ארז תדמור מתקשה להבין: למה איילת שקד עוזרת לשמאלנים לסגור את 'ישראל היום'?
לפני שנתיים, כשאיילת שקד היתה עוד בתנועת 'ישראל שלי', היא הובילה קמפיין ויראלי וקצבי נגד גלי צה"ל והתקשורת השמאלנית. חלפו שנתיים, את האידיאליזם החליף עור הצבי והיום, כשהיא יו"ר סיעת הבית היהודי, חוברת שקד לאילן גילאון ולאיתן כבל ומנסה לסגור את כלי התקשורת הימני האפקטיבי היחיד בישראל. איך זה מסתדר? ההסבר פשוט. מדובר באינטרסנטיות פוליטית צרה ובמגזריות מכוערת מהסוג שרק הימין הפתטי מסוגל לספק.
בכיינים נמאסתם
כבר 30 שנה שהימין מבזבז את זמנו בניסיון לשכנע את הציבור הרחב שהתקשורת שמאלנית; שרובם המכריע של הפרשנים, העורכים והכתבים הם אנשי שמאל, המשתמשים במעמדם על-מנת לקדם את תפיסת עולמם השמאלנית.
והרי החדשות: די. נמאסתם. ניצחתם בויכוח לפני עשרים או שלושים שנים. כולם יודעים היום שהתקשורת שמאלנית. הימנים יודעים את זה, השמאלנים (לפחות אלו שמודעים לעצמם) יודעים את זה וכל מי שבאמצע יודע את זה. מכאן יש לימין שתי ברירות: להמשיך להתבכיין או לייצר אלטרנטיבה. כי זה הקטע עם התקשורת: היא מספקת צורך; צורך שבעולם המודרני הוא הכרחי. אנשים צריכים עיתון לקרוא בבוקר, אתרי חדשות לגלוש בהם בעבודה ותכניות אקטואליה להאזין להן בדרך לעבודה.
הימין יכול להמשיך להתלונן באובססיביות שהתקשורת שמאלנית, והוא יכול להיות צודק בפעם האלף. ומה זה יעזור? כמעט גורנישט. אם הימין לא יקים 'פוקס ניוז' ישראלי, תחנת רדיו ימנית ואתרי חדשות ואקטואליה ימניים אפקטיביים, אזי התקשורת – שכולם יודעים שהיא שמאלנית – תמשיך לצלוב אותו ולהפוך את עמדות הימין ללא רלוונטיות. זה לא משנה שמדיניות השמאל תפשוט רגל כי היא מנותקת מהמציאות, וזה לא משנה שהימין ינצח במרבית מערכות הבחירות. מי ששולט בשיח הציבורי – בתקשורת, במשפט, בתרבות, באקדמיה ובזירה החוץ פרלמנטארית – שולט גם במתרחש בעולם הפוליטי.
'ישראל היום' והאסימון שנפל
לפני כשבע שנים, אחרי שנות דור של בכיינות חסרת תועלת, הופיע 'ישראל היום' על במת התקשורת הישראלית. הגם שלא מדובר בעיתון מושלם, תרומתו של 'ישראל היום' לדמוקרטיה הישראלית גדולה פי-כמה-וכמה מתרומתם של כל כלי התקשורת האחרים גם יחד. לראשונה קיים בישראל כלי תקשורת אפקטיבי, בעל תפיסת עולם ימנית מתונה, שנותן ביטוי לעמדות ימין ומקדם תפיסות עולם שבכל יתר התקשורת נדחקות לטורי דעה חסרי השפעה.
אין במיינסטרים של התקשורת הישראלית עוד גוף גדול ומבוסס שפרשניו הבכירים ועמודי השער שלו מציגים את חשיבות הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית; שמעניק גיבוי למדיניות הממשלה להשבת המסתננים הבלתי-חוקיים לארצותיהם; ושלא מציג את המתנחלים (מצביעי הבית היהודי), בצורה סטריאוטיפית ודוחה. והנה, דווקא איילת שקד, מצטרפת לניסיון האנטי-דמוקרטי לסתום לימין הישראלי את הפה.
ההשפעה של 'ישראל היום' רחבה בהרבה רק מסך קוראיו. כידוע, אחד ממאפייניה של התקשורת המרכזית היא היכולת לעצב את סדר היום; לקבוע מה יהיו הנושאים עליהם ידברו ומאלו נושאים יתעלמו. החל מהופעת 'ישראל היום' נשברה ספירלת השתיקה, שאפשרה למרבית כלי התקשורת להתעלם או לדחוק לשוליים סיפורים שמשרתים את הימין ופוגעים בשמאל. החל מיולי 2007 מבינות כל שאר המערכות כי אם יתעלמו מסיפור גדול ימצאו אותו למחרת בשער 'ישראל היום'.
כללי המשחק השתנו
דוגמה טובה לכך היא אחת בה נפלה בחלקי הזכות להיות מעורב. בשנת 2009, שנתיים לאחר הופעת 'ישראל היום', עמד 'מעריב' בפני ירידה דרמטית במספר הקוראים והמעמד הציבורי. בינואר 2010 הפיקה תנועת 'אם תרצו' דוח החושף את הקשר שבין 15 ארגונים ישראלים לעלילה השקרית שהפיק השופט גולדסטון. קמפיין 'נעמי גולדסטון חזן' כבר היה מוכן, כולל הקריקטורה עם הקרן ותקציב הפרסום באתרי החדשות ובעיתונים. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היתה איזה כלי התקשורת יחדיר את הסיפור למרכז סדר היום הציבורי.
ביום שישי ה-29 לינואר נדהמו אנשי 'הקרן לישראל חדשה' לגלות את הכותרת "הקרן החדשה ותעשיית השקר" על שער 'מעריב', ואת תמונתה של נעמי חזן על-פני עמוד השער השלם של מוספשבת. בן כספית, איש שמאל, הקדיש לסיפור ארבעה עמודים מלאים, וזו הייתה רק ההתחלה. באנרים שקנינו ב-Ynet וב-nrg ושלטי חוצות נתנו דחיפה נוספת לסיפור, הפלאפונים לא חדלו לצלצל ותכניות האקטואליה עמדו בתור לראיונות.
כניסתו של 'ישראל היום' לשוק העמידה את 'מעריב' במצב של מלחמה על חייו. הסיפור על 'הקרן החדשה' וגולדסטון נפל לידי בן כספית ועורכי 'מעריב' משמיים ואפשר להם לחזור ולקבוע את סדר היום התקשורתי לאחר תקופה ארוכה שבה היה העיתון כמעט לא רלוונטי. מה שלא עשו אלפי מאמרים וטורים על התקשורת השמאלנית, שמטייחת סיפורים מביכים לשמאל, עשתה הקמת עיתון ימני אחד.
למה שקד בצד של השמאל?
כך, לראשונה מזה שנים מצא עצמו השמאל הישראלי תחת ביקורת נוקבת מימין; ולא רק בטוקבקים או בשיחות עם מאזינים, אלא במרכז סדר היום התקשורתי. ממרחק של כמה שנים אפשר לומר שהקמפיין הוביל ליצירת ז'אנר חדש בעיתונות הישראלית: ביקורת השמאל הקיצוני. זה אמנם התחיל ממעריב, אבל לא היה מתאפשר בלא השפעתו של 'ישראל היום' ,ששינה לחלוטין את שוק התקשורת בישראל.
וכך להפך – זו בדיוק תהיה ההשפעה של היעלמותו. לא רק שכלי התקשורת הימני היחיד יעלם, בהיעדר אלטרנטיבה יחזרו יתר כלי התקשורת להיות שמאלנים הרבה יותר.
ההסבר היחיד להצטרפות איילת שקד למסע הרדיפה כנגד 'ישראל היום' הוא ששקד ונפתלי בנט רואים ב'ישראל היום' כלי תקשורת שמשרת בעיקר את נתניהו והליכוד; כלומר, כלי תקשורת שאינו ימני, דתי או מתנחלי מספיק לטעמם. ייתכן וגם היחס החיובי יחסית לו הם זוכים ב'ידיעות אחרונות' (מתוך ניסיון של מוזס להחליש את נתניהו בכל מחיר) תרם להחלטה המקוממת. כך או אחרת, אני מתקשה לדמיין צעד מזיק והרסני יותר לימין, לערכיו ולסיכוייו במערכה על עתיד הארץ הזו, מאשר הצטרפות איילת שקד להצעת החוק הבריונית שמטרתה היחידה היא הצרה וצמצום של השיח הציבורי. הצעת חוק שלו תעבור בכנסת ישראל תעמיד בצל את כל יתר הדברים שעשתה או תעשה איילת שקד בכנסת הנוכחית.
___________
מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.
בוודאי ובוודאי שניסיון השתקה של ישראל היום (וכל עיתון אחר) ע"י חוק, היא פסולה מיסודה.
עם זאת, אני חייב לציין שישראל היום אינו עתון ימני (או שמאלני). הוא פשוט פרו ביבי. כשביבי מפרסס שמאלה, ישראל היום נותן לו גיבוי של 100%. כך לא ראינו שום ביקורת משמעותית מכיוונו של ישראל היום כשביבי הקפיא בנייה ביו"ש או שיחרר רוצחים מתועבים, ולמען האמת לא ראינו שום ביקורת של ישראל היום על ביבי אי פעם.
אמיר – גם גישה כזאת – של לתת בגדול גיבוי בסיסי לגישה של ראש הממשלה, יש לה לגיטימיות ומקום. תכל'ס בעבר גם ידיעות וגם מעריב כעיתוני מיינסטרים הלכו עם ממשלת מפא"י/מערך ברוב הדברים.
לא אמרתי שלא. אבל אין לקרוא לו עיתון ימני מתון. האג'נדה שלו אינה נטייה ימינה, אלא נטייה לביבי.
ביג דיל, ישראל היום יכולים לגבות עשר אגורות. אך עדיין הטיעונים שלך מעניינים.
בן כספית הצהיר בתוכנית הרדיו שלו שהוא מצביע כל חייו לליכוד. לא הייתי מתייג אותו כ"שמאל" אלא יותר דומה לאג'נדה של ישראל היום למשל (ימין מתון).
הכותב אולי מצפה לתגובות קוראים, לא רק באתר זה. אם ברצוני לפנות לאיילת שקד עצמה ולהגיב, יעזור לי למצוא בכתבה את כתובתה.
ישראל היום הוא ממש לא בעל גוון ימני. הוא נותן ביטוי לדעות ימניות, ולא משתיק אותן כמו עיתוני השמאל, אבל ברוב הסוגיות החשובות על סדר היום, הוא מיישר קו עם עיתוני השמאל ומתחנף להם. כך עם בעיית המסתננים, עם הרצון הערבי למדינה ביו"ש, עם ענייני דת ומדינה, ועוד… אי אפשר לקרוא לישראל היום "עיתון בעל גוון ימני". אם כבר, אז "עיתון בעל גוון שמאלני, אבל נותן ביטוי גם לדעות הימין".
איילת שקד – סוף פברואר 2012 בעת קבלת הפרס לביקורת התקשורת.
מדברת על זעקת הציבור השקוף. "כל אבני התקשורת צבועות באותו צבע".
"אני חולמת על היום שבו ארגון שמאל יזכה בפרס ביקורת התקשורת כי העבודה שלנו תהיה מיותרת!"
http://www.youtube.com/watch?v=n9vpvGW4Qtw
נפתלי בנט באולפן YNET לפני הבחירות, 19.12.12 (החל מזמן שידור 24:50)
"אני אפעל בכל כוחי לחופש הביטוי בישראל. אני רוצה תקשורת נושכת, אגרסיבית, סקרנית ושואלת – אבל לכל הכיוונים!"
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-4321913,00.html
מתוך מצע/עקרונות הבית היהודי:-
http://www.baityehudi.org.il/our-principles/#media
תקשורת מאוזנת: אנו נפעל על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר. **אך לא באמצעות חקיקה**, אלא ע"י חשיפת המציאות. כיום מרבית אנשי התקשורת הבכירים מצויים בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. זהו מצב מעוות שפוגע בחופש הביטוי במדינה.
זה לא שהוא עיתון 'פרו ביבי' הוא עיתון של ביבי, שנוסד למען ביבי, על ידי הפטרון של ביבי, שהכותרות שלו מוכתבות על ידי לשכת רהמ, כל מה שמעניין אותו זה האינטרסים של נתניהו, ולא משנה שיקולי ימין או שמאל. זה פמפלט. עיתון מטעם. פראבדה. זה לא באמת עיתון. ובכל זאת אסור לסגור אותו. הרדיפה הפרסונלית אותו היא קלוקלת ואינטרסנטנית. וידיעות לא טוב יותר.
אגב, לתת את פוקס ניוז כדוגמא לערוץ תקשורת מוצלח היא באמת בדיחה גרועה מאוד
ללא קשר לטעות של איילת שקד שהצטרפה להצעת החוק המופרכת מיסודה הזו, חשוב לציין כי "ישראל היום" תומך בנתניהו ולא בעמדות הימניות. אני מניח שהעיתון ימשיך לתמוך בנתניהו גם כאשר הוא ימשיך (!!) לבצע מהלכים שמאלניים.
עוד בימינו,יפסיק נתניהו להיות ראש ממשלה.
האם ישראל היום יסגר כשזה יקרה?
כל אחד צריך להחליט מה אצלו חזק יותר. האם זאת תחושת הבחילה העזה בכל פעם שהוא קורא משהו שמאלני בהארץ או בדומיו, או תחושת הבחילה העוד יותר חזקה (אצלי לפחות, חייב להודות שלא בהרבה) בכל פעם שישראל היום שם על השער עוד איזה כותרת או ידיעה תורנית שתוציא את רה"מ טוב.
אני אישית, כאדם ימני רציונלי, לא באמת אושפע (או שאשתדל לפחות להיות כמה שפחות מושפע) מזה שהתקשורת תהפוך חלילה לשמאלנית יותר.
מה גם שכרגע זה בגדר איום בלבד.
אין ספק, שבשורה התחתונה, ישראל היום צריך להיסגר. ותאמינו לי שאני אומר את זה בלב מדמם. אני אפילו לא מאמין לעצמי שאני אומר את זה, אבל הפתרון הוא עיתון אחר בדמותו שיילחם על עמדותינו.