מה אובמה יכול ללמוד ממוניקה לוינסקי

בשנות ה-90 הוביל קלינטון את ברית נאט"ו למתקפה אגרסיבית על סרביה, למרות אזהרות רוסיה, תחת האמתלה שמתבצע רצח עם במחוז קוסובו • כתוצאה, הפכה קוסובו למדינה עצמאית ופתחה תיבת פנדורה של מיעוטים לאומיים • מקרה קרים איננו שונה

בנובמבר 1992 נבחר ביל קלינטון לנשיאות ארצות-הברית. לפי אימרה מקובלת, מטרתו של כל נשיא אמריקני היא להיבחר בשנית ובקדנציה הנוספת לעשות משהו שיכניס אותו להיסטוריה. קלינטון הצליח. בינואר 1998 הוא נכנס להיסטוריה יחד עם מוניקה לוינסקי וניסיון הדחה בסנאט, שהעסיקו אותו כל אותה השנה.

מאחר שהסתמן כי זו עתידה להיות מורשתו לאומה האמריקנית, חיפש לו קלינטון אחר חלופה מעט יותר מכובדת תחת זו המבישה. והוא מצא. במהלך כל שנות ה-90', הפדרציה היוגוסלבית התפרקה באלימות למדינות עצמאיות, תוך קרבות קשים ומעשי טבח הדדיים. בשנת 1999, מייד לאחר פרשת לוינסקי, עלה לכותרות אזור קוסובו – חבל ארץ שמבחינת הסרבים הוא "ירושלים של סרביה", אך מאוכלס ברובו באלבנים ושהיה בו ארגון טרור בשם KLA.

המשטרה הסרבית נלחמה בארגון הטרור האלבני, וקלינטון מצא בהתרחשות הזדמנות פז לנקות את שמו מסיפור לוינסקי. נאט"ו בהנהגת ארצות-הברית [מעניין, לא הייתה "הובלה מאחור" כפי שאובמה אוהב] הכריזה שבקוסובו מתבצע רצח עם, ולכן מוטלת עליה החובה להציל את האלבנים. ההצלה לא איחרה להגיע, בדמות הפצצה מאסיבית של סרביה אשר נמשכה שבעה שבועות.

בין השאר, הופצצו מחלקות ילדים בבתי-חולים, אוטובוסים אזרחיים בנובי-סאד שמרוחקת מאות ק"מ מקוסובו, שגרירות סין בבלגרד ועוד; הכל בשם הצלת האלבנים. העובדה שמאז שנכנסו כוחות נאט"ו לאיזור קוסובו לא נמצאו שם סימנים לרצח עם, לא זכתה ליותר מדי כותרות.

בשנים שחלפו עזרה נאט"ו לאלבנים להפוך דה-פקטו את קוסובו למדינה עצמאית, ולמרות התרעות רוסיה הוכרזה עצמאות קוסובו בינואר 2008 [ישראל, אגב, לא הכירה בה]. הרוסים הזהירו שאם ניתן למחוז ספציפי במדינה מסוימת להכריז על עצמאות, בלא שום הסכם ובהסתמך על תמיכה מעצמתית, הרי שתיפתח תיבת פנדורה שאין לשער את סופה. אבל המערב לעג לרוסים וזלזל באזהרותיהם.

הרוסים צדקו

עברו 15 שנים מהפלישה המערבית לקוסובו ומקריעתה מסרביה, והאזהרות הרוסיות התממשו – ולא בפעם הראשונה. חצי-האי קרים הינו איזור רוסי לחלוטין, שהועבר לאחריות מנהלית חלקית של הקומיסר של אוקראינה בזמן ברית-המועצות – בתקופה שאיש לא דמיין כי יום יבוא והאימפריה תתפרק.

קרים מאוכלסת ברוסים ורוויה בהיסטוריה רוסית. הרוסים שפכו עליה את דמם, והעיר סבסטופול עצמה הוכרה כאחת מ-12 "ערים גיבורות" בברית-המועצות של מלחמת העולם השנייה. בעקבות המהפכה שהתבצעה בפברואר בקייב ובמערב אוקראינה – בתמיכת האיחוד האירופי וארצות-הברית – החליטו הרוסים של קרים, ואולי יחליטו בהמשך גם מחוזות נוספים במזרח המדינה, לחזור הביתה ולהסתפח מחדש לרוסיה. הפרלמנט המקומי בקרים הכריז לשם כך על משאל עם שייערך בסוף מרץ הקרוב, וכאן נשאלת השאלה: מדוע מה שטוב למערב במקרה קוסובו לא יכול להתאים גם לקרים?

שאלת המיעוטים האתניים

במדינות רבות בעולם ישנם מחוזות המונים אוכלוסיה שאינה זהה מבחינה אתנית לרוב ביתר המדינה. על-פי אותה גישה מערבית נמהרת, שמטרתה הייתה לפגוע בסרבים ולהשפיל את מעצמת החסות שלהם, רוסיה – גם למיעוטים נוספים ברחבי העולם ישנה הזכות לפרוש ולהקים מדינות משלהם, או להסתפח למדינות האם הריבוניות שלהם. כך למשל טרנסילבניה שברומניה, שתושביה רואים עצמם כהונגרים; מחוז לבוב שבאוקראינה עצמה, שתושביו פולנים; האי קורסיקה שבצרפת, שתושביו בחלקם רוצים עצמאות; הבאסקים והקטאלונים בספרד, תושבי דרום טירול באיטליה ועוד רבים.

אמנם קצרה כאן היריעה מלפתור את המתח שבין הזכות להגדרה עצמית לאומית, ובין שאלת המיעוטים הלאומיים החיים תחת מדינות לאום אחר. אך מה שבטוח הוא, שלא כל מיעוט בכל מדינה יכול לממש את שאיפותיו הלאומיות, לפרוש ולהקים לעצמו ישות עצמאית. חלפה לה תקופת הנסיכויות הקטנטנות שהיו באירופה בימי הביניים, שבה כל עיר הפכה לממלכה בפני עצמה.

כך, העולם לא מקבל את פרישתה של טרנסינטריה שבמולדובה והפיכתה למדינה עצמאית, למרות אוכלוסיה ששונה מהרוב דובר הרומנית, וגם ארצות-הברית לא תכיר ולא תאפשר מדינה עצמאית בניו-מקסיקו, למרות שרוב האוכלוסיה שם היספנית ודוברת ספרדית.

קלינטון רצה להיכנס להיסטוריה עם מורשת אחרת מלבד פרשת לוינסקי, אך כמו שהיטיבו לראות הרוסים הוא גרם לזעזוע שהשלכותיו טרם הסתיימו. כעת, בעידן של נשיא אמריקני חלש בצורה יוצאת-דופן, ועם אירופה המהווה קריקטורה של מעצמות עבר מפוארות, התוצאה עלולה להיות לא פחות הרת אסון.