לוקחים את גורלם בידם: מהפכת הנוצרים הישראלים

עוד ועוד צעירים נוצרים דוברי ערבית בישראל בוחרים להשתלב בחברה הישראלית ומתגייסים לכוחות הביטחון ולשירות הלאומי • ואין זה דבר של מה בכך: אל מול לחצים פנימיים חזקים מצד גורמים בדלנים ולאומנים-פלסטינים; ולמרות התנכלויות חוזרות ונשנות, חלקן אלימות, כלפי המתגייסים, בחרה אותה קבוצה אמיצה להכיר טובה ולשזור את גורלה עם זה של מדינת ישראל • האב גבריאל נדאף, האב הרוחני של פורום גיוס העדה הנוצרית לצה"ל, על הברית החדשה-ישנה שתופסת תאוצה בימים אלה

אנו, בני העדה הנוצרית בישראל החלטנו לרדת מן הגדר עליה ישבנו במשך עשרות שנים. לא עוד קורבנות של המציאות המטלטלת אותנו כמו עלה ברוח, אלא לוחמים המעצבים את המציאות מתוך כוח ועוצמה; לא עוד ערפול זהות ונפילה במצוקת כפל הנאמנויות, אלא זהות ברורה ומובחנת מתוך בחירה חופשית.

את הגישה הפסיבית והכנועה, הנגררת אחר הלאומניות הערבית ואחר אינטרסים זרים, החליף רצון כן ועמוק להיות חלק מהחברה הישראלית ולהשתלב בה כאזרחים שוויי זכויות ושווי חובות, ששפר גורלם לחיות במדינה דמוקרטית נאורה. אנו מבקשים היום לדבר בקול רם, ושואפים לכך שהוא ישמע באופן צלול וברור, כחלק ממגוון הקולות המהווה את המרקם העשיר של החברה הישראלית כולה.

נגד המסיתים: לא ערבים, לא פלסטינים – ישראלים

מספר האזרחים הנוצרים החיים כיום במדינת ישראל נאמד בכ-160,000 איש; כ-80% מהם דוברי השפה הערבית, ובעבר נהוג היה לכנותם "הערבים הנוצרים". העדה הנוצרית, המתקיימת כמיעוט בתוך מיעוט של כלל דוברי השפה הערבית שאינם יהודים (כ-8%), שואפת לאחרונה להגדרה עצמית, מתוך חופש וחירות תודעתית. כיום אנו רוצים להכריז על זהותנו, הן בפני בני העדה והן ובפני החברה הישראלית והעולם כולו: איננו ערבים, איננו פלסטינים, אנו ישראלים, אזרחי המדינה הזאת, ורואים את עצמנו נאמנים לה ולמוסדותיה, בדיוק כמו כל נוצרי החי במדינה אחרת בעולם, המקיים את דתו וחש עצמו נאמן למדינה בה הוא חי; בין אם מדובר בצרפת, ארצות-הברית, אנגליה או הולנד.

אנו יודעים שגם אם מערכת היחסים בין העדה הנוצרית למדינת ישראל ידעה עליות ומורדות מאז קמה המדינה, בדרך כלל שררה מערכת יחסים טובה ואמינה בין בני העדה למדינת ישראל. עתה מרשה לעצמה העדה הנוצרית להציג אלטרנטיבה למצב ששרר עד כה, והותיר את אנשיה מדשדשים בדרך ללא-מוצא. הנוצרים בישראל רוצים להרים את ראשם ולחוש גאווה ביחסי הכבוד השוררים בין תושבי הארץ היהודים ובני העדות האחרות.

העדה הנוצרית בישראל התמודדה בעבר, ומתמודדת גם כיום עם קשיים ואתגרים, בעיקר בתוכה. אך אלה נבעו – ועדיין נובעים – בשל הנהגה לא-נבונה. ההנהגה צריכה להיות מסוגלת להוביל את בני העדה בדרך נכונה – דרך של התחברות והשתלבות מלאה בחברה הישראלית; דרך של צמיחה והתפתחות; דרך שבה החיוב עולה על השלילה. אך למרבה הצער, בעדה הנוצרית קיימים גורמים המעודדים ומשמרים גישה בדלנית, תוך הזדהות לאומנית מלאה עם הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ולא עם המדינה בה הם חיים, והם מתנגדים לכל דבר שיקדם את שילובה של העדה הנוצרית בחברה ואף מחבלים בכך.

בנוסף לכך, קיימים גורמים לא-יהודים ולא-נוצרים המעוניינים לטרפד את התהליך המהפכני העובר כיום על בני העדה הנוצרית, מתוך שיקולים פוליטיים ואינטרסים אישיים. ישראלים-נוצרים המתנגדים לשילוב בני העדה הנוצרית בחברה הישראלית, אינם הולכים בדרכה של הנצרות ופועלים בניגוד לרוחה. הן גורמים בעדה הנוצרית ובוודאי שבעדה המוסלמית, מעודדים פילוג, ריב ומדון, ודוחקים במיעוט הנוצרי בישראל להישאר בשולי החברה ולפעול כנגדה, כדי להנציח את דמות הקורבן של הלאומיות, סכסוך שאין לו כל קשר לעדה הנוצרית והיא מעוניינת להתרחק ממנו.

אולם מאז תחילת התהליך המהפכני, חלק גדול מהנוצרים נוטים להשתחרר מן התפיסה הישנה בה היו כבולים; גישה אשר הותירה אותם אובדי עצות וטלטלה אותם בין "היתקעות" במצב הקודם לבין הבחירה להשתחרר מכבלי העבר, והרצון לבחור בנאמנותם למדינה המגנה עליהם ומאפשרת להם חופש פולחן, דעה ומצפון באופן מלא.

היסטוריה משותפת

הנצרות והיהדות כרוכות זו בזו, מאז נוסדה הנצרות. הדת הנוצרית הנה תולדה ישירה של הדת היהודית, וכך היא גם רואה את עצמה; שורשיה נטועים בתנ"ך, בספרי הנביאים אשר בברית הישנה ובברית החדשה, כמו גם עמוק באדמתה של ארץ-ישראל, עוד מימיו של ישוע. מכאן צמחה תורתו, כאן נוסדה הדת הנוצרית והתפשטה לכל העולם.

הנצרות תופסת את מה שנאמר בספרי הנביאים כהתגשמות הברית החדשה בגילומו של ישוע, בנה של מרים הקדושה מנצרת, ומי שנתפס כמשיח בעיני הקהילה היהודית-הנוצרית הקדומה וכבנו יחידו של אלוהים על-ידי המאמינים הנוצרים עד ימים אלה. ישוע נולד בבית לחם, חי בתקופתו של הקיסר אוקטביאנוס אגוסטוס וגדל באזורי יהודה, שומרון והגליל. על-פי האמונה הנוצרית, ישוע הקריב את עצמו למען סליחת בני האנוש ולמען איחוד העולם היהודי והעולם היווני. הוא קם לתחייה ביום השלישי אחרי מותו ועלה השמימה ארבעים יום אחרי תחייתו וישב לימינו של אלוהים. בכך איחד את בני האנוש עם אלוהים.

לאחר שנוסד האסלאם, בשנת 641, כבשו כוחות ערבים, ובראשם הח'ליפה עומר ואבו בכר, את ארץ ישראל וסוריה מידיי הביזנטים. האוכלוסייה בארץ ישראל הייתה מורכבת ברובה מיהודים ונוצרים – יוונים, ארמים ולטינים. בעת הכיבוש המוסלמי, חלו עליהם הגבלות שאסרו עליהם להתפלל ולהתגורר היכן שחפצו. בשנת 1099 כבשו הצלבנים שטחים רבים בארץ ישראל. תקופת הצלבנים היא תקופה אפלה עבור הנצרות. אנו לא גאים בה, דוחים אותה מכל וכל, שכן היא מנוגדת לכל השקפותינו ואמונותינו.

'האביב הערבי': צלצול השכמה לנוצרים בישראל

כיום, לאור תהליך רדיקליזציה שעובר על העדה הנוצרית בישראל, הגיע זמן אמת והתבוננות; זמן עשייה ואקטיביזם, הזמן לומר את דברנו. אנו עדים למה שמתרחש בארצות ערב הסובבות אותנו. אנו עדים לסבל הקשה מנשוא העובר על הנוצרים במדינות אלה: הרדיפות, הטיהור האתני וההרג היומיומי, וזאת אך ורק בשל היותם נוצרים.

אירועים קשים אלה הם בבחינת צלצול השכמה רועם עבורנו. הרוב הדומם של העדה הנוצרית, שלא השמיע את קולו מעולם, ובמיוחד הצעירים שלנו, מבינים כיום שעליהם להיות שותפים פעילים במדינה המגינה עליהם ומאפשרת להם חופש בחברה דמוקרטית. שותפות משמעותה גם תרומה ונתינה. מכאן התחיל התהליך, התגבש הרצון בקרב הצעירים והרוב הגדול משל המשפחות הנוצריות לתת ביטוי לחופש הדעה והמצפון, המהווה את יסודות החברה דמוקרטית. וזאת, למרות ההתנגדות נחרצת מצד האוכלוסייה הערבית בשולטת בהם מאז קמה מדינת ישראל.

מאז החל להתגבש הרעיון, הדרך להקמת הפורום לגיוס צעירי העדה הנוצרית הייתה קצרה ונמרצת. הדברים נפלו על קרקע פורייה וצמאה מאוד. הרוב הנוצרי תמיד חיכה להנהגה אמיצה שתראה את הדרך ותהווה עבורו כתובת, במקום אותה חבורה של אנשים הממונים מטעם עצמם, ושאותם מנחים הפילוג, הבדלנות והקונפליקט, ללא שום דרך מוצא או פתרונות אמיתיים.

הטיעון המופרך, הנשמע לא אחת, כי מדובר ברצונם של גורמים שונים בחברה הישראלית לנקוט בגישה של "הפרד ומשול", הוא טיעון שאין לו כל בסיס ושחר. כי בזאת אנו, בני העדה הנוצרית, מצהירים מתוך בחירה ורצון חופשי: הדרך הישנה, שלא הטיבה עמנו וגרמה לנו בעבר נזק רב, הגיעה לקיצה. אף אדם שגישתו זרה לנו לא ידבר בשמנו ולא יכפה עלינו זהות, או לאום על-פי אינטרסים אישיים ופוליטיים. אנחנו חופשיים לבחור לשוב סוף סוף לשורשים האמיתיים שלנו וללכת בדרך בה אנו מאמינים אמונה עמוקה.

מאוד קל לסחוף בני אדם בדרך של שנאה, ריב ומדון. הרבה יותר קשה לסחוף בני אדם בדרך של קבלה, השתלבות וסילוק השנאה. ולמרות זאת, בתקופה האחרונה, אחרי קומו של פורום גיוס הנוצרים, קמו צעירים וצעירות והשמיעו את קולם באמצעי התקשורת – באומץ רב ובחוכמה – כשהם מעבירים מסר לכל אזרחי מדינת ישראל: עד כאן. קצנו במצב ששרר בעבר. אנחנו בוחרים בדרך אחרת. דרך משלנו.

מאמינים בברית עם ישראל

כדרכן של מהפכות מאז ומתמיד, המהפכה המתחוללת כיום בקרב העדה הנוצרית בישראל אינה קלה. היא נתקלת בהתנגדויות מצד גורמים שונים. אך שינוי עמוק אינו מתרחש ביום אחד, או בשנה אחת. אנו מודעים לקשיים אך נחושים להמשיך הלאה, להיאבק למען שילוב בני העדה הנוצרית בתוך החברה הישראלית ומוסדות המדינה, לשרת בה ולתרום את חלקנו – לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.

כך, בשנת 2012 הוקם פורום גיוס העדה הנוצרית על ידי רב סרן איהאב שלייאן, המשרת שנים רבות בצה"ל; אדם משכמו ומעלה, המהווה דגם לחיקוי עבור הצעירים שלנו ומקור אינסופי לגאווה עבורנו. באותה השנה, כשהיה התהליך רק בתחילתו, היה מספר המתגייסים לצה"ל 35 איש. בשנת 2013 שולש מספר המתגייסים ועמד על 120 צעירים וצעירות; זאת למרות האיומים, ההסתות, והניסיון לחבל במהפכה של העדה הנוצרית.

אני באופן אישי, כאב הרוחני של העדה הנוצרית בישראל, מאוים ללא הרף. מעמדי מבחינת האיום מגודר כ"מאוים בדרגה 4". אך האמונה שלי ושל כל ההולכים בדרך החדשה של בני העדה הנוצרית, חזקה יותר מכל איום. אנו מאמינים כי מדינת ישראל היא הלב שלנו. מדינת ישראל קדושה לנו. אנו מאמינים בחוסנה ובדרכה. אנו גם מאמינים בברית האחווה האמיצה שבין היהודים לנוצרים בחברה הישראלית. ברית זו חזקה יותר מכל כוח אחר.

 האב גבריאל נדאף הוא האב הרוחני של פורום גיוס העדה הנוצרית לצה"ל. ניתן לעקוב אחר פעילות פורום הגיוס בדף הפייסבוק שלהם.

מאמר זה תורגם גם לאנגלית.

מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו ל’מידה’ בפייסבוק.