אנטישמיות ואנטי-ציונות בקמפוסים בארה"ב

הסטודנטים באוניברסיטת נורת'איסטרן (Northeastern) שבבוסטון מסצ'וסטס התפלאו לקבל לחדרם "צו פינוי", שהושחל בחריץ שמתחת הדלת. אך לא היו אלו צווי פינוי רגילים: קריאה זריזה של הטקסט חשפה כי מדובר באקט הכפשה נגד צבא ההגנה לישראל שבוצע על-ידי סניף 'סטודנטים למען צדק בפלסטין' הפועל בקמפוס, כמחאה על מדיניות הריסת בתי מחבלים.

'סטודנטים למען צדק בפלסטין' הוא ארגון רחב היקף הפועל משנת 2001, ומוגדר על-ידי 'הליגה נגד השמצה' (ADL) בארה"ב כאחד מגופי ה-BDS האנטי-ישראליים המרכזיים ברחבי האוניברסיטאות בצפון אמריקה. אך הסניף בנורת'איסטרן לא הסתפק רק ב"מחאות יצירתיות". במהלך שבוע האפרטהייד 2012 חלה החרפה בפעילותם של האקטיביסטים הפרו-פלסטינים, כאשר מספר חברים מן הארגון ביצעו מעשי ונדליזם ברחבי הקמפוס. בין השאר, הם השחיתו ראש של פסל של תורם יהודי והדביקו עליו סטיקרים של "ציונות היא גזענות".

אירוע זה הצטרף לשורה של הפרות מנהליות נוספות, שלבסוף הגדישו את הסאה: עתה, בצעד חריף ויוצא דופן, ב-7 במרץ הודיעה האוניברסיטה על השעייתו של הסניף המקומי לתקופה של כשנה, ושחזרתו לפעילות מותנית בהשתתפות בסדנת "אדיבות וסובלנות", שתועבר על-ידי מנהלי האוניברסיטה.

פעולה מסוג זה הינה רק קצה הקרחון של ההסתה האנטי-ישראלית וגילויי האנטישמיות המתחוללים באוניברסיטאות בכל רחבי ארה"ב. אך נראה שהפעם גם האדוקים שבתומכי חופש הביטוי באקדמיה החליטו להציב קווים אדומים, ובכך בלמו הידרדרות אפשרית נוספת בפעולותיהם של גורמים אנטישמיים ואנטי-ישראליים.

גבולות הפלורליזם

מזה שנים שמדינת ישראל הפכה ליעד להתקפות במוסדות אקדמיים רבים, ולא רק בקרב גופים סטודנטיאליים אלא גם מתוך המערכת עצמה. כבר בשנת 2006, בדו"ח שהוגש למועצה האמריקנית לזכויות אזרח בנושא אנטישמיות בקמפוסים, נכתב בפירוט על מגמה מדאיגה זו. "ניתן למצוא ביטויים אנטישמיים ואנטי-ישראליים בתוך ומחוץ לכיתות הלימוד", נאמר בדו"ח, "בסילבוסים של קורסים, עיתוני סטודנטים, פוסטרים, הפגנות… מחלקות ומרכזים ללימודי המזרח-התיכון בולטים במיוחד בקידום אנטישמיות ואנטי-ישראליות".

בראיון שערכנו בעבר עם ד"ר דניאל פייפס, העומד בראש מרכז החשיבה 'פורום המזה"ת' ומי שייסד את ארגון 'קמפוס-ווטש', הסביר לנו הלה כי אין זו מגמה חדשה. מקורה בשנות ה-60 של המאה העשרים, אז הפכו אקדמאים רבים באוניברסיטאות בארה"ב מליברלים לרדיקלים, ובפרט במחלקות ללימודי המזרח-התיכון. ככל שעבר הזמן התגברה תופעה זו, בפרט עם הופעת תיאוריית האוריינטליזם של פרופ' אדוארד סעיד בסוף שנות ה-70 והרוחות הפוסט-מודרניות שעשו שמות בעולם האקדמי.

פירוט של התהליך שעברו לימודי המזה"ת בארה"ב עד שהגיעו למצב זה ניתן למצוא בספרו של ד"ר מרטין קרמר "מגדלי שן על חול: כשלונם של לימודי המזרח-התיכון באמריקה" (אנגלית, 2002), שהיה הראשון לעמוד באופן שיטתי על העומק והיקף השינוי שהתחולל בתחום. קרמר מתאר בספרו כיצד כישלונם העקבי של חוקרי המזרח-התיכון באמריקה דירדר את התחום לעבר דיסציפלינות רדיקליות ואיפשר חלחול של הפוליטיקה למחקר האקדמי.

לא בכל מקום המצב זהה. בניגוד לאוניברסיטאות כמו אוניברסיטת קליפורניה באירוויין (UC Irvine), אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) ואוניברסיטת קולומביה, הידועות כמרכזים פרו-פלסטיניים חזקים, אוניברסיטת נורת'איסטרן, אחת מהאוניברסיטאות הפרטיות הגדולות בארה"ב, נחשבת למקום מתון יחסית. אולם סרטונים שהופקו במהלך השנה וחצי האחרונות על-ידי ארגון 'מלומדים למען שלום במזרח-התיכון', הנלחם מאז שנת 2002 באנטי-ישראליות ואנטישמיות באקדמיה בארה"ב, חושפים כי בכל הנוגע ללימודי המזרח-התיכון, מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים הבעייתיות קיימת גם בנורת'איסטרן. העדויות והראיות העולות מסרטונים אלו מציירות תמונת מצב מטרידה באשר למתרחש בין כותלי הקמפוס ובכיתות הלימוד עצמן.

סאליבן משתיק

כך למשל, סטודנטים שיגיעו לאוניברסיטה במטרה ללמוד על המזרח-התיכון והסכסוך הישראלי-פלסטיני, יתקלו כפי הנראה בפרופ' למדעי המדינה בשם דניס סאליבן, מנהל 'מרכז המזרח-התיכון לשלום, תרבות ופיתוח'.

כפי שמתואר בסרטון, לסאליבן השפעה רבה על הסטודנטים שלו, על הקולגות ועל הקהילה המקומית בבוסטון. "הוא מגדיר את עצמו כבלתי-משוחד", סיפר ג'ייסון פרסבורג, סטודנט יהודי ולשעבר ראש תכנית בארגון 'הלל' באוניברסיטה, "אבל סטודנטים שלקחו את הקורסים שלו מספרים לי כל הזמן עד כמה הוא משוחד… הוא לא יסכים איתם, ואז ייתן להם ציון גרוע בגלל זה". מדובר באדם שהיה, בין השאר, יועץ של הרשות הפלסטינית וחבר במרכז החשיבה (Think Tank) 'מרכז המחקר הפלסטיני-אמריקני'.

סאליבן עושה שימוש בשיעוריו כדי לבצע אינדוקטרינציה אנטי-ישראלית ואנטישמית מובהקת. הוא מלמד את הסטודנטים שלו שיש קבוצה קטנה של יהודים ששולטת במדיניות החוץ האמריקנית, ושישראל היא מדינה פושעת כמו הנאצים. בסילבוס שלו ניתן למצוא ספרים כמו "הטיהור האתני של פלסטין" מאת פרופסור אילן פפה, יהודי אוטו-אנטישמי מפורסם שמחקריו הוגדרו על-ידי מלומדים רבים כשקריים ומסולפים; ספרים של פרופ' טניה ריינהרט, ישראלית פעילת שמאל רדיקלית ובעבר חברה במפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (מק"י), שמתה בשנת 2007; מכתביו של ד"ר נורמן פינקלשטיין, אחד ממשמיציה הגדולים של מדינת ישראל באמריקה, ועוד רבים כגון אלו.

וההטיה אינה עוצרת רק בספרי הלימוד. כך לדוגמה, במסגרת נסיעה לימודית הנקראת "דיאלוג בין ציוויליזציות", בשנת 2009, לקח סאליבן את הסטודנטים שלו לבקר אצל משטרו המתון של בשאר אל-אסד. ואולי אין זה פלא, שהרי מבחינת סאליבן ארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה אינם אלא ארגוני התנגדות לגיטימיים. אחד הסטודנטים מעיד (16:30 בסרטון לעיל) גם על מדיניות של השתקה, וטוען כי חל איסור על שימוש במילה "טרור" או "טרוריסטים" במסגרת השיעור. בהרצאותיו של סאליבן ניתן לשמוע התבטאויות כגון "אז אנחנו יכולים לומר שחמאס הוא ארגון טרור, בטח. אנחנו יכולים לומר גם שיש להם מערכת בריאות נהדרת וגני ילדים"; "חמאס אינו מכיר בישראל, אז מה?"; ועוד.

כלכלה אנטישמית

אולם 'מרכז המזרח-התיכון לשלום, תרבות ופיתוח' אינו המקום היחיד באוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון, שבו ניתן למצוא הסתה ורדיקליזם. תתפלאו אולי לשמוע, אך גם בפקולטה לכלכלה ניתן למצוא הסתה אנטי-ישראלית ועמדות מסוג זה: למשל, פרופ' שאהיד עלאם, אזרח פקיסטאן, המפורסם בקמפוס בשל עמדותיו הקיצוניות (החל מ-21:40), מלמד בשיעוריו כי הציונות מבצעת פשעים נגד האנושות ושיש להשוות בין האבות המייסדים של ארה"ב למבצעים של פיגועי ה-9/11.

ומה בין קורסים לכלכלה ולענייננו, אתם שואלים את עצמכם? ובכן: "בכל הקורסים שלי ישנם נושאים המאפשרים לי לדבר על הקולוניאליזם, התיישבות קולוניאלית ואימפריאליזם", אמר עלאם בהרצאה שנערכה באוניברסיטה לציון שבוע האפרטהייד בשנת 2012. גם כאן קיימת השתקה ואינדוקטרינציה:

אני מדבר על כל הנושאים הללו, ואנשים מקשיבים בתשומת לב רבה ובהערכה. אין אחד שלא מסכים. אם יש אדם או שניים המעוניינים לומר משהו, הם לא עושים זאת מכיוון שהם יודעים שהם לא יקבלו שום תמיכה מהכיתה.

דוגמאות אלו מבהירות עם אלו אתגרים נאלצים סטודנטים יהודים ופרו-ישראלים להתמודד באוניברסיטה. אך זוהי תמונה חלקית בלבד: רק באוניברסיטת נורת'איסטרן דווח גם על ניצול השואה לצרכים פוליטיים והשמצת מדינת ישראל, מתן חסות למטיפים אסלאמיסטים-רדיקלים המעודדים שימוש באלימות, תומכים בטרור ומסיתים נגד מדינת ישראל. כאמור, על-אף שהעוצמה משתנה ממקום למקום, מדובר על תופעה רווחת המציירת תמונה מטרידה ביותר.

אינדוקטרינציה מסוכנת

הקשר בין המתרחש בכיתות למה שקורה ברחבי הקמפוסים ברור. המידע שמעבירים המרצים לסטודנטים נותן לגיטימציה ורוח גבית לפעילויות השונות. אך מעבר לכך, יש לזכור כי האוניברסיטאות הן אלו שמגדלות את דור העתיד של המנהיגים, מקבלי ההחלטות ומובילי דעת הקהל, מה שמחייב התייחסות רצינית למציאות המטרידה במחלקות ללימודי המזרח-התיכון ומדעי המדינה. היטיב לבטא זאת פרופ' ריצ'ארד קרווטס, נשיא ארגון 'מלומדים למען שלום במזה"ת', שהצביע על הבעייתיות הרבה במצב הנוכחי:

הסכנה היא שסטודנטים, יהודים ואחרים, יעברו את הקולג' וישמעו שקרים והטיות שנאמרים מפי פרופסורים – כאלו שאמורים מבחינתם לדעת את האמת וללמד את האמת – ויסיימו עם תפיסה מעוותת ולא מדויקת כלפי ישראל, מקומה במזה"ת ובהרחבה – כלפי העם היהודי.