הכוח משחית, ובג"ץ הולך ומדרדר. במקום המודל המערבי של הפרדת הרשויות, הגיעה מדינת ישראל למציאות שבה כל הסמכויות מרוכזות בידי שופטי העליון
שני יהודים נתפסו בגינתו של הפריץ, גונבים מיבוליו של האיש החזק ביותר במחוז. כאשר הביאו אותם השומרים לפניו, פסק הפריץ את עונשם: יבליעו להם בעכוזיהם את מה שליקטו בגניבה מגינתו. בשעה שתחבו לו לאחוריו של היהודי הראשון את האפונים שגנב, החל הלה להתגלגל מצחוק. השומרים, שתהו בקול מה לצחוק זה בשעת כאב כה עזה, נענו על-ידי היהודי המבודח: ידידי גנב קישואים…
נזכרתי בבדיחה החביבה הזו של דרויאנוב, כאשר נתקלתי בתגובותיהם של ימנים רבים למשמע הצו שהוציא בשבוע שעבר בג"ץ, שעליו הרחבנו כאן במידה, האוסר על ממשלת ישראל להעביר כספים לישיבות החרדיות. אלו אותם ימנים שרק לפני מספר ימים קבלו על האקטיביזם הדורסני של בג"ץ בשאלת ההכרה בנישואים חד-מיניים; אלו אותם ימנים שרק לפני מספר חודשים קבלו על החלטתו של בג"ץ לבטל את חוק המסתננים; אלו אותם ימנים שקובלים כבר שנים על בג"ץ שתוחב את אפו להחלטותיו של צה"ל ולהחלטותיה של הרשות המבצעת.
והנה פתאום, כאשר הפריץ הנאור של מדינת ישראל מכה גם את ידידם בבטן הרכה שלו, הם מוצאים זמן לצחוק.
איך עובדת דמוקרטיה מתוקנת?
אז רק כדי להיזכר ולהזכיר לידידיי הימנים, שאולי הספיקו לשכוח את נזקיו של בג"ץ, בדמוקרטיה מתוקנת יש שלוש רשויות מרכזיות שמפורדות ביניהן הפרדה חמורה: רשות מחוקקת (כנסת), שהיא החשובה ביותר בהיותה האוטוריטה שקובעת את כללי המשחק, רשות מבצעת (ממשלה), ורשות שופטת. ההפרדה הזו היא תוצר של תהליכים טבעיים שהתחוללו באנגליה, אך את הגיבוש הברור והסופי היא קיבלה אצל הפילוסוף ג'ון לוק וביתר-שאת אצל מונטסקיה, ולאחריהם אצל הוגיה של חוקת ארצות-הברית.
עקרון הפרדת הרשויות נובע מתוך ההבנה שהכוח משחית, ולכן יש לפזרו בין גורמים שונים כדי למנוע מהם לצברו. באופן הזה, מי שמחוקק את החוקים הוא לא מי שמבצע אותם, ומי שמבצע אותם לא שופט על הפרתם. רק דמיינו שהפריץ שלכם גם קובע את הכללים, גם מבצע אותם וגם שופט עליהם. קל להבין שהחירות לא באמת תאריך במצב כזה, שכן הכוח הביצועי שנתון בידיו יעודד אותו לחוקק ולשפוט בהתאם לאינטרסים שלו.
אם להשתמש בלשונו של לוק במסכת השנייה על הממשל המדיני:
החוק הראשון והיסודי הנקבע בכל קהילה, הריהו הקמת הרשות המחוקקת … כוח שלטון מחוקק זה אינו רק כוח השלטון העליון בתוך הקהילה, אלא קדוש הוא ובלתי ניתן לשינויים … שום צו שיינתן על-ידי מישהו אחר, תהא מה שתהא צורתו…, אי-אפשר שיהיה לו תוקף וחיוב של חוק, כל זמן שאין לו אישור מאותה הרשות המחוקקת שהציבור בחר בה ומינה אותה.
וכמו דיבר לוק על ימינו אלה. ועוד אחד:
מאחר שהאדם לוקה בנטיה לתפוש בידו את כוח השלטון, אפשר שיהיה זה פיתוי גדול מדי אם אותם האנשים שיש בידם הכוח לחוקק חוקים, יינתן בידם גם הכוח להוציאם אל הפועל. שהרי באורח זה… יתאימו את החוק… לתועלתם הפרטית.
לוק אמנם לא דיבר על הרשות השופטת, אך זאת משום שלדעתו זו כלל לא צריכה להיות רשות נפרדת. למרבה הצער, חששו של לוק התגשם בבג"ץ הישראלי. הרשות השופטת איננה רק שופטת, אלא גם מחוקקת וגם מבצעת (מוציאה צו לשר בכיר בממשלה). בשום מדינה מערבית מתוקנת לא תמצאו התנהלות כזו. אכן, לגבי שופטינו, הדמוקרטיה מהם והלאה.
לגבש קואליציה לריסונו של בית המשפט העליון
העובדה שכרגע בית המשפט משחק בצד הפוליטי שאולי מתאים לחלק מאיתנו, ואני בתוכם, היא דווקא הזדמנות פז לגבש קואליציה עם המפסידים. זו שעת כושר לומר לחרדים ולכל מי שמוח בקדקדו: ראו, אפילו שבג"ץ כרגע "לטובתנו", הבה נפעל יחד לריסונו שכן כוחו הוא חרב פיפיות; פעם אתם נפגעים ופעם אנחנו.
בואו ונחזור למודל הפרדת הרשויות הקלאסי, במקום להתענג באווילות על העונש שבמקרה הזה ספג מישהו אחר.
הציטוט של לוק שהבאת כאן דוקא האיר לי נקודה אחרת : העובדה שבישראל יש חפיפה בין הממשל לבית הנבחרים…