הקשר היהודי של קרים

הקרימצ'קים של טרומפלדור

בנובמבר 1917 התרחשה המהפכה הבולשביקית באימפריה הרוסית. מיד לאחריה פרצה מלחמת אזרחים נוראה, שהתנהלה בכל חלקי האימפריה, מפולין ועד לאוקיינוס השקט, והסתיימה בסוף 1920 כאשר נכבש מעוזם האחרון של 'הלבנים' (מתנגדי 'האדומים') בחצי-האי קרים שבים השחור. בראש השלטון הסובייטי בקרים עמד היהודי ההונגרי בלה קון (לשעבר כהן), מנהיג השלטון הקומוניסטי הקצר בהונגריה. בלה קון הבטיח חנינה לנכנעים, אך הוציא להורג למעלה משישים אלף קצינים ואזרחים 'לבנים' שלא הצליחו לברוח בדרך הים לאיסטנבול.

המלחמה האכזרית התרחשה במשך שלוש שנים באוקראינה ובלארוס, שבשטחן היה "תחום המושב" ובו מאות רבות של עיירות יהודיות. במהלך המלחמה ערכו 'הלבנים' פוגרומים רבים, בהם נרצחו כחמישים אלף יהודים, מאות עיירות נחרבו ומאות-אלפי יהודים הפכו לפליטים רעבים וחסרי כל. חלק מהפליטים ברחו דרומה לקרים בתקווה להימלט מהמלחמה בדרך הים.

כך, בראשית 1918 הוקמה ברוסיה תנועת 'החלוץ' במטרה לארגן ולהכשיר את הנוער היהודי לעליה, לעבודה ולהתיישבות. טרומפלדור, שהשתחרר מהצבא הבריטי, הגיע לרוסיה ונעשה מיד המנהיג והדמות העיקרית ב'החלוץ'. אך כעבור זמן קצר הוא נטש את מוסקבה ועבר לקרים, בה התרכזו מאות צעירים, אותם הוא ארגן להכשרה חקלאית וצבאית, לקראת העלייה לארץ במסגרת 'החלוץ'. טרומפלדור בן הארבעים היה מנהיגם הנערץ של הצעירים הללו, שעתידים היו לעלות לארץ, להיקרא "הקרימצ'אקים" ולהקים את "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור" ואת קיבוץ תל יוסף.

טרומפלדור הפליג באוגוסט 1919 לארץ כדי לארגן את בואם של צעירי 'החלוץ' מקרים, התנדב לעזור ולהדריך את מגני תל-חי ונהרג ב-1 למרץ 1920. צעירי 'החלוץ' בקרים שנשארו ללא מנהיג בחרו ביצחק שדה ומנחם אלקינד למנהיגיהם ויצאו בדרך מפותלת לארץ.

קרים המשיכה להיות מרכז הכשרה ל'החלוץ', והוקמו בה שלושה קיבוצי הכשרה: תל-חי, משמר, ומעיין. בסופו של דבר, האישור הממשלתי לתנועת 'החלוץ', אותו השיג טרומפלדור, בוטל ב-1928 ומרבית מנהיגיו נאסרו. רק בקרים פעל "החלוץ" בצורה לגאלית עד שנת 1939.

ההתיישבות היהודית בקרים

ד"ר יוסף רוזן (1949-1877), יליד רוסיה, אגרונום וחוקר חקלאי שהיגר לאמריקה ב-1903, יזם והקים ב-1924 בארצות הברית ארגון להתיישבות חקלאית יהודית של פליטי אוקראינה בקרים. החברה הייתה בבעלות הג'וינט ונקראה אגרוג'וינט.

אגרוג'וינט השיגה הסכם בחתימת ראש ממשלת ברית-המועצות אלקסי ריקוב להקמת מושבות חקלאיות בדרום אוקראינה, רובן בקרים. השלטון הסובייטי היה מעוניין בייצור מזון ובפרודוקטיביזציה של היהודים. אגרוג'ונט התחייבה להשקיע כסף ולהביא ציוד מודרני, מכונות וטרקטורים. על-פי ההסכם היבולים והציוד היו חייבים להישאר ברוסיה.

הממשלה הסובייטית הקצתה מיליוני דונמים בחינם, סיפקה דלק ושחררה את המושבות מתשלום מיסים לשלוש שנים. האגרוג'וינט הקים בשלושה אזורים בקרים עשרות רבות של כפרים עם חקלאות מודרנית מצליחה, הביא בעלי חיים, זרעי תירס, מערכות השקייה, טרקטורים וציוד רב מסוגים שונים. החברה ייבאה מהצפון עצי בניה, הקימה בנייני מגורים, בתי-ספר, בתי-מלאכה, מכללה חקלאית ומכללה טכנולוגית, תחנת כוח, בית חולים ומוסדות תרבות. רבים באו לקרים לראות את היישובים הפורחים, את החקלאות המודרנית והמצליחה ואת היהודים שהפכו לאיכרים מצליחים.

שפת הדיבור, הניהול, השירה והחינוך במושבות הייתה יידיש. לאזור הגיעו גם צלמים, ציירים ועיתונאים לראות את הפלא: עשרות אלפי איכרים יהודים עובדים ומאושרים. אגרוג'וינט השקיעה 14 מיליון דולר (למעלה מ-200 מיליון במושגים נוכחיים), והעסיקה כאלף מומחים, מנהלים, מדריכים ופקידים.

עד 1937 יושבו בקרים כ-65 אלף משפחות חקלאיות, שהם כ-250 אלף נפש. בשלטונות נדונה (ונדחתה) ההצעה להקמת אוטונומיה יהודית בקרים. ההתיישבות היהודית בקרים הייתה באותה תקופה בממדים יותר גדולים ומרשימים מאשר ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל.

                                             התיישבות של אגרוג'וינט

גם קיבוץ

באוגוסט 1920, במלאת שישה חודשים למותו של טרומפלדור הקימו חבריו וחניכיו את גדוד העבודה על שמו. מטרת הגדוד הוגדרה: "קומונה כללית של כל פועלי ארץ ישראל". בשיאו של הגדוד מנו פלוגות העבודה שלו כמה אלפי צעירים נלהבים במחנות עבודה בכל חלקי הארץ. מנהיגו הכריזמטי של הגדוד היה מנחם אלקינד. בסוף 1926 שרר בארץ משבר קשה ופלוגות הגדוד סבלו מחוסר עבודה, עוני, רעב, התפוררות וייאוש. הגדוד התפלג ובראש הפלג השמאלי שהתייאש מהציונות וההתיישבות בארץ עמד מנחם אלקינד.

ב1928 ירדו לברית המועצות, אלקינד עם כ-70 מאנשי 'הגדוד השמאלי' כדי להקים את הקיבוץ הראשון בקרים. אלקינד ירד לקרים עם אשתו ועם שני בניו שנולדו בקיבוץ תל-יוסף. בקרים הקימו אלקינד וחבריו קיבוץ בשם Vojo nova – באספרנטו "דרך חדשה"; באספרנטו, בגלל שלא רצו להשתמש ביידיש, והעברית כבר הייתה אסורה.

השלטונות הסובייטים סייעו להקמת הקיבוץ בקרים במסגרת מאבקם בציונות. הקיבוץ קיבל 13.000 דונם, כבשים, פרות, תרנגולות, כלי עבודה ואפילו טרקטור. ב-Vojo nova היו חדר אוכל ובתי ילדים, ושפת הדיבור הייתה עברית. המקום החל להתבסס ונראה כקיבוץ לכל דבר.

סוף טראגי

ב-1932 הפכו השלטונות הסובייטים את הקיבוץ לקולחוז בשם דרוז'בה נארודוב ("אחוות עמים"), והפנו אליו איכרים לא יהודים. חלק מאנשי גדוד העבודה עזבו בייאוש לערים. גם אלקינד ומשפחתו עזבו. ב-1937 ב"טיהורים הגדולים" נאסר אלקינד, הואשם בבגידה וריגול ובפברואר 1938 הוצא להורג. בנו אורי, בן הקיבוץ הראשון של תל יוסף, התגייס לצבא האדום ונפל בסטלינגרד.

מרבית הגברים חברי הקולחוז התגייסו ב-1941 למלחמה ובמקום נשארו רק נשים וילדים. כשכבשו הגרמנים את קרים הודיע תושב לא יהודי של הקולחוז "אחוות עמים" ל-S.S על הימצאות היהודים. כל הנשים והילדים נרצחו והושלכו לבאר הכפר. זה היה סופו של הקיבוץ בקרים.

גם סופו של המפעל ההתיישבותי, על העשרות הרבות של יישוביו לא היה טוב יותר. ב-1938 סולק ארגון האגרוג'וינט מברית-המועצות, מאות מעובדיו ומנהליו נאסרו ונשפטו למוות באשמת ריגול. השלטונות חדלו לתמוך בו והישובים היהודים סבלו מהתנכלות האוכלוסייה המקומית. במלחמת העולם השנייה הכיבוש הגרמני בקרים נמשך כשלוש שנים, במהלכם נהרסו והושמדו כל היישובים היהודיים על-ידי הגרמנים והתושבים המוסלמים (הטטרים) של קרים.

במסע האנטישמי של סטאלין בסוף שנות ה-40', הואשמו היהודים בכך שזממו לנתק את קרים מברית המועצות בשיתוף הג'וינט וה-CIA ולהקים בה מדינה יהודית.

עוד משהו

"הי דז'נגקויה בדרך לסבסטופול" – שירם של המתיישבים היהודים בקרים שהפך ל"הי דרומה לאילת".

___________

מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו ל’מידה’ בפייסבוק ובטוויטר.