פליטים פלסטינים ברחבי המזרח-התיכון מופלים, מופקרים ומנוצלים. על-ידי מדינות ערב והרשות הפלסטינית, כמובן.
הצביעות חוגגת: בימים אלה מתרחש ברחבי העולם "שבוע האפרטהייד הישראלי" שנועד להכפיש את מדינת ישראל, לעודד את תנועות החרם ולהפעיל לחצים חיצוניים להענקת "שיוויון זכויות" לפלסטינים שיוביל להיעלמותה של ישראל • כמה נוח שבאותו הזמן נרשמת התעלמות שיטתית ומכוונת מהפקרתם של פליטים פלסטינים למותם, ניצולם לצרכים פוליטיים ואפלייה ממוסדת כלפיהם במדינות ערב, בין השאר גם על-ידי הרשות הפלסטינית עצמה • הכירו את האפרטהייד האמיתי במזרח-התיכון
בשנת 2011 טסה חברת הכנסת לוחמת החופש חנין זועבי לקייפטאון שבדרום אפריקה כדי להעיד על "האפרטהייד הישראלי" בפני 'טריבונל ראסל' – "בית דין ציבורי בינלאומי" של פעילים, משפטנים ואקדמאים אנטי-ישראלים, שהתיימרו לקבוע האם ישראל עומדת בקריטריונים של מדינת אפרטהייד.
אין כל ספק שהצדק לצדה. הלא מהו אפרטהייד אם לא משטר בו חברי כנסת ערבים נוסעים לחו"ל, ככל הנראה על חשבון משלם המיסים הישראלי, בכדי להעיד על ה"עוולות" הפוגעות בציבור הערבי? והרי גם בדרום אפריקה של משטר האפרטהייד היה זה עניין שבשגרה שחברת פרלמנט שחורה (דוגמה תיאורטית, כמובן, בהתחשב בכך שעל שחורים נאסר להיות פרלמנטרים) נוסעת לחו"ל להשמיץ את מדינתה ולהטיף לחיסול דמותה הלאומית.
מעבר לכך שפרשייה זו מעידה על חוסנה ובטחונה של הדמוקרטיה הישראלית, היא מבהירה ומייצגת בצורה טובה את מופע הצביעות של תעמולני תנועות ה-BDS (חרם, סנקציות ומשיכת השקעות) הפועלים נגד מדינת ישראל. לכבוד פתיחת שבוע האפרטהייד הישראלי בדרום אפריקה, אספנו עבורכם, ועבורם, מספר גילויי אפרטהייד קצת פחות פופולריים, מסתבר, המתחוללים במזרח-התיכון בימים אלה ממש.
איפה שבוע האפרטהייד הלבנוני?
אפרטהייד אמיתי – דהיינו, אפליה, הדרה והפרדה ממוסדת על רקע גזעי, דתי, לאומי ואף מגדרי – אכן מצוי בשפע במזרח-התיכון, אך לא היכן שמדמים לעצמם חסידי זכויות הפלסטינים. כך למשל, ישנו האפרטהייד המגדרי נגד הנשים בערב הסעודית וכן האפרטהייד הדתי והעדתי נגד נוצרים, המלווים, בחלק מהמקרים, גם באלימות קשה נגד המיעוט המופלה. במאמר זה בחרנו להתמקד דווקא בקבוצה האהובה עליהם, זו שסובלת מאפליה זה למעלה מששה עשורים: הפלסטינים.
נפתח אפוא בגבולה הצפוני מדינת ישראל – הפלסטינים בלבנון, המונים בימים אלה כ-400,000 איש. לא רבים מודעים לעובדה שבארץ הארזים סובלים הפלסטינים מאפליה ממוסדת ושיטתית מאז 1948, כאשר על-פי חוק, הם אינם אזרחי המדינה ולפיכך חסרי זכות הצבעה. הפלסטינים מנועים מללמוד במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה במדינה ונאסרה עליהם בעלות על קרקע והרחבת בתיהם. רובם חיים עדיין בצפיפות ודוחק רב במחנות הפליטים, ששטחם נשאר כשהיה בשנת 1948, בעוד שאוכלוסייתם הכפילה עצמה פי-כמה-וכמה.
ואולי אפליה שכזו אפשר היה לפתור באמצעות כסף? אולי, אך הפלסטינים בלבנון לא יכלו לברר זאת, לאור העובדה שעד שנת 2010 נאסר עליהם לעסוק בכעשרים סוגי משרות, ביניהם רפואה, רפואת שיניים, עריכת דין, חשבונאות והנדסה. הסיבה: מבחינת הלבנונים, הפלסטינים, שרובם המוחלט צאצאי פליטי 48', הם תושבים זמניים במדינה ורק ממתינים לשיבה לתחומי ישראל, שם יממשו את זכויותיהם. אשמת הכיבוש הישראלי, אתם אומרים? ובכן, בשנת 2010 בוטלו, כביכול, ההגבלות על תעסוקתם של הפלסטינים באמצעות חקיקה, אולם זו אינה מיושמת בפועל, כך שהפלסטינים במדינה נידונו להמשך חיי העוני.
אם לא די בכך כדי לפתוח בקמפיין אגרסיבי של חרמות והשמצות נגד לבנון, ישנו גם השימוש שנעשה בפלסטינים במדינה למטרות פנימיות. על-אף שהפלסטינים בלבנון אינם צד במחלוקת הפוליטית הפנימית בין מחנה החיזבאללה ותומכיו לבין מתנגדיו ממחנה ה-14 למרץ, החיזבאללה השתמש בהם לא פעם למטרות תעמולה. דוגמה לאירוע בו נסראללה ניצל את הפליטים התרחשה באירועי "יום הנכבה" בשנת 2011, עת נשלחו ביוזמת החיזבאללה אוטובוסים מלאים בפלסטינים לגבול ישראל, להסתער על הגדר (ולמות עליה) לעיני המצלמות. הניצול חוגג, אך תאי הסטודנטים והאקטיביסטים ברחבי העולם נאלמו דום.
באשר לשכנים ממזרח, ממלכת ירדן אמנם העניקה אזרחות ירדנית לחלק ניכר מהפליטים הפלסטינים בתחומה, המהווים בין כמחצית ללמעלה משני שליש מאוכלוסייתה, אך שללה את אזרחותם הירדנית של הפלסטינים ביהודה ושומרון בעקבות ההכרזה על המדינה הפלסטינית ב-1988. תהליך שלילת האזרחות נמשך במהלך השנים כאשר בדומה לסוריה ולבנון, גם בירדן שלילת האזרחות מערימה קשיים בתחומי התעסוקה, החינוך, הבריאות והדיור. בהתאם לכך, גם מספר הפרלמנטרים, פקידי ושרי הממשלה הפלסטיניים במדינה מוגבל. הפלסטינים גם נושאים בחלק הארי מנטל המיסים בירדן מכיוון שחלק משמעותי מהמיעוט הבדואי מקבל הנחה ניכרת במיסים בשל השתייכותו לכוחות הביטחון או שרות המדינה, בו הרוב הפלסטיני מנוע מלשרת.
בכל שאר מדינות ערב, הפלסטינים חסרי אזרחות והזכויות הנלוות, חשופים לאלימות מצד השלטון וגורמים חמושים ולמגוון חוקים ותקנות מפלות, ולגירוש המוני – המפורסם שבהם התרחש ב-1991 כאשר כווית גירשה מתחומה כ-400,000 פליטים בעקבות תמיכת אש"פ בפלישת סדאם חוסיין.
ככה לא מתייחסים ל"אחים": הרשות הפלסטינים מפלה את הפליטים
ואיפה הרשות הפלסטינית? זו שאמורה להיות מוכרת כגוף הרשמי המייצג את האינטרס הלאומי הפלסטיני? ובכן, תופתעו לשמוע שהיא איננה עושה מאמצים לשיפור תנאיהם ומעמדם החוקי של הפליטים הפלסטיניים בלבנון ובשאר מדינות האזור. להיפך – בדומה למדיניות של מדינות ערב, היא משמרת את מעמדם החוקי כפליטים (וכנגזרת, את נחשלותם ועֹניים) בשם מימוש "זכות השיבה" בעתיד. כך, שגריר אש"ף בביירות הבהיר לא פעם כי הפליטים לא יקבלו אזרחות במדינה פלסטינית עתידית, אלא ימשיכו להתקיים כפליטים תחת חסותה של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטיניים (אונר"א). האפלייה ניכרת גם בתחומי הרשות עצמה, כאשר, לדוגמה, חל איסור על מכירת דירות לפליטים פלסטיניים בתחומי העיר רוואבי, העיר החדשה למעמד הביניים הפלסטיני שנבנית צפונית לרמאללה.
דיינו אם היה מדובר היה "רק" בניצולם של הפליטים למינוף פוליטי או באפלייה, אך האדישות ברשות הפלסטינית לגורלם של הפליטים בני עמם שלהם, לדידם, הפכה לפושעת ממש לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.
הפגיעה בפלסטינים החלה כבר כאשר רק ניצני המרד נראו בסוריה. בדומה ללבנון ולנסראללה, גם אסד ניצל את הפליטים הפלסטינים ב"יום הנכבה" ו"יום הנכסה" (המציין את התבוסה הערבית במלחמת ששת-הימים) ב-2011, מתוך כוונה להסיט את תשומת הלב הבינלאומית מהנעשה בארצו. הוא הסיע לגבול ואף שילם למפגינים הפלסטינים, על-מנת שישתתפו בהסתערויות המתוקשרות על גדר הגבול, שגבו את חייהם של מקצתם.
כיום, יותר משלוש שנים לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, חלק ניכר מהפלסטינים בסוריה הפכו לפליטים של ממש בארצם, בירדן – שהפרידה אותם משאר הפליטים ובשלב מסוים מנעה מהם כניסה – ובלבנון. כאלפיים מהם כבר נהרגו בהפגזות צבא סוריה, מאות כבר מתו מרעב עקב מצור צבא סוריה על מחנה הפליטים אל-ירמוך בדמשק ואף דווח כי פליטים פלסטינים נהרגו לאחר מתקפה בנשק כימי על המחנה. על-פי דיווחים של אונר"א, בסוריה חיים כיום בין 540,000 ל-570,000 פליטים פלסטינים, כולם במצב של "אסון הומניטרי".
ובעוד כך, ישראל הסכימה לבקשת אבו מאזן להתיר לפליטים פלסטינים שנמלטו מסוריה להיכנס ליהודה, שומרון ורצועת עזה, אך התנתה זאת על חתימה טרם כניסתם על מסמך בהם הם מוותרים על "זכות השיבה" לתחומי ישראל. ומי סיכל את המהלך? ניחשתם נכון: הרשות הפלסטינית פסלה תנאי זה ובכך הפקירה את הפליטים להפגזות ממשל אסד ובלבד שלא יוותרו על הזכות הקדושה.
הדיסוננס הקוגנטיבי של ה-BDS
אז מה היה לנו? קיפוח, ניצול ציני, זלזול בחיי אדם אפלייה ממוסדת וארוכת שנים והכל בחסות מדינות ערב ובניצוחה של הרשות הפלסטינית. העולם, כהרגלו, שותק, אך הצביעות זועקת לשמיים. אין מדינה בסביבתנו עליה תניחו את האצבע ולא תמצאו "אפרטהייד" או אפלייה הראויים לטיפולן ותשומת ליבן של מגוון תנועות מחאה כלל עולמיות. אולם את מארגני פסטיבלי "שבוע אפרטהייד", המתרחשים כמדי שנה, זה לא מעניין. הללו עסוקים מידי במדינה אחת מסוימת, אפשר רק לנחש למה.
מאמר מעולה.
תודה.
", חל איסור על מכירת דירות לפליטים פלסטיניים בתחומי העיר רוואבי, העיר החדשה למעמד הביניים הפלסטיני שנבנית צפונית לרמאללה."
הקישור מוביל לעמוד בבלוג שבוא לא מוזכר שום דבר בנוגע לאיסור מכירת דירות. תוכל בבקשה לצרף קישור לידיע?