ניגוד עניינים? מי שחיבר את הדו"ח על תנאי הכליאה ב'סהרונים' הוא עו"ד עודד פלר, מה'אגודה לזכויות האזרח', שבמקביל לעריכת הדו"ח עתר לבג"ץ נגד חוק המסתננים.
לפני כחודש פרסמה לשכת עורכי-הדין דו"ח בנוגע למצב מתקן השהייה "סהרונים" שנועד לאחזקת המסתננים. הדו"ח, שהוכן לבקשת המשרד לביטחון-פנים, מתח ביקורת קשה על מצב המתקן ועל תנאי השהייה בו. בין היתר קבע הדו"ח כי "המתקן אינו ערוך לטיפול בילדים"; כי המוחזקים סובלים מבעיות רפואיות; וכי שירות בתי-הסוהר מתרשל בשמירה על זכויות השוהים בו. התלונות הללו נפלו כמובן כפרי בשל לידי העיתונות, וכותרות מאשימות בגין "אפליה" וגזענות של שירות בתי-הסוהר צצו כפטריות אחרי הגשם.
אלא שכאשר מעמיקים בנתונים וברקע לחיבור הדו"ח, מתגלות לא מעט בעיות. כפי שנראה להלן, מועד פרסום הדו"ח (7 חודשים לאחר ביצוע הביקורת!), שיטות הבדיקה שננקטו בו, ומעל הכל: בחירת עורך הדין שביצע אותו, הם, בלשון המעטה, בעייתיים.
ביקורת לא אובייקטיבית
אין ספק שעורך דין הוא אדם ככל האדם, וגם אם הוא ממונה לתפקיד מבקר יהיה תמים לצפות ממנו לאובייקטיביות מוחלטת. ועדיין, ראוי לשאוף לכך שככל הניתן יהיה המבקר נטול פניות, או שלכל הפחות לא יהיה מעורב עד צוואר בפעילות פוליטית סביב נושא הביקורת.
נשמע כמעט מצחיק, נכון? מסתבר שאין כשמאל הישראלי להפוך את הקומי לטרגי ואת שלא יעלה על הדעת לנורמה. הנה כי כן: מיהו מחבר דו"ח סהרונים מטעם לשכת עורכי-הדין? עו"ד עודד פלר, המשמש בימים כתיקונם כראש תחום הגירה ב'אגודה לזכויות האזרח'. בתפקידו זה, חתום פלר על שלל עתירות נגד גרסאות שונות של חוק המסתננים, והוא עומד בראש המאבק של האגודה נגד כליאת המסתננים במתקנים "סהרונים" ו"חולות".
בשנת 2010 – שלוש שנים לפני שמונה כמבקר מתקן "סהרונים" – אמר פלר את הדברים הבאים ביחס למתקן "חולות" שהיה אז בשלבי תכנון:
משמעות ההחלטה בפועל, היא הקמת מחנה פליטים, שאינו אלא גטו, להחזקה כפויה ובלתי מוגבלת בזמן של מבקשי מקלט ושל ילדים … מדינה שנושאת את זכר השואה אינה יכולה לנהוג כך במבקשי מקלט.
האם אדם שגיבש את דעתו לגבי מתקני המסתננים בשנת 2010 כ"בלתי הולמים" מסוגל להעביר עליהם ביקורת אובייקטיבית כלשהי בשנת 2013?
ניגוד עניינים?
אך סיפורנו רק בראשיתו. בעודו עמל על הכנת הביקורת מטעם לשכת עורכי-הדין, לקח עו"ד פלר חלק פעיל בעתירה לביטול חוק המסתננים שאיפשר לעצור מסתנן עד 3 שנים, עתירה שהובילה לביטול סעיף החוק בספטמבר 2013. הדבר מעלה חשד לניגוד עניינים, לכאורה, בין פעילותו כמבקר לבין פעילותו כעורך-דין המגיש עתירות נגד אותם מתקנים שהוא מבקר.סעיף 9(ב) להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לביקורים במתקני כליאה, המסדיר את האופן בו על מבקר לפעול, קובע כי "על המבקר הרשמי להימנע ממצב של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו כמבקר רשמי לבין עיסוקיו האחרים כעורך דין".
כששואלים את פלר אודות החשד לניגוד עניינים, לכאורה, בין עיסוקיו השונים, הוא משיב כי אין "חשש מקשר מדומיין בין הליך הביקורת לבין הטיפול בעתירה", שכן, "הביקורת עסקה באופן הפעלת המתקן ובתנאים בו" ואילו "בעתירה (נגד התיקון לחוק למניעת הסתננות) לא התבקש כל סעד בעניין סהרונים ובעניין התנאים בו, ופסק הדין לא עוסק בכך".
האם הדברים הללו קולעים לאמת? ישפוט הקורא בעצמו: הסוגיה המרכזית בפסק-הדין של בית-המשפט העליון שביטל את חוק המסתננים הייתה אמנם ה"זכות לחירות" למסתננים, אך יחד עם זאת במסגרת הטיעון נגד עצם החזקתם שם נעשה שימוש לא מועט במצב הכליאה במתקן "סהרונים". כך נאמר כי:
זו משמעות הכליאה, בהתבסס על הקורה בבית הסוהר "סהרונים" ובבית הסוהר "קציעות" כיום: אלפי מבקשי מקלט … מוחזקים בצפיפות, רבים מהם באוהלים, ביניהם פעוטות בני יומם מוחזקים בצפיפות … אלפי גברים, נשים וטף מצטופפים בתורים לחלוקת מעט מדי מזון, למעט מדי מקלחות ולמעט מדי תאי שירותים.
לאור זאת, דו"ח שלילי המשקף את המצב במתקן, יכול היה בהחלט להועיל לתביעתו של פלר כאמצעי לקבלת הסעד. ומכאן נובע כי האשמתו בניגוד עניינים (לכאורה) איננה מופרכת.
פלר המבקר ופלר העותר
ועוד לא תמה הסאגה. כאשר מצליבים את לוח הזמנים של עריכת הביקורת עם לוח הזמנים של פעילותו המשפטית של פלר, מתגלות מספר חפיפות מדאיגות. ראשית, בעתירה שהגישו ארגוני הזכויות ב-15 לדצמבר נגד הפעלת מתקן הכליאה "חולות", הזכירו ארגוני הזכויות – בין היתר באמצעות עו"ד פלר – את מצב הכליאה במתקן "סהרונים" כדוגמא רעה למה שיכול לקרות במתקן "חולות". במסגרת העתירה, מציינים העותרים כי הם פנו למדינה בתאריך 16.5.2013 על-מנת לברר "פרטים נוספים" על מצב המתקן, וכי הם קיבלו את תשובתה שישה ימים לאחר-מכן (22 למאי).
והנה, בדיוק בפרק זמן זה, ב-20 למאי, ערך פלר – הפעם בתפקיד מבקר מטעם לשכת עורכי הדין – ביקורת במקום. ובמילים פשוטות: פלר ושותפיו מבקשים חומר מהמדינה על המתרחש במתקן כחלק מן ההליכים שהם מנהלים נגדה, תוך שהם מציירים את מתקן סהרונים כבית-סוהר לא אנושי, בו-בזמן שהוא מבקר במקום במסגרת ביקורת רשמית, "ללא משוא פנים" כביכול.
בהנחה ששירות בתי-הסוהר וגופי הכליאה עושים מאמץ מיוחד לסייע למבקרים חיצוניים מטעם לשכת עורכי-הדין, הרי שמדובר, לכאורה, בניצול לא-ראוי של מעמדו המיוחד כמבקר לטובת קידום של הליכים שהוא מנהל נגד הגוף המבוקר.
ואם זה לא מספיק, הנה תסבוכת נוספת: כזכור, את העתירה נגד מתקן "חולות" הגיש פלר ב-15 לדצמבר 2013, אך את דו"ח הביקורת הציג בפני השב"ס רק כשבועיים לאחר מכן, ב-31 לדצמבר 2013. מדוע חיכה פלר לא-פחות משבעה חודשים תמימים בין ביקורו לבין הגשת ממצאיו? מדוע הגיש את הדו"ח רק לאחר שהגיש עתירה חדשה לבית-המשפט, המבוססת כאמור על הביקורת החמורה נגד מתקן הכליאה "סהרונים"? לוח-הזמנים הזה מעורר חשד כי פלר לכאורה השתמש בהזדמנות שסיפקה לו הביקורת כדי לחזק את העתירה לבג"ץ, שהיא חלק מ"עיסוקיו האחרים כעורך דין" – בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. פלר עצמו, בכל אופן, מכחיש את הדברים.
לשכת עורכי-הדין: אין דין ואין דיין
כדי להבין מעט יותר את צורת ההתנהלות בכל הנוגע למינויי מבקרים, פנינו ללשכת עורכי-הדין כדי לברר האם המבקר נבחר בבחירות מסודרות, האם קיים תקנון לבחירת מבקר המונע ניגודי עניינים, האם יש פרוטוקול מסודר של הישיבות, והאם ניתן לעיין בו. בקיצור: האם מתקיים מנהל תקין בלשכה בנושא זה.
הלשכה בחרה שלא להשיב לשאלותיי אך גורמים המקורבים ללשכה שביקשו להישאר בעילום-שם התבטאו בחריפות רבה: לדבריהם, בכל מה שנוגע לסוגית המבקר שורר חוסר סדר מוחלט; אין תקנון המסדיר את בחירת המבקרים, הישיבות כמעט ולא מתועדות בפרוטוקול, וכמעט ואין התייחסות לנהלים ולחוק.
התוצאה: דו"ח בעייתי
לעיכוב בפרסום הדו"ח יש תוצאות נוספות, המשפיעות באופן חמור על מסקנות הדו"ח והמלצותיו. ראשית, חלקים רבים מן הדו"ח לא רלוונטיים. כך, למרות שבתקשורת צוטטו בהרחבה החלקים הנוגעים לשהיית ילדים, כהעדרם של שירותי טיפת חלב לתינוקות וכדומה, הרי שבפועל, עד למועד פרסום הדו"ח בדצמבר 2013, כבר הוצא אחרון הילדים מן המתקן.
יש לתמוה, אם פלר ולשכת עורכי-הדין כה דואגים למצב הילדים בסהרונים, מדוע לא הפנו את הדו"ח לשב"ס סמוך לאחר הביקור, מתוך דרישה לטפל בנושא באופן מיידי, במקום להמתין עוד שבעה חודשים כך שיפורסם בסמוך להגשת עתירתם?
גם לגופו של עניין, מסקנותיו של פלר מנוגדות לעדויות של גורמים רשמיים. בדו"ח שלו כותב פלר כי "פעוטות במתקן לא קיבלו חיסונים, לא קיבלו ויטמינים". דברים אלו עומדים בסתירה לדבריו של הרופא המחוזי ואחראי המרפאה בסהרונים, ד"ר רמי פרנקל, שהשיב לשאלתה של ח"כ רוזין במהלך סיור שערכה במקום ביוני אשתקד:
אני נכנסתי לתפקיד וסגרתי עם משרד הבריאות שאנחנו נסיע אותם לטיפת חלב ואנחנו נעמוד בקשר רציף, תהיה לנו בקרה כפולה, גם שלנו, גם של רופא הילדים וגם של משרד הבריאות, על מנת שלא יהיה איזה שהוא פספוס.
מבקר שלא חוקר
הבעייתיות בדו"ח ממשיכה גם כשהוא דן בנושא יידוע האסירים בדבר זכויותיהם. פלר כותב כי אין יידוע מספק של השוהים במתקן באשר לזכויותיהם. לטענתו רשות ההגירה תלתה מסמך באנגלית, ערבית וטיגרינית בשם "דע את זכויותיך וחובותיך", ולו מצורף מסמך שאינו מבהיר ל"מוחזקים את זכויותיהם על פי חוק. הוא אף אינו מפרט את עילות השחרור, ואין בו כל התייחסות לבקשת מקלט". פלר מציין כי למרות שהשוהים יכולים להגיש בקשות מקלט, וכי למרות שרשות ההגירה מביאה טפסים "מעת לעת", בשיחות שערך עמם התחוור לו כי המסתננים לא קושרים בין הגשת בקשת המקלט לשחרור ואף חושבים שהדבר יאריך את שהותם במתקן.
מעבר לכך, טוען פלר, נציגים שונים של רשות ההגירה מאיימים על השוהים במתקן כי הם לא ישוחררו לעולם ומגבירים בהם את "תחושת העקה (סטרס)".
הדברים הללו עומדים בניגוד מוחלט לדברים שאמרה ענבל משש, נציגת רשות ההגירה, ביוני 2013 – חודש בלבד לאחר הביקור של פלר במתקן וחצי שנה לפני פרסום הדו"ח – לחברי-כנסת שסיירו במתקן עם ח"כ רוזין. לטענתה, מתוך 1,500 שוהים 1,400 בקשות מקלט נבדקו או נמצאות בהליך בדיקה. היא הסבירה את נוהל הבדיקה:
בקשת המקלט כוללת מספר שלבים, איש איש על פי הנדרש, כשהחוק מגביל אותנו להתחיל את הטיפול שלושה חודשים מהיום שביקש ולסיים אותו בתום תשעה חודשים. במידה שלא, רשאי ממונה ביקורת הגבולות, כמו גם בית הדין לביקורת משמורת, לשחרר ממשמורת.
נראה כי הדברים עומדים בסתירה לקביעה של פלר כי השוהים "אינם קושרים" בין הגשת בקשת מקלט לבין השחרור. שהרי אם כך, מדוע כמעט כל השוהים הגישו בקשות מקלט? ולא רק זאת, בבירור שערכנו עם דוברות השב"ס, התברר כי ענבל משש, נציגת רשות ההגירה, שוהה במתקן כמעט כל יום, וכי האפשרות להגשת בקשות המקלט זמינה וברורה לכל המסתננים.
מכיוון שמדובר בנושא קל יחסית לבדיקה, שאלנו את עו"ד פלר האם הוא שוחח עם ענבל משש, והאם טרח להצליב את טענותיו עם דברי גורמים רשמיים. פלר לא הבין מה הבעיה:
(מבקר) אינו מגיש דו"חות על ביקורים של גורמים אחרים, ודאי על ביקורים שהוא לא השתתף בהם. דו"ח ביקורת גם אינו מתבסס על קריאת דיווחים על ביקורים של אחרים.
מהדברים משתמע כי לדעת פלר ראוי למבקר להתעלם מגורמים רשמיים הקשורים מהותית לנושא הביקורת. גישה זו נראית בעינינו, אם לנקוט לשון עדינה, מוזרה ובלתי-מקצועית.
רשלנות אידיאולוגית
התמונה העולה כאן חמורה. הדעת נותנת כי פלר היה צריך לפסול את עצמו כמבקר או לכל הפחות להשהות את פעילותו בעתירה נגד חוק המסתננים בחודשים בהם ערך את הביקורת (פברואר-מאי 2013), ואולי אף עד לפרסום הדו"ח (דצמבר 2013). במקום זאת הוא החליט לפסוח על שני הסעיפים.
מעבר לכך, עיון בעתירות השונות שהגישו פלר וחבריו מבהיר מה הרקע האידיאולוגי להתנהלות זו. העתירות לא עוסקות רק בזכות התנועה והחופש של מסתנן זה או אחר, אלא בניסיון להשפיע על עצם דמותה של מדינת ישראל. כך הם טוענים בעתירות כי ישראל אינה מספקת דיור, רווחה, השכלה, שירותים סוציאליים, ובקיצור, אינה מאפשרת ל-53,000 המסתננים להשתקע במדינה, ובמקום זאת היא דוחפת אותם למצוקה ועוני. עוד הם טוענים כי ישראל היא בין הגורמים האחראיים ל"בעיית הפליטים" האפריקנית בעצם החתימה על הסכמי החזרה עם חלק ממדינות מהיבשת.
הניסיון לפגוע ביכולתה של המדינה לפעול כנגד השוהים בה שלא כחוק הוא, למעשה, ניסיון לעצב את עצם דמותה כמדינת כל אזרחיה. וזוהי סוגיה פוליטית מובהקת ולא הומניטארית. וגם אם הדבר תואם את תפיסתו פלר, שתהה האם חוק השבות הוא גזעני, יש לשאול מדוע שהמדינה תשים בידיו את שבט המבקר?
תגובות
מהמשרד לביטחון פנים נמסר כי "המשרד ידע בדיעבד (לאחר ששב"ס העלו את הנושא) כי עו"ד פלר לקח חלק בבג"צ סהרונים. יצויין, כי עו"ד פלר, כמו כל המבקרים הרשמיים מטעם לשכת עורכי הדין חתום על כתב היעדר ניגוד עניינים, בו קיימת התייחסות גם לנושא של ייצוג בהליכים משפטיים תוך כדי היותו מבקר רשמי".
מלשכת עורכי הדין לא התקבלה תגובה עד לפרסום הכתבה.
חשיפה יפה. תמשיך במעקב ודאג שכל מי שמעיין בדו"ח ידע מי כתב אותו – זה יבטיח מיקום טוב לדו"ח, בתחתית מגירת האבק
כדאי שתגיש תלונה משמעתית נגד עוה"ד לועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין או לועד המרכזי.
פלר אינטרסנט ומוטה, עדיין לא הראת כיצד הדו"ח שגוי למעט זה שיש פרט שנרשם מהתרשמות אישית ולא הועתק מקומוניקט של גורם אינטרסנט אחר (כן, גם המדינה רוצה לתת מיצג מסוים).
איפה בדיוק החשיפה פה? זה פורסם בגלוי בכל מקום שהשמן הזה אחראי לכתיבת הדו"ח.
רגע, אז אתם מוטרדים מניגוד אינטרסים של העו"ד, אבל לא, חס וחלילה, מניגוד האינטרסים של האנשים שמעורבים במחדל (לכאורה, בטח שלכאורה) ודואגים להבטיח לנו שבעצם אין שום בעיה.
עיתונות חוקרת!
״עיון בעתירות השונות שהגישו פלר וחבריו מבהיר מה הרקע האידיאולוגי להתנהלות זו.״ ועיון בכתבותיו של עדי בן חור אינו מבהיר מה הרקע האידיאולוגי לכתבה זו?
זו בהחלט מחמאה, אבל אתר 'מידה' עדיין לא זכה לסטטוס הרשמי שיש לדוחות הביקורת של לשכת עורכי הדין.
ואח״כ מגלגלים עיניים שאמון הציבור במערכת המשפט נמצא ברצפה. איכס אחד גדול.