שלטון עריץ, מחנות כפייה וסחר איברים בסין

לקראת הדיון בשבוע הבא בכנסת אודות סחר האיברים והמשטר בסין, דייויד קילגור, ששימש כסגן שר החוץ הקנדי, במאמר על הנעשה בדיקטטורה הגדולה בעולם • קציר איברים להשתלה, מחנות כפייה ועבדות, הוצאות להורג ללא משפט לצד מעורבות ממשלתית עמוקה בכלכלה, הם רק חלק מחולייו של הענק הצהוב • אך לקילגור חשוב להדגיש: הבעיה היא בשלטון העריץ, לא בעם הסיני

דייויד קילגור: לשעבר תת שר החוץ הקנדי לאסיה-פסיפיק, סגן יו"ר הפרלמנט הקנדי, ויו"ר השדולה הפרלמנטרית הקנדית לשחרור יהדות ברית-המועצות (1984-1986).

הרשו לי לפתוח באומרי שאני רוחש כבוד לעם הסיני. כבוד זה התפתח במהלך מספר ביקורים בארץ ובמפגשים עם אזרחים מקומיים ועם בני התפוצה הסינית העצומה. לא מקרה הוא שכמיליון קנדים, שמקורם בממלכה האמצעית, מהווים את הקהילה התרבותית המשכילה ביותר שלנו.  היה לי הכבוד לייצג רבים מהם בפרלמנט שלנו במשך כמעט 27 שנים.

ברצוני לומר דבר נוסף שדיפלומטים, סינולוגים, עיתונאים ומנהלים עסקיים לעיתים שוכחים: סין היא העמים, התרבויות וההיסטוריה שלה, הרבה מעבר לממשלה שלה שמכהנת ללא בחירות. הביקורת שיש לרבים מאיתנו בתוך ומחוץ לסין מתייחסת לשלטון שבה, אבל לצד זה אנו יודעים גם שהמדיניות הכלכלית של המנהיג העליון דנג, מאפשרת למיליוני משפחות סיניות להתרומם, באמצעות עבודה קשה ואינטליגנציה, מתוך עוני נוראי – מצב שהתקיים ללא שיפור מאז 1949 ועד שדנג, אשר סולק שלוש פעמים – הנהיג רפורמות בכלכלה בתחילה 1978.

הדמוקרטים של העולם, לרבות הממשלות הלאומיות שלנו, מוסדות חברה אזרחית ועסקים, חייבים להתקשר באופן פעיל עם ממשל קסי/לי בבייג'ין, ועם המגוון הרחב ביותר של אזרחים ברחבי סין – למרות הקשיים הנובעים מתוך שלטון של מפלגה אחת, ועל אף ההגבלה של דעות מקוונות בשנה האחרונה. נראה שדמוקרטיה, הנושאת מאפיינים מאוד סיניים, היא קרובה משרבים חושבים. הרי כמה "מומחים" צפו את נפילת הטוטליטריות האירופית ב-1989 או את האביב הערבי שאירע לאחרונה?

אסור שאף אחד בצד הדמוקרטי ישכח כי הערכים שאותם אנו מייצגים הם אוניברסליים, לרבות כבוד לכל, שלטון החוק, דמוקרטיה רב- מפלגתית, אחריות תאגידית והצורך שלאנשים בכל מקום תהיה גישה למשרות טובות וסביבה טבעית טובה.

השפעת מאו

כל דיון בנוגע לממשל בבייג'ין מחייב אותנו, לצערי, לפתוח במאו צה-טונג, שכן מייסד ה-PRC ממשיך להיות הסמל האימתני של מדינת המפלגה. יונג צ'אנג וג'ון הולידיי מסכמים את הביוגרפיה הרחבה שלהם, מאו: הסיפור הבלתי נודע, באומרם:

כיום (2005), הדיוקן והגופה של מאו עדיין שולטים בכיכר טיאננמן בלב הבירה הסינית. המשטר הקומוניסטי הנוכחי מצהיר שהוא יורשו של מאו ומנציח בגבורה את אגדת מאו.

כמעט כל ההיסטוריונים העצמאיים היום, כוללים אותו יחד עם סטלין והיטלר כשלושת רוצחי ההמונים הנוראיים ביותר במאה ה-20.  צ'אנג-הולידיי כתבו: "בסך הכול, הרבה יותר מ-70 מיליון סינים נכחדו תחת שלטון מאו בתקופת שלום".

דיכוי ההתנגדות: גאו ג'י שנג

אחד המנהגים המכעיסים ביותר של מדינת המפלגה, אשר עדיין מתקיים, הוא השימוש הנרחב בכוח לדיכוי קולות הקוראים לכבוד לכל ולשלטון החוק בסין. אחד מאלה הוא גאו ג'י שנג, עורך דין שהיה מועמד לפרס נובל לשלום פעמיים, על-פי מסורת נלסון מנדלה ומהטמה גנדי. לפני עשור, משרד המשפטים הגדיר אותו כאחד מעשרת עורכי הדין המובילים בסין.

אולם, נושאי משרה במפלגה התירו את רסן הזעם שלה כאשר גאו, נוצרי, הגן על אנשי פאלון-גונג. המתקפה החלה בשלילת רישיונו לעסוק במשפטים, לאחר מכן בניסיון התנקשות, מתקפה משטרתית על אשתו ושלילת כל הכנסה מהמשפחה. הדבר החריף כאשר גאו הגיב במסורת הלא-אלימה של גנדי בהשקת שביתות רעב ברחבי המדינה, הקוראות לכבוד לכל הסינים. באחד ממאמריו, גאו תיאר יותר מ-50 ימי עינויים בבית הסוהר. בינואר 2009, אשתו, גנג הי, בתם בת העשרה ובנם בן השש נמלטו מסין והגיעו לארה"ב. הוא נותר בבית הסוהר.

שלטון החוק?

לרבים מחוץ לסין קשה להבין שהמשפטים שם הם הצגת תיאטרון. לעתים קרובות, "השופטים" הפוסקים כלל אינם שומעים ראיות המוגשות "בבתי משפט". עורך הדין הקנדי, קלייב אנסלי, עסק בעריכת דין בשנחאי במשך 13 שנים, בהן טיפל בכ-300 תיקים בבתי הדין הסיניים, לפני ששב לבריטיש קולומביה בשנים האחרונות. הוא מתאר את המציאות של מה שאירע לגאו, זוכה פרס נובל ליו שיאובו, ולרבים אחרים:

קיימת כיום אמרה בין עורכי הדין והשופטים הסיניים, אלו שבאמת מאמינים בשלטון החוק, לפיה "אלה השומעים את המקרה אינם אלה הפוסקים; אלה הפוסקים לא דנו במקרה'…; האמרה הזו, המוכרת בכל החוקים המשפטיים בסין, ממחישה באופן ברור את חוסר התועלת שבניסיון "לסייע לסין לשפר את המערכת המשפטית שלה" על-ידי הכשרת שופטים. לשום דבר ממה שקרה ב"בית המשפט" אין השלכה על "הפסיקה".

מסחר באיברים ופאלון-גונג

ממשל קסי/לי עורך ביזה מתמשכת באיברי פאלון-גונג לצורכי סחר. דוד מטאס ואנוכי מצאנו שבין השנים 2005-2001 בלבד, נמכרו 41,500 איברים של אסירי מצפון מזרם הפאלון-גונג. המסחר המזעזע עודנו נמשך, למרות שישנה תקווה כי התחייבויות חדשות של מליאת המפלגה תובלנה לסיום נטילת איברי אסירים, לרבות אנשי פאלון-גונג, למטרות סחר.

הוצג בפניי מאמר שהתפרסם בעיתון הנורבגי Dagbladet באוקטובר 2006, בעניין בית החולים השבדי הגדול, קרולינסקה, אשר קיים שיתוף פעולה מחקרי עם אוניברסיטאות בייג'ין ופודאן. שיתוף הפעולה כלל איברים מאסירים הנדונים למוות. (מקור המאמר הוא האתר sverigesradi.se). להלן חלק ממנו:

"ידוע לי שמשרד הבריאות הסיני אישרר השנה חוק שאין לבצע פעילויות כאלה בדרך הנוכחית; מספר המקומות לניתוחי השתלה יצטמצם והאיברים לא יימכרו.  כך שהעניין מתקדם בכיוון הנכון", אומר דיקן המחקר בקרולינסקה, יאן קארלסטד דיוק. עוד הוסיף בריאיון כי שיתוף הפעולה יימשך, וכי השבדים ימשיכו להשפיע על הסינים לפעול בכיוון הנכון.

איברי מדינה

בספר שנכתב בשנת 2012, איברי מדינה, מעריך המחבר-חוקר איתן גוטמן, שכ-65,000 אנשי פאלון-גונג נרצחו לצורך האיברים שלהם, בשנים 2008-2000, לאחר שנבחרו מתוך כ-1.2 מיליון הכלואים במערכת עבודות הכפייה בסין. בדומה למחנות שהוקמו בגרמניה של היטלר וברוסיה של סטאלין, שעליהם התבססו המחנות שהקים מאו ברחבי סין בשנות ה-50', די בחתימת המשטרה בלבד כדי לכלוא אדם למשך תקופה של עד 4 שנים. ללא האשמה, ללא עורכי דין, ללא ערעורים. בשנת 2007, דו"ח של הממשל האמריקני העריך כי לפחות מחצית האסירים ב-350 המחנות הללו הם אנשי פאלון-גונג. כך, ממשל לניניסטי וכלכלת "הכול מותר", מאפשרים את המשך הסחר באיברים ברחבי סין. הצהרת האנגז'ו, אשר נחתמה לאחרונה, היא צעד לכיוון טוב יותר, אך רק 40 רופאים חתמו עליה. כך נותרו 129 בתי חולים צבאיים ובתי חולים להשתלות, שאינם מושפעים מההצהרה.

מטאס ואנוכי ביקרנו בכתריסר מדינות כדי לראיין אנשי פאלון-גונג אשר הצליחו לעזוב את המחנות ואת המדינה. הם סיפרו לנו על עבודה בתנאים מחפירים במשך 16 שעות ביום, ללא שכר ועם מעט אוכל, תנאי שינה צפופים ועינויים. האסירים יצרו מגוון מוצרי ייצוא, כגון קישוטים לחג המולד ומקלות אכילה, והכול כקבלני משנה לחברות רב-לאומיות.  דבר זה מהווה, כמובן, חוסר אחריות תאגידי והפרה של כללי WTO, והוא מחייב תגובה אפקטיבית של כל שותפי המסחר של סין. על הממשלות שלנו להחרים ייצוא של מוצרי עבודות כפייה, באמצעות חקיקה שמחייבת את היבואנים בכל מדינה להוכיח שהמוצרים שלהם אינם מיוצרים על-ידי עבדים.

ראיות

ברצוני לעבור בקצרה על חלק מהראיות שהובילו למסקנה שלנו. חוקרים ערכו מספר רב של שיחות טלפון לבתי חולים, מרכזי מעצר ומתקנים אחרים ברחבי סין, בטענה שהם קרובי משפחה של מטופלים הזקוקים להשתלות, ובשאלה אם לבתי החולים יש איברי פאלון-גונג למכירה. השגנו ותמללנו הודאות מוקלטות, לפיהן בתי חולים אכן עושים שימוש באיברי פאלון-גונג ברחבי סין.

גם אנשי פאלון-גונג אשר נעצרו ומאוחר יותר יצאו מסין, העידו כי נערכו עליהם באופן שיטתי בדיקות דם וסריקות איברים בעת המאסר במחנות כפייה ברחבי המדינה. כעת, לא ייתכן שהבדיקות הללו נעשו מתוך דאגה לבריאות שלהם, שכן הם עונו באופן קבוע. אין ספק שהן היו נחוצות לצורך השתלת איברים ובניית בנק "תורמים" חיים. במספר מקרים, בני המשפחה של אנשי פאלון-גונג ראו את הגוויות המושחתות של אהוביהם בין המוות למשרפה. איברים הוצאו מתוכן.

ראיינו גם את אשתו (לשעבר) של מנתח ממחוז סוג'יאטון, בשניאנג סיטי שבליונינג. היא סיפרה לנו שבעלה המנתח הודה שהוא הסיר קרניות של 2,000 אנשי פאלון-גונג, בין השנים 2003-2001, ולאחר מכן הוא סירב להמשיך. המנתח הבהיר לאשתו שאף אחד מהמקורות הללו לא שרד, היות שמנתחים אחרים הסירו איברים חיוניים אחרים וכל הגופות נשרפו.

לבסוף, אין כל הסבר אחר למספר ההשתלות מלבד השימוש באנשי פאלון-גונג. סין היא המדינה השנייה בגודלה בעולם, לאחר ארה"ב, בביצוע השתלות, אולם עד 2010 לא הייתה בסין מערכת תרומה מנפטרים, ואפילו היום – המערכת מניבה תרומות חסרות משמעות סטטיסטית. מקורות התורמים החיים מוגבלים על-פי חוק לקרובי משפחתם, והעמדה הרשמית אינה תומכת בפעולה זו, שכן תורמים חיים סובלים לעתים מסיבוכים רפואיים הנובעים מוויתור על איבר.

מספר האסירים שנידונו למוות והוצאו להורג כדי לספק את נפח ההשתלות בסין, הוא הרבה יותר גדול מהנתונים המוגזמים ביותר על עונשי מוות, בעשרות אלפים. יתרה מכך, בשנים האחרונות נפח עונשי המוות ירד, אולם נפח ההשתלות, מלבד הפסקה קצרה בשנת 2007, נותר בעינו.

מעודד לדעת שבתי דין ספרדיים הוציאו לאחרונה צווי מעצר נגד חמישה פעילי מדינת המפלגה לשעבר, לרבות הנשיא לשעבר ז'יאנג צה-מין, בגין הפרת זכויות אדם בטיבט.  אני מקווה שכל האנשים המעורבים באופן פעיל בסחר באיברים יעמדו יום אחד בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי.

כלכלה

בעל הטור לנושאים בינלאומיים, ג'ונת'ן מנת'ורפ, קבע לפני מספר שנים בעיתון Vancouver Sun כי ניתן לראות בסין וריאציות של תוכנית פונזי:

ממשל מקומי, ללא מערכת מתפקדת להעלאת הכנסות ממס – ו… מלאה בשחיתות…, מוכרת קרקע לפיתוח כדי לגייס מזומנים… (קודם היא נפטרת (מהחקלאים) המתקיימים מהקרקע)… והיות ומדובר בסין… לעירייה הסמכות להורות לבנקים להלוות לחברת הפיתוח את הכסף למכירה. כך הממשל המקומי מקבל את המזומנים שלו, החברות העירוניות זוכות לבנות קומפלקס דיור או תעשייה ספקולטיבי, והכול נראה טוב.

זמן קצר לאחר שמנת'ורפ כתב את דבריו, הופיעה ב-Financial Times כתבה על האופן שבו דירות חוף יוקרתיות נבנות במחיר של 70,000 יואן (11,000$) למ"ר – כמעט כפליים מההכנסה השנתית של התושב הממוצע. מימון של דירת 150 מ"ר כזו, יצרוך כל גרוש מהכנסותיו של דייר טיפוסי במשך 350 שנה.

הי קינגליאן, סופר וכלכלן, כתב כי בסין:

ליותר מ-100 מיליון חקלאים אין היום אדמה. עשרות מיליונים המתגוררים בערים מובטלים…; קיימות ארבע דרישות בסיסיות כדי שחברה תוכל לקיים את עצמה: המערכת האקולוגית…; המערכת המוסרית…; זכויות חיים בסיסיות…; (ו)מערכת פוליטית ששומרת על פעילות נורמלית בחברה.  נכון לעכשיו, כל שנשאר הוא דיקטטורה פוליטית.

דו"ח בעניין הקפיטליזם במדינה הסינית, בגיליון Economist מה-21 בינואר 2012, העלה שתי נקודות עיקריות:

הקפיטליזם של המדינה ממזג עמו את כוח הממשל, באמצעות מנגנונים דוגמת רישום חברות ממשלתיות בבורסות בינלאומיות לניירות ערך; מדינת המפלגה הסינית היא בעלת המניות הגדולה ביותר ב-150 החברות הגדולות ביותר במדינה, והיא מנהלת אלפי אחרות. למנהלים של כ-50 חברות מובילות יש "מכונה אדומה" על השולחן, המספקת קשר ישיר לפיקוד של המפלגה. היא מנהלת גם תאים רבים בחברות רבות מהמגזר הפרטי. Transparency International מדרגת את סין במקום ה-75 במדד השחיתות הנתפס לשנת 2011.

ה-Economist מצטט בנק מרכזי בסין, שהעריך כי בין אמצע שנות ה-90 ועד ל-2008, כ-18,000-16,000 פקידים ומנהלים בחברות סיניות ממשלתיות "הרוויחו סך של 123 מיליארד דולר (כשישה מיליון כל אחד)". בסיכום, נאמר כי "על-ידי המרת חברות לגופים ממשלתיים, הקפיטליזם של המדינה בו-זמנית מרכז את הכוח ומשחית אותו".

ראש הממשלה לשעבר, וון ג'יאו באו, אמר לפני יותר משנה כי:

הרפורמה בסין הגיעה לשלב קריטי.  בהיעדר הצלחה ברפורמה במבנה הפוליטי, לא נוכל ליישם באופן מלא רפורמה במבנה הכלכלי. ההתקדמות שהשגנו… עלולה ללכת לאיבוד. בעיות חדשות שצצו בחברה הסינית אינן ניתנות לפיתרון עקרוני, ועלולה להתרחש טרגדיה היסטורית נוספת בדמות המהפכה התרבותית.

העם הסיני רוצה את מה שכולנו רוצים – כבוד לכל, חינוך, בטיחות וביטחון, משרות טובות, שלטון החוק, ממשל דמוקרטי ואחראי וסביבה טבעית ברת-קיימא. אם מדינות העולם ידרשו מהמפלגה להפסיק את ההפרות השיטתיות והבוטות של זכויות האדם בבית, בעיקר ביחס לאנשי פאלון-גונג, ובחו"ל, ולהתייחס לשותפי המסחר שלה באופן שקוף והוגן, הרי שהמאה החדשה יכולה להביא עמה הרמוניה וקוהרנטיות עבור סין ועבור העולם. הצעד הראשון לכיוון יותר טוב הוא קץ לגזל האיברים עכשיו.

____________________________________

מר קילגור ינאם במסגרת כינוס ה'שדולה הליברלית' באולם ירושלים בכנסת, ביום שני ה-17.02 (12:00-10:00).
פרטים והרשמה במייל
talbabic@netvision.net.il