בעד ביקורת שיפוטית. אבל שתהיה רצינית ומבוססת על כללים ברורים. לא על הגרלות.

ובינתיים בפלנטה המשפטית: מה אמרו היועץ, ויועציו של היועץ

מדוע כל זה קורה? כיוון שהמשפטנים התנתקו מכל היבט שאיננו משפטי. הכל שפיט והכל בגי"ץ, ומלוא כל הארץ משפט; בעוד שחברי הכנסת מחוברים לשטח ומרגישים היטב את דופק החיים, מעניין להציץ לתוך היכל השיש של בית המשפט, לדיון שהתנהל בטרם הגשת צו הביניים. ובכן, מסתבר שבין השאר טרדה את מנוחתם של משפטנינו בעיה חמורה: בדיון טרחני במיוחד, שקשה להאמין שיתקיים אי-פעם באיזושהי פלנטה בקוסמוס, התחבטו טובי המוחות האם שר הביטחון – שחושינו הקמאיים אומרים שכל נושא הביטחון נמצא תחת אחריותו – רשאי להורות על אי-גיוס תלמידי ישיבות בלא להיוועץ ביועץ המשפטי לממשלה, ירום הודו. ראו כמה הם משקיעים ומעמיקים חקר בשאלה מה אמרו היועץ, ויועצי היועץ, בסוגיה הזו:

השופט מלצר: "היועץ קבע את אשר קבע, ובין היתר החליט כי נכון להיום חוק שירות הביטחון הוא מחייב";

השופט ג'ובראן: "במקום לפרש את היועץ, מדוע לא לבקש מכתב עדכני להיום מפיו? עו"ד בריקסמן (נציגת המדינה): אני לא יודעת אם היועץ עצמו ראה. אולי יועציו ראו" …;

השופט ג'ובראן: "זו שאלה כבדת משקל, והיועץ הוא זה שחייב להחליט ולא יועציו".

אם כן, לפנינו פינג-פונג פנימי בין שופטי בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה, בתיווכם של ארגוני שמאל למיניהם. מי חסר בדיון? בעל הסמכות הלגיטימי היחיד בסיפור: הרשות המחוקקת. אין כנסת ואין ממשלה, יש רק החלטות של משפטנים. העצוב מכל הוא שגם נשיא בית-המשפט העליון גרוניס נסחף זה מכבר לזרועות האקטיביזם השיפוטי. מי שהיה ההבטחה הגדולה לצמצומו של בג"ץ חזרה לממדיו הראויים התבסם גם הוא מהכוח והשררה, והוא מוביל כעת את אחד מבתי-המשפט האקטיביסטיים ביותר שהיו במדינת ישראל.