ההשתלטות המוצלחת על ספינת הנשק האיראנית, שמה את ישראל "על המפה" ופותחת בפניה הזדמנויות מדיניות חשובות.
ההשתלטות הישראלית על הספינה "קלוז סי" במימי הים-האדום, הוכיחה שוב כי אחרי הכל, אין תחליף לפעולה צבאית מדויקת ומקצועית המונהגת בזרוע נחושה.
פשיטה זו למעשה חשפה את איראן במערומיה, והציגה לראווה את הקשר הישיר בינה ובין גורמי טרור כדוגמת הג'יהאד האסלאמי. האיראנים, שמאז בחירתו של הנשיא חסן רוחאני ניסו לשווק מתק שפתיים וחיוכים, עטופה בפתיחות יחסית פנימה והחוצה, הוכו שוק על ירך בעקבות המבצע הישראלי.
למנף את הכוח
בשנת 2002, כשנתפסה האנייה 'קארין A' על-ידי לוחמי חיל הים, שינו האמריקנים מן הקצה-אל-הקצה את התנהלותם מול יו"ר הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת, והקשיחו עמדות מדיניות. תגובה אמריקנית ועולמית דומה יכולה וצריכה להגיע גם הפעם מול משטר האייתוללות באיראן. כך, ייתכן מאוד שהפשיטה הישראלית על אניית ה'קלוז סי', הרוויחה גם היא נקודות דיפלומטיות רבות עבור מדינת ישראל, שישחקו לטובתה בעת המשא-ומתן הסופי בנושא הגרעין בין שש המעצמות ובין טהרן.
אך מעבר לרמה האופרטיבית והמודיעינית של המבצע הישראלי מעורר ההשתאות, חשוב להדגיש שני היבטים נוספים. ראשית, הפשיטה של חיל-הים הישראלי ולוחמי שייטת 13 נעשתה במרחק של כ-1,500 קילומטרים מחופי ישראל, עמוק בים האדום. היא התרחשה סמוך לחופי מדינה עוינת כמו סודן, ועל גבול המדינה הידידותית אריתריאה – שאף מקיימת קשרים ביטחוניים בילטרליים והדוקים עם ישראל. הדבר מעיד הן על החשיבות שביחסים האסטרטגיים עם מדינות שלא בהכרח בעלות משטר דמוקרטי – חרף הטענות המצטדקות והמוסרניות של המתנגדים לדבר – והן על היכולת האופרטיבית של צה"ל לפעול בזירה עוינת ומרובת אתגרים.
לזאת יש להוסיף את המסר הסימבולי וההרתעתי שהעניק נופך ומשמעות רחבים יותר למבצע: המרחק שממנו ישראל פשטה על ה'קלוז סי', הוא בערך המרחק בין ישראל ואיראן בקו אווירי, והמסר שמדינת ישראל מייצרת במהלך הוא אפוא חד וברור. פעולה זו מתווספת לפעולות אחרות שישראל ביצעה בעבר, אשר העבירו גם הן מסר עקיף לטהרן. כך למשל התקיפה הישראלית האווירית, על-פי מקורות זרים, של שיירת נשק בסודאן בשנת 2009 במרחק 1,400 קילומטר, או אימונים שביצע חיל-האוויר הישראלי ברומניה, ביוון ובאיטליה במרחקים דומים פחות או יותר, ואף סמוך למצרי גיברלטר (מרחק של 3,800 קילומטר).
העובדה שישראל מפגינה רמת יכולת גבוהה שכזו, יכולה לחזק את עמידתה הדיפלומטית בזירה הבינלאומית, ולהעניק לעמדתה משקל יתר בדיונים אודות עתיד האזור. בימי חוסר הוודאות הפוקדים את המזרח התיכון, ההכרה בכך שלצה"ל ישנה יכולת אפקטיבית לפעול בטווחים רחוקים ובפעולות מסובכות, עשויה להבטיח את חיזוק מעמדה האזורי והתחשבות בדרישותיה הביטחוניות.
מבצע ההשתלטות של חיל-הים הישראלי, אם כן, מאפשר למדינת ישראל להציג הישגים דיפלומטיים ומדיניים, לצד כוח ההרתעה שהתחזק, מלבד כמובן המטרה שלשמה יצא צה"ל לעצור את הספינה – שמירה על ביטחון המדינה ועל אזרחיה. על ישראל לנצל את המומנטום ולצאת במסע דיפלומטי אינטנסיבי ואגרסיבי, שיפעיל לחץ על הקהילייה הבינלאומית בכלל ועל ארצות-הברית בפרט, להקשיח את עמדותיהם מול האיראנים, שנמצאים כעת במבוכה רבתי ובעמדת נחיתות. עמדה ישראלית חזקה ובלתי מתפשרת, הנשענת על הממצאים שנחשפו בשטח, עשויה להביא לשינוי במאזן הכוחות הדיפלומטי בין ירושלים וטהרן, בכל הקשור למשא-ומתן שעורכות המעצמות עם האחרונה על זכותה לגרעין.
פתגם ערבי מסורתי קובע כי "מידתו של הצדק כמידת המקל שבידך". אם נפעל נכון, בעקבות הפעולה הצבאית המוצלחת, יגיע גם תורו של הצדק.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו".
לגבי הנאמר במאמרך "…ועל גבול המדינה הידידותית אריתריאה – שאף מקיימת קשרים ביטחוניים בילטרליים והדוקים עם ישראל. הדבר מעיד הן על החשיבות שביחסים האסטרטגיים עם מדינות שלא בהכרח בעלות משטר דמוקרטי …"
הדברים לא מסתדרים עם מאמרו של עמיתך לאתר עדי בן-חור, "אריתריאה מסייעת לטרור האיראני במזרח התיכון"
שלום בועז,
אין הדבר נוגד או סותר את מה שכתבתי. אריתריאה מקבלת סיוע כספי מאיראן ולאיראנים עצמם יש נוכחות צבאית על אדמתה (ספק אם המשפט "מסייעת לטרור האיראני" הוא מדויק) – המידע הזה הוא נכון. לצד זאת, גם לישראל יש נוכחות צבאית על אדמת אריתריאה ושתי המדינות מקיימות קשרי מסחר ביטחוניים וקשרים מודיעיניים.
הדבר נובע מאינטרסים מדינתיים וביטחוניים של אריתריאה, שמעוניינת להנות הן מתמיכה איראנית והן מתמיכה ישראלית, אל מול אתיופיה השכנה המאיימת, שאיתה היא ניהלה מלחמה ועדיין מנהלת מאבק מול מורדים אתיופיים. ישנה גם מתיחות עם ג'יבוטי.
היינו, הגישה הצבאית של אריתריאה מבוססת על תועלתנות ועל אינטרסים משותפים.
ישראל, מבחינתה, מרוויחה משיתוף הפעולה הזה בעיקר את חופש השיט בים האדום (וכמובן דריסת רגל באפריקה), סמוך למצרי באב-אל-מנדב. מדובר במיקום אסטרטגי ביותר עבורה. מצרים אלו נשלטים ממזרח על-ידי תימן (מדינה עוינת לישראל) וממערב על-ידי אריתריאה, כך שאיבוד הקשרים עם אריתריאה עלול לפגוע קשות בחופש השיט הישראלי להוביל למתיחות רבה.