איומים שהטיח השר פירון בעקבות תחקיר שפורסם ב'מידה', מלמדים על הצדדים האפלים של האיש הממונה על חינוך ילדינו.
פגישה בת ארבעים שניות במסדרון של שבעה מטרים, הספיקה לשר פירון לשגר לעברי איום חריף: "יש לך מזל שאין לי זמן לטפל בך" • ממעט המלל שהחלפנו קשה לדעת מהו בדיוק סוג "הטיפול" ששר החינוך סבור שראוי להעניק לעיתונאי, אך ברור שלא מדובר בדברים שחברה דמוקרטית מתגאה בהם • כמו מתוך ספר על טוטליטריזם, אחרי האינדוקטרינציה מגיעים האיומים • ככה זה כשה"אחר" הוא אני
מכיוון שהשר פירון לא הגיב להאשמות החמורות שהטיחו בו אישים רבים, שהיו המקורות לתחקיר שפרסמתי אודותיו, סבור הייתי כי אך שגגה בידי. ייתכן שהשר לא ראה את הכתבה; ייתכן שעוזריו לא מכירים את האתר; ואף ייתכן שאין דמות אנוש מאחורי שלוש כתובות האימייל וארבעת מספרי הטלפון בהם פניתי ללשכתו. אחרי הכל, גם שר הוא בן-אדם, וכשאתה רץ מרפורמה לרפורמה קורה שאין לך זמן להתייחס לטענות של עיתונאי שאינו מן הבראנז'ה.
אמרתי, והניחותי לי ולו לנפשנו.
איתרע הגורל, ואתמול סוף סוף נפגשנו. אמנם התקלות חפוזה במסדרון מפה לשם, אך בכל זאת: פגישה. ובפגישתנו המכובדת (במהלך כנס של פורום 'קהלת' למי שחייב לדעת) הבהיר לי היטב השר שלא טעיתי בו כלל וכלל. הוא אכן קרא את הכתבה והכיר את ההאשמות, ויש לו גם הסבר מניח את הדעת מדוע הוא לא התייחס עד כה:
יש לך מזל שאין לי זמן לטפל בך… זה הכל שקרים ושקרי שקרים מה שפרסמת. אין בזה רבע מן האמת… אתה תעמוד על כך לדין בפני בית דין של מעלה.
מכיוון שמליצות חביבות שכאלה מזמן לא שמעתי, בטח שלא מפיו של מיניסטר בכיר כפירון, נחה על נפשי תחושת שלווה חמקמקה, כמין משב רוח עדין של בין ערביים המערבל עלוות עלים בפיר אשפה מיניסטריאלי. אחרי הכל, כבר שנים שמדינת ישראל לא התברכה בשר חינוך בעל שאר רוח שכזה, עם כושר ניסוח כה מדויק ומעודן.
בדרכי הביתה הרהרתי במשמעויות הנסתרות הגלומות בין חמוקי הפרוזה, בגורלי המבורך מתת האל בו זכיתי. אכן, יש לי מזל ש"אין לו זמן לטפל" בכך שגורמים בכנסת מאשימים אותו בתיאום עמדות עם גופים הנתונים למרותו, במטרה לשבש את עבודתה של הוועדה לביקורת המדינה; או בכך ששר החינוך מעביר פתקים לנציגי האוניברסיטאות במהלך דיונים בוועדה, בהם הוא כתב להם כנראה "שקרים ושקרי שקרים" ואולי גם "רבעי אמיתות".
אך חשובה מכל היא התגלית ששר החינוך הישראלי שולט לא רק ברזי האדם והפוליטיקה, אלא גם ברזי השמים. רק כך ניתן להסביר מנין שואב השר את הכוח להורות לעמו תורה, לקבוע לכל הורה מה הערכים שעליהם יגדלו ילדיו, ובעיקר את היכולת העדינה לקצוב לכל ברייה את מידת האינדוקטרינציה המדויקת לה היא זקוקה.
כך או כך, בעודי ממתין לפגישה שיזמן לי השר במרומי מרום (אריכות ימים לי ולו), עודני עומד כאן ותוהה, בשר ודם שכמותי, האם השר מתכוון להשיב גם בצורה עניינית. נכון אמנם, שמבחינה חינוכית וכדוגמה אישית השר מיצה פחות או יותר את המסר כבר בשיחתנו החפוזה, אך האם ראוי, לפחות למען הדורות הבאים, להסביר להמון הנבער מה לכל השדים והרוחות קורה בוועדה לביקורת המדינה?
הכלכלן זוכה פרס הנובל פרדיריך הייאק אמר כי "בין האידיאליסט הנחוש לבין הקנאי הנוקשה מפריד לא יותר מצעד קטן". למרבה הדאגה, נראה שעבור שר החינוך הנוכחי מדובר בצעד קטן עד מאוד. היחס המזלזל והאלים של השר לעיתונות החופשית, אמור להטריד כל שוחר חופש ודמוקרטיה בישראל, ובעיקר את ההורים. למען עתיד ילדינו.
זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי.
בכיין… לפחות היית מביא את תגובת השר
תגיד אתה בסדר? הוא ציטט את חלקו של פירון בשיחה בין שניהם. זוהי אינה כתבה. אלא מאמר דעה. אין שום צורך בתגובת השר.
איך הוצאת במחי יד את הקשר דבריו והפכת את אמירתו לקשה ומסוכנת. ניצול ציני שלך, עקיבא ביגמן בעבודתך כעיתונאי.
האם תאירי את עיניי להקשר בו נאמרו לדעתך (היית שם בכלל?) הדברים?
טוב מה אתה רוצה, לשמאלנים מותר הכל, גם לאיים. זאת מכיוון שהם אליטוןת והם מלח הארץ, והם אינטליגנטים וילדי פלא. שעל כן לא יתכן שאנשים שכאלה יחטאו, הם הרי הכי קרובים שניתן לדרגת מלאכים. גם אם הם מאיימים מקללים, מנבלים את פיהם, מסיתים, מפיצים שקרים ולשון הרע – הרי לא יתכן שמלאכים ינהגו כך שעל כן זה רק נדמה לך.
זהו, שהשר פירון הוא לא בדיוק שמאלן (ידוע לי שהוא בעל נטיות ימניות). עם שאר הדברים אני אכן מסכימה איתך- שהוא חושב שהוא "אליטה", "מלח הארץ", "אינטליגנט", "ילד פלא" ו"קרוב הכי שניתן לדרגת מלאכים". כנראה המחשבות שלו הן פועל יוצא מן המפלגה שממנה בא, מפלגה שחושבת שהיא "מושלמת" ו"טלית שכולה תכלת".
מי ששמע את הפירון הזה לפני הבחירות בכנס שהיה בישיבת השומרון יודע בדיוק שהפירון הזה לא איש חינוך בדיוק
לא יפה.
אדם עוסק בדברים גדולים כמו רפורמות, חינוך (משמעותי!) וענייני עתיד ילדינו, ואתה מעסיק אותו באיזה שקר כלשהו על וועדות וקליניקות והבלים שכאלה- דברים מעשיים שכאלה.
הנח לו- אנשים שעובדים ככה מפילים את עצמם לבד, הם לא צריכים עזרה. העיסוק התמידי בדברים אמורפיים, בלתי ניתנים למדידה, הם כמו לנפח בלון. בסופו של דבר הוא מתפוצץ, או נשאר מאחרי הספה ומתכווץ לו לאיטו.
ובינתיים, בבתי הספר, הילדים הרי ממילא לא לומדים .
בני בכיתה ב' נמצא בדיוק באותו מצב שבו הייתי אני- הולכים לבית הספר בשביל חברים (ושיעורי: 'מפתח הלב';עידוד קריאה;'המשפחה שלי';חברה;אמנות;'יוצר–באמא'שלי יש את כל אלה), פותחים ספר בערב בשביל לדעת דברים מעניינים.
גם נכדי, כנראה, יהיו באותו מצב. אני לא חושב שהוא יזיק הרבה לפני שייעלם.