?לו הייתי מוזס: מדוע פירון מסנן אותי

את השר שי פירון אני מכיר לא מעט שנים. כבחור צעיר למדתי בישיבת ההסדר שהוא הקים, וכבחור בוגר יותר עבדתי איתו ולימדתי לצידו במוסד. בכל אותם שנים, למדתי להעריך את כישוריו וגם להכיר את חסרונותיו, כיאה וכראוי ליחסי העבודה שנרקמו בינינו. ועוד אוסיף ואומר: היו שנים בהן מטה לחמי היה תלוי במפעלותיו, ואני מודה לו על כך.

במשך הזמן זכיתי לצבור שלל חוויות עם פירון: התווכחתי איתו, נהנתי איתו, קיבלתי ממנו תוכחה וגם העברתי ביקורת. אבל דבר אחד זכור לי במיוחד: פירון הוא לא אחד שמתעלם. בין אם זה לטוב ובין אם זה רע: כשלפירון יש משהו להגיד, הוא אומר, ועם כל הלב. ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, כשמופנות כלפיו טענות או תלונות הוא מגיב. לפעמים זו תגובה חביבה שמעלה חיוך, לפעמים מדובר בהתחמקות מתוחכמת, ובפעמים רבות אף במתקפה של ממש, תוך שימוש במילים חריפות שאינן משתמעות לשתי פנים. 

כך או כך, תמיד ידענו שיש משהו אחד שאפשר לסמוך עליו אצל פירון: הוא לעולם לא ישאיר טענה תלויה באויר.

אצל פירון הרב והמחנך, לא נותרו שאלות פתוחות, לא דברים שלא מדברים עליהם ולא ביקורות שנותרו ללא מענה.

אבל היום משהו נסדק.

תחקיר שערכתי, שהתפרסם היום ב'מידה', העלה חשדות קשים בכל הנוגע להתנהלותו של השר בוועדה לביקורת המדינה, ולתיאום שיש לו, לכאורה, עם ראשי האוניברסיטאות הגדולות.

נאמן להיכרותנו הארוכה, שלחתי מספר שאלות ללשכתו לבקש תגובה, ואולי אף ללמוד על טעותי. שאלתי אותו מדוע נטש דיון בוועדה בכנסת למרות שהסיבה שאותה סיפק התגלתה כלא רלוונטית; שאלתי אותו האם נכון החשד שמתקיים תיאום ברמה כלשהי בינו לבין ראשי האוניברסיטאות; ואף ביקשתי את התייחסותו לחילופי דברים שלו במסדרון הכנסת עם מנהל הקליניקות באוניברסיטת חיפה. אלו אמנם שאלום נוקבות במיוחד, אבל ראיתי את פירון מתמודד מול שאלות קשות מאלו, ויכול להן.

למרבה הצער, למרות שחלפו כבר ארבעה ימים, שאלותיי לא זכו למענה.

כיצד תכונה שכה אפיינה את הרב פירון המחנך, נעלמה מהשר פירון הפוליטיקאי?

האם עתה, כשהגיע לגדולה, שוב אין אזנו פקוחה למשמע טענותיהם של עיתונאים ילודי-אישה?

האם רק לקונגלומרט מוזס ובניו שמורה דאגתו?