מאז ומתמיד טעו הדמוגרפים בהערכת המגמות בקרב האוכלוסייה הערבית והיהודית בארץ ישראל.
אקסטרפולציה
אקסטרפולציה היא עוד אחת מהשיטות לחיזוי העתיד, כמו השיטות של כדור הבדולח, הפרופסורים לעתידנות, הרב רנטגן, הרב פינטו, שרותי המודיעין, הפרשנים, הקוראות בקפה, האסטרולוגים, הנומרולוגים, יועצי ההשקעות והאידיאולוגים.
האקסטרפולציה היא יצירת נקודות נוספות מחוץ לתחום סופי של נקודות ידועות, על ידי לקיחת הערכים הידועים יצירת קו בניהם והמשכתו לעתיד, אל מחוץ לתחום הידוע.
הטעות של הציונים
מרבים לגנות את ראשוני הציונות על האמירה המיוחסת לישראל זנגוויל: "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ". על הקביעה הזו חזרו גם בן-גוריון ובן צבי בספרם שמכתב בראשית המאה העשרים.
המקור להנחה הציונית הייתה האקסטרפולציה. בסוף המאה ה 19 היו בארץ ישראל בין מאה למאתיים אלף ערבים שמספרם כמעט ולא גדל במשך מאות שנים. הפלחים והבדואים חיו בעוני נורא, היו מוכי קדחת ודיזנטריה, מרבית הילודים נפטרו בילדותם והריבוי היה אפסי. המועמדים העיקריים לעליה היו המוני היהודים במזרח אירופה שהתאפיינו במשפחות גדולות מאוד ובריבוי גבוה ביותר. בעזרת אקסטרפולציה של נתוני ההווה והעבר ניתן היה להסיק שבמדינה היהודית שתוקם בעתיד לא יהיה מיעוט ערבי משמעותי.
הדינאמיקה הדמוגרפית
הדמוגרפים מבחינים בשלושה שלבים בריבוי האנושי. במשך עשרות אלפי שנים מספר הלידות לאישה היה גדול ביותר, אולם תמותת הילדים וגם תמותת הבוגרים היו כה גבוהות עד שמספר בני האדם כמעט ולא עלה. לפני תחילת החקלאות, כעשרת אלפי שנים לפני הספירה, היו בעולם רק קרוב למיליון בני אדם. בעשרת אלפי שנים עד השנה הראשונה לספירה גדלה אוכלוסיית העולם ב170 מיליוני אנשים בלבד.
בשלב השני מתרחשת הצמיחה הדמוגרפית "הדוהרת" בצורה מעריכית. הנשים עדיין יולדות מגיל צעיר, למעלה משש לידות לאישה, אבל שיפור רמת החיים, הסניטציה, הדיור והרפואה מקטינים את התמותה. כך נוספו לעולם במאה העשרים בלבד, עוד 4.5 מיליארדי בני אדם!
בשלב השלישי רמת החיים ממשיכה לעלות, מרבית האוכלוסייה עוברת מהכפר לעיר, הנשים רוכשות השכלה ומקצוע ויוצאות לעבודה, גיל הנישואים עולה, מספר הלידות פוחת, והריבוי יורד וכמעט נעצר.
בראשית המאה העשרים הערבים היו בתקופה הראשונה וכמעט לא התרבו, בעוד שהיהודים היו בתקופה השנייה וב"ריבוי דוהר". אז נוצרה האמירה, שכל כך אינה מובנת היום: "ארץ ללא עם".
במהלך המאה העשרים עברו היהודים לתקופה השלישית (ריבוי נמוך) והערבים זזו מהתקופה הראשונה לשנייה ("ריבוי דוהר"). המצב החדש הביא לבהלה ולאקסטרפולציות חדשות שחזו רוב ערבי עד סוף המאה.
בזמן שהאקסטרפולציה הראתה שתוך שנים ספורות יהיה רוב ערבי בארץ ישראל המערבית, שוב היתלה המציאות בסטטיסטיקאים. הערבים עברו מהכפר לעיר, הנשים יצאו ללמוד ולעבוד, גיל החתונה והלידה התאחר, מספר הלידות לאישה ירד ל 2.91 (אצל היהודים 3.04) והחברה הערבית עברה במהירות לתקופה השלישית של עצירת הריבוי. היום הריבוי הטבעי באוכלוסיה הערבית בישראל נמוך במקצת מהריבוי אצל היהודים.
אז מה יהיה?
האם תמשך ירידת הריבוי אצל הערבים? האם תמשך העלייה הבלתי מוסברת בילודה אצל היהודים החילונים? כמה יהודים יעלו וכמה ירדו? מה יהיה המצב הכלכלי והחברתי בצרפת, ארגנטינה וארצות הברית? כמה מערביי מזרח ירושלים והגדה המערבית יסופחו לישראל ומה יהיה בעזה?
איש אינו יודע את התשובות לשאלות אלה המתייחסות לעתיד.
מומלץ לא להיעזר באקסטרפולציה ולא להחליף אי ודאות מבנית בוודאות מלאכותית.
עוד משהו
"סטטיסטיקה": אם תענה את הנתונים, הם יודו בכל המסקנות המבוקשות.
