חובת הצבעה לא תעזור: הבעיה בפוליטיקאים

בימים האחרונים הודיע ח"כ שטרית כי בכוונתו להגיש הצעת חוק חדשה, לפיה יחויבו כלל אזרחי ישראל להגיע לקלפיות ולקחת חלק בבחירות. זאת, במטרה להעלות את שיעור ההצבעה הישראלי שעומד על 67%. אמנם, השתתפות בבחירות כחובה אזרחית – בשונה מזכות בלבד – אינה רעיון מקורי, והיא אכן מיושמת מזה כמה עשורים בחלק ממדינות העולם, אך ראוי לשים לב להשלכותיה המזיקות; לא לחינם מדינות רבות שאימצו את החקיקה הזו, החליטו בשלב כלשהו לוותר עליה.

כך, המדינה הראשונה בהיסטוריה המודרנית להנהיג חובת הצבעה היתה ג'ורג'יה שבארצות-הברית, בשנת 1777, אך חובה זו בוטלה שם לאחר 12 שנים בלבד; אף מדינה נוספת בארצות-הברית לא חזרה על כך, וגם לא הממשל הפדרלי.

לפני שנעמיק עוד בהשוואה הבינלאומית, חשוב להבין את ההיגיון שעומד מאחורי החקיקה; הטענה המרכזית לטובת חובת הצבעה גורסת שהדבר מסייע משמעותית להעלאת שיעור ההשתתפות בבחירות, ובכך משפר את הייצוגיות של התוצאות וממילא גם את הלגיטימיות הציבורית של השלטון הנבחר.

אכן, מטבע הדברים חובת הצבעה שנאכפת בפועל גורמת לעלייה בשיעור ההצבעה. אך האם באופן שאליו התכוונו המחוקקים? הרי מי שאינו מעוניין להצביע בבחירות – אם מפני חוסר אמון במערכת הפוליטית ואם מפאת חוסר הבנה ומעורבות – יכול בקלות לשלשל פתק לבן או פסול, ואף גרוע מכך: להצביע באופן רנדומלי לפי מה שעולה בידו. מיותר לומר שאין בכך כל תועלת, אלא רק סרבול בהליך הבדיקה, בזבוז זמן של האזרחים ואף פגיעה באמינות התוצאות.

השוואה בינלאומית מוכיחה טענה זו: הולנד החלה לחייב את אזרחיה להצביע בבחירות החל ב- 1917, אך החובה בוטלה בשנת 1967 (הצעת חוק לביטול החובה נפלה על חודו של קול כבר בשנת 1945); לעומת זאת שכנתה, בלגיה, מחייבת להגיע לקלפיות עד היום. השוואה בין תוצאות הבחירות הכלליות האחרונות בשתי המדינות, מצביעה כצפוי על שיעור הצבעה גבוה יותר בבלגיה (91.1%) מאשר בהולנד (74.6%), אך גם על שיעור פתקי הצבעה פסולים הגדול משמעותית בבלגיה (5.8% לבית הנבחרים, 6.6% לסנאט) מאשר בהולנד (0.4% מהמצביעים).

השוואה בין ניו-זילנד, שאינה מנהיגה חובת הצבעה, לבין אוסטרליה המחייבת את אזרחיה להשתתף בחגיגה הדמוקרטית, מביאה למסקנות דומות: שיעור ההצבעה באוסטרליה עמד אמנם בבחירות האחרונות על קצת יותר מ-93%, אך שיעור הפתקים הפסולים הגיע ל-5.9% לבית התחתון ול-3% לבית העליון; בניו-זילנד השכנה היה שיעור ההצבעה בבחירות הכלליות 75.5%, אך שיעור הפתקים הפסולים עמד על 0.8% בלבד.

אם נרחיק לאמריקה הלטינית, נוכל לראות דוגמה מעניינת (ומורכבת יותר): עד שנת 2009, הרישום לפנקס הבוחרים בצ'ילה לא היה אוטומטי, וכל אזרח רשאי היה להחליט בעצמו האם להירשם. לאחר שנרשם – הוא היה מחויב להצביע בבחירות כל ימי חייו; לאחר רפורמה שבוצעה בממשל הרישום הפך לאוטומטי, אך חובת ההצבעה בוטלה. בבחירות האחרונות שנערכו תחת החוק הישן, שיעור הפתקים הפסולים עמד על 4% לנשיאות, 7.7% לסנאט, ו-8.9% לבית הנבחרים; בבחירות שלאחריהן, שיעור הפתקים הפסולים ירד ל-1.7% לנשיאות, ול-7.1% לסנאט ולבית הנבחרים.

זה רק נראה טוב

לכאורה, למרות השיעור הגבוה משמעותית של הפתקים הפסולים, נראה כי שיעור ההשתתפות במדינות שמחייבות הצבעה אכן גבוה יותר "נטו". אך זוהי אשליה מסוכנת: כאמור, קיים חשש נוסף – חמור יותר מפתקים פסולים – והוא הצבעה ממשית של מי שאינם מתעניינים בפוליטיקה (למרבה הצער בהכרח יהיו כאלה בכל חברה, וזה לא בר-שינוי באמצעות חקיקה). משמעות הצבעה שנובעת מחובה גרידא ולא ממעורבות פוליטית, היא פגיעה בייצוגיות התוצאות – הרבה יותר מאשר אי ההצבעה שממנה חוששים המחוקקים.

חשוב לזכור כי מטרתו של הליך הבחירות, בשונה מחלופה תאורטית של הליך הגרלה, היא להביא להיבחרם של המועמדים המוכשרים ביותר מתוך ההיצע הקיים, ושל אלו המשקפים טוב ככל הניתן את העמדות האידאולוגיות של הציבור. הצבעה אקראית של מי שאינם מתעניינים בפוליטיקה לא רק שאינה תורמת לכך, אלא אף מהווה "רעש" ניטרלי במקרה הטוב ועיוות ממשי במקרה הרע.

סיפורה של סבתי ז"ל ישמש כאן כדוגמה. סבתי, שעלתה לישראל בגיל מבוגר, לא הצליחה ללמוד את השפה העברית מעבר למילים ספורות, והבנתה בפוליטיקה הישראלית היתה מוגבלת מאוד. כאזרחית אחראית, החלטתה היתה פשוט לא להצביע – על-מנת שלא להפריע ולא לשבש את התוצאות. כעת, אין זה מופרך שחיים היום בישראל עשרות אלפי אזרחים כמותה, וכפיית חובת הצבעה עליהם היא חוסר כבוד להחלטתם האחראית. מלבד זאת, הדבר יגרום לטרחה מיותרת – להם ולאזרחים שבאמת מעוניינים להשפיע וייאלצו להמתין יותר בקלפיות.

מה כן אפשר לעשות?

הדרך הסבירה ביותר להגדלה מסוימת של שיעור ההצבעה, היא הנגשת ההליך לאזרחים שאינם נמצאים ביום הבחירות בעיר שבה הם רשומים במשרד הפנים. מדובר הן במי שמתגורר בפועל בעיר שונה מזו הרשומה בתעודת הזהות (בד"כ סטודנטים), והן בישראלים ששוהים זמנית בחו"ל לצרכי עבודה, לימודים, או טיול. רבים מאזרחים אלו היו רוצים להשתתף בבחירות ולהצביע על עתיד המדינה, אך שיטת ההצבעה הקיימת פשוט אינה מאפשרת זאת.

כל זה טוב ויפה, אך חשוב בהרבה שפוליטיקאים יערכו חשבון נפש אודות הסיבות האמיתיות לחוסר האמון שרוחשים רבים למערכת הפליטית, אשר שיעור הצבעה נמוך הוא בסה"כ סימפטום שלו. תופעות של מעבר "חופשי" מסיעה לסיעה, הצבעה בניגוד בולט למצע הבחירות שהוצג לציבור, שחיתויות ועוד – מביאים אזרחים רבים למחשבה כי ההצבעה היא במידה רבה חסרת משמעות, שכן הנבחרים יעשו ממילא את אשר ירצו. זוהי פגיעה קשה לאין שיעור בלגיטימיות השלטון הנבחר, מאשר הפרש "נטו" של 10 נקודות אחוז בשיעור ההצבעה.

הכותב הוא בעל תואר ראשון במדעי החברה וחבר בפורום הרעיוני של ‘התנועה הליברלית החדשה’.