הארגון המיליטנטי שם לו למטרה למרר את חיי האזרח הקטן. האם יצליח אסף וול לנצח את מפלצת הבירוקרטיה?
מעטים יודעים כי שלמה מור יוסף, שמעלליו בראשות ביה"ח הדסה מי ישורם, עומד גם בראש ארגון מחתרתי מיליטנטי. מדובר בארגון הביטוח הצבאי-הלאומי בא"י, ארגון רדיקלי ששם לעצמו למטרה למרר את חיי האזרח הישראלי העצמאי.
האמצעי העיקרי לשם השלטת טרור על הצמיתים הישראלים, הוא הנייר הלבן. מדי יום מקבל העצמאי כמויות נייר בנפחים שלא יאומנו. למעשה, עם רישומו של האזרח כעצמאי, מחובר מוביל ארצי בקוטר של 68 צול מסניף הבט"ל אל תיבת הדואר שלו ומתחיל בהזרמת אלפי ממ"ק של נייר ליממה.
בוודאי תוהה הקורא מדוע שם לו הבט"ל למטרה את בירוא יערות הגשם ודחיפה כה עזה לתעשיית הנייר המקומית. ובכן כפי שנכתב בפתיחה, מדובר בהטלת מרות על האזרח לבל יעלה על דעתו חלילה כי הוא בן חורין בארצו. אם כך לפקידי הבט"ל היתה שיטה. קודם שלחו מכתב על חוב. אחר כך שלחו ביטול. אחר כך נחו. כך שבין ביטול לעיקול יכולתי גם לעבוד קצת.
לאחרונה הוחלט אי שם, בין מסדרונות אפרוריים וסבוכים של מפלצת בירוקרטית, כי עבדכם הנאמן הוא מטרה ראויה לטיווח בפני עצמה. כך, מדי בוקר מגיעים שלושה מכתבים בליווי חמש הודעות טקסט לנייד, כי קיים חוב שעלי להסדירו מיד למען לא יפגעו "זכויותיי". באיזה זכויות מדובר – את המידע הזה לא תוציא מהם אפילו בעינויים קשים. גובה החוב: 47 שקלים חדשים. בצהרי אותו היום מגיע שליח מיוחד, המבשר לי כי חלה טעות בחישוב וכי הם אלו החייבים לי את אותם 47 ש"ח אשר לא יסולאו בפז. בערב מונח אצלי מכתב הזורח בארגמן, המתרה בי כי רכבי עומד בפני עיקול משום שחובי תפח לכדי חוב אסטרונומי בן 1,300 ש"ח!
מחבריי העצמאים ידוע לי כי גם נורמטיב מצוי עלול להגיע לכדי התמוטטות עצבים בשל הלוחמה הפסיכולוגית שמפעיל נגדנו הבט"ל. רק תארו לעצמכם את יכולות ההתמודדות המוגבלות של אדם כמוני שניחן רשמית ב-ADD חריף ובחרדה אמיתית מניירת ומבירוקרטיה. מכתבים, מכתבים בכל מקום. על כולם מתנוסס בגאון סמל הבט"ל מזרה האימים.
כדי להתמודד מול מתקפות הטרור של הבט"ל על תיבת הדואר שלי ועל שפיותי, גייסתי כמה שכירי חרב שבראשם עומד מנהל חשבונות נועז ושבע קרבות. בפועל מתבטא עיקר תפקידו בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בתופעות פוסט טראומה הנגרמות כתוצאה מחשיפה ממושכת ל"הפצצות שטיח" של ניירת ביטוח לאומית.
במקרה האחרון הקליד הנ"ל מספר תקתוקים במחשבו, שלח פקס או שניים והודיע כי העניין סודר. עוד באותו היום נחתו במעוני 4 מכתבים המאשרים שכך הדבר, החוב שולם ומכתב חמישי המבשר כי חשבון הבנק שלי עוקל.
בשלב זה ביצעתי את טעות חיי בנסיון לשאת ולתת עם טרוריסטים כשהתקשרתי למענה הקולי של הבט"ל. לא אלאה את הקורא בתלאות המענה הכוללות חמישה מענים ללא מוצא, שלוש הודעות באמהרית, כמה קללות ברוסית ואחת נציגה שאינה יכולה להשיב כמעט על דבר, משום שאינה חברה בתנזים הבט"לי, אלא מועסקת כמוקדנית באאוטסורסינג השד יודע איפה, נראה שבכלכותה.
לבסוף אני מצליח להבין ממנה שחובי לחברה שולם ואני מבקש ממנה אישור בכתב על כך.
"מה מספר הפקס שלך?", היא שואלת.
"יש לידך לוח שנה?", אני מתעניין.
"כן", היא עונה בקוצר רוח, "למה אתה שואל?".
"תסתכלי רגע באיזו שנה אנחנו חיים כעת", אני מבקש.
"אדוני, אין לי זמן לבדיחות".
"רק תסתכלי רגע, מה אכפת לך".
"2014", היא משיבה בחוסר רצון מופגן.
"נכון!", אני שואג לתוך הנייד. "אז למה לעזאזל שיהיה לי פקס?!!".
מי שרוצה לדעת מה יביא לקריסת הביטוח הלאומי במהרה בימינו, כדאי שיבדוק כמה מוציא הארגון הזה מדי שנה על נייר ועל נפח השימוש בדואר. לא ייתכן שכל גיהוק שמעלה פקיד זה או אחר בארגון, יגיע לידיעת הווסאלים הישראלים באמצעות 7 הודעות בדואר. אז איך הגיע אלי בסופו של דבר האישור על הסרת העיקול מבלי שהחזקתי בטכנולוגיה של שנות ה-30 מהמאה שעברה, המגולמת במכשיר פקסמיליה? ובכן, בסופו של דבר עלתה הפקידה על רעיון חדשני ביותר:
"אל תדאג, אדוני", מיהרה להרגיע אותי. "אני שולחת לך את האישור. מה כתובת הדואר?".
אפרים קישון 2.0
באמת קישוני.
so sad because it's so true
ביטוח לאומי ממציא חובות ואז מעקל חשבונות בנק.
במקרה שלי, לאחר שהם לא רצו להשתכנע שהחוב פיקטיבי (למרות מסמכים שהגשתי להם) שילמתי ותבעתי אותם בבית משפט.
יום לפני המשפט הם התקשרו כדי לסגור את העניין לפני המשפט. בסוף הם החזירו לי את הכסף ועוד 2000 ש"ח פיצוי על הטירטור ועיקול חשבונות הבנק.
נשים רגע בצד את העוול והביורוקרטיה הקפקאית של גורמי הביורוקרטיה השונים- אני מעדיף עודף ניירת מאשר חסך מידע.
לפני מספר שנים חזרתי מחופשה וגיליתי שהטלפון, התא הקולי והאינטרנט היו מנותקים, כולם די קריטיים והדבר הסב נזקים מסוימים. הסיבה הייתה שכנראה ספקית התקשורת שעתה לעצתך מהעתיד (יש להם קוראת בקפה) והחליטה לחסוך על נייר שיודפס לתוכו החשבון שלי תוך ציפיה שגם אני אדע באורח טלפתי כמה עלי לשלם, כאשר לא נעניתי אפילו לאותות הרוחניים שלהם בדבר הודעת ניתוק- לא הייתה להם ברירה אלא להוריד את השאלטר.
אם נדבר לרגע ברצינות אז החשד שלי הוא שבפעם הראשונה הם פישלו אבל בפעם השניה הפאשלה הייתה דווקא של הדואר- לי כמובן אין דרך לברר מה נכון, אבל אני כן יודע שעדיף לשלם על 7 מכתבים מאשר לגלות בוקר אחד שהחשבונות שלך מעוקלים.