למרות שההרצאה באוניברסיטת תל-אביב היתה פתוחה, החליטו פעילי שמאל להתפרץ לדבריו של השר כץ ולנקוט באלימות פיזית ומילולית. פלורליזם, מישהו?
בדף הפייסבוק הרשמי של 'ישראל חופשית' – תנועת בת של 'הקרן החדשה לישראל' – נכתב כי התנועה היא "תנועה אזרחית, הפועלת בניקיון כפיים ושקיפות, למען חברה חופשית, פלורליסטית ודמוקרטית, ברוח הציונות ומגילת העצמאות". אך אם לשפוט לפי התנהגותם של פעילי התנועה באוניברסיטת תל-אביב אתמול, נראה שהחבר'ה שכחו לשנן את השורות הללו.
בהרצאה של שר התחבורה והתשתיות ישראל כץ שנערכה אתמול בקמפוס, נחשפנו, שוב, לחוסר היכולת של מחנה השמאל להכיל דעות שונות ולנהל דיון פתוח ופורה בסוגיות ציבוריות; למרות שהוא מכריז על עצמו כמחנה הנאור, הפתוח והליברלי ביותר עלי-אדמות.
בהרצאתו, שוחח עמנו כץ על תפקידו כשר תחבורה ותשתיות, מנה את הישגיו ודיבר על חזונו אודות מדינה מפותחת ומרושתת מבחינה תחבורתית. לאחר מכן, עבר השר לשמוע את שאלותינו, הסטודנטים, וענה עליהן בצורה עניינית וקשובה. אולם, בעודו מנהל עמנו את הדיון, פרצו פנימה באגרסיביות פעילי 'ישראל חופשית' והתקרבו לכיוונו של השר כץ, כשהם מנופפים בשלטים וצורחים בקולי-קולות את דרישתם לתחבורה ציבורית בשבת.
לאחר שביצעו את הפרובוקציה והעבירו את המסר באופן ילדותי ובגסות-רוח, הדפנו את הפעילים לכיוון היציאה – ברגישות ובנחישות – וזאת במטרה לאפשר לנבחר ציבור במדינת ישראל לסיים את דבריו ולהמשיך לדון בשאלות הסטודנטים (שלא כולם בהכרח הסכימו עמו). אלא שדעתם של פעילי 'ישראל חופשית' לא התקררה מהנעשה, והם החלו לפתע להפעיל אלימות פיזית ממשית, לדחוף ולשלוח ידיים לעברנו, וכן להטיח עלבונות בשר כץ. מיותר לציין שהתגרה והצעקות לא אפשרו לנו להמשיך בדיון בצורה הראויה.
האירוע היה פתוח לכולם
אם נחזור רגע לדף הפייסבוק של התנועה, מצוין שם במפורש כי דרכיו של אותו פלורליזם נאור עוברות ב"יצירת שיח ציבורי ותקשורתי". נראה אפוא ש"ניקיון הכפיים והשקיפות" של 'ישראל חופשית' וחתירתה ליצירת שיח תקשורתי פלורליסטי, מתבטאים בהפעלת אלימות ובפריקת כל רסן של ליברליזם, פתיחות ומתינות אמיתיים. הם הרי לא באמת האמינו שהשר כץ ישתכנע מהפרובוקציה.
הדברים הופכים למגוחכים שבעתיים, נוכח העובדה שהאירוע היה פתוח לכולם, ושדלת ההרצאה לא הייתה סגורה בפני אותם פעילים. הם יכלו להגיע, לשמוע בנחת את ההרצאה ולהעלות בעצמם שאלות לדיון. הנושא עצמו – תחבורה ציבורית בשבת – עלה לא פעם בדיון והופנה כשאלות לשר כץ, שלא התחמק וסיפק הסברים מפורטים וענייניים, גם אם לא מוסכמים.
מצער מאוד אם כן, לראות שתרבות החרמות וה-BDS, שבה במקום לנהל דיון ליברלי משתיקים, מחרימים וסותמים פיות בגידופים, מחלחלת גם לשורות הסטודנטים וצעירי השמאל. לא זו דרכו של דיון ציבורי קשוב וענייני.
אך כיצד זה נוכל לבוא בטענות לפעילים זוטרים, כאשר מנכ"ל התנועה עצמו (וחבר עיריית תל-אביב-יפו מטעם מרצ), מיקי גיצין, טען בדיון בפייסבוק על המקרה הזה, כי מדובר בסך הכל ב"הבעת עמדה בפומבי". לפי גיצין, "ההתייפייפות הזו (שלי ושל חבריי, ע.ד) מתאימה לפעילי פייסבוק ולא פעילים רציניים במפלגה פוליטית כלשהי".
אם בשמאל חושבים שאלימות פיזית ומילולית היא בגדר הבעת עמדה לגיטימית, מצבו של המחנה רע מאוד.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו".
כל הפוסט נכון למעט הפיסקה האחרונה. מבחינתו של השמאל מצבו שלו אינו רע מאד אלא טוב מאד ובעזרת התמיכה שהוא מקבל מאירופה וארה"ב הוא עושה מה שהוא רוצה ומרגיש שבכל עתיד נראה לעין יוכל לעשות מה שהוא רוצה. ממש לא מעניין אותו מה הרוב כאן חושבים עליו.
אם אני לא טועה הוא התכוון שמבחינה מוסרית מצבו רע מאד. למרות שמבחינה כלכלית וכדו' מצבו מצוין. (לפי דעתך).
ולעומר ולאתר מידה תודה רבה על כתבות מעניינות וחשובות.
זוהי "ישראל החדשה" שאליה שואפת הקרן לישראל חדשה- New Israel Fund
(זה השם ולא "הקרן החדשה לישראל" שהיא כמקובל גניבת דעת).
רק כמה הערות ראויות – פעילים של התנועה שחברים שלי ציינו בפניי כמה עובדות – הוא אולי הוקם בידי אנשי שמאל אבל באיזור 40% מהפעילים הם מהימין החילוני. התנועה גם לא ממש דוגלת בערכי שמאל כמו שהיא דוגלת בערכי חופש דת – שראוי לציין שקיימים גם בקרב הימין הליברלי.
תוספת מעניינת נוספת, היא שחברה שביקרה בהרצאה מספרת שיש בארגון דיון גדול על המעשה ורבים מגנים את העניין ורואים בו בדיוק את מה שתיארתם – התנהגות בזויה והזויה.
"מצבו של המחנה רע מאוד" וודאי כל אדם שצועק ומתנהג באלימות לרוב שרוי במשבר נפשי כלשהו..
היחידים ששומעים את מחנה השמאל הם התקשרות. למזלנו נפש העם בריאה ושבעה מכל איווי המוות שהצד הזה מציע לה.
לכל אורך השנים השמאל היה זועם, אלים, ובוטה יותר, רק שדאגו לטשטש את זה.
זכור לי מקרה מעיין בהקשר הזה. עמוס קינן וחברו שאינני זוכר את שמו בשנות ה50 זרקו רימון לתוך חצרו של שר התחבורה דוד צבי פנקס שהנ"ל לא הסכים לפתוח את התחבורה בשבת בירושלים.. אני חושב שהשב"כ צריך להתערב פה… זה יכול לקרות שוב..