לפרופ' אמיר חצרוני נשבר מאנשים שיודעים ממרומי הפנסיה המובטחת שלהם מה צריכים לעשות ולחשוב אנשים שעובדים קשה לפרנסתם.
ביום שישי האחרון רציתי להכין את עצמי לקראת טקס האוסקר ולראות את "שתים עשרה שנים של עבדות". מאחר ואני מתגורר פחות או יותר באמצע הדרך בין ירושלים לתל-אביב, יש לי פריבילגיה לבחור בית-קולנוע בכל אחת מהערים. אלא שהפעם הקואליציה הדתית בעיריית ירושלים הכריעה עבורי – היא סגרה את סניף סינמה סיטי בירושלים ושלחה אותי לתל-אביב, בה גם הצטיידתי במוצרים חיוניים בסופרמרקט אחרי הסרט.
למה לא להפעיל את סינמה סיטי בשבת? הדתיים מעלים את הטענות הרגילות: פגיעה בצביון, פגיעה ברגשות, עבודת אלילים. הטענות הללו מוכיחות עד כמה אנחנו רחוקים מליישר קו עם דמוקרטיות מהשורה הראשונה. בניגוד לאגדה אורבנית פופולארית, ירושלים איננה העיר עם הריכוז הגבוה ביותר של תושבים שמעדיפים לבלות את השבת בתפילות. שליש מאוכלוסיית ירושלים ערבים (שברובם מבינים שביזנס קודם לאלוהים ופותחים את עסקיהם גם ביום שישי). שני השלישים הנותרים הם יהודים, אבל רק כמחציתם דתיים או חרדים, שאכן לא הולכים לקולנוע בשבת. כך יוצא שהאחוז הכולל של ירושלמים שמעדיפים ללכת בשבת לבית-הכנסת ולא לקולנוע או לקניון הוא בערך שליש; פחות ממספר ההולכים לכנסייה ביום ראשון בארה"ב (43%), או בפולין (קרוב ל-50%), ובוודאי פחות ממספר המתפללים במלטה (למעלה מ-70%).
גם הכמרים האמריקנים, הבישופים הפולנים והארכיבישוף המלטזי לא נהנים במיוחד לראות מול הכנסיות שלהם באמצע התפילה של יום ראשון פיצוציה שמוכרת סיגריות, חנות בגדים שעורכת מכירת סוף עונה, או בית-קולנוע שמקרין סרטים. כמו הרב הפופולארי בני לאו, שכינה את סינמה סיטי "עגל הזהב", גם אנשי דת נוצרים היו מעדיפים שהציבור ישתתף בטקס לחם הקודש ולא יצא לקניות או יצפה בסרטי חולין. קמפיין של הכנסייה הקתולית הפולנית השתמש בסלוגן "ישו מרחם אבל לא אוהב את מי שקונה ביום ראשון". אלא שבניגוד לרבנים ישראלים מהזרם האורתודוקסי, לאנשי דת נוצרים בימינו אין את החוצפה לכפות על ציבור חילוני איך לחיות את חייו.
לא קל למצוא דבר מנותק יותר מרבנים שמקבלים משכורת מהמדינה והפנסיה שלהם בטוחה יותר מהסיכוי לשמש בקיץ, שמבקרים בעלי עסקים שעובדים בשבת למחייתם כדי לגמור את החודש. הדבר שהכי מתקרב לכך הוא סוציאליסטים שקובלים על כך שבמקום לגהץ כרטיסי אשראי בשבת אנחנו צריכים לנצל את הזמן הזה להרהורים כמה נורא שאלוהים לא היה סוציאליסט כמותם ולא חילק לכולנו כרטיס אשראי עם מסגרת זהה.
יש הרבה מן השונה בין דת לסוציאליזם, אך יש גם אלמנט משותף – אמונה חד-משמעית שהאדם לא יודע מה טוב בשבילו, ושמותר למנוע ממנו להתנהג כפי הבנתו, למשל ללכת לקולנוע או לעשות קניות בשבת. עבור דתיים, קולנוע בשבת הוא חטא נגד בורא עולם כי בשולחן ערוך כתוב שאסור; לסוציאליסטים, שופינג הוא בריחה ממהפכה שנראית להם חיונית. גם אלה וגם אלה מסרבים להבין שמותר לחשוב ולהתנהג אחרת מהם.
אלו שהולכים לקולנוע או קונים בשבת אינם רובוטים שטופי-מוח. אנחנו קונים בשבת דברים שנחוצים לנו והולכים לקולנוע, כי לטעמנו לראות סרט פעולה רומנטי מהנה יותר מלמלמל שוב ושוב את הטקסט של תפילת מעריב, ובגלל שלא מתחשק לנו להתנדב בעמותה למען בטלנים שמתמחים בקיבוץ נדבות. מותר לנו לממש את טעמנו ואת חשבון הבנק שלנו – שככל הידוע לא עובר לעולם הבא.
הכותב הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטת אריאל. המאמר מייצג את דעתו ולא את עמדת האוניברסיטה.
פרופסור אמיר חצרוני,
רואים שאין לך הבנה בסיסית בענייני דת ואתה מנסה להתקשקש על משהוא שאתה לא מבין בו כלל.
ההבדל בין השבת היהודית לשבת של הנוצרים והמוסלמים היא שהיהודים מצווים לנוח ולא לעבוד ביום השבת שזה אומר לא לפתוח עסקים לא למכור ולא לקנות .
שלא לדבר על שאר חילולי השבת שמתלוים לפתיחת עסק כגון נסיעה בשבת הדלקת אורות לא להינות מחילול שבת של יהודי אחר וכו'
וזאת בניגוד גמור לנוצרים ולמוסלמים שלהם אין ציווי לשבות כמו היהודים והם כן יכולים לעבוד אחרי המיסה בכנסיה או התפילה במסגד.
לכן ההשואה שלך מראה על בורות גמורה בנושא שאין אתה מבין בו כלל אבל מרשה לעצמך לזלזל באחרים.
ההבדל שסוציאליזם/קומוניזם כפה/כופה בכח את דעותיו (נראה אותך לא משלם מס כלשהו) ועד הרג ורצח. ביהדות קיום מיצוות נתון לבחירתך האישית והחופשית. אלה שמחליטים לסגור בתי קולנוע/חנויות בשבת בתוקף מעמד חוקי שנתנה להם המדינה-מועלים בעיקרון הראשוני של היהדות: קבלת עול מיצוות נתונה להכרעתו האישית של כל אחד.
אני חושב שלחברה יש גם הזכות להחליט איך היא רוצה שייראה המרחב הציבורי שלה.
החברה בירושלים בחרה בצביון של עיר שומרת שבת, וזו זכותה.
אני לא בטוח שאני מסכים עם הבחירה הזו, אבל זו בהחלט זכותם של הירושלמים.
הטענה לגבי הפנסיה של הרבנים היא לא יותר מדמגוגיה נחותה. הם מביעים את עמדתם ההלכתית, וזה תפקידם.
אף אחד לא אסר עליך ליסוע בשבת, או לראות טלוויזיה בבית. בסך הכל זו אמירה לגבי צורתו של המרחב הציבורי. ואכן, ערים אחרות בישראל בחרו אחרת. סע לשם. מה רע בזה?
"מרחב ציבורי" זאת buzzword סוציאליסטית.
למה להפעיל בית קולנוע זה מרחב ציבורי אבל להפעיל תחנת טלוויזיה לא? או לנסוע בכבישים (שנסללו במימון המדינה! אוהו!)?
הסיבה שסוגרים דברים באופן סלקטיבי היא מאבק הכוחות הפוליטי עם החרדים שרוצים לסגור _הכל_ ולא מתרשמים מהבחנות מצוצות מהאצבע. אפשר להסכים לאג'נדה הזאת (אם אתה דתי) או שלא, אבל לנסות להתחכם ולהמציא רטוריקה משפטית נאורה שתתאים לזה זה מאולץ למדי.
כשדתיים קונים ביניין ובו מוסכם שאין מפעילים מעלית בשבת, זה לא "מרחב ציבורי"? ומה עם הישובים הקטנים, שמסננים תושבים שלא מתאימים להם? נראה לי ברור שיש לקהילה זכות להגדיר ציביון. כמו שיש לי זכות להחליט למי אני מוכר את רכושי ולמי לא. לא?
במקרים שאתה מתאר מדובר ברכוש פרטי או קונסטרוקציה משפטית פרטית שמוחזקת באופן משותף על ידי מספר פרטים. כשסוציאליסטים (דתיים או אחרים) מדברים על מרחב ציבורי הם בדרך כלל מתכוונים לתחום שלא מוחזק בבעלות פרטית על ידי אף אחד ולכן אמור להיות מנוהל באופן שונה לחלוטין (בפועל, על ידי המדינה). במציאות כמובן לא מדובר בהפרדה אנליטית מוגדרת היטב, אלא אותם סוציאליסטים פשוט מחליטים אד-הוק מה נחשב בעיניהם למרחב ציבורי בשביל להכתיב שם את הנורמות שנראות להם (אוטובוסים למשל הוגדרו לפתע כמרחב ציבורי כשהיה צורך להאבק למען "שוויון מגדרי" בקווים החרדים).
לכל אחד יש דברים שקדושים לו, או שמחליטים שאף אחד לא חייב לכבד ואז זכותם של גורמים חרדיים לעשות מנגל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולשיר ולרקוד בצפירה או שמחליטים שכולם צריכים לכבד ואז גם חילונים לא יהפכו את השבת הירושלמית לחגיגת שופינג
אבל הם כבר עושים את זה, כל הזמן! הצפצוף שלהם מתמשך, הדרישה הבלתי פוסקת "לכבד" היא חד צדדית לחלוטין!
מכיר הרבה מאוד דתיים שאינם בעלי "אמונה חד-משמעית שהאדם לא יודע מה טוב בשבילו, ושמותר למנוע ממנו להתנהג כפי הבנתו". יש דתיים ליברלים, יש דתיים שאינם ליברלים. לא הגון להאשים את הדת היהודית בכך שחלק מאמיניה הם סטייטיסטים.
סה"כ, בארץ ישראל כמעט כולם סטייטיסטים. זוהי התרבות השלטת. כולם מחפשים איך להשתמש במדינה כדי לכפות את ערכיהם על אחרים (ע"ע גיוס החרדים, או כפיית דתיים לשמוע שירת נשים).
פרופ' חצרוני הנכבד,
במאמרך תיארת את הסוציאליזם ככופה עצמו על ידי פרטים על הכלל. למשמע זאת מצווה עלי המוסר לכתוב תגובה זאת. התפיסה הסוציאליסטית נשחקה עם הזמן עם התפתחות זרמים שונים, ולאדם הלא מנושא המתבונן מן הצד נראה הדבר כמין קולאז' של דעות ומשטרים היסטורים שונים. אל לנו לשכוח את שורשו של סוציאליזם המצוי עוד בפילוסופיה ההגליאנית. אם כך, הסוציאליזם הוא קיצו של התהליך הדיאלקטי (ויש אשר יאמרו תחנה בו); ועל כן בתכליתו אופוריסטי. בסופו של אותו תהליך דיאלקטי יהיה אותו "גייסט" או "רוח" המנחה של בחירותנו ועל כן לא יכפה עלינו דבר אלה הרציונל של האדם האדם ינחה אותו לאותן מעשים משותפים. אסכם דברי באומרי כי תגובה מודאגת זו נכתבה על מנת לבקש את החלפת המונח "סוציאליזם" אשר בו השתמשתה בכתבתך ב"משטרים קומוניסטים" שכן בהקשר הדברים מתאר אתה יותר מן המשטרים המקושרים לסטאליניזם או מאויזם. כמובן שלא ניתנה במה יתרה במאמרך לסוציאליזם ועל כן אולי לא יהיה מקום לתגובתי, ועם זאת הייחוס הקטן מבטא ביקורת שלדאבוני מוטעת.
אז בגלל שליהודים הדתיים זה "ממש ממש חשוב" ולא רק "די חשוב" אז נעשה מה שהם אומרים? באירופה יש גם אלמנטים אנטי-נוצריים לגמרי כמו חנויות פורנוגרפיה בפרהסיה או גירושין חוקיים. או שמפרידים את הדת מהמדינה או שלא. לא צריך להיות מומחה בתיאולוגיה בשביל זה.
(למרות שאני מעריך את העובדה שלפחות את ההודעה הזאת נראה שכתבת בעצמך ולא גנבת ממישהו אחר)