דרך הנרטיב של האחר

תחת השפעת אדים של אפרטהייד, שרתה עליי רוח הרלטיביזם הנאור. לכן, החלטתי לאזור חלציי ולצאת ללמוד את תולדות עמנו מחדש, כאשר הפעם, בניגוד לאינדוקטרינציה הציונית לה הייתי נתון משחר ילדותי, החלטתי שראוי לעשות זאת דרך המשקפיים של ה"אחר".

מכיוון שה"אחר" היחיד בסביבה הוא מיעוט ערבי-מוסלמי המונה מיליארדי בני אדם לכל היותר, שינסתי מותניי וגיגלתי אחר הההיסטוריה המודחקת והמדוכאת, זו שהוצנעה באכזריות בכמה עשרות ערוצי לווין בינלאומיים, מאות עיתונים יומיים ואלפי תחנות רדיו ממלכתיות; זו, שלא מצאה את מקומה בפרהסיה הציבורית, ונאלצה בצר לה להסתפק רק בדרשות המונים במאות אלפי מדרסות ובמסגדים, הפרוסים בפינות שכוחות האל של העולם השלישי, כמו דרום פריז, למשל.

מיתוס ציוני שקרי: היהודים הם עם עתיק בעל תכונות אופי אציליות, שהקנה לעולם חידושים פילוסופיים, מדעיים ותרבותיים רבים.

עבור מי שגדלו תחת מכונת התעמולה של הכוח הכובש, רעיון המוצא הנעלה של העם היהודי נתפס כמושכל ראשון. אולם, כאשר נחשפים לספרות ההיסטורית הענפה של ה"אחר", מתברר כי לאירועים אלו ישנה גרסה שונה למדי, מפתיעה באופיה, המאירה באור ביקורתי את המיתוסים של ראשית ימינו.

על-פי הגישה החנבלית לחקר ההיסטוריה, מתגלים השורשים השוביניסטו-גריאטרים של המיתוס הציוני. כפי שיכלו לראות בנקל גם ה"היסטוריונים" הציונים, לו טרחו להיעזר במקורות יסוד אמינים בני התקופה:

כשהפרו ביוהרה את האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, היו קופים מאוסים.
(סורה 7, 167, בתוך: מוחמד, 'הקוראן הקדוש', מכה ומדינה, 670)

מנוולים מכל הם המעלימים את העדות אשר קיבלו לידיהם מאת אללה.
(מוחמד 670; 2, 139-140).

קיללנו אותם והקשינו את לבם… נמשלו לחמור הנושא ספרים. מה רעים הם אנשים אשר כמותם…
(מוחמד ואחרים, 'הקוראן הקדוש', מדבריות ערב, תר"ע, 5, 12-13; 62, 5).

או כפי שסיכם בלשונו הקולעת דרשן הרשות הפלסטינית ד"ר מחמוד מוסטפא נג'ם:

היהודים, כמנהגם, וכפי שתיאר אותם אללה בספרו ובמסורת הנביא, מתאפיינים בשחצנות, גאווה, יהירות, פראיות, חוסר נאמנות ובגידה… שבעטיו אלוהים הפך אותם לקופים ולחזירים.

מזימות היהודים ומדעי "השואה"

על-פי הגישה הנרטיביסטית, גם המשך ההיסטוריה הציונית מבוססת על משאלות לב מדומיינות שניתן להפריכן בקלות. כפי שממחיש היטב החומר התיעודי המפורט אותו בדקנו במהלך המחקר המעמיק שנערך בארכיון האנטי-ציוני ברמאללה. מכיוון שלהיסטוריונים הציונים לא ניתנה גישה לחומר רב-הערך המצוי בארכיון חשוב זה, אין להתפלא כי מסקנותיהם שטופות הזימה חוטאות כל כך לנרטיב של ה"אחר".

על-פי התיעוד שיוצג להלן, המסקנה המתבקשת היא כי:

נוכח מזימות היהודים, אירופה קצה בתכונותיהם, במונופוליזציה ובשחיתות שלהם, ובהשתלטותם ועלייתם לרסן השלטון ואושיות המדינה. בשנת 1290 מלך [אנגליה] אדוארד הראשון פרסם צו לגירוש היהודים. בעקבותיו הלכו צרפת, גרמניה, אוסטריה, הולנד, צ'כוסלובקיה, ספרד ואיטליה. העמים האירופים הרגישו כי נפל עליהם אסון במתן מחסה ליהודים.

החומר הרב שנחשף בארכיב הפלסטיני הממלכתי, מחייב גם בחינה מחודשת של מיתוס ה"שואה", כפי שמסביר ברוב חן ההיסטוריון ד"ר עיסאם סיסאלם, הידוע בהקפדתו על הפרטים והעובדות בתיאור ההיסטורי:

טענות שקריות החלו לצוץ על יהודים שנרצחים פה ושם ועל השואה. וכמובן, שכל אלו שקרים וטענות חסרות יסוד. לא דכאו! לא אושוויץ! אלה היו מקומות לחיטוי.

המחקר החדש מביא גם למסקנות מרתקות אודות אופיים של היהודים. למרות שהאינדוקטרינציה הציונית ניסתה לשכנע את ההמונים בדבר "תרומתה" של היהדות לאנושות, נותרו כמה חוקרים נמרצים, שלא שכחו כי ייעודם המקצועי הוא האקזמינציה הביקורתית.

חוקרים פורצי דרך אלו, החלו לפרסם את ממצאיהם בשנים האחרונות בכתבי עת מחקריים מהזרם החדש כמו 'אל-חיאת אל-ג'דידה' היוצא לאור באוניברסיטת א-רם, ובערוץ הטלוויזיה האוניברסיטאי 'אל-אקצא', המופעל על-ידי מלומדים מהאסכולה החמאסית.

החומר התיעודי המרתק שנצבר בבימות ביקורתיות אלו, ובבימות נוספות חשובות פחות (כמו כתב העת 'תיאוריה וביקורת' או הוצאת הספרים הקטנה 'רסלינג'), מציג תמונת-ראי חשובה להיסטוריה של ההגמוניה הכובשת.

יודאולוגיה

חקר אפיים של היהודים, הוא משימה מורכבת למדי. למעשה, ההיסטורינים שעסקו בסוגיה נחלקים לכמה מחנות. אחת האסכולות, היא האסכולה הסרטניסטית, שאת תמצית מאמציה המחקריים ניתן לסכם במובאה הבאה:

עשויות להיות מחלות כמו אבעבועות, שניתן לחסלן, חוץ מהמחלה שפגעה בעם הפלסטיני ובאומה הערבית באופן כללי, והיא המחלה היהודית, המחלה הציונית, שהיא מחלה סרטנית…

מנגד, ישנם מלומדים רבים הסבורים כי האלגוריה הקאנצרית הינה מופרזת, וכי קשה לבססה כראוי על סמך החומרים התיעודי. חוקרים אלו פיתחו תיאוריה שונה, שזכתה לכינוי "תיאוריית האייצ'-איי-וי", שהשקפתה מוסברת כך:

היהודים הם וירוס [נגיף] הדומה לאיידס, ממנו סובל העולם כולו על פני הארץ הזאת…

לצד אסכולות אלו, ישנם חוקרים שפנו לנתיבים אחרים. כפי שמבטא המחקר המוביל בנושא, את הגישה האנימליסטית:

כמו נחשים נחבאים שניביהם מכישים בחשכה, הפולשים העושקים רודפים אחר ילדינו מעלים אש בגופם הרך… הם אינם מתביישים. הם שמחים מאוד להיות נחשים שמוציאים את לשונם ומתפתלים בשנאה, ואחר כך תוקפים כשהם צמאים ורעבים לדם ולכבד אדם.

מלבד זאת, ישנם כמה מלומדים עצמאיים. חלקם סבורים כי היהודים הם "שטן עם זנב", ואחרים המסבירים בפשטות כי היהודים הם "נחותים, פחדנים ובזויים".

כך או כך, המסע בעקבות הנרטיב של ה'אחר' נושא בחובו פירות תרבותיים חשובים לשני העמים, ומאפשר לאותם גורמים מתונים, שכפי שראינו מצויים בשפע בצד "השני", להתהלך בגאון, בידיעה כי פעלם האינטלקטואלי מקדם את השלום, השיוויון והטרנסג'נדריות.